בית משפט עליון ביטל החלטה של בית משפט לעניינים מנהליים וחייב בעל נכס בתשלום היטלי סלילה
בשנת 2004 קיבל מר משה צרפתי, בעל נכס מקרקעין בחדרה, הודעת תשלום בגין היטל סלילה, בסך כולל של למעלה ממאה וארבעים אלף ש"ח. מר משה צרפתי פנה לבית המשפט בבקשה לביטול ההיטלים וזאת משלושה טעמים: (1) פטור לקרקע חקלאית: נטען כי ייעוד המקרקעין חקלאי, ושלפי החוק קיים פטור מהיטל סלילה לנכס כאמור; (2) העדר זיקת הנאה בין המקרקעין בבעלותו לרחוב החדש: נטען כי הרחוב המדובר נסלל על מנת לאפשר גישה למרכז מסחרי חדש, ושסלילתו מומנה על ידי מקימיו. נטען כי אין גישה מהרחוב החדש למקרקעי מר משה צרפתי, ושאין הוא מפיק ממנו כל הנאה; (3) חוקיות חוק העזר וסבירותו: המאפיינים של היטל הסלילה מקיימים את היסודות של מס, לפיכך, העירייה – (הרשאית על פי דין להתקין חוקי עזר המטילים "תשלום אגרות, היטלים או דמי השתתפות") אך לא מסים – אינה מוסמכת להטילו.
ביהמ"ש לעניינים מנהליים קיבל בקשתו של מר צרפתי על יסוד טענתו בדבר היעדר זיקת הנאה בין ההיטל לסלילת הכביש. טענתו של צרפתי, כי המקרקעין הם קרקע חקלאית הזכאית לפטור, נדחתה עובדתית; ביחס לטענתו בעניין חוקיות שיטת ההיטלים - קבע בית המשפט כי אכן קיימת "בעייתיות" אולם, ביהמ"ש ציין שכל עוד לא הוכח היפוכו של דבר, עומד חוק העזר, בחזקת כשרות. בית המשפט הוסיף, כי העירייה אף לא ציינה כמה כסף נגבה מבעלי המרכז המסחרי עבור היטל סלילת הכביש, וכמה היא נדרשת להוסיף, אם בכלל, עבור ביצוע עבודות הסלילה. נאמר כי ככלל על העירייה להכניס לתוך דרישת התשלום שנשלחת לבעלי הנכסים הגובלים את הפרטים ששימשו יסוד לחישוב ההיטל.
עקב ביטול התשלום פנתה העירייה לבית המשפט העליון וביקשה ביטול פסק הדין הפוטר את מר צרפתי מתשלום ההיטל.
טוענת העירייה, כי בפועל, בניגוד לקביעה של ביהמ"ש לעניינים מנהליים, יוצא מר משה צרפתי נשכר מסלילת הרחוב, הן כיוון שנפתחה כניסה אחורית למקרקעיו והן בשל הורדת נפח התנועה בציר הקיים. נטען כי מטרת הסלילה לא הייתה רק חיבור המרכז המסחרי החדש - אלא הפחתת עומס התנועה בציר הקיים. עוד טענה העירייה כי שיטת ההיטלים אושרה בפסיקה קודמת של ביהמ"ש ונקבעה כדין בחוק העזר - לפיכך כל שהיה על ביהמ"ש לבחון הוא - האם הוטל ההיטל בהתאם להוראות חוק העזר.
בית משפט עליון ביטל החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים וקבע לחייב את מר צרפתי בהיטל הסלילה וזאת מן הטעמים הבאים:
- הזיקה הספציפית על פי שיטת ההיטלים היא בכך שהנכס גובל בכביש, ודי בכך.
- חוק העזר מגדיר "נכס גובל": "...בין שיש מאותו רחוב או קטע מרחוב גישה לנכס ובין אם לאו". אין חולק כי מקרקעיו של מר משה צרפתי עונים באופן ברור, על הגדרה זו, לפיכך, לפי ההגדרה צרפתי חייב בהיטל סלילה.
שאלת חוקיותה של שיטת ההיטלים נדונה בפסיקה בפרשיות רבות ולא מצא ביהמ"ש העליון מקום לפסול את השיטה ככלל, ואת חוק העזר לחדרה בפרט.
ההיטל איננו דומה למס משום שהוא חל על כל ציבור בעלי "הנכסים הגובלים" בעיר; זאת ועוד, אין בעל נכס גובל חייב בתשלום ההיטל, כל עוד לא החלה בפועל עבודת הסלילה ברחוב הגובל עם הנכס. מכאן ש"היטל" קרוב יותר על פי מהותו ומשמעותו ל"אגרה" או ל"דמי השתתפות", ואין הוא זהה או דומה ל"מס". לכן, חוק העזר כפי שהותקן הינו בתחום סמכות החקיקה של מועצת העיר.
סוף דבר:
חוק העזר אינו חורג מן הסמכות, ההיטל הוטל כדין המצוי, לפיכך יש לחייב את מר צרפתי בהיטל.
