ביטול רטרואקטיבי של חיובי ארנונה בשל טענות להפליה

התכלית במתן הקלה בארנונה למבנים חקלאיים בתחומי עיר נובעת בין היתר מתוך התחשבות שמבחינה היסטורית ערים מסויימות היו בעבר מושבות חקלאיות ומי שממשיך לעסוק בפעילות חקלאית אחר שהמושבה פשטה צורה והפכה לעיר הם בד"כ תושבים ותיקים ומבוגרים שלא סגלו עצמם לעידן החדש. זאת במיוחד מפאת הרצון לעודד חקלאות ומתוך התחשבות בכך שמשקים חקלאיים משתרעים על פני שטח גדול יותר בעוד שהכנסותיהם לעומת השטח, אינן גדולות, להבדיל מהמצב בעסק מסחרי.

לאור הקדמה זו, בתאריך ה- 8 למרץ 2007 ניתן בבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה פסק דין אשר מכיר בצורך לביטולם של חיובי ארנונה שהוטלו על חברת יאיר ש. שיווק בע"מ ("החברה") בשנים 2002-2005, על ידי עיריית חדרה[1]. ואולם במקרה זה, ביטול חיובי הארנונה התבצע לאור טענות אפליה שטענה החברה ולא לאור טענות הקשורות לסיווג נכסים לצורכי חיובי ארנונה.

החברה פועלת מזה שנים רבות כמרכזת ומשווקת מורשית מטעם המועצה לענף הלול לשיווק ביצי מאכל. עיקר המחלוקת שנפלה בין הצדדים הייתה בשאלה כיצד יסווגו בית המיון והאריזה, הסככות והשטח הצמוד לו ("בית האריזה") האם כ"מבנה מסחרי" או שמא כ"מבנה חקלאי". כמובן שהארנונה שיש לשלם למבנה חקלאי נמוכה בהרבה מהארנונה שיש לשם בעבור מבנה מסחרי.

באופן עקרוני נעשה סיווג נכסים על פי השימוש שנעשה בנכס בפועל. כלומר מבחן השימוש בנכס הוא המבחן לסיווגו. בפסק דינה עונה כבוד השופטת שושנה שטמר על השאלה, האם בית

האריזה של החברה יכול להיות מסווג כנכס לצרכי חקלאות. לכאורה, קובעת כב' השופטת, לא אמורה להיות מחלוקת שענף הלול הוא ענף חקלאי. מנגד, מכיוון והחברה עוסקת במיון ואריזה של תוצרת חקלאית הרי שכל ענף חקלאי הזקוק למיון התוצרת החקלאית, העוסקים בו ייחשבו כבעלי עסק המשמש לצרכי חקלאות- תוצאה שכמובן אינה הגיונית. במקרה דנן, החברה אינה מגדלת את העופות ואינה אוספת הביצים.

אם כן, לפי כב' השופטת, עיסוקה העיקרי של החברה הוא במיון ביצים, אריזתן ומסירתם למשווקים. לכן, הפן השולט היחידי או העיקרי הוא הפן העסקי ועל מבנה החברה המשמש לפעילות עסקית זו להיות מסווג לצרכי ארנונה כעסק מסחרי. יחד עם זאת קובעת השופטת, מכיוון ומספר בתי אריזה לתוצרת חקלאית סווגו בשנים הנדונות לפי צו הארנונה של עיריית חדרה, כבניין חקלאי לצרכי ארנונה, הרי שעל אף וייתכן שנפלה טעות בסיווגם של בתי אריזה אלו, טעמים של צדק, הגינות ושוויון, שהעירייה מחויבת בהם, אינם מאפשרים שינוי סיווגה של החברה במקרה זה לעסק מסחרי.

כלומר, אילו יכלה העירייה לתקן לגבי העבר את הטעות שעשתה בסיווג בתי האריזה הנוספים כמבנים חקלאים, הרי היה מקום לחייב את החברה בתשלום התעריף הגבוה כעסק מסחרי. אך

משנראה שבתי האריזה הנוספים חויבו עד לשנת 2006 לשלם לפי התעריף הנמוך מבלי יכולת לתקן מצב מוטעה זה הרי שאין מנוס, קובעת השופטת, מן המסקנה כי החברה למעשה הופלתה לרעה לעומת ייתר בתי האריזה וכן שחיובה בארנונה כעת, בגין השנים הנדונות, יהיה לפי תעריף מבנה חקלאי.

[1] עתמ (חי') 1184/03, יאיר ש. שיווק בע"מ נ' עיריית חדרה, נבו- המאגר המשפטי הישראלי.