בית המשפט העליון פסק : רכבת ישראל חייבת בתשלומי ארנונה מלאים כדין כל תושב ולכן תשלם מיליוני שקלים לרשויות המקומיות עבור תחנות הסעה

עובדות

הרכבת היא חברה ממשלתית אשר מחזיקה ומפעילה ארבע תחנות רכבת המצויות בשטח השיפוט עיריית תל–אביב יפו. בשעתו חויבה הרכבת בארנונה בשיעור של 55% מן החיוב המלא. הארנונה המופחתת ניתנה לה כמי שמחזיקה "מטעם הממשלה" ובכך הושוותה מעמדה של רשות הנמלים והרכבות לזה של המדינה, בין היתר גם לעניין הנחה בתשלום ארנונה.  בשנת 1998 החליטה הממשלה על הקמתה של חברה ממשלתית, רכבת ישראל בע"מ. בפועל החלה הרכבת לפעול כגוף נפרד מרשות הנמלים והרכבות בשנת 2003. בשנת 2005 גילתה העירייה את דבר הקמת החברה הממשלתית. היא הודיעה לרכבת על ביטול ההנחה בארנונה וגם דרשה  החזרים רטרואקטיביים למן שנת 1998. הרכבת מיאנה לשלם את סכום הארנונה המלא כפי שנדרשה, ואף חדלה לחלוטין מפירעון תשלומי הארנונה שהושתו עליה בטענה שסכום החוב במלואו שנוי במחלוקת בין הצדדים. הרכבת הגישה  עתירה מינהלית שבה יצאה נגד חיובה בתשלום הארנונה המלא. במקביל הגישה הרכבת ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית שליד מועצה אזורית דרום השרון על החלטת מנהל הארנונה במועצה האזורית דרום השרון על כך שלא ניתנה לה ההנחה האמורה בשיעור של 45% בגין תחנת הרכבת שהיא מפעילה בראש העין.

טענות הרכבת

הרכבת טוענת כי היא הייתה ועודנה זכאית לקבל הנחה בשיעור של 45%, נוכח מהות פעילותה ואופי השירות הניתן על-ידה, יש לראות בה כמי שמחזיקה בנכסים מטעם המדינה ולצרכיה. הרכבת טוענת:  שהיא עוסקת בפעילות ציבורית לטובת הציבור בכללותו באופן בלעדי; פעילותה נעשית לרווחת כלל האוכלוסייה; היותה גוף מתוקצב. היא מקימה את מסילות הברזל ואת תחנותיה על מקרקעין שהופקעו מבעליהם, דבר המצביע על היותה "זרועה הארוכה של המדינה"; היא מחזיקה במקרקעין מכוח הרשאה בלבד, והבעלות המלאה בהם היא של המדינה; היא פועלת מטעם המדינה לעניין הגשת תוכניות סטטוטורית וביצוען.

 טענות העירייה

 העירייה טוענת משבוטל סעיף 61 לחוק רשות הנמלים והרכבות, הרי שדינה של רשות זו אינו עוד כדין המדינה.  הרכבת התאגדה כחברה בע"מ ואינה מהווה עוד תאגיד סטטוטורי ומכאן שהיא אינה זכאית להנחה בארנונה. לדבריה, הרכבת פעלה בחוסר תום לב כשנמנעה מלעדכן את הרשויות המקומיות אודות ביטולו של הסעיף. משהופנתה אליה דרישה לתשלום מלוא סכום הארנונה על-ידי רשויות שונות, החליטה הרכבת להפסיק לחלוטין את תשלומי הארנונה בתואנה שכל החוב שנוי במחלוקת, פעולה הנגועה בחוסר תום-לב. עוד טוענת העירייה כי מתן ההנחה לעירייה יפלה אותה לטובה ביחס לגורמים מתחרים אחרים בענף התחבורה, ללא הצדקה.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהלים.

