בן קיבוץ מנרה לשעבר ישלם לקיבוץ 75,625 ₪ עקב שימוש אישי בכספים שניתנו לו ע"י הקיבוץ לצורך בניית מעבדה סלולארית בקיבוץ

יפתח כהן, בן קיבוץ מנרה, היה בעל חברה בשם 'מוקד טכנולוגיות מתקדמות בע"מ', המפעילה מעבדה סלולארית. בשנת 2007 הציע יפתח לקיבוץ מנרה להקים במשותף מעבדה סלולארית בקיבוץ. הקיבוץ הסכים לכך, וקבע באסיפת החברים כי לצורך המעבדה יוקצה מבנה בחצר הקיבוץ, וכן יושקעו חצי מליון ש"ח לצורך הקמת המעבדה וחצי מליון ש"ח כערבות להון חוזר.

במשך חודשיים ניהלו הקיבוץ ויפתח מו"מ, במהלכו דנו בנושאים שונים הקשורים להקמת החברה, לרבות הסכם מייסדים ומסמכי רישום תאגיד, אך בסופו של דבר, המיזם לא יצא לפועל.

לטענת הקיבוץ, המסמכים היחידים עליהם הוא חתם הינם מסמכי רישום התאגיד, אך יפתח מנגד חתם על הסכם מייסדים להקמת החברה, הסכם למתן שירותי ניהול ל"לחברה", והסכם הזמנת העבודה. הקיבוץ טוען כי יפתח קיבל כ- 220,000 ש"ח לצורך התאמת המבנה לצורכי המיזם, אך הוא השתמש בכ- 75,000 ש"ח מתוכם לכיסוי חובותיו האישיים, ובכך פעל יפתח בחוסר תום לב, תוך הפרת חובת נאמנות, הצגת מצג שווא, בתרמית מכוונת ובמחדל רשלני.

בנוסף לכך, יפתח גייס את מר נוברטו כממונה על ניהול ה"חברה", אולם זה פוטר ע"י יפתח לאחר זמן קצר, ללא ידיעת הקיבוץ ותוך התעלמות מההסכמה ההדדית.

בעקבות מעשים אלו, החליט הקיבוץ להפסיק את ההתקשרות עם יפתח והציע לו לקיים מו"מ מחודש בתנאים אשר יחזקו את פיקוח הקיבוץ על הניהול אולם יפתח התעלם מהצעה זו.

לפיכך, ערכו הצדדים זכרון דברים והסכם הרשאת שימוש במקרקעין, לפיהם יפתח ישתמש במבנה למשך שלושה חודשים עבור תמורה חודשית של 5000 ש"ח, אולם לטענת הקיבוץ יפתח לא שילם עבור שימושו במבנה במשך 5 חודשים.

לכן, תובע הקיבוץ את יפתח להחזר של כ- 220 אלף ש"ח אשר הוקצו להתאמת המבנה לצורכי המיזם, כאשר ב- 75,652 ש"ח מתוכם השתמש לכיסוי חובותיו האישיים; כ- 23,000 ₪ תשלום שכר דירה בגין התקופה בה השתמש יפתח במבנה; וב- 120,000 ש"ח פיצויים בגין הפסד הכנסות הקיבוץ מאי-הוצאת המיזם לפועל. בסיכומו של עניין נתבע יפתח ע"י הקיבוץ בסכום של 363,733 ₪.

בהגנתו לתביעות אלה טוען יפתח, כי מעולם לא קיבל דרישת תשלום או התראת חוב בסך של כ-23,000 ש"ח בגין השימוש במבנה; 220,000 ₪ הוצאו במסגרת המיזם, והושקעו במבנה אשר הינו עומד לרשות הקיבוץ, ולכן אין להלין על ההשקעה בו; הדרישה לתשלום 120,000 ₪ כפיצוי הינה בגדר "הרצחת וגם ירשת", שכן הקיבוץ הוא זה שהחליט להפסיק את ההתקשרות ובכך הפר את ההסכמים.

במקביל, הגיש יפתח תביעה שכנגד בסך 666,166 ש"ח, וזאת בגין התנהלות הקיבוץ שכללה הפרת חוק איסור לשון הרע ע"י פרסום מכתב לחברי הקיבוץ לפיו נוצר הרושם כי יפתח גרם לכשלי אמון חמורים או למעשים שלא יעשו, וכן בגין ניהול מו"מ שלא בתום לב, תוך מצג שווא והפרת הסכמים.

הקיבוץ טוען להגנתו כי יש להגדיר את היחסים בין הצדדים כיחסי יזמים אשר לא הגיעו לכדי החלטה להקמת חברה, וכי הוכנסו בהסכמים שינויים אשר גרמו לו לעצור את המיזם.

