בית המשפט פסק, כי הנתבעים, תושבי שכונת ההרחבה בקיבוץ מעין ברוך, רשאים לעזוב את האגודה ולהמשיך להתגורר בביתם שבהרחבה, ומכיוון שהם אינם חברי האגודה הם פטורים מתשלום מיסי האגודה
הרקע
אגודה שיתופית "תושבי מעיין ברוך" הגישה תביעה כנגד מספר חברי אגודה, בטענה שהם אינם משלמים את מיסי האגודה. אמנם, ניסיונם של הנתבעים למחוק את התביעה על הסף כשל, הם שבים ומעלים את טענותיהם בפני בית המשפט בהליך שלפנינו. [לסיקור הבקשה באתרנו - לחץ כאן].
ראשית, הם טוענים, כי הם חתמו על בקשות הצטרפות לאגודה מבלי שהוצג לעיונם התקנון, ולאחר שהוטעו לחשוב כי חתימתם היא חלק מתהליך קליטתם בהרחבה הקהילתית. שנית, הם טוענים, כי רק בשלב מאוחר יותר התברר להם כי מדובר באגודה בלתי חוקית, שהוקמה למטרות בלתי חוקיות, וממילא אין היא רשאית לגבות מיסי אגודה. באותו עניין, הם מוסיפים, כי מטרות האגודה הן לשמש ועד מקומי וליטול לעצמה סמכויות מוניציפאליות מקום שהחוק אינו מאפשר לה לעשות כן. לבסוף, טענו הנתבעים, כי הם הודיעו לאגודה על פרישתם ממנה לאחר שגילו את אי החוקיות שלה, עוד בטרם נוצר החוב שבמחלוקת, ועל כן, אין האגודה מוסמכת לחייבם בתשלום סכום כלשהו.
מנגד, טענה האגודה, כי הדרך להפסקת חברותם של הנתבעים האגודה הייתה דרך סעיף 12 בתקנון, ומאחר ותנאי הסעיף לא נתקיימו, יציאתם מהאגודה לא נכנסה לתוקף, ולפיכך הם חויבו בתשלום מיסי אגודה. האגודה מוסיפה, כי ההרחבה ביישוב הוקמה בהסתמך על התחייבויות התושבים להיות חברים באגודה, ולפיכך הודעת הפרישה של הנתבעים צריכה לזכות אותה בפיצויי הסתמכות או בפיצויי קיום, מה גם, שהנתבעים נהנים מהמתקנים שהאגודה מספקת, ולפיכך מוטלת עליהם החובה לשלם מיסי אגודה גם מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
דיון והכרעה
בית המשפט יצא מנקודת הנחה שבמרץ 2009 הודיעו הנתבעים לאגודה על רצונם לפרוש מחברותם באגודה, ושכעבור חצי שנה, בחודש אוקטובר, שלחה האגודה מכתב בו היא מודיע להם, כי היא אינה מקבלת את הודעת העזיבה עד שיתקיימו התנאים של סעיף 12 לתקנון. לאור זאת, השאלה שיש להכריע בה היא האם לאור מכתבי הפרישה יש לראות בנתבעים כחברים באגודה אם לאו, ולצורך כך יש לבחון את תנאיו של סעיף 12 לתקנון.
הסעיף קובע, כי יציאתו של חבר מהאגודה תהיה בהודעה מראש ובכתב לאגודה שלושה חודשים מראש, ושהיא תיכנס לתוקף רק בהתקיים ארבעה תנאים:
א. תום תקופת ההודעה מראש;
ב. אין לחבר חובות לאגודה;
ג. אין החבר מקבל שירותים מהאגודה;
ד. אין לחבר עוד זכויות במקרקעין או בדירה או ביחידת דיור בשטחי היישוב, לרבות אם העביר את זכויותיו בחוזה המותלה בקבלתו של הרוכש כחבר באגודה.
