בעל נכס המרוחק 900 מ' מהשצ"פ חויב בהיטל שצ"פ

בבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בפני כבוד השופטת אורית וינשטיין

עת"מ 1234-24 נתן ויצמן נ' עיריית חיפה

תמצית:

פסק דין זה עוסק בחוקיות הטלת היטל שטחים ציבוריים פתוחים (להלן: "שצ"פ") על ידי עיריית חיפה. נתן ויצמן, בעל נכסים בשטחה המוניציפלי של עיריית חיפה, הגיש תביעה זו בטענה כי העירייה פעלה שלא כדין בהטילה היטל על נכסים המרוחקים עד 900 מטר משצ"פ.

רקע:

נתן ויצמן הינו בעליהם של שני נכסים באזור התעשייה בחיפה, המצויים ברובע 2 של העיר. הנכס הראשון, ברחוב בעלי המלאכה, הוא בבעלותו המלאה, בעוד שהנכס השני, ברחוב המוסכים, הוא בבעלותו החלקית. בחודש ספטמבר 2023, קיבל ויצמן דרישות תשלום מעיריית חיפה להיטל שצ"פ עבור הנכס ברחוב בעלי המלאכה, בסכום של 28,445.25 ש"ח. בנוגע לנכס ברחוב המוסכים, חלקו בדרישת התשלום עמד על 18,182 ש"ח מתוך סכום כולל של 109,095.90 ש"ח.

דרישות התשלום הוצאו בעקבות הקמה של שצ"פ ברחוב החרמש, המכונה "שצ"פ החרמש". העירייה טענה כי השצ"פ הוקם בהתאם לתוכנית מתאר אשר פורסמה כבר במרץ 2016.

עקב קבלת דרישות התשלום, פנה ויצמן לממונה על חופש המידע בעיריית חיפה וקיבל את רשימת השצ"פים שפורסמה בשנת 2023, רשימה שפורסמה בשני עיתונים בסוף ספטמבר 2023. ויצמן טוען כי מגרש 4002, שהוא מושא דרישות התשלום, לא הופיע ברשימה זו.

בהמשך, פנה ויצמן לעירייה בדרישה לביטול החיוב, בטענה כי דרישת היטלים אלו אינה חוקית. העירייה השיבה כי המגרש יועד כשצ"פ בהתאם לתוכנית המתאר וכי הוא פורסם ברשימות קודמות. ויצמן פנה שוב לעירייה בטענה כי הרשימה פורסמה לאחר משלוח דרישת התשלום, אך לא קיבל מענה נוסף. בעקבות זאת, הגיש נתן ויצמן עתירה זו. יש לציין כי העירייה חילקה את תחומה לרובעים, כאשר אזורי התעשייה רוכזו ברובע 2. מהנדס העיר קבע קריטריונים לחיוב בהיטל שצ"פ, אשר לפיהם היטל יוטל על נכסים המצויים בטווח של 900 מטר קו אווירי מהשצ"פ, ללא התחשבות בחציצות פיזיות כגון כבישים או מבנים.

טענות הצדדים:

נתן ויצמן טוען כי היטל השצ"פ הוטל שלא כדין. לטענתו, שצ"פ החרמש נועד לשרת רק את עובדי אזור התעסוקה ולא את נכסיו. הוסיף וטען נתן כי לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק העזר לחיוב בהיטל ובפרט שלא היה פרסום מתאים טרם משלוח דרישות התשלום. ויצמן טען גם כי הקריטריון של מרחק גאוגרפי אווירי של 900 מטר מהשצ"פ, שנקבע על ידי מהנדס העיר, אינו סביר ומהווה חריגה מסמכות מנהלית.

מנגד, עיריית חיפה טוענת כי ההיטל הוטל כדין ובהתאם להוראות חוק העזר. העירייה הדגישה כי למהנדס העיר יש סמכות לקבוע את אזורי ההנאה משצ"פ וכי הקריטריונים שנקבעו, לרבות המרחק של 900 מטר, הם סבירים ועומדים במבחן הפסיקה. העירייה טענה כי אין דרישה לזיקה ישירה בין הנכס לשצ"פ, וכי די בפוטנציאל הנאה. היא הוסיפה כי השצ"פ פורסם כדין ברשימות השצ"פים וכי גם בהנחה שנפל פגם בפרסום, אין בכך כדי לבטל את תוקף דרישות התשלום.

דיון והכרעה:

בית המשפט סקר את המסגרת החוקית להטלת היטלי פיתוח על ידי רשויות מקומיות, המעוגנת בפקודת העיריות. בית המשפט הדגיש את המעבר משיטת "דמי ההשתתפות" ל"שיטת ההיטל", המאפשרת חלוקה של העלות הכוללת לביצוע עבודות הפיתוח בין כלל בעלי הנכסים על פי תעריף קבוע מראש. בית המשפט קבע כי חוק העזר העירוני מבצע הבחנה בין תוכנית המתאר עצמה, אשר קובעת את ייעוד הקרקע כשצ"פ, לבין קביעת זיקת ההנאה, שנקבעת בסמכותו מהנדס העיר. בית המשפט דחה את הטענה כי תוכנית המתאר מגבילה את השימוש בשצ"פ רק לעובדי אזור התעסוקה וקבע כי אין סתירה בין התוכנית לחוק העזר. תוכניות המתאר נועדו להסדיר שימושי קרקע למטרות תכנוניות, בעוד שחוקי עזר נועדו לקבוע כללים למימון פעולות ציבורי.  בנוגע לקריטריון של מרחק 900 מטר, קבע בית המשפט כי אינו חורג ממתחם הסבירות בהתבסס על פסיקה קודמת שאישרה מרחקים דומים ואף גדולים יותר. בית המשפט הדגיש כי אין דרישה להוכחת זיקת הנאה ישירה או שימוש בפועל בשצ"פ, וכי די בפוטנציאל הנאה וכי אין בכך בשביל לפטור מתשלום ההיטל. בית המשפט התייחס גם לטענות בדבר פגמים בפרסום רשימת השצ"פים. הוא קבע כי השצ"פ פורסם כדין ברשימות השצ"פים משנת 2018, וכי הפרסום בשנת 2023 היה למעשה עדכון של רשימה קודמת. יתרה מזאת, בית המשפט קבע כי גם אם היה פגם בפרסום, אין בכך כדי לבטל את תוקף דרישות התשלום, במיוחד לאור העובדה שהשצ"פ אכן הוקם ובוצע על ידי העירייה. בית המשפט הדגיש את חזקת התקינות העומדת לרשות המנהלית, וקבע כי העותר לא הצליח לסתור חזקה זו. בנוסף לאמור, צוין בדיון כי נתן ויצמן לא הביא כל ראיה או חוות דעת מקצועית לתמיכה בטענותיו נגד הקריטריונים שקבע מהנדס העיר.

סיכום:

העתירה נדחית, ויצמן חויב בהוצאות העירייה בסך 20,000 ש"ח.

ניתן ביום 26 באוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.