בני הזוג אשר גנבו מליונים מכספי קיבוץ שפיים יישבו בכלא ויפצו את הקיבוץ
יהודה וקטרינה דורון, בני זוג אשר היו במשך שנים חברי קיבוץ שפיים, הורשעו בספטמבר 2013 בכך שגנבו מהקיבוץ מליוני שקלים. בני הזוג הורשעו ב-4 אישומים כמפורט לעיל:
ע"פ האישום הראשון, יהודה, אשר היה מורשה חתימה מטעם הקיבוץ, משך בשנים 1996-1998 מחשבון הבנק של שפיים כספים באמצעות פנקסי צ'קים שהיו בידיו, והפקיד את הכספים בחשבון פרטי שלו. סך הכספים אשר הופקדו בדרך זו הינו 2,826,195 ₪. יש לציין, כי יהודה רכש בכספים אלו, בין היתר, וילה בקיסריה בסך של 1,663,000 ₪, בזמן שסיפר לחברי הקיבוץ כי וילה זו נרכשה מכספיו של בן דודו. ביהמ"ש קבע, כי מדובר מעשים אלו נעשו בנסיבות חמורות תוך ניצול מעמדו המיוחד של יהודה, והתבטאו אף בביצוע פעולות הסתרה מתוחכמות, תוך רישום וגרימה לרישום פרטים כוזבים במסמכי הקיבוץ. בעקבות זאת, הורשע יהודה בגניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד, ומרמה והפרת אמונים בתאגיד.
ע"פ האמור באישום השני, עת הוחלט בקיבוץ להחזיק חלק מכספי הקיבוץ בנפרד מחשבונות הבנק בהם מוחזקים כספי הקיבוץ כאגודה שיתופית, הֻחלט לפתוח "חשבון נאמנות" עבור הקיבוץ, שירשם על שם אחד מחברי הקיבוץ, שישמש נאמן. בעקבות זאת, נפתח בפברואר 1998 חשבון נאמנות על שם יהודה, שהיה הבעלים ומורשה החתימה היחיד בו. בהסכם הנאמנות נאמר כי הכספים בחשבון הנאמנות הם בבעלות חברי הקיבוץ ויהודה יפעל בחשבון כנאמן, לטובת חברי הקיבוץ. אולם, גם מעמד זה ניצל יהודה לרעה, והוכח כי בשנים 1998-2002 העביר יהודה במרמה ושלא כדין 13,733,014 ₪ מחשבון הנאמנות, או מחשבון נוסף שהיה לקיבוץ, לחשבונה של אשתו או של גורמים אחרים. בעקבות מעשים אלו הורשע יהודה בגניבה בידי מורשה, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, ורישום כוזב במסמכי תאגיד. באישום זה, הואשמה אף קטרינה, הואיל וידעה על מעשיו של בעלה, ושיתפה עימו פעולה תוך כדי ייצור תנאים המאפשרים ליהודה לבצע את מעשיו. על כן הואשמה קטרינה בגניבה ובסיוע לגניבה בידי מורשה.
ע"פ האמור באישום השלישי, הפיק יהודה בין השנים 1996-2002 הכנסות בשיעור של כ- 16.5 מליון ש"ח, תוך התחמקות מתשלום מס עבור כספים אלו, ומבלי להגיש לרשויות המס דו"חות שנתיים הכוללים הכנסות אלו. בעקבות זאת, הורשע יהודה בביצוע עבירת שִמוש במרמה, עֹרמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס, כאמור בפקודת המס.
ע"פ האמור באישום הרביעי, מאחר שהכספים אשר הוצאו מהקיבוץ ונכנסו לחשבונה של קטרינה נגנבו, הרי שהכסף שבחשבונהּ מוגדר כ"רכוש אסור", ועל כן ביצע יהודה עבירות של עשיית פעולות ברכוש אסור בשיעור של כ- 8.5 מליון ₪, ומורשע בביצוע של הלבנת הון.
המדינה מעוניינת כי בעת גזר הדין יתייחס ביהמ"ש לכל אחד מהאישומים הנ"ל כאירוע בודד. לטענתהּ, היחסים המיוחדים שהיו בין יהודה לבין הקיבוץ וההפרה הגסה של האמון בין הצדדים ע"י יהודה, מבליטים את חומרת מעשיו של יהודה ומצדיקים ענישה חמורה. המדינה מדגישה, כי שווי מעשיו של יהודה עולה לשיעור של כ 22.5 מליון ₪.