בית המשפט בוחן האם נכרת הסכם בין הצדדים, ומציין כי חוזה יכול להשתכלל גם ללא חתימה וזאת בהתאם לגמירות דעת הצדדים. בבחינתו את גמירות דעת הצדדים קובע בית המשפט, כי במקרה זה לא השתכללו היחסים לכדי הסכם מחייב, וזאת ממספר סיבות:

א. וועד הנהלת הקיבוץ לא אישר את ההסכמים.

ב. במהלך המו"מ יפתח התבטא מספר פעמים שאין הסכמים בין הצדדים.

ג. חוסר אמון הדדי שהיה בין הצדדים במהלך המו"מ.

ד. החברה לא הוקמה.

בנוסף לדברים אלו, מצדיק בית המשפט את התנהגות הקיבוץ בכך שהטיל דופי בהתנהגותו של יפתח, וזאת מכיוון שבמהלך המשפט התברר כי יפתח לא פעל כשורה ולא חשף את מלוא הנתונים על ה"חברה" בעת המו"מ עם הקיבוץ. למשל, יפתח לא חשף כי לחברת "מוקד" קיים שעבוד לטובת בנק דיסקונט, המונע מעבר של נכסים, זכויות ורכוש אחר ללא הסכמת הבנק. השיעבוד נרשם מספר חודשים לפני הכניסה למו"מ עם הקיבוץ, ולכן היה על יפתח להימנע מהתחייבות להעביר ציוד ממושב החברה בירושלים לקיבוץ.

בית המשפט ציין כי הכספים שקיבל יפתח עבור המיזם הועברו לו על בסיס אמון שנתן בו הקיבוץ, כבן קיבוץ לשעבר אשר הוריו עדיין מתגוררים בקיבוץ וכבעל נסיון וידע רב בניהול חברות, ולכן יש לראות במעשה זה רק כנסיון להוציא את המיזם אל הפועל אך לא כהשתכללות ההסכם.

בהתאם לכך, נדחו טענותיו של יפתח, וביניהם תביעתו לפיצוי בגין הפרת חוק לשון הרע בעקבות הפצת מכתב בקרב תושבי הקיבוץ, ונקבע כי יש לראות במכתב זה כחלק מחובת הדיווח של הקיבוץ ותו לא, ולכן ביטויים כגון "קשיים בעבודה משותפת" ו"ועד ההנהלה ראה בחומרה" אינם ביטויים המהווים לשון הרע.

מנגד קבע בית המשפט, כי יש ממש בטענת הקיבוץ לפיה יפתח ניצל את 75,625 השקלים לצרכיו האישיים ולא למטרה המוסכמת בין הצדדים, אך דחה את שאר תביעות הקיבוץ כמפורט לעיל:

תביעת הקיבוץ להשבת 144,000 ₪ שהושקעו במיזם נדחתה ע"י בית המשפט בטענה כי הקיבוץ יכול להשכיר את המבנה לצרכים אחרים במסגרת חובת הקטנת הנזק; התביעה לתשלום 120,000 ₪ בגין הפסד הכנסות נדחתה מכיוון שבית המשפט סבור כי סכום זה מבוסס על הערכות בעלמא; תביעת הקיבוץ לתשלום 23,733 ש"ח בגין שימוש יפתח במבנה במשך 5 חודשים נדחתה ממספר סיבות:

א. העתקי החשבוניות לא מופנים ליפתח או ל"חברה", וכן לא נקרא איש מהעובדים להעיד ע"י הקיבוץ על השימוש במבנה.

ב. בית המשפט קבע כי כלל לא ברור מה הסכום עליו הסכימו הצדדים בגין דמי השכירות - בהסכם הרשאת השימוש במקרקעין מצויין סכום של 5000 ש"ח אך מנגד הוצג בבית המשפט מכתב לפיו יפתח ביקש לקבוע תשלום בסך 3,000 ש"ח.

ג. יפתח שלח דרישת תשלום לועד ההנהלה של הקיבוץ, אשר השיב במכתב תגובה כי התמורה בגין השימוש במבנה ע"י יפתח כבר שולמה לקיבוץ.

בית המשפט דחה את מרבית התביעות ההדדיות בין הקיבוץ לבין יפתח, למעט תביעת הקיבוץ בסך 75,625 ש"ח, אותם חוייב יפתח לשלם, עקב שימוש בכסף שלא למטרות עליהם סוכם.

בהתאם לפסיקה זו, על יפתח לשלם לקיבוץ הוצאות משפט בסך 12,500 ש"ח.