בני הזוג פיינר, חברי מושב בצרה, נתבעו לשלם למינהל מקרקעי ישראל 2.5 מליון ₪ בגין שימושים חורגים במקרקעין של המושב
הרקע
הקרן הקיימת לישראל היא הבעלים הרשום של משק 67 במושב בצרה, המוחזק על ידי אליעזר ויהודית פיינר, חברי המושב, ומינהל מקרקעי ישראל מנהל עבור הקרן את הקרקע מכח חוק מינהל מקרקעי ישראל.
המינהל הגיש שתי תובענות כנגד בני הזוג פיינר, לקבלת צו מניעה המונע מבני הזוג לעשות שימושים שאינם חקלאיים במקרקעין, לקבלת צו הריסה של כל מחובר שהוקם במקרקעין שלא כדין, לקבלת צו לסילוק יד כל צד ג' שאינו בר רשות במקרקעין, וכן לחיובם בתשלום דמי בימוש בגין השימושים הבלתי חקלאיים במקרקעין בין השנים 2000-2006, בסכום של 2.5 מיליון שקלים חדשים.
דיון והכרעה
הצדדים הגיעו להסכמה חלקית בדבר סיום המחלוקת בדרך מוסכמת.
הוסכם כי בגין השימושים החורגים במקרקעין בין השנים 2000-2006, ישלמו בני הזוג למינהל כמחצית מהסכום המבוקש, אך לגבי השנים 2007-2008 נחלקו הצדדים, ובעוד המינהל תובע לחייב את בני הזוג אף על שנים אלו, בני הזוג מתנגדים לחיוב דמי שימוש בכל סכום בשנים שבגינן לא הוגשו התביעות.
בית המשפט הבהיר, כי רק במקרים חריגים יפסוק בית המשפט לטובת תובע סעד שאותו לא ביקש, ובנסיבות העניין לא מתקיימים אותם תנאים חריגים. לאור זאת, אין להתיר את החריגה של המינהל, ואם הוא מעוניין לחייב את בני הזוג בתשלום דמי שימוש לשנים 2007 ואילך, הוא יכול להגיש תביעה נפרדת, על סמך העילות שנוצרו לאחר הגשת כתבי התביעה הנוכחיים.
המינהל הצהיר, כי לא יעתור להריסת המבנים המפורטים בתביעות, פרט למבנה מספר 5, שלגביו אין היתר בנייה, ונעשים בו שימושים חורגים. בני הזוג אינם חולקים, כי לא היה היתר לבניית המבנה, אך טוענים אין אין להורות על הריסתו, שכן הוא קיים זה עשרות שנים, ועל רקע מדיניות המנהל ניתן להסיק כי הוא נתן הסכמתו לבניית המבנה.
בית המשפט קבע, כי אף אם ניתנה הסכמה מכללא של המינהל לבניית המבנה, מה שלא הוכח כדבעי, היא ניתנה לגבי בניית לול, ומכיוון שהיום משמש המבנה למגורים, ברור, כי לא ניתנה לכך הסכמה על ידי המינהל. לאור זאת, קבע בית המשפט, כי יש להורות גם על הריסת מבנה זה. למעלה מן הצורך הוסיף בית המשפט, כי היעדר אכיפה יעילה של מדיניות המינהל על ידו, אינה מלמדת דבר, לבד מאוזלת ידו.
הצדדים הגיעו להסכמה, כי יינתן צו להפסקת ולמניעת ביצוע שימושים שאינם חקלאיים במקרקעין, אך בעוד המינהל עותר למתן צו מיידי, בני הזוג עותרים להחלת הצו רק לאחר שנה.
בית המשפט הכריע, כי תינתן אורכה למשך 3 חודשים על מנת לאפשר התארגנות פיזית להפסקת השימושים וליציאה מהמקרקעין, ואורכה של 6 חודשים ביחס להריסת מבנה מספר 5.
סיכום
בית המשפט נתן צו מניעה קבוע המורה לבני הזוג פיינר להימנע מלעשות במקרקעין של משק 67 במושב בצרה, כל שימוש שאינו לחקלאות ושאינו למגוריהם, או כל שימוש שלא אושר מראש על ידי המינהל, כאשר על בני הזוג לפעול לסילוק ידו של כל אדם אשר אינו בר רשות שאושר על ידי המינהל מהמקרקעין ומהמבנים. כל זאת, תוך 3 חודשים מיום פסק הדין.
בנוסף, נתן בית המשפט, צו הריסה למבנה מספר 5, המשמש למגורי ילדיהם של בני הזוג, כל זאת, תוך 6 חודשים מיום פסק הדין.
לבסוף, הורה בית המשפט לבני הזוג לשלם למינהל דמי שימוש בגין השימושים החורגים במקרקעין בשנים 2000-2006, בסכום של כמיליון שקלים חדשים, ובנוסף לשלם הוצאות משפט בסך 30,000 שקלים חדשים.
ניתן ב- כ"ה תמוז תשע"א, 27 ביולי 2011, בהעדר הצדדים.
