בעלי מטעים שנפגעו מהצפת מי ביוב ממערכת הביוב אשר באחזקת המועצה האזורית משגב יפוצו

לפנינו שתי תביעות כנגד מועצה אזורית משגב שאוחדו - תביעה כספית שהגישו משהור, נאיף ואיאד עלי גנאים, בגין נזקים שנגרמו, כך לטענתם, ל-70 עצי זית ולאדמה במטעם, עקב הצפת מי ביוב אשר באחזקת המועצה האזורית; וכן תביעה כספית דומה שהגיש עדנאן גנאים, בגין נזקים שנגרמו, כך לטענתו, ל-25 עצי זית ולאדמה במטעו עקב הצפה זו.

תביעה א: בתביעתם, טוענים משהור, נאיף ואיאד עלי, כי החל מינואר 2010, נפלטו מי ביוב גולמיים רעילים מקו ביוב שבאחזקת המועצה האזורית, ואלו התאספו במטעם שהפך לביצה שהשתרעה על פני כשלושה דונמים. כן הם טוענים, כי המועצה האזורית נהגה להזרים את מי השופכין הגולמיים מחוץ למערכת הביוב ללא פיקוח וללא נקיטת אמצעי זהירות נאותים על מנת להיפטר מעודפי מי הביוב שנוצרו, ומים אלה, חלחלו לתוך הקרקע, וגרמו נזקים כבדים לאדמה עד כדי שלילת אפשרות של ניצול חקלאי כלשהו, וכן גרמו לנזק בלתי הפיך לכ-70 עצי זית.

לפיכך, ובהתאם לחוות דעת שמאי שהגישו, טוענים משהור נאיף ואיאד עלי, כי על המועצה האזורית לפצותם בגין נזקיהם ב-53,600 ₪; בגין טרדה, טרחה ועגמת נפש ב-10,000 ₪; ובגין שכר טרחת השמאי ב-2000 ₪. סה"כ בסכום של 65,600 ₪:

תביעה ב: בתביעתו, טוען עדנאן, כי אירוע ההצפה גרם להיקוות מים בשלולית במטעו, כאשר המים חלחלו וגרמו נזקים כבדים לאדמה, ואף גרמו נזק בלתי הפיך לכ-25 עצי זית עתיקים מזן סורי.

לפיכך, ובהתאם לחוות דעת שמאי שהגיש, טען עדנאן, כי על המועצה האזורית לפצותו בגין נזקיו ב-28,000 ₪; בגין טרדה, טרחה ועגמת נפש ב-10,000 ₪; בגין שכר טרחת שמאי ב-2,000 ₪. סה"כ בסכום של 40,000 ₪.

לאור המתווה הדיוני, בו הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסקי דין על דרך הפשרה לפי חוק בתי המשפט, תוך שנקבעו סכומים מירביים אותם יכול בית המשפט לפסוק: 23,000 ₪ בתביעתם של משהור נאיף ואיאד עלי, ו-12,000 ₪ בתביעתו של עדנאן, טענו התובעים בשתי התביעות, כי יש לפסוק את תקרת הפיצוי שנקבעה במתווה, לא כולל הוצאות, שכ"ט שמאי, אגר ושכ"ט עו"ד.

תשובת המועצה האזורית: מנגד, כפרה המועצה האזורית באחריותה לאירועי ההצפה הנטענים, וטענה, כי החלקות אינן בתחום שיפוטה אלא בתחום היישוב סח'נין, וכי לא הוצגה כל ראיה לעניין בעלותם של התובעים לחלקות. עוד הוסיפה המועצה האזורית, כי קו הביוב חובר באופן זמני על ידי מועצה מקומית עראבה, ואירוע ההצפה התרחש, אם בכלל, בשל העדר תחזוקה וטיפול ראוי מצד מועצה מקומית זו.

גם המועצה האזורית צירפה חוות דעת של שמאים לטענותיה, כשלפי השמאים מטעמה, סכום הנזקים שנגרמו לכלל העצים של משהור, נאיף ואיאד עלי עומד על כ-7,700 ₪, וסכום הנזקים שנגרמו לכלל העצים של עדנאן עומד על כ-2,800 ₪.

כמו כן, שלחה המועצה האזורית הודעות לצדדים שלישיים למועצה המקומית ותאגיד המים והביוב האזורי – מי גליל, שמצידן, גלגלו את האחריות על המועצה האזורית ואחת על השניה.

לאחר שבית המשפט עיין בכתבי הטענות של הצדדים, שקל את טענותיהם הן לעניין האחריות והן לעניין הנזק, ולאור הסמכות שניתנה לו לפסוק על דרך הפשרה, חייב בית המשפט את המועצה האזורית משגב, את המועצה המקומית עראבה ואת התאגיד לפצות את התובעים בשתי התביעות.

את משהור נאיף ואיאד עלי בסך של כ-17,500 ₪, בהוצאות מומחה בסך 1,500 ₪, בשכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪, ובתשלום האגרה; ואת עדנאן בסך של כ-6,300 ₪, בהוצאות מומחה בסך 1,500 ₪, בשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪, ובתשלום האגרה. וזאת, כאשר סכומי הפיצוי יחולקו כך שהמועצה האזורית תשלם 75% מהסכום, המועצה המקומית תשלם 20% והתאגיד את 5% הנותרים.

ביהמ"ש הוסיף, כי אף שהוא אינו חייב לנמק את הכרעתו, נקודת המוצא בהכרעה הייתה שהתובעים הוכיחו, במידה הנדרשת להליך האזרחי, הן את ההצפה הנטענת, הן את זכויותיהם במקרקעין ובעצי הזית הניזוקים נשוא התביעה והן כי מקורה של ההצפה בגלישת מי ביוב מקו ביוב של המועצה האזורית. עוד ציין ביהמ"ש, כי לאור סמכותו לפסוק על דרך הפשרה, הוא ראה לנכון לסטות מן הדין המהותי, ולחייב את המועצה המקומית ואת התאגיד באופן ישיר ונפרד, וזאת, חרף העובדה שצורפו כצדדי ג' ו-ד'.

בית המשפט חייב את המועצה האזורית משגב, המועצה המקומית עראבה ואת תאגיד המים והביוב – מי הגליל, לפצות את התובעים על הנזקים שנגרמו להם, בחלוקה שפורטה לעיל.

ניתן ב- כ"ג סיון תשע"ב, 13 ביוני 2012, בהעדר הצדדים.         

לאתר מועצה אזורית משגב