בית המשפט חייב את חברת צרפתי, החברה הכלכלית של באר טוביה, לשפות את מושב שתולים בתשלום מס השבח בו הוא חוייב בגין שכונת ההרחבה
רקע
לאור רצונו של מושב שתולים להתרחב ולפרוע חובות ישנים אשר רבצו עליו, הוא פנה לחברת המושבים בדרום, שהיא החברה הכלכלית של המועצה האזורית באר טוביה, אשר המושב הינו בתחומה המונציפאלי, בהצעה, לפיה החברה תיזום בניה על מקרקעי המינהל אשר בתחום משבצת המושב כשמהתמורה ישולמו חובות המושב והוא אף יורחב ויפותח.
חברת צרפתי שמעון ובניו קיבלה את הפרויקט להקמת יחידות דיור בתחום המושב מחברת המושבים במכרז ובהסכמת מינהל מקרקעי ישראל ואף שילמה את שהוסכם, אך העסקה לא דווחה למס שבח מקרקעין שכן לדעת המעורבים בעסקה מדובר בהזמנת בניה ולא בעסקת מקרקעין.
מנהל מס שבח סרב לראות בהסכם זה כהסכם לביצוע עבודות בניה וראה בהסכם זה כהסכם המשלב שתי עסקאות במקרקעין: האחת בין המושב לחברת המושבים, והשניה בין חברת המושבים לחברת צרפתי. כפועל יוצא מכך, נשלחה למושב שומה לתשלום, שמצידו תבע מהחברה הכלכלית ומחברת צרפתי לשפותו, בטענה כי בהסכם הן התחייבו לשלם את כל המיסים מכל מין וסוג הנובעים מהעסקה.
מעבר לכך, טוען המושב, כי מכוח הסכם בעל פה שבינו לבין חברת המושבים ומשהופקד פרויקט ההרחבה בידיה, היא מחוייבת לפעול כנאמן וכשלוח של המושב אל מול רשויות המס ואל מול חברת צרפתי לצורך קידום ופיתוח פרויקט ההרחבה במושב, כשבסופו של יום עתיד היה המושב ליהנות מן הפרויקט בפן הכספי ולא להותיר את המושב בפני שוקת שבורה עם נטל כספי זה בהעדר מקור לכסותו.
החברות טענו מנגד, כי ההסכם הינו למתן שרותי בניה, והתחיבויותיהן אמורות לכסות התחיבויות הנובעות מחוזה לשרותי בנייה, ומאחר ומנהל מס שבח הטיל חיוב בשומה לפי עסקת מכר מקרקעין הרי ההתחיבויות האמורות בהסכם אינן חלות עליהן.
מעבר לכך, טענה חברת המושבים, כי אין להשית עליה כל אחריות לתשלום המס, שכן על פי הוראות ההסכם שבין הצדדים, חלה האחריות לשאת בתשלומי המס הנדרשים על חברת צרפתי.
דיון והכרעה
בהתאם להסכם אשר מסדיר את היחסים בין הצדדים חברת צרפתי תקבל את הזכות לבנות 120 יחידות מגורים ואת התמורה תקבל חברת המושבים. עוד הוסכם, כי המושב או חברת המושבים לא ישלמו בגין הסכם זה כל תשלום, וכל החיובים ללא יוצא מהכלל, בין אם היו ידועים בזמן החתימה ובין אם לא היו ידועים. כן הוסכם שם, כי חברת צרפתי מוותרת על טענות הטעיה, כמו גם על טענות אפשריות אחרות, ושהיא תשלם את כל התשלומים, לרבות תשלומים החלים על פי דין על המושב או על חברת המושבים במועד בו נדרשו לשלם.
בית המשפט הבהיר, כי יש לדחות את טענת חברת צרפתי, כי מששונה מהות ההסכם לעסקת מכר בטלה ההתחייבות האמורה, וזאת מאחר והתחיבותה זו ללא כל תנאי.
כמו כן, נדחתה טענת חברת צרפתי, כי המושב השתהה ומנע את האפשרות להכנס בנעליו ולטעון כנגד מנהל מס שבח, וזאת, מאחר ובהסכם אין תנאי כזה, והמושב עצמו ניסה טרח ויגע אל מול מנהל מס שבח ע"י עורך דין ושני רואי חשבון. ובכל מקרה, אין תשתית ראייתית כי היה סיכוי לחברת צרפתי לשכנע את שילטונות מס שבח לביטול או הקטנת המס. יתרה מזאת חברת צרפתי הייתה מודעת לחיוב במס של המושב שכן היא שילמה את השומה אשר הוטלה על חברת המושבים והייתה מודעת לכך שגם המושב קיבל שומה לחיוב במס שבח.
טענות חברת המושבים נדחות אף הן, שכן ההסכם בין המושב לחברת המושבים מקנה לה חובת נאמנות כלפיו בניהול וקידום הפרויקט. יותר מכך, היא אף שימשה כגורם המקצועי בשם המושב בכל ההליך לרבות קידום התוכניות מול הגורמים המתאימים, ולרבות הוצאת המכרז שבו זכתה חברת צרפתי.
סיכום
בית המשפט קבע, כי החברות הנתבעות חבות יחד ולחוד לשלם למושב את סכום מס השבח אותו הוא נדרש לשלם בגין העסקה. החיוב החוזי מכח ההסכם מקים זכות לגבות את את סכום המס מחברת צרפתי, אך במידה והוא לא יצליח לגבות את כל הסכום, הוא זכאי לגבות את שאר הסכום מחברת המושבים.
בנוסף, ישלמו הנתבעות למושב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 40,000 שקלים חדשים.
ניתן ב- י"ט שבט תשע"ב, 12 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.
