בית המשפט פטר את המועצה האיזורית מהחזר כספי בניית תשתיות ביוב

הרקע:

ערעור לביהמ"ש המחוזי על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים קריית ארבע במסגרתו קיבל בית המשפט לעניינים מקומיים את תביעתה של מיקי רוזנבאום והורה למועצה להשיב לרוזנבאום סך של 60,000 ₪. סכום זה, על פי הערכתו של בית המשפט, היווה את עלות בנייתם של קווי הביוב המרכזיים של שתי יחידות דיור ומעלה עד לנקודת האיסוף אשר נבנו על ידי מיקי רוזנבאום. בית המשפט דחה את תביעתה של מיקי רוזנבאום להשבת היטל הביוב שנשאה בו, לפי דרישת המועצה , ואולם מצא, כאמור, לזכותה בהשבה של עלות בניית קווי הביוב. בית המשפט נפנה להגדרות המונח "ביוב" ו"ביב ציבורי" בחוק[1][1] והגיע למסקנה כי המועצה  זכאית לגבות היטל ביוב בגין קווי הביוב. עוד נקבע, כי משגבתה המועצה  היטל ביוב בגין קווי הביוב אשר נבנו על ידי מיקי רוזנבאום, נמצאה מיקי רוזנבאום נושאת בעלות הקמתם של קווי הביוב פעמיים, ולכן ראה בית המשפט לזכותה בהשבת עלות הבניה.

טענתה העיקרית של המועצה  בערעור היא, כי אכן קווי הביוב מצויים באחריותה, ואולם מאחר שלא בנתה קווים אלה, גם לא גבתה בעבורם היטל ביוב. לפיכך, אין המדובר בחיוב כפול שבו נשאה מיקי רוזנבאום, שכן מיקי רוזנבאום לא חויבה כלל בתשלום היטל ביוב בגין קווי הביוב אותם בנתה. לטענת המועצה, היטל ביוב מחויב בגין מרכיבי מערכת הביוב החל מנקודות היציאה מן הישובים,  ואין המועצה גובה היטל בגין אותם חלקים במערכת המצויים מן העבר השני של נקודות היציאה, ובהם קווי הביוב.

ביהמ"ש המחוזי קבע:

צדק בית משפט לעניינים מקומיים כי אכן סיווגם של קווי הביוב הוא כ"ביוב" ו"ביב ציבורי" המצויים באחריותה של המועצה והיא אף זכאית לגבות בגינם היטל ביוב.

המועצה הוכיחה, כי על אף הסמכתה כאמור, בפועל לא כלל חישוב היטל הביוב חיוב בגין בנייתה של מערכת הביוב שמצידה "הפנימי" של נקודת האיסוף, לרבות קווי הביוב. המועצה  הסבירה, כי לא ראתה לנכון לגבות היטל ביוב בגין קו ביוב שלא נבנה על ידה, על אף שהמדובר בקו הנמצא באחריותה. אחריות זו מתבטאת בחובה לתחזק את הקו שנבנה, ואשר נמסר לידיה, ובגין כך גובה המועצה  אגרת ביוב.

תחשיב המועצה  מלמד כי המועצה מתחזקת את כל מערכות הביוב שבתחום המועצה – הן את החלק שהוקם במימון חיצוני של "משרד הבינוי והשיכון והן את החלק שהוקם במימון המועצה. זאת, לעומת התחשיב המונח בבסיס היטל הביוב המיועד לכסות את השקעות המועצה במערכת הביוב אותה הקימה בלבד. התחשיב בעניין זה מפרט את רכיבי המערכת שבגינם נקבע ההיטל, המתייחסים, כאמור, למערכת הביוב הנמצאת מן העבר "החיצוני" של נקודות היציאה מהישובים.

מעובדות אלו עולה כי היטל הביוב נגבה על פי תחשיב זה. בית המשפט לעניינים מקומיים הסתפק בקביעה כי הביוב הציבורי הינו באחריות הנתבעת וזכותה לגבות היטל בגינו. קביעה זו נכונה היא, ואולם על אף זכותה של המועצה  לגבות את ההיטל, היא לא עשתה כן מן הטעמים הנ"ל, ומכאן שלא קמה זכותה של מיקי רוזנבאום להשבת עלות הקמת קווי הביוב.

סוף דבר:

על יסוד כל האמור לעיל, דינו של הערעור להתקבל. את פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים קריית ארבע מבוטל, מיקי רוזנבאום תשא בהוצאות המועצה  בערעור בסך של 10,000 ₪ + מע"מ.

לסיקורים נוספים בנושא