בית המשפט שב והבהיר, כי תוספת ארנונה אינה נכללת בבסיס המס ביחס לשנים הבאות

בנק דיסקונט הגיש תביעה כספית להשבת כ-1.8 מיליון ₪ שנגבו על ידי המועצה המקומית מבשרת ציון בטענה, כי כספים אלו נגבו שלא כדין. ביתר פירוט, טען הבנק, מספר טענות, ובין היתר כי:

א.  לפי חוק ההסדרים במשק המדינה (היטלים וארנונה) 1991 הייתה קיימת מגבלה על העלאת התעריף ביחס לשנת 1990, והואיל ובצו הארנונה 1990 לא נקבע תעריף נפרד לנכס מסוג בנק, התעריף צריך היה להיות בהתאם לסיווג של נכס שיורי, בסך 69.15 ₪ למ"ר, אך חרף זאת, העלתה המועצה את תעריף הנכסים המסווגים כבנק לסך של 260 ₪ למ"ר, וגבייה שגויה וחריגה זו גררה אחריה חריגות בכל שנות הכספים הבאות.

ב. קיים שוני מהותי בין "אישור חריג" הניתן לרשות, ומגדיל את בסיס המס רטרואקטיבית לתחילת שנת המס בה ניתן ותוקפו אינו מוגבל, לבין "תוספת ארנונה" החלה אך ורק מיום אישורה ועד סוף שנת המס בה ניתנה, אך המועצה עשתה שימוש שלא כדין באישורים חד פעמיים שקיבלה להטלת תוספת ארנונה, תוך הכללתם בבסיס המס כאילו היו אישור חורג.

מנגד, טוענת המועצה, כי השגותיו של הבנק מתייחסות להתנהלותה לפני שנים רבות, מבלי שהוא הגיש במהלך אותם שנים השגה, ערר או עתירה כמתחייב, ואין לצפות מרשות מקומית, לשמור רשומות במשך למעלה מ-10 שנים, כאשר חלוף העיתים כשלעצמו מלמד על ויתור מצד הנישום, ולחילופין על תקינות ההליך מבחינת הרשות המקומית. עוד מוסיפה הרשות וטוענת, כי היא פעלה כדין בהטלת ארנונה לבנק בצווי הארנונה, ואף שההעלאות הן בגדר "תוספת ארנונה", הן נעשו לפי סעיף 11(א) לחוק ההסדרים, וניתנו לגביהן אישור השר.

בפתח דבריו הבהיר בית המשפט, כי הסמכויות של הרשויות המקומיות בענייני ארנונה, כפופות להגבלות סטאטוטוריות בחוק ההסדרים המכונות "דיני ההקפאה", שתכליתם להגביל את העלאת תעריפי הארנונה בכדי למנוע השפעות שליליות על משק המדינה. מכאן, שבידי הרשויות המקומיות נתונה אמנם הסמכות להעלות את שיעור הארנונה, אך כוחן הוגבל בקביעת תנאי להעלאה בקבלת אישור השרים.

בית המשפט קיבל אמנם את עמדת הבנק, כי בין השנים 1987-1990 לא הטילה הרשות ארנונה לסיווג בנק, אך יחד עם זאת הוא קבע, כי אין בהיעדר חיוב בסיווג כדי ללמד על קביעה חדשה של חיוב הבנקים בהתאם לנכס שיורי, ואין בכך משום ביטול של הטלת הארנונה הראשונה שנקבעה בשנים 1985-1986.

עוד המשיך בית המשפט וקבע, כי תוספת ארנונה מכח סעיף 11(א) לחוק ההסדרים, אינה יכולה להיכנס לבסיס המס ולשנותו ביחס לשנים הבאות, שהרי אם לא כן, תימצא הרשות המקומית עוקפת את דיני ההקפאה. משמעות הדברים היא, שיש לקבל את טענת הבנק בדבר שימוש שלא כדין בהכללת "תוספות הארנונה" בבסיס המס בשימוש באישור ספציפי וחד פעמי.

משנתקבלו חלק מטענותיו של הבנק, ובהתאם להסדר הדיוני שנקבע בית הצדדים, לפיו המחלוקת העובדתית תתברר לאחר שיוכרעו השאלות המשפטיות, נתבקשו הצדדים להודיע האם מוסכם עליהם שימונה מומחה מטעם ביהמ"ש להכרעה בשאלות העובדתיות.

ניתן ב- י"א אדר תשע"ג, 21 בפברואר 2013, בהעדר הצדדים.

לאתר המועצה המקומית מבשרת ציון