בית המשפט הורה לעיריית תל אביב לפצות את יצחק ישראלי על נזקיו בעקבות נפילתו ממדרכה, למרות שאין מקום הנפילה בבעלותה הקניינית של עיריית תל אביב

העובדות הרלוונטיות:

ביום 04.06.09 נחבל יצחק ישראלי בגופו ונגרם שבר בידו השמאלית ממפגע במדרכה בתל-אביב, כתוצאה מנפילה.

בעקבות המקרה הגיש יצחק ישראלי תביעה בה טען כי פציעתו נגרמה בעקבות התרשלות עיריית תל אביב ועל כן עליה לפצותו על נזקיו.

עיקרי המחלוקת בין הצדדים:

בין הצדדים נתגלעו מספר מחלוקות ובהן:

האם מקום התאונה בה נפגע יצחק ישראלי מצוי בתחום שיפוטה של עיריית תל אביב, ובאחריותה.

האם אכן גורם התאונה היה המפגע.

האם מוטלת על עיריית תל אביב האחריות במקרה של פגיעה זו.

האם קיים אשם תורם מצידו של יצחק ישראלי.

מהו היקפם של  נזקי יצחק ישראלי .  

כב' השופטת יעל אילני פסקה:

מקום הנפילה, היה, ככל הנראה, בצומת שאינו בבעלות עיריית תל אביב, אך סמוך מאד לקו הגבול, אך עם זאת עיריית תל אביב הציבה את התאורה בצומת והיא האחראית לאחזקתו השוטפת.

על כן פסקה השופטת כי צומת הרחובות בן-צבי ודרך השריון מצוי באחזקתה ובאחריותה של עיריית תל אביב וזאת למרות שחלק ממנו בנוי על שטח שבבעלות גורם אחר.

הבעלות הקניינית במקרקעין עליהם בנוי הצומת מחולקת בין מספר גורמים, וביניהם עיריית תל אביב, ועל כן אין לשלול את אחריות כל אחד מאותם גורמים לתקינות הצומת כולו. יתכן שגורם נוסף שותף לאחריות לתחזוקת הצומת.

על עיריית תל אביב מוטלת הייתה החובה לדאוג לתקינות המדרכות בצומת, גם אם חלק מהשטח בו הוא ממוקם אינו בבעלותה.

השופטת אף מצאה את עדות יצחק ישראלי, בכל חלקיה, אמינה, ואף שעדותו הייתה עדות יחידה, מצאה כבוד השופטת לנכון לקבלה.

על כן נפסק כי יצחק ישראלי הוכיח את אופן אירוע התאונה כנטען בכתב התביעה.

המפגע לא תוקן במשך שנים לאחר התאונה וזאת למרות שהעירייה קיבלה את מכתבם של יצחק ישראלי ועורך דינו, דבר המצביע על רשלנות עיריית תל אביב בכך שלא נקטה באמצעים כלשהם להסרת המפגע. הסיכון הטמון במדרכה המשובשת גדול שבעתיים נוכח מיקומו, בסמוך למעבר החצייה בצומת ראשי וסואן. במקומות כאלה חובה על עיריית תל אביב לקיים סיורים ובדיקות יזומים, בפרקי זמן סבירים, לאיתור מפגעים ולתיקונם.

בכל הקשור לאשם תורם פסק בית המשפט כי ניתן וצריך היה להבחין במפגע ולהיזהר ממנו, אך עם זאת יש לקחת בחשבון כי עיני הולכי הרגל ותשומת ליבם נתונות לתנועת כלי הרכב העוברים בצומת.

על כן העמיד בית המשפט את שיעור אשמו התורם של יצחק ישראלי על 20%.

כתוצאה מנפילתו, נפגע יצחק ישראלי  בגופו ובמיוחד בידו שמאלית. הוא טופל בחדר המיון שם אובחן שבר בשורש כף יד שמאל, ובוצע קיבוע גבס. בהמשך טופל על-ידי פיזיותרפיה.

השופטת אילני פסקה כי היא מאמצת את חוות הדעת של ד"ר כהן, המומחה מטעם בית המשפט ועל כן פסקה כי ליצחק ישראלי נכות בשיעור 10% בגין הפגיעה בשורש כף ידו השמאלית.

מכיוון שיצחק ישראלי הינו גמלאי, הוא לא תבע פיצויים על אובדן הכנסות אך עם זאת פסקה השופטת כי בהתחשב בנכותו ובגילו זכאי יצחק ישראלי לפיצוי בסך 35,000 ₪ בעבור עוגמת הנפש שנגרמה לו וכן בעבור נזק לא ממוני.

בנוסף פסק בית המשפט כי העירייה תשא בעלויות ההוצאות הרפואיות של יצחק ישראלי בסך של  2,000 ש"ח. עם זאת סירבה השופטת להורות על פיצוי עתידי, מכיוון שלא הוכח כי יצחק ישראלי אכן יזדקק לטיפול רפואי בעתיד.

בנוסף דחתה השופטת את תביעתו של יצחק ישראלי לפיצוי בעבור "עזרת הזולת", בגין תמיכתו של אשתו בו בזמן פציעתו, וזאת לאור העובדה כי טיב העזרה שהעניקה אשתו לא חרגה מעזרה רגילה של בני משפחה.

לסיכום פסקה השופטת כי בשקלול האחריות, האשם התורם והנזק, על עיריית תל אביב לשלם לתובע סך 29,600 ₪ כפיצוי על נזקיו.

כמו כן פסק בית המשפט כי עיריית תל אביב תשא בהוצאות המשפטיות של יצחק ישראל בסכום של 20% מהסכום שנפסק בצירוף מע"מ כדין וכי סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן ביום 11/08/2008 .