בית המשפט מבטל את תוצאות המכרז וקובע כי חברת י.ר.א.ב תהיה אחראית על ניקוי אתר הפסולת במועצה המקומית עספיא
בעקבות השריפה הגדולה בכרמל, מועצת עספיא קיבלה תקציב לסילוק אתר הפסולת מתחומה, ופרסמה מכרז בנושא. במכרז זכתה חברת מפלסי הצפון, על אף שהצעתה של חברת הניקוי י.ר.א.ב שירותי נוי היתה זולה ב- 650,000 ₪ לעומת הצעתה. בעקבות תוצאות המכרז עתרה י.ר.א.ב לבית המשפט, בבקשה לפסול את המכרז.
המועצה טענה כי חברת י.ר.א.ב לא נבחרה בשל שלושה טעמים: היא לא דיווחה על כך שרכשה את חברת כרפיס, ולפיכך איננה מהימנה; על פי הרשום אצל רשם החברות, יש לה שיעבודים מרובים, ולכן היא איננה חסינה כלכלית; היא לא הגישה דו"חות שנתיים לרשם החברות משנת 2006;
בנוסף טענה המועצה, כי י.ר.א.ב הגישה את התביעה רק כחודש לאחר שנודע להם על תוצאות המכרז, ומשכך, חל כאן שיהוי ואין להם רשות לערער על התוצאות.
י.ר.א.ב טוענת מנגד, כי היא רכשה רק חלק מפעילותה של כרפיס העוסקת בפינוי אשפה, ולכן לא היה עליה לדווח על הרכישה.
לאור כל זאת סבורה י.ר.א.ב כי בהחלטתה של המועצה, יש פגיעה בשוויון ההזדמנויות, המהווה עקרון בסיסי בדיני המכרזים, מה גם שנימוקיה הפסולים של המועצה ניתנו בחוסר תום לב, ויצרו מצב בו הם נדחו שלא כדין וחברת מפלסי הצפון נבחרה שלא כדין.
בנוגע לטענת השיהוי סבורה י.ר.א.ב כי השיהוי היה תוצאה של התנהלות המועצה, אשר נמנעה מלמסור לה לעיין במסמכי המכרז, ובכל מקרה נזקו של השיהוי מועט מכיוון שלא עלול להגרם כל נזק במידה וי.ר.א.ב תכנס בנעליה של מפלסי הצפון באופן מיידי.
בראשית דבריו מדגיש ביהמ"ש, כי הוא נוטה שלא להתערב בשיקול הדעת ובמסקנות ועדת המכרזים אלא אם הן לא עומדות בכללים, ולכן הוא בודק האם משקל הנימוקים מאפשר לראות את החלטת המועצה בתחום הסבירות אם לאו.
בניתוחו את שתי ההצעות, מציין בית המשפט, כי הצעתה של י.ר.א.ב זולה ב- 650,000 ₪ מהצעת מפלסי הצפון, כאשר אי בחירה בהצעה הזולה מבין השתיים צריכה להיות מנומקת בכך שלי.ר.א.ב אין חוסן כלכלי או שהינה בעלת פגם כלשהו אשר ימנע ממנה לבצע את מטרת המכרז, אך המועצה לא טענה זאת.
בהמשך מנתח בית המשפט את שלושת הסיבות לדחיית י.ר.א.ב ע"י המועצה. בענין רכישת כרפיס, סבור בית המשפט, כי אין כל ראיה להשפעה של כרפיס על י.ר.א.ב, ומוסיף ואומר, כי אין מקום לטעון שרכישת כרפיס מהווה חוסר נאמנות שכן ועדת המכרזים כלל לא דורשת גילויים מעין אלו.
בענין השיעבודים שלא דווחו, אומר ביהמ"ש, כי לא רק שהמכרז לא דרש גילוי על שיעבודים, אלא שי.ר.א.ב הוזמנה לשימוע בועדת המכרזים, והסבירה כי מדובר בשיעבודים היסטוריים אשר ברובם כבר שולמו, ואף הציגה בפני הועדה אישורים על חוסנה הכלכלי. בהתאם לזאת, מציין בית המשפט, כי המועצה נהגה בחוסר שוויון בכך שנמנעה מלבדוק את השעבודים המוטלים על רכושה של מפלסי הצפון, ומדגיש, כי לו היתה המועצה מעיינת בשעבודים אלו היא היתה מגלה כי מספרם אינו נופל מאלו שהיו מוטלים על י.ר.א.ב. לפיכך, קבע בית המשפט, כי בתנהגות זו יש פגיעה בערכי השוויון המתאפיינת בכך שלא מוענקת הזדמנות שווה לכלל המציעים.
בענין העדר דיווח לרשם החברות משנת 2006, אומר ביהמ"ש, כי לא מדובר כלל בפגם מהותי, שהרי לא היתה דרישה לדווח במכרז, ובהתאם אף לא נעשה בירור דומה עם חברות אחרות שניגשו למכרז. מה עוד, שי.ר.א.ב כן הציגה לרשם החברות דו"ח לשנת 2011, ואם רוצים לבדוק את חוסנה הכלכלי של החברה ע"פ הדו"ח, אז הדו"ח המצוי מוכיח כי לחברה יש חוסן כלכלי.
בעקבות דברים אלו הסיק בית המשפט, כי אין הצדקה לפסילת חברת י.ר.א.ב מהמכרז.
לבסוף דן בית המשפט בטענת השיהוי, ואומר, כי חודש שיהוי מהווה איחור משמעותי, אך מציין כי המועצה נהגה שלא בתום לב בכך שלא איפשרה לי.ר.א.ב לעיין בכל המסמכים הרלוונטיים ובעיקר בהצעתה של מפלסי צפון.
בהתאם לדברים אלו, פוסק בית המשפט, כי י.ר.א.ב היא הזוכה במכרז ולא מפלסי הצפון, אך עם זאת, תהא המועצה רשאית להפחית משכרה של י.ר.א.ב את ערך העבודות שבוצעו עד כה.
בית המשפט מקבל את טענות י.ר.א.ב על היעדר שוויון במכרז לניקוי אתר פסולת, מבטל את תוצאות המכרז וקובע, כי י.ר.א.ב תהיה אחראית על ניקוי אתר הפסולת.
בנושא ההוצאות סבור ביהמ"ש כי היות והתנהלותה של י.ר.א.ב לקתה בשיהוי, אין צו להוצאות, ופוסק
כי המועצה תישא בהוצאותיה של מפלסי הצפון בסכום של 15,000 ₪.
