בני זוג תובעים כמיליון שקלים מעו"ד שייצגם ברכישת מגרשים במושב עמיקם

בני הזוג דניאל וענת רכשו שתי חלקות קרקע המצויות במושב עמיקם מליאורה, ויצחק שימש כעו"ד שמייצג אותם בתהליך הרכישה. בפנינו תביעתם של בני הזוג כנגד עורך הדין שייצג אותם בהליך הרכישה, בטענה כי התרשל כאשר לא יידע אותם כי העברת הזכויות של אחד המגרשים טעונה הסכמה של רשות מקרקעי ישראל.

הרקע

בני הזוג דניאל וענת רכשו שתי חלקות קרקע המצויות במושב עמיקם כשהם מיוצגים ע"י עו"ד. במגרש הראשון הוענקו הזכויות למוכרת ע"י רשות מקרקעי ישראל ובמגרש השני ע"י מושב עמיקם במכתב.

לטענת בני הזוג, לאחר הרכישה התברר להם שהמושב אינו רשאי להתחייב למתן זכויות קניניות במגרש השני ללא הסכמת רמ"י מראש. לטענתם, עוה"ד צריך היה לדעת שהזכויות מעולם לא נרשמו או אושרו ע"י רמ"י ולכן הוא התרשל כאשר לא יידע אותם שהעברת הזכויות טעונה הסכמתה.

לטענתם, רשלנותו של עוה"ד גרמה להם לנזק של כמיליון ₪, המורכב מהפער שבין שווי העסקה לבין זכויותיהם בפועל, וכן מנזק לא ממוני של עוגמת נפש.

מנגד, טען עוה"ד כי יש לסלק את התביעה מחמת התיישנות. לטענתו, לכל המאוחר יש למנות את תקופת ההתיישנות החל מספטמבר 2004, עת התקבל מכתב מרמ"י לפיו אין אישור לשימוש במגרש, משכך חלה התיישנות, שכן ממועד זה ועד הגשת התביעה חלפו 9 שנים.

עוד טען עוה"ד, כי מלכתחילה בני הזוג רכשו ביודעין זכויות קנייניות במגרש הראשון בלבד, ורשות שימוש במגרש השני, וכי הדברים נתמכים בניסוחו של הסכם הרכישה. בנוסף, בני הזוג דיווחו לרשויות המס על רכישת מגרש זה בלבד וכן שיעבדו זכויותיהם לבנק רק ביחס למגרש זה.

לטענת עוה"ד, לאורך כל הדרך היה ידוע כי הזכות במגרש השני היא שימוש לצרכים חקלאיים בלבד, ללא משמעות קניינית משפטית, וכי לליאורה לא היו זכויות קנייניות אותן יכולה הייתה להעביר. לטענתו הדברים מעידים כי טענתם בנוגע למגרש השני נולדה לצורך התביעה, שהינה חסרת תום לב ואינה אמת.

דיון והכרעה

ביהמ"ש קבע, שאין בראיות כדי להוכיח שנגרם לבני הזוג נזק, ועל כן אין עוד צורך לבחון את טענותיהם בדבר הרשלנות. למעלה מן הצורך, בחר ביהמ"ש שכן לדון בכך.

נקבע, כי עורך דין חב חובת זהירות כלפי מרשו, שאם לא עמד בה, עלולה לקום נגדו, בין היתר, עילת תביעה נזיקית בגין רשלנות. הלכה פסוקה היא, כי בענייני עסקאות מקרקעין, על עוה"ד לבדוק ולחקור מה טיב הזכויות בנכס נשוא העסקה. אכן, עוה"ד בעניינם חב חובת זהירות כלפי בני הזוג, והיה עליו לבצע את הבדיקות המשפטיות המתאימות, אך בני הזוג לא הוכיחו כי חובה זה הופרה על ידו וכי הוא התרשל.

נקבע כי לבני הזוג אכן הובהר והוסבר מראש הסיכון, שבעתיד לא יוכלו להעביר את המגרש הלאה, אלא אם יתוקן מכתב רשות השימוש.

מעבר לכך, קיבל ביהמ"ש את טענת ההתיישנות, וזאת מאחר ויש למנות את תקופת ההתיישנות החל מעת קבלת המכתב מרמ"י, אז נוצרו הידיעה והנזק הנטען.

סיכום

התביעה נדחתה. בני הזוג חוייבו לשאת בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪, ולשפות את עוה"ד הנתבע בהוצאות השמאי מטעמו.

ניתן ביום: ל' סיוון תשע"ו, 06 יולי 2016, בהעדר הצדדים.