בית המשפט המחוזי בתל – אביב יפו דחה, כאמור, את העתירה שהגישה הרכבת בנושא ההנחה מארנונה. מטעם של הרמוניה חקיקתית. כלומר, המחוקק אמר את דברו.  משבוטל הפטור ועימו המעמד המיוחד שהוענק לרשות הנמלים והרכבות שהינה רשות סטטוטורית, הרי שקל וחומר ביטול זה תקף גם על הרכבת שהינה תאגיד שזיקתו למדינה חלשה עוד יותר.  המחוקק הבהיר באופן מפורש את עמדתו, כי השוואת מעמדה של רשות הנמלים והרכבות, ובהמשך של הרכבת, למעמדם של מוסדות המדינה לעניין זכאות לפטור חלקי או להנחה בתשלום מסים וארנונות באה לקיצה החל משנת המס 1997. בית המשפט הוסיף וקבע כי לא ניתן לומר שהרכבת מחזיקה במקרקעין המשמשים אותה כתחנות הסעה "מטעם הממשלה", שכן הם מוחזקים לצרכיה היא, קרי לצורך הפעלת שירותי הסעה ותובלה ברכבת שאותה היא מפעילה, ולאו דווקא לצרכי הממשלה או המדינה. כמו כן, במסגרת פסק דין בע"א 8558/01 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות, פ"ד נז(4) נקבעו אמות מידה שבהן ניתן להיעזר על מנת לקבוע את זכאותו של נישום להנחה. בית המשפט המחוזי יישם מבחנים אלה על עניינה של הרכבת ומצא כי היא אינה עומדת באמות המידה האמורות, ומשכך - אין היא זכאית להנחה בארנונה. בין היתר, קבע בית המשפט כי מטרות הקמתה של הרכבת אינן מעידות על פעילות שלטונית ריבונית; כי היא אינה מספקת שירות בלעדי; כי היא פועלת למטרות רווח; כי אין די בעובדה שהמקרקעין שבהם עושה הרכבת שימוש הם בבעלות המדינה ובעובדה שמניותיה מוחזקות על-ידי הממשלה כדי לראותה כמי שפועלת מטעמה; וכי יש לראות בעצם הפיכתה של רשות הנמלים והרכבות מתאגיד סטטוטורי לחברה בע"מ משום ביטוי לרצון לחצוץ בין הממשלה לבין פעילות הרכבת, כך שהפעלתה תתבסס על פרמטרים עסקיים. מכל הטעמים האלה, מצא בית המשפט כי הרכבת אינה זכאית להנחה בתשלום ארנונה מכוח ואין לראותה כ"מחזיק מטעם הממשלה".

כבוד  השופט ע' פוגלמן.

סעיף 3 לפקודת הפיטורין קובע הקלות שונות בתשלום ארנונה, בעבור מקרקעין שהמחזיקים בהם הם הממשלה או גורם מטעמה והשימוש בהם נעשה "לצרכי הממשלה". בהתאם לגישה האמורה, בפעילותה מקדמת המדינה יעדים הנדרשים על-ידי כלל התושבים על מנת להשיא את הטוב המשותף, ואינה פועלת למען הגשמת האינטרסים הפרטניים שלה. משכך, אין מקום להכביד עליה עוד, ולהשית עליה חובה נוספת של תשלום מס, משל פעלה למען מטרות של עשיית רווח עצמית. ואמנם, על רקע תפיסה זו נקבעו הוראות שונות המעניקות למדינה זכויות יתר. המגמה שנתגבשה עם השנים תחתיה, גורסת כי יש לגזור גזירה שווה בין הדין החל על המדינה לבין זה החל על אזרחיה בכל תחומי המשפט על רקע מגמה זו, בוטל סעיף 61 . כלומר המחוקק ביקש לבטל את מעמדה המיוחד של רשות הנמלים והרכבות, בין היתר לעניין הטבות בארנונה. טענתה של הרכבת שמקור ההנחה בארנונה באה בשל עמידתה בקריטריונים שנקבעו בעניין עילבון והיותה מי שמחזיק מטעם המדינה ולצרכיה. בית המשפט סבור הבחנה זו נראית על פניה מוקשה שהרי לא ברור ממנה מה נפקות הייתה לתיקון החוק המוסבר בלשון מפורשת, שייעשה פלסתר אם ניתן יהיה לשמר את ההנחה הניתנת לרכבת מארנונה, חרף ביטולו. אין לנו אלא לקבוע כי טענת המערערת עומדת בסתירה חזיתית לתכלית הסובייקטיבית.

