בית המשפט ביטל צו שהוצא על ידי מינהל מקרקעי ישראל לסילוק פולש שהפעיל קיוסק על גלגלים במיתחם רשב"י במירון

מאז שנת 1986, מפעיל ישראל נהרי עגלה המשמשת כקיוסק נייד לרוכלות מזון במקרקעין הנמצאים בסמוך לקבר הרשב"י במירון, על פי רישיון מתחדש מטעם מועצה אזורית מרום הגליל. באוגוסט 2011 פקח מטעם מינהל מקרקעי ישראל הדביק על העגלה טופס התראה המורה לו לסלק ידו מהמקרקעין.

ישראל פנה למינהל באמצעות מספר גורמים, לרבות סגן יו"ר המועצה המקומית, בבקשה לבטל את ההחלטה, תוך שהוא מדגיש כי סילוקו מן המקרקעין יגרום לפגיעה אנושה בו ובבני משפחתו הסמוכים על שולחנו, והוסיף, כי מחמת התדרדרות במצבו הבריאותי, אין עוד באפשרותו לנייד את העגלה משטח המקרקעין בסיום יום העבודה.

המינהל בתגובותיו טען, כי ישראל מפעיל למעשה קיוסק נייח, והוסיף, כי ההיתר המצוי בידיו הינו היתר רוכלות ולא היתר לשהיית קבע במקום, מה גם שהיתר מטעם הרשות המקומית אינו מקנה לו זכות קניינית במקרקעין.

לאור זאת, הגיש ישראל בקשה לביטול צו מינהלי לסילוק ידו מהמקרקעין.

בית המשפט הקדים והבהיר, כי בהתאם לפסיקת ביהמ"ש העליון, מתבקשת פרשנות מצרה להיקף השימוש בסכמות הממונה להוציא צווי סילוק לפולשים לקרקעות הציבור, ולפרש באופן מצמצם את היקף הסמכויות לעשיית דין עצמית שניתנו לרשות המוסמכת בחוק לסילוק פולשים.

מעבר לכך, בית המשפט מצא, כי המינהל נקט בהליך הדרסטי של הסילוק מכיוון שישראל לא ממלא את הוראות חוק העזר, ועל כן יש לבחון, האם הוצאת התראה וצו לסילוק מהמקרקעין נוכח הפרה לכאורה של חוק העזר מהווה חריגה מסמכות אם לאו.

לצורך כך, בחן בית המשפט את הוראות צו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), כמו גם את הוראות חוק רישוי עסקים, ומסקנתו הייתה, כי אך ורק אנשי המועצה האזורית מוסמכים לקבוע האם מישהו אכן הפר את הוראות חוק העזר בשטח שיפוטה ולאכוף את הוראות חוק העזר. משמעות הדברים היא, שהמינהל לא מוסמך לעשות כן, ולמעשה, מוסמכים פקחיו לבחון את זכויותיהם הקנייניות הלכאוריות של הנמצאים במקרקעין ותו לא.

במקרה דנן, לא רק שהמועצה האזורית ומשטרת ישראל בחרו שלא להגיש כתב אישום כנגד ישראל בגין הפרת חוק העזר, אלא שסגן יו"ר המועצה האזורית אף ציין במכתבו אל המינהל כי ישראל מקפיד לשמור על הוראות הדין, מחזיק ברישיון עסק, ויש חשיבות רבה בהמשכת הפעלת העסק על מנת שלא לפגוע מעבר לנדרש במצבה הכלכלי של משפחתו.

לאור זאת, קבע בית המשפט, כי על פניו, קביעותיו של המינהל מהוות חריגה מסמכות היורדת לשורשו של עניין.

מעבר לכך, משהוצא צו סילוק פולש והעניין הגיע לבירור בבית המשפט ביוזמת התופס שנגדו ניתן הצו, הרי שאם הוא העלה טענה בדבר חוקיות הצו על בית המשפט לבחון טענתו זו, ובמסגרתה לבדוק האם נתקיימו במצבטבר כל התנאים הנדרשים להוצאת הצו על פי סעיף 4 לחוק.

מכיוון שישראל ערער על חוקיות הצו, בחן בית המשפט את התקיימות התנאים, ומסקנתו הייתה כי הם לא נתקיימו בענייננו, בין השאר, מכיוון שהצו ניתן למעלה מ-36 חודשים מיום התפיסה, שהרי אפילו לטענת המינהל, ישראל הפסיק לקבל את רישיון העסק במרץ 2008, והוא פונה על ידי משטרת ישראל מהמקרקעין במאי 2011.

בית המשפט קבע, כי הצו הזמני שניתן לישראל המעכב את ביצוע צו הפינוי, יוותר בעינו עד למתן פסק דין סופי בתובענה, והוצאות הבקשה בסכום של 5000 שקלים חדשים תהיינה לפי התוצאות בהליך העיקרי. על המינהל להודיע האם הוא מסכים שהצו הזמני יהפוך לקבוע, או שמא יש צורך בקביעת דיון הוכחות בתיק.