בימ"ש מכריע בין עתירת המנהל נגד שימוש חורג במקרקעין במושב חגור לבין התרת השימוש החורג ומניעת אי הצדק למושבניקים.

העובדות הרלוונטיות:

מנהל מקרקעי ישראל הגיש תביעה כנגד כל אחד מהמשיבים, אשר הינם חקלאים ממושב חגור. מנהל מקרקעי ישראל טען כי המושבניקים עושים שימוש בחלקות אשר ברשותם תוך הפרת חוזים שחתמו עם המנהל ובניגוד ולהוראותיו. המושבניקים טענו כי כל רצונם הוא להתפרנס בכבוד ולכן הצדק עימם.

 ממה נובע הקושי בפסק דין זה?

המנהל הוכיח כי המושבניקים עושים שימוש חורג במקרקעין במושב חגור, בדרך של בניית מבנים והשכרתם לצדדים שלישיים, כאשר מקרקעין אלו מנוהלים ע"י המנהל וזכויותיהם של המושבניקים הם מכוח הסכם משבצת שבין המנהל למושב חגור. מנגד הוכיחו המושבניקים כי הינם חקלאים מבוגרים, שאינם עבריינים, המתגוררים במושב חגור מיום היווסדו, ואשר כל יהבם הוא להתפרנס בכבוד, תוך התמודדותם עם מצב כלכלי רעוע לכן, פרנסתם מהשכרת המבנים היא שאלה של חיים או מוות עבורם. כפי שציין עורך דינם: הנתבעים לא רק מודאגים מתוצאות הליך משפטי זה, אלא ממש חרדים מהאפשרות כי אוטוטו יישבר מטה לחמם ויסתתם מקור פרנסתם לחלוטין, אם חלילה ייכשלו בהגנתם".

 כב' השופט הרן פינשטיין פסק:

תביעתו של המנהל מוצדקת, אך בלתי צודקת. גם השופט חשין נתקל בבעייה דומה בע"פ 3417/99 וכתב:

"נקלענו, איפוא – לכאורה – בין סקילה לכריבדיס, ואנו במצוקה. אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי. וכדבר הנביא עמוס (עמוס ה' יט') "כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש".

מה נעשה איפוא וניחלץ ממצוקה זו שנקלענו אליה? מה תהיינה מילות הצופן שנמלמל ונצא אל החופש?"

כבוד השופט פינשטין מסרב בכל תוקף להסכים לבקשת המנהל להנחית את המכה האחרונה שתפיל את המושבניקים מרגליהם, בטענה כי אין לגזור גזירה לגבי מצבם המשפטי של המושבניקים מתוך לשון הסכמי המשבצת המקוריים הואיל ו"העתות משתנות ובתוכן גם אנו משתנים"Tempora mutantur, et nos mutamur in illis".

המחוקק קבע כי כאשר "ניתן דין לפירושים אחדים לפי תכליתוֹ, יוכרע העניין... " (ראה סעיף 34א' לחוק העונשין, תשל"ז-1977) ואם בחוק כך המצב, הרי שבחוזה המשבצת לא כל שכן!

 השאלות המשפטיות:

1.   כיצד ניתן ליישב את הסתירה הלכאורית בין מעשי המושבניקים החורגים בשימושם מחיוביהם החוזיים או מעין-חוזיים, לבין מניעת אי-צדק בהעתרות לתביעת המינהל נגדם?

2.    מהי התכלית העכשווית של מעשי המינהל?

תכליתו העכשווית של מעשי המינהל:

תכליתם של החוזים, לאור משמעותם "המשתנה על נסיבות הזמן והמקום" מחייבת קביעה חדשה ושונה לפרשנות חוזי המשבצת, וליציקת תוכן שונה למעמדם של חברי מושב חגור, ומושבים אחרים. התכלית העכשווית של המנהל כפי שעולה מדבריו של ראש המנהל, מר ירון ביבי, בעיתון "ידיעות אחרונות" משמעה- "התנתקות". המנהל אינו ממשיך לנהל את חיי המשתכן מרגע שבנו על הקרקע.

אולם, מאחר ומנהל מקרקעי ישראל הוכיח את השימוש החורג במקרקעין שעושים המושבניקים- דחיית תביעתם תהיה מנוגדת לדין או בשוגג.               

לסיכומו של עניין, השופט פיינשטיין מקבל את תביעת המנהל, אך משיקולי צדק, נמנע מלהנחית את המכה האחרונה שתפיל את המושבניקים מרגליהם. השופט פיינשטיין קובע כי כל אחד מהמושבניקים יחדול מכל שימוש חורג במקרקעין המוחזקים על ידו ללא היתר המנהל או שאינו חקלאי. כן, על המושבניקים להרוס כל מבנה שנבנה על המקרקעין המוחזקים על ידם שלא כדין וללא היתר מהמנהל, וכל אדם וחפץ הנמצאים על המקרקעין שלא כדין יפונו על ידם.

אולם, פסק הדין יכנס לתוקף לאחר חלוף 60 יום מיום מועד "הזיבולא בתרייתא" של כל אחד מהמושבניקים- משמע לאחר מותם. מכאן, הרי שפסק הדין יהא בר-תוקף כלפי יורשיהם של כל אחד מהמושבניקים.

אין צו להוצאות.

ניתן ביום 6.1.2009

לדף הבית של מנהל מקרקעי ישראל.

לחץ כאן למידע אודות מושב חגור מתוך ויקיפדיה