המדינה מוסיפה וטוענת, כי מעבר לנזק הכספי הגדול אשר נגרם לקיבוץ, נגרם גם שבר באמון של חברי הקיבוץ. כמו כן, מבהיר הקיבוץ, כי יהודה לא השיב עד כה ולו שקל אחד מרצון מהכספים אותם גנב, מעבר למה שהקיבוץ תפס באמצעים משפטיים, ומעולם לא הביע חרטה על מעשיו. לפיכך, מבקשת המדינה, כי ביהמ"ש יגזור על יהודה 14 שנות מאסר, ופיצוי וקנס גבוהים, בהתאם לחומרת מעשיו.
בעניינה של קטרינה, אשר הורשעה רק באישום השני, דורשת המדינה, כי עונשה יהיה בין 20 ל-40 חודשי מאסר, ומציינת, כי קיימות נסיבות רבות המובילות להחמרה בעונשהּ, לרבות היעדר נטילת אחריות ואי עשיית מאמצים להשבת סכום הגזלה מצידה.
מנגד, הציגו יהודה וקטרינה בפני ביהמ"ש מספר עדים אשר לימדו עליהם זכות, וסיפרו על טוב ליבם של הזוג ועל הצרות הכלכליות והמשפחתיות שהמקרה הנ"ל גרם להם. כמו כן, הוסיפו בני הזוג וטענו, כי מצבו הבריאותי של יהודה לא טוב, וכי הוא אושפז מספר פעמים בשל ארועים לבביים, ואף כשל במספר נסיונות התאבדות. בנוסף, ציינו בני הזוג, כי הקטינו את הנזק הכספי שגרמו, עת השיבו לקיבוץ יותר מ-7 מליון ₪.
קטרינה מוסיפה ומציינת, כי השתת עונש אף עליה עלול לפגוע רבות בילדיה, ומדגישה כי נהגה כפי שנהגה מתוך נכונות ללכת אחר בעלה "באש ובמים", ולא מתוך רצון לבצע עבירות, ולכן אין להכביד על עונשהּ.
ראשית, מציין ביהמ"ש, כי 4 האישומים אכן אינם מהווים אירוע אחד, אך עם זאת, מבטל ביהמ"ש את אישומים 3 ו- 4, הואיל וכל אחד מהם שזור בשני האישומים הראשונים.
ביהמ"ש דן בערכים החברתיים המוגנים בעבירות אותן עבר יהודה, כגון השמירה על קנינו של הפרט וההגנה על יחסי האמון שבין מפקיד הנכס לבין המחזיק בפקדון, וקובע, כי יהודה פגע בערכים אלו במידה רבה מאד, כאשר במשך שנים בהן שימש בתפקיד מרכזי בקיבוץ, השתמש באמון שניתן בו, ובכך שאיש לא בדק את מעשיו, כדי לגנוב בשיטתיות מהקיבוץ סכום עתק של לפחות 16,559,209 ₪.
בנוסף, מציין ביהמ"ש את התכנון הרב והעמוק אשר השקיע יהודה טרם ביצוע מעשיו, ואת הנזק הרב והנרחב שיצר במעשים אלו. ביהמ"ש מוסיף ומדגיש, כי בנוסף לנזק הכלכלי, נגרם שבר קשה בקיבוץ עקב המעילה באמון מצד מי שנחשב אחד מעמודי התווך של הקיבוץ.
ביהמ"ש ממשיך ואומר כי יהודה ביצע את מעשיו אלו מכיוון שהיה באפשרותו לעשות כן, וכי לא מחסור או מצוקה כלשהי עמדו בבסיס מעשיו אלא תאוות בצע. ביהמ"ש מבהיר, כי האמון הרב לו זכה יהודה, בשילוב עם הגישה הבלתי מוגבלת שהיתה לו לכספי הקיבוץ ולהנהלת החשבונות, היו בעיניו כפרצה הקוראת לגנב- והוא ניצל אותה.
ביהמ"ש מדגיש, כי היכרותו הקרובה של יהודה עם החברים מהם גזל את כספם, העובדה שהםבחרו בו לתפקידי אמון לאורך השנים, והיותו, בעיני רבים, "אורים ותומים" ובר סמכא בתחום הכלכלי, מבטאים דוגמא קיצונית לניצול לרעה של כח, מעמד ואמון שניתן באדם.
