בית המשפט פסק כי חוק העזר החדש בענין תשלום היטל ביוב מפלה בין תושבים

בעבר, הושת היטל הביוב רק בגין מרכיב הביב הציבורי שבמערכת הביוב ללא מרכיבים נוספים. אולם, על פי חוק העזר החדש, מושת היטל הביוב בגין שלושה מרכיבים של מערכת הביוב הציבורית: ביב ציבורי, ביב מאסף ומט"ש (מתקן טיהור שפכים), ולכן סכומו של היטל זה, גבוה במידה ניכרת מזה שעל פי חוק העזר הקודם.

לטענת יורם, חוק העזר החדש פוטר מתשלום תושבים אשר שילמו את היטל הביוב לפי החוק הקודם, ומשכך, התושבים אשר לא שילמו את ההיטל לפי החוק הקודם, מחוייבים לממן עבור אלו שכן שילמו, את מלוא העלות של הקווים המאספים ושל המט"ש, ובכך, סבור יורם, חרגה המועצה בחוסר סבירות קיצוני, מעקרונות הבסיס של שיוויון בין תושביה ושל צדק חלוקתי, ולכן יש לפסול את התעריף של היטל הביוב אשר נקבע בחוק העזר החדש.

יורם נשען בתביעתו על הערר שהתקבל בפרשת פלסים, לפיו, בהחלטת העירייה להשית תשלום של מרכיב חדש במערכת הביוב על חלק מהתושבים ולא על כולם, נפל פגם מהותי של הפליה בלתי סבירה ובלתי מוצדקת בין תושבי העיר, ולכן נפסל תעריף ההיטל.

בנוסף, טוען יורם, כי היות והאגודה היא שהתקינה את הביב הציבורי בשכונתו, והמועצה כלל לא נשאה בעלות התקנת הביב הציבורי בשכונתו, אין היא רשאית לחייב בתשלום היטל ביוב.

מנגד, טוענת המועצה, כי מכיוון שהחוק הקודם לא ענה עוד על צורכי מערכת הביוב, היה הכרח להחליפו בחוק החדש, אשר בו הועלו התעריפים של היטל הביוב, על מנת לכסות את העלויות של מערכת הביוב. לטענתה, אין הפלייה פסולה בפטור שניתן לתושבים אשר שילמו את ההיטל על פי החוק הקודם, מה עוד שבהסכמים שיורם חתם עליהם בעת רכישת הבית הוא התחייב לשלם כל היטל שיושת עליו ע"י הרשות. בנוסף, טוענת המועצה, כי היא רכשה את הביב הציבורי מהאגודה, ומשכך, היא רשאית לדרוש היטל עבורו.

בראשית הדיון מבהיר ביהמ"ש כי אין להכניס את התשלום עבור הביב הציבורי לתביעה להפליה, כפי שדורש יורם, שכן מדובר בהיטל הנגבה באופן חד פעמי לשם כיסוי העלות של התקנת מערכת הביוב או של מרכיב מתוכה, ומשכך, תושב ששילם בעבר היטל זה, לא ידרש לשלם בשנית, אלא אם בנה תוספת לביתו ויידרש לשלם היטל ביוב בגין התוספת שבנה.

בהתאם לקביעתו, דן ביהמ"ש במחלוקת בין הצדדים - האם אי-דרישת תשלום עבור הקווים המאספים והמט"ש מתושב ששילם בעבר עבור הביב הציבורי, כאשר קיימת דרישת תשלום עבור מרכיבים אלו ממי שלא שילם בעבר, מהווה הפליה אם לאו. ובענין זה, מקבל ביהמ"ש את טענתו של יורם כי דין פרשת פלסים מנחה אותנו, ולכן לא ניתן להטיל רק על חלק מהתושבים תשלום עבור מרכיב המשרת את כל התושבים, שכן כלל הבסיס של שיוויון וצדק חלוקתי מחייב לשתף בעלות של המרכיבים החדשים גם תושבים אשר שילמו בעבר היטל ביוב, והחלטה להשית את עלות המרכיבים רק על חלק מהתושבים היא מפלה, למעט מקרה בו הרשות מציגה טעמים סבירים להפליה זאת. בענין זה, פוסק ביהמ"ש, כי הצורך לכסות על הוצאות של עלות המרכיבים, כפי שטענה המועצה, אינו טעם סביר להפליה, ולכן יש לפסול את תעריפי הביוב של החוק החדש.

בהמשך הדיון, דוחה ביהמ"ש את טענת המועצה כי יורם התחייב לשלם כל היטל שיושת עליו, שכן ודאי שהתחייב לשלם כל היטל שיוטל עליו ע"פ דין בלבד, אך אין בכך כדי למנוע מיורם לטעון כי הוטל עליו היטל שלא כדין. ביהמ"ש מדגיש, כי יורם לא דורש לקבל פטור מתשלום, כפי שטוענת המועצה, אלא הוא דורש חלוקה שוויונית בנטל התשלום, דרישה סבירה וצודקת.

לבסוף, מבהיר בית המשפט, כי היות ויורם העיד כי האגודה פנתה אליו בבקשה לקבלת ייעוץ משפטי בגין חוב של המועצה כלפיה עקב רכישת הביב הציבורי, יש בזו הודאה מצידו כי המועצה רכשה ביב זה, אף אם לא נערך הסכם בכתב בין הצדדים, ומשכך, פוסק ביהמ"ש, כי היא רשאית לגבות היטל עבור הביב הציבורי.

ביום 12.9.2013 דן ביהמ"ש המחוזי בערעור ובערעור שכנגד אשר הגישו שני הצדדים. באשר לפגמים בתחשיב ההיטל, קבע ביהמ"ש המחוזי, כי הגם שהוועדה אינה כבולה לדיני הראיות, הרי שהחלטתה חורגת במידה ניכרת מהדין. ביהמ"ש סבור כי בנסיבות המתוארות, היה נכון לאפשר ליורם לחקור את עורך התחשיב וכן לעיין בתחשיב הנוסף, המאוחר, טרם שקיבלה הועדה את החלטתה. ביהמ"ש מדגיש כי יתכן שבסופו של יום, תימצא קביעתה כנכונה, אולם בחינת שני התחשיבים הינה תנאי לקבלת המסקנה. בהתאם לדברים אלו, קיבל ביהמ"ש המחוזי את ערעורה של המועצה האזורית והחזיר לוועדה את הדיון בסוגיית האפליה לשם בירור התשתית העובדתית. בנוסף, קיבל ביהמ"ש באופן חלקי את ערעורו של יורם, וקבע כי הדיון בשאלת הפגמים לכאורה שנפלו בתחשיב יוחזר לבירור בפני הוועדה.

בית המשפט השלום קיבל את תביעתו של יורם על הפליה בקביעת התעריף לתשלום היטל הביוב, אך סייג את ההפליה רק לרכיבים של ביב מאסף ומט"ש, שכן עבור הביב הציבורי שילמו התושבים בעבר.

בנוסף, דחה בית המשפט את תביעתו של יורם בעניין הביב הציבורי, ופסק, כי המועצה רשאית לגבות היטל זה שכן היא רכשה את הביב הציבורי מהאגודה.

אולם, ביום 12.9.2013 ביהמ"ש המחוזי קיבל חלקית את הערעורים אשר הוגשו ע"י הצדדים ושינה את ההחלטה.

המועצה תשלם הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

ניתן ב- כ"ו טבת תשע"ג, 08 בינואר 2013.