בית המשפט ניקה את המועצה האזורית מטה אשר מאחריות לנזקים במושב עמקא שנגרמו כתוצאה מהצפת נחל בית העמק
העובדות הרלוונטיות:
ועד מושב עמקא ו- 17 חקלאים אחרים הגישו תביעה כנגד רשות הניקוז גליל מערבי, על סך של 1,024,851 ₪ בה טענו כי כתוצאה מירידת גשמים עזה בשנים 2002-2003 עלו מי נחל בית העמק על גדותיהם והציפו את שטחי החקלאות שלהם ובכך זרעו להם נזק רב.
רשות הניקוז הגישה הודעת צד ג' נגד המועצה האזורית מטה אשר, המיוצגת על ידי משרד עורכי הדין מימוני שלוש ושות', ונגד מדינת ישראל (משרד החקלאות), בטענה כי יש לראות במועצה ובמדינת ישראל אחראיות לנזקי מושב עמקא והחקלאים התובעים.
ביום 30.01.2008, הוגש לבית משפט השלום בחיפה הסכם פשרה חלקי, בו סוכם כי רשות הניקוז גליל מערבי תפצה את התובעים בסך של 264,468 ₪.
כעת נותרה עומדת ופתוחה שאלת החבות, במישור היחסים שבין המועצה האזורית מטה אשר ומדינת ישראל לבין הרשות הניקוז גליל מערבי.
טענות רשות הניקוז:
ההצפה נגרמה כתוצאה מגשמים חזקים שירדו בפרק זמן קצר, המים זרמו לכיוון הנחל דרך שבילי המושב והשטחים החקלאיים, הנחל כלל לא הוצף ולא עלה על גדותיו, ועל כן הנזקים שנגרמו, נגרמו כתוצאה מזרימת מי הגשמים בשבילי המושב.
המועצה האזורית מטה אשר, היא האחראית על ניקוז השטחים שבשיפוטה, רשות הניקוז אחראית אך ורק על ניקוז הנחלים ולא שטחי המושבים, עליהם אחראית המועצה האזורית מטה אשר.
רשות הניקוז מתוקצבת, בין היתר על ידי המועצה האזורית מטה אשר, ומאחר והמועצה חייבת לה סכומי כסף רבים, יש לראות במועצה האזורית מטה אשר אחראית לאי יכולתה של רשות הניקוז לפעול להסדרת הניקוז בנחל.
המועצה האזורית מטה אשר גובה מהחקלאים, ובהם התובעים, הי
מדינת ישראל לא אישרה את תקציב רשות הניקוז במלואו ועל כן נבצר מרשות הניקוז לפעול כראוי. יש לראות את מדינת ישראל אחראית למחדל גם משום שלא פיקחה על פעולות רשות הניקוז ולא דרשה ממנה לבצע עבודות ספציפיות שימנעו את הנזק.
טענות המועצה האזורית מטה אשר:
הנתבעת והתובעים הגיעו להסדר פשרה, שאינו מקובל על המועצה, ובכך התביעה כלל לא הוכחה ולא נקבעו ממצאים עובדתיים לחובתה.
עצם העובדה כי רשות הניקוז בחרה להתפשר מלמדת כי רשות הניקוז ראתה עצמה אחראית לנזקים.
לגופו של עניין, הרשות המקומית המוסמכת במקום הוא הועד המקומי של המושב ולא המועצה האזורית. אחריות הניקוז של המושב מוטלת במלואה על הועד המקומי.
לעניין החוב הכספי הנטען, בהסכם פשרה שנחתם בעבר בין המועצה האזורית מטה ואשר לבין רשות הניקוז, לכיסוי חובותיה של המועצה, הוסדר בין הצדדים כי הצדדים יהיו מנועים מלהתלונן כנגד הצד השני לגבי התקופה שעד לסוף שנת 2002, לכן רשות הניקוז מנועה מלהעלות טענה זאת.
רשות הניקוז היא האחראית הבלעדית על פי החוק, לנזקים שנגרמו כתוצאה מההצפות הנטענות בכתב התביעה.
טענות מדינת ישראל:
האחריות הישירה במקרה דנן מו
על מנת להראות כי יש על המדינה האחריות לנזקים, על רשות הניקוז היה להראות כי יש קשר סיבתי בין הנזקים לבין החוסר בתקציב, דבר שרשות הניקוז לא עשתה.
כב' השופט טובי אמיר פסק:
אין לקבל את הטענה כי משלא הוכחה התביעה יש לנקות את המועצה האזורית מטה אשר מאחריות.
הסכם הפשרה החלקי בין רשות הניקוז לבין התובעים, אינו מצביע על כך שאין חבות כלשהי למועצה האזורית מטה אשר.
אולם, דין טענת רשות הניקוז כי לא הנחל הוא זה שהוצף, אלא השבילים והשטחים החקלאיים, להידחות.
אין ספק כי הנחל עלה על גדותיו, וניתן להסיק זאת מתצהיריהם של התובעים. זאת ועוד העד מטעם רשות הניקוז העיד כי אחד הגשרים שהוקמו מעל נחל בית העמק, נסגר לתנועה בעקבות ההצפה, דבר המלמד כי הנחל הוא זה שהוצף.
על כן ניתן לקבוע בוודאות כי הנזקים נגרמו כתוצאה מהצפתו של הנחל, די בכך כדי לנקות את המועצה האזורית מטה אשר מאחריות.
אין המועצה האזורית מטה אשר נושאת בכל אחריות לנזקים, וגם הי
באשר לטענה כי המועצה האזורית חייבת כספים לרשות הניקוז, בית המשפט פסק כי אין לקבל טענה זאת. בראש ובראשונה מכיוון ומדובר בהרחבת חזית אסורה, שנית, הוגש הסדר פשרה המונע מרשות הניקוז להעלות טענה זאת ושלישית, לא הוכח קשר סיבתי לאי תשלום המועצה לבין המחדלים שנעשו על ידי רשות הניקוז.
באשר לטענות נגד מדינת ישראל, לא הוכיחה רשות הניקוז כי קיים קשר סיבתי בין החוסר בתקציב לבין המחדלים.
עם זאת למדינת ישראל חלה אחריות לשמש כמפקחת על רשות הניקוז. במקרה דנן שר החקלאות צריך היה לפקח על העבודות שנעשו במקום הנזק, לטענת רשות הניקוז שר החקלאות אישר את כל העבודות, מבלי להוסיף שינויים. מכאן קיימת למדינת ישראל חבות מסוימת.
מדינת ישראל לא הציגה כל ראיה לכך שפעלה בשיקול דעת או שפיקחה באופן כזה או אחר על פעולות רשות הניקוז, מכאן אין לפטור את מדינת ישראל מאחריות.
נפסק כי על מדינת ישראל חלה אחריות בשיעור של 20% מן האחריות שהוטלה על רשות הניקוז.
לסיכום, כל טענותיה של רשות הניקוז כלפי המועצה האזורית מטה אשר נדחו, ונקבע שרשות הניקוז אף תישא בהוצאות המשפטיות של המועצה ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.
באשר למדינת ישראל נפסק כי זו תשפה את רשות הניקוז ב 20% מהסכום ששולם לתובעים בהסדר הפשרה, וכן מדינת ישראל תישא בהוצאות המשפטיות ושכ"ט עו"ד של רשות הניקוז בסך של 10,000 ₪.
ניתן ביום 14.12.2008.