בית המשפט הבהיר, כי אין מחלוקת שמאז הודעת הפרישה ועד שנוצר החוב חלפו יותר משלושה חודשים, וגם אין מחלוקת, כי במועד הפרישה לא היו הנתבעים חייבים לאגודה סכום כלשהו. כמו כן, קבע בית המשפט, כי התנאי השלישי התקיים אף הוא, שכן מרגע ההודעה רשאית הייתה האגודה שלא לספק לנתבעים שירותים כלשהם מה גם שממילא נראה שהאגודה החלה את פעילותה רק בשנת 2010.
אם כן, כל שנותר לבחון הוא התנאי הרביעי, הקובע כי הנתבעים אינם יכולים לפרוש מן האגודה גם אם מכרו את הזכויות שלהם בבתיהם, כל עוד הקונה לא הצטרף כחבר באגודה. כנגד תנאי זה, טוענים הנתבעים טוענים, כי הוא בלתי חוקי או נוגד את תקנת הציבור, ולפיכך אין האגודה יכולה להסתמך עליו.
סוגיית תוקפו של סעיף בתקנון של אגודה, המגביל את יכולת חבריה לפרוש ממנה כל עוד הם מחזיקים בזכויות בנכס מקרקעין בתחום מושב זה או אחר, נבחנה לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בפרשת מתיישבי אמנון, יישוב קהילתי.
בפרשה זו, בית המשפט המחוזי דן בהרחבה בתוקף הסעיף בתקנון אשר מתנה את פרישת החבר מהאגודה בכך שהוא לא יהיה בעל זכויות בנכס בתוך ההרחבה וקבע, כי סעיף כאמור הינו בטל בהיותו נוגד את עקרון חופש ההתאגדות, שהינו עיקרון יסוד.
בית המשפט הבהיר, כי במקרה דנן, האגודה לא הצביעה על שום טעם אשר מצדיק סטיה מההלכה המנחה שנקבעה בבית המשפט המחוזי בפרשת מתיישבי אמנון. יתרה מכך, סעיף בתקנון אשר מתנה את פרישתו של החבר מהאגודה בכך שהוא יוותר או ימכור את זכויותיו במקרקעין לצד שלישי שיסכים להצטרף כחבר באגודה, הינו סעיף אשר נוגד את תקנת הציבור ודינו בטלות.
לאור כל זאת, קבע בית המשפט כי התנאים של סעיף 12 לתקנון התקיימו, למעט הסעיף הרביעי שהוא בטל עקב תקנת הציבור. בנסיבות אלו, חיובם של הנתבעים הינו חיוב בלתי חוקי.
טענותיה של האגודה בדבר עשיית עושר ולא במשפט כמו גם טענותיה בדבר הפרת ההסכם וזכאותה לדרוש פיצויי הסתמכות או קיום נדחו אף הן על ידי בית המשפט, הן מכיוון שטענות אלו לא נטענו בכתב התביעה, הן מכיוון שהנתבעים הודיעו על פרישתם בטרם החלה האגודה לספק להם שירותים והעובדה שהאגודה סיפקה להם שירותים לאחר הודעה זו היא באחריותה בלבד, והן מכיוון שעזיבת הנתבעים את האגודה נעשתה כדין ובהתאם לתקנון.
סיכום
בית המשפט קבע, כי האגודה לא הוכיחה קיומה של עילת תביעה כנגד הנתבעים לתשלום מיסי אגודה, שכן הם הוכיחו שבמועד הרלוונטי לחיוב הם כבר לא היו חברים באגודה, ודין התביעה להידחות.
על אף תוצאה זו, בית המשפט ביקר את התנהלות הנתבעים, שלא תרמה לניהול ענייני של התביעות, ועל כן לא נתן צו להוצאות.
ניתן ב- כ"ט כסלו תשע"ב, 25 בדצמבר 2011, בהעדר הצדדים.
