בית המשפט דחה תביעת לשון הרע שהוגשה ע"י יו"ר הוועד המקומי במושב מירון כנגד חבר הועד

דוד הלפרין, המכהן כיו"ר הנהלת הועד המקומי במושב מירון, וחיים זילברשטיין, חבר הנהלה במושב, טוענים כי לאחר שניסה הלפרין לאשר תקציב גבוה במיוחד בישיבת ההנהלה של הוועד, פרסם חבר ההנהלה ישראל פאר מנשר לתושבי מירון, ובו האשמות חסרות שחר כלפיהם. בין היתר, צוין במנשר, כי הפרוטוקולים של הוועד המקומי נכתבים במשרד עו"ד בתל אביב, כאשר הקשר בין הנכתב בפרוטוקול ובין מה שמוחלט בוועד הוא מקרי אם בכלל.

בעקבות זאת, סבורים השניים, כי בפרסום המנשר יש עבירה על חוק איסור לשון הרע, כשבנוסף, הם מציינים כי היות והפרסום נעשה מתוך כוונה לפגוע בהם, כל אחד מהם זכאי, לכל היותר, לפיצוי בסך 100,000 ₪, ללא הוכחת נזק. כמו כן, תובעים השניים, כי מעבר לפיצוי, יחוייב פאר לפרסם התנצלות פומבית המתקנת את העוולה שגרם.

מנגד, טוען פאר, כי חוק איסור לשון הרע נוקט באיזון ראוי בין הזכות לשם טוב מחד וחופש הביטוי מאידך, ולאור איזון זה, הרי שלאדם תהיה עילת תביעה רק כאשר יש בפרסום בכדי להשפילו, לבזותו ולפגוע בו באופן ספציפי, אך בפרסום המנשר מצוינים רק דברי אמת אשר אין בהם בכדי לפגוע באופן ספציפי בתובעים, ובוודאי שלא בזילברשטיין.

בנוסף, טוען פאר, כי הוא נהג בתום לב, לאחר שהרגיש מחוייב מתוקף חובתו החוקית והמוסרית כאיש ציבור, ליידע את תושבי מירון באשר להתנהלותו של הלפרין והאופן בו מתקבלות החלטות בוועד המקומי.

תחילה, עוסק בית המשפט בשאלה האם המכתב שפורסם מהווה פרסום אסור אם לאו. לשם הכרעה בשאלה זו, משתמש בית המשפט במבחן האובייקטיבי - האם האדם הסביר רואה בפרסום זה פגיעה בשמו הטוב של האדם אם לאו.

ביישומו את המבחן האובייקטיבי, אומר בית המשפט, כי מהמכתב עולה שלכאורה קיימת מזימה להעברת תקציב גבוה באופן ניכר ע"י הלפרין, וכחלק מהמזימה האמורה, הפרוטוקולים נכתבים במשרד עו"ד בתל אביב ואינם משקפים את ההחלטות שמתקבלות בוועד. משכך, מסיק ביהמ"ש, כי המכתב מייחס רק להלפרין מעשים והתנהגות אשר יש בהם בכדי להוות לשון הרע כהגדרתו בחוק, אולם, שמו של זילברשטיין כלל לא מוזכר במכתב, ולכן נדחית טענתו של זילברשטיין ללשון הרע.

בהמשך לזאת, בודק ביהמ"ש, האם לפאר עומדות ההגנות של החוק. אחת ההגנות הינה, כי הפרסום היה אמת בעיני המפרסם ברגע הפירסום. לפיכך, בודק בית המשפט את המידע שהיה ידוע לפאר בעניין כתיבת הפרוטוקול בזמן שקדם לפרסום המכתב, ומסיק, כי היות ומזכירתו של הלפרין התחמקה שוב ושוב כשהתבקשה ע"י פאר להציג את הפרוטוקול, היה סביר לחשוב כי הם נחתמים במשרד עו"ד בתל אביב. בנוסף, מציין בית המשפט, כי אף אם תתקבל עדותו של זילברשטיין, לפיה הוא ראה את הלפרין כותב את הפרוטוקולים, אין בכך כדי לפגום במהימנות דברי פאר, אשר סבר בהתאם לידיעותיו, כי הפרוטוקול נכתב במשרד העו"ד. בעקבות דברים אלו, מסיק בית המשפט, כי עומדת לפאר הגנת החוק לפיה, הוא סבר באותם רגעים כי לא נכתבו פרוטוקולים. בנוסף, מקבל בית המשפט את טענתו של פאר לפיה, בפרסום המכתב הרגיש כחובה המוטלת עליו כנציג ציבור.

לבסוף, מציין בית המשפט, כי אף אם נאמר שיש בפרסום המכתב פגיעה בשמו הטוב של הלפרין, הרי שהאמור במכתב חוסה גם תחת הגנת תום הלב בפרסום, בין היתר משום שהוא עוסק בפרסום בעל עניין לציבור והעברת ביקורת לגיטימית על מעשיו של עובד ציבור.

בית המשפט דוחה תביעת לשון הרע של יו"ר הועד המקומי וחבר הנהלה בוועד המושב מירון כנגד אחד החברים, היות ובעת פרסום המנשר המידע שהוצג היה סביר והגיוני, וחייב אותם בהוצאות משפט בסך 35,000 ₪. אולם, בערעור שהגישו השניים על תוצאות המשפט, נדחה על הסף הערעור על תוצאות המשפט, אך כן הופחת סך ההוצאות ל- 20,000 ₪ (ע"א 49082-06-12 הלפרן בן דב ואח' נ' פאר).

ניתן ב- ט"ו אייר תשע"ב, 07 מאי 2012.

הערעור ניתן ביום כ' חשון תשע"ג, 05 נובמבר 2012.