בני הזוג מבקשים להכיר בהם כחברים בקיבוץ מכוח התנהגות

ערעורם של בני זוג על החלטת עוזר רשם האגודות שלא להכיר בהם כחברי קיבוץ צרעה, אשר נתקבלה בעקבות בקשתם להיות מוכרים כחברי הקיבוץ מכוח התנהגות.

הרקע

בני זוג אשר גדלו בקיבוץ צרעה הגישו בקשה לרשם האגודות להכיר בהם כחברי קיבוץ צרעה מכוח התנהגות בהתאם לתקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), אשר קובעת כי מי שנהגו בו כחבר במשך תקופה סבירה יראו בו כחבר האגודה.

בהתאם לתקנה, טענו בני הזוג כי מכיוון והם התגוררו בקיבוץ שנים ארוכות, וכן בשל העובדה כי המבקש עבד בקיבוץ בעבודות שונות מבלי לקבל על כך תמורה, והקיבוץ אף סיפק לו את כל צרכיו באותה תקופה, ומימן לו קורס בנושא בעלי חיים, פעולות המעידות על התייחסות אליו כחבר הקיבוץ, יש להכיר בהם כחברים באופן רשמי.

עוזר רשם האגודות דחה את בקשתם, ועל כן הגישו בני הזוג את הערעור דנן בפני ביהמ"ש, בו חזרו על טענותיהם בדבר ההכרה בהם כחברים מכוח תקנת "נהגו בו כחבר".

מנגד, טען הקיבוץ, כי יש להשאיר את החלטת עוזר הרשם על כנה, וזאת מכיוון והחל משנת 1994 מופיע בתקנון הקיבוץ סעיף השולל קבלת חברים לקיבוץ מכוח התנהגות. קיומו של הסעיף בתקנון הינו בהתאם להוראת הסיפא של תקנת "נהגו בו כחבר", אשר מתירה לאגודות לקבוע בתקנונן הוראה השוללת את האפשרות להתקבל לחברות מכוח התנהגות.

דיון והכרעה

בפתח דבריו התייחס ביהמ"ש לכך שעפ"י הפסיקה התערבות בהחלטותיו של רשם האגודות שמורה למקרים חריגים במיוחד אשר יש בהם טעות משפטית מהותית והצדק מחייב התערבות כזאת. כמו כן, הזכיר ביהמ"ש, כי בפסיקה נקבע כי אגודה שיתופית מבוססת על קשר אישי בין החברים, ובעקבות מערכת היחסים הייחודית בין החברים לאגודה מסור שיקול דעת רחב מאד בכל הנוגע לקבלת חברים חדשים לאגודה, ועל כן ביהמ"ש ימעט מלהתערב בהחלטות הנוגעות לעניין זה.

לגופו של עניין - ביהמ"ש בחן את טענותיהם של בני הזוג ומצא כי יש לדחותם. ביהמ"ש קבע כי בשל העובדה כי אין מחלוקת על כך שהחל משנת 1994 קיים סעיף בתקנון הקיבוץ השולל אפשרות של קבלה על דרך התנהגות, ומכיוון ובני הזוג טוענים לקבלתם על דרך התנהגות בתקופה שלאחר שנת 1994, אין בסיס לטענותיהם והוראות הסעיף בתקנון ברורות בעניין זה, ועל כן החלטת עוזר הרשם הייתה תקינה ואין לקבלם לחברות בקיבוץ מכוח התנהגות.

מעבר לכך הוסיף ביהמ"ש, כי בני הזוג לא הציגו כל הוכחה לתשלום דמי חברות לקיבוץ בגין השנים בהם הם טוענים כי נהגו בהם כחברים, וכן כי בני הזוג לא השתתפו בתקופה זו באסיפות הכלליות של הקיבוץ, ולא הצביעו בשום החלטה שהתקבלה בה בתקופה הרלוונטית. אשר על כן, ביהמ"ש מצא כי הדברים עומדים בסתירה לטענותיהם של בני הזוג בדבר העובדה כי הם ראו עצמם כחברים בקיבוץ לכל דבר ועניין.

סיכום

לאור האמור, ביהמ"ש דחה את הערעור וקבע כי החלטת עוזר רשם האגודות השיתופיות שלא לקבל את בני הזוג לחברות בקיבוץ הייתה תקינה.

כמו כן חויבו בני הזוג בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד הקיבוץ בסך 10,000₪.

ניתן ביום: ה' באדר תשע"ח, 20 בפברואר 2018.