בשיקוליו לגזירת עונשו של יהודה, מציין ביהמ"ש את מצבו הבריאותי הרעוע של יהודה ואת הסבל שסבלו בני משפחתו בעקבות מעשיו - סילוקם מהקיבוץ. עם זאת, מציין ביהמ"ש, כי יהודה לא הביע כל חרטה על מעשיו, וכל הזמן טען כי מעשיו נעשו למען הקיבוץ, תוך הטלת אשמה על חברי הקיבוץ, על אשר עוללו לבני משפחתו בעקבות מעשיו. כמו כן, מבהיר ביהמ"ש, כי על אף שהושבו כ- 7 מליון ₪ לקיבוץ, לא עשה יהודה כל מאמץ להשבת הגזלה, וכי כל מה שהושב נתפס על ידי הקיבוץ באמצעים חוקיים ולא נותרה ליהודה ברירה אלא לוותר עליו. לא רק זו, מדגיש ביהמ"ש, אלא שבני הזוג ניסו להבריח מידי הקיבוץ את מה שאפשר היה להבריח, למשל - העברת זכויות בבית בפינלנד, אשר נקנה מכספי הקיבוץ, על שם אחותה של קטרינה.
ביהמ"ש מוסיף ומבהיר את החשיבות הרבה בהרתעת יהודה והרבים בביצוע עבירות כלכליות, אך עם זאת, אומר ביהמ"ש, כי מעשיו של יהודה מעוררים ספק אם עונש כלשהו ירתיע אותו מלבצע עבירות אלו עת תקרנה לידיו הזדמנויות למעשים אלו.
בהתאם לדברים אלו, פוסק ביהמ"ש, כי על יהודה יושת עונש מאסר בן 8.5 שנים, ועוד כשנה מאסר במידה ובשלוש השנים שלאחר שחרורו יעבור עבירה בה הורשע. בנוסף, משית ביהמ"ש על יהודה קנס בסך 1.5 מליון ש"ח, ומציין, כי בני הזוג לא הסכימו לחשוף את מלוא תמונתם הפיננסית, ואת מעשיהם עם שאר המליונים אותם לא השיבו לקיבוץ, ולכן לא ניתן לתת קנס אשר יהלום את מצבם הכלכלי. כמו כן, קובע ביהמ"ש, כי יהודה ישלם לקיבוץ פיצוי כספי בסך 500,000 ₪.
בהמשך, דן ביהמ"ש בעונשה הראוי של קטרינה, ומציין, כי אמנם אף במעשיה היו סיבות של תאוות בצע, אולם המניע העיקרי אצלה היה רצון לרצות את בעלה ולנהוג כרצונו. כמו כן, מדגיש ביהמ"ש, כי בעקבות העונש אשר הושת על יהודה, העונש אשר יושת על קטרינה יפגע קשות בה ובמשפחתה, הואיל והיא המפרנסת העיקרית בבית, ואבדן מקום העבודה בשל ריצוי מאסר בפועל עשוי להוות סוף פסוק באשר ליכולתהּ למצוא עבודה בצאתה מהכלא. לא רק זו, מוסיף ביהמ"ש ואומר, כי צפויה פגיעה קשה בילדי המשפחה, עת הוריהם ישהו בכלא מבלי יכולת לזון ולכלכל את ילדיהם. בנוסף, מתחשב ביהמ"ש בעברה של קטרינה, העובדה כי עלתה לארץ וקשרה את גורלה עם יהודה. עם זאת, מדגיש ביהמ"ש, כי קטרינה לא הביעה חרטה מלאה על מעשיה, ולא נשאה מאמצים לתיקון ופיצוי הנזק.
לפיכך, פוסק ביהמ"ש, יושתו על קטרינה 15 חודשי מאסר, אשר יחלו בקיץ 2014, וזאת בכדי לאפשר לקטרינה לשהות בביתהּ עד תום לימודי התיכון של בתה הצעירה, ללוות את בתה האמצעית לחופה, ולסייע לבתה הבכורה לאחר לידת תינוקה. כמו כן, הושת על קטרינה חצי שנה מאסר, במידה ובתוך שלוש שנים מיום שחרורה מהמאסר תעבור עבירה בה הורשעה. בנוסף, פוסק ביהמ"ש, כי קטרינה תשלם קנס בסך 100,000 ₪ ופיצוי כספי בסכום דומה לקיבוץ.
ביהמ"ש גוזר את דינם של יהודה וקטרינה דורון בעקבות גניבת מליונים מכספי הקיבוץ, ומשית עליהם עונשי מאסר בפועל, קנסות ופיצויים כספיים לקיבוץ.
ניתן ב- י"א כסלו תשע"ד, 14 נובמבר 2013