הדברים מקבלים משנה תוקף על רקע הפיכתה של הרכבת לחברה בע"מ שאינה אלא "שחקן" בתחרות המסחרית המתנהלת אל מול גורמי התחבורה האחרים ואין להפלותה לטובה ביחס אליהם במתן הטבות מתשלומי מס, בלא שהדבר נעוץ בהצדקה מהותית. ואמנם, ברבות הזמן הפכה הרכבת לגורם עסקי לכל דבר, וכשם שעולה מהחלטתה של ועדת הערר, היא אף נוהגת להשכיר זיכיונות בתחנה לגורמים מסחריים שונים כחלק מפעילותה הכלכלית. משהייתה הרכבת לחברה בע"מ שמטרתה השגת רווח, המתחרה בספקי שירות אחרים בתחום התחבורה והיא מפיקה את הכנסותיה ממכירת שירותי נסיעה, אין הצדקה ליתן לה הטבות משל הייתה "זרועה הארוכה" של הממשלה הפועלת לשם הגשמת מטרות שאופיין הדומיננטי ציבורי. אין מחלוקת שפעילותה של הרכבת הינה חיונית, ואולם כפי שראינו, סעיף 3 לפקודת הפיטורין נועד להעניק הנחה מתשלום מס לגורמים שאופי פעילותם "שלטוני-ריבוני", זאת בשונה מפעילות שאופיה עסקי-פרטי, אשר אף אם היא מספקת מענה לצורך ציבורי חיוני, ואף אם הממשלה מעוניינת בה, אין היא עולה כדי פעילות הנעשית "מטעם הממשלה". הערך הכללי בדבר תחרות הוגנת ושוויון הזדמנויות מתחזק אפוא עם שינוי דפוס ההתאגדות, ושוקל אף הוא נגד טענת המערערת.

לסיכום. בעבר ניתנה לרכבת הנחה, בין היתר, מתשלום ארנונה עירונית, על יסוד התפיסה שנהגה אותה עת. במרוצת הזמן שינה המחוקק את טעמיו וביטל בחקיקה ראשית את ההנחה האמורה. משעשה כן השמיע המחוקק עמדתו, המתייחסת לענין הפרטיקולרי שלפנינו, כי אין הוא רואה עוד ברכבת גוף הזכאי להנחה מארנונה.  תכלית זו, עניינה שמירה על עיקרון השוויון, הצדק החלוקתי והתחרות ההוגנת שאינם מצדיקים הרחבה במתן פטור לגופים מסחריים כדוגמת הרכבת. שיקולים פרשניים אלה  מביאים לידי המסקנה כי בכך נחסמה דרכה של הרכבת לקבלת הפטור המבוקש על ידה. זאת אף בלא שנדרש לבחינת הקריטריונים שנקבעו בעניין עילבון.

כפי שכבר הוזכר, העירייה הלינה על כך שנוכח המחלוקת האמורה בינה לבין הרכבת, ראתה האחרונה לעשות דין לעצמה ולהימנע מכל וכל מתשלום ארנונה, כך גם לגבי הסכומים שלא היו שנויים במחלוקת בין הצדדים. על כך אמרתי במקום אחר כי נדמה כי חברה ממשלתית המבקשת לייחס לעצמה סממנים ציבוריים ולזכות בהטבות על רקע זה, ראוי היה שתנהג בדרך שונה.

קודם לחתימת הדברים, הגישה הרכבת בקשה לעיכוב מתן פסק הדין בערעור עד לקבלת עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה. זאת עשתה הרכבת עשרה ימים לאחר שטיעוני הצדדים בערעור נשמעו במלואם. נוכח עיתוי הגשת הבקשה, איננו רואים לבקש השלמת טיעונים מהיועץ המשפטי לממשלה, שלא ראה להתייצב בהליך זה.

סוף דבר – שני הערעורים נדחים. הרכבת תחוב בשכר טרחת עורך דין לכל אחד מן המשיבים  בסך 50,000 ₪.

השופט א' גרוניס:         אני מסכים.

השופט י' עמית:           אני מסכים.

ניתן היום, ח' בשבט התש"ע (22.2.10).

לדף הבית של מועצה אזורית דרום השרון

לדף הבית של עיריית תל אביב-יפו- אגף מנהל הארנונה.

לדף הבית של הרכבת ישראל.