בקשה לביטול מינוי בורר
בפני עו"ד דנה ביאלר, עוזרת רשם האגודות השיתופיות, תב' 661-82-2019
בעניין: 1. גדעון בנאי ת"ז xxxxxxxxx
2. אמיר גזית ת"ז xxxxxxxxxx
3. דיניק בן צבי ת"ז xxxxxxxxxx
ע"י ב"כ עו"ד אלון אוסט
מרח' משעול גיל 5 כפר סבא
טל' נייד: 050-8714560; דוא"ל lawost1@gmail.com
התובעים;
ובעניין: קיבוץ מעין ברוך
ע"י עו"ד ניצן טבנקין (קופרשמיט את גולדשטיין משרד עורכי דין)
רח' קניון הגליל העליון ת"ד 42 חתור הגלילית 1035001
טל': 04-6487000; פקס: 04-6487007/8; דוא"ל: office@kgadv.co.il
הנתבעים;
ובעניין: 1. נירה דהאן ת"ז xxxxxxxxx
2. חן גזית ת"ז xxxxxxxx
הנתבעים הפורמאליים;
חקיקה שאוזכרה:
פקודת האגודות השיתופיות: סע' 52, 52(2)
בפניי בקשת הנתבע (להלן – "הקיבוץ") לבטל מינוי הבורר מיום 11.12.2019.
ביום 4.12.2019 התקבלה 'בקשה דחופה למינוי בורר..' (להלן – "התביעה") שהוגשה על ידי התובעים.
ביום 11.12.2019 מונה כבורר יחיד להכריע בסכסוך עו"ד רז אייזן בהתאם לסעיף 170 לתקנון הקיבוץ בצירוף סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות.
ביום 16.12.2019 התקבלה במזכירות בקשת הקיבוץ כי מינוי הבורר יבוטל בשל שנעשה בחוסר סמכות, וכי ככל שטענת חוסר הסמכות למנות בורר תידחה - ימונה במקום עו"ד אייזן בורר אחר (להלן – "הבקשה").
בקשה זו הועברה (בהחלטה מיום 16.12.2019) לתגובת התובעים (שהתקבלה ביום 24.12.2019) ואף ניתנה לנתבעים הזדמנות להשיב לתגובה (הנתבעים לא עשו שימוש בזכותם זו).
טענות הקיבוץ:
לטענת הקיבוץ, שגו התובעים עת הפנו לסעיף יישוב הסכסוכים שבתקנון הקיבוץ – סעיף 170 – מן הטעם כי היה תחילה לפנות לסעיף 169 הקובע כי סכסוך יימסר לבירור מול ועד ההנהלה תחילה וזאת לא נעשה כאן. מכאן שהבקשה למינוי בורר עודנה מוקדמת.
טענתו השנייה של הקיבוץ היא כי לאור לשונו של סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – "הפקודה") הרי שהקיבוץ רשאי לקבוע מנגנון יישוב סכסוכים הן על ידי הרשם והן באופן אחר, ומכאן מסיק הקיבוץ כי הוא איננו מחויב "בהכרח לבוררות במינוי כב' רשם האגודות השיתופיות, כמבוקש בפנייה." (סעיף 4 לבקשה).
טענתו השלישית של הקיבוץ היא כי תביעות התובעים קשורות בשני נושאים: הליך שיוך הדירות ופדיון בגין וותק. באשר לתביעות הקשורות בהליך השיוך – טוען הקיבוץ כי ההליך טרם הושלם ועל כן ספק אם תביעת התובעים אינה מוקדמת מידי. באשר לתביעות הקשורות בפדיון הוותק - לאור קביעת הקיבוץ בתקנונו כי הקיבוץ מוסמך לקבוע בסוגיות ספציפיות מנגנון בוררות – הרי שיש לראות בהחלטות הקיבוץ הקשורות בפדיון וותק החלטות ספציפיות לעניין זה, ושם קבע הקיבוץ מנגנון אחר: תחילה הגשת השגה לוועד ההנהלה של הקיבוץ, ולאחר קבלת החלטתו המנומקת – ימונה בורר על ידי הרשם או על ידי המוסד לבוררות של התנועה הקיבוצית – לפי החלטת הקיבוץ. מאחר שכאן המנגנון הספציפי כלל לא הופעל – לא קמה לרשם סמכות למנות בורר בתביעה ממין זה, והיא עשויה לקום בעתיד – רק ככל שהקיבוץ יבחר במנגנון זה על פני המוסד לבוררות של תנועת הקיבוצים.
טענתו הרביעית של הקיבוץ נוגעת לזהות הבורר שמונה, תוך בקשה להחלפתו הן בשל שמנהל הליכים משפטיים מול באי כוח הקיבוץ בתיקים אחרים והן משום שהורי הבורר מנהלים הליך משפטי כנגד הקיבוץ וגם שם מיוצג הקיבוץ על ידי באי-כוחו שכאן.
דיון והכרעה:
באשר לטענתו הראשונה של הקיבוץ, כי היה על התובעים לפנות לוועד ההנהלה תחילה – אין לי אלא לדחות טענה זו. בפניית התובעים למינוי בורר מפורטים הליכים שנעשו מול ועד ההנהלה של הקיבוץ או נציגי הקיבוץ, ואלה הביעו לכל הפחות פעם אחת את הסכמתם לפנות להליך "גישור ואף בוררות בהתאם לקבוע בתקנון הקיבוץ ככל שהדבר יידרש." (סעיף 2 למכתב הקיבוץ המצורף כנספח 7 לכתב התביעה). בשל שלא צלח פתרון המחלוקת בנתיב זה. לאור זאת צדקו התובעים עת הפנו לסעיף 170 לתקנון וזאת לאחר שפעלו תחילה מול הקיבוץ ודרכם זו לא צלחה. זאת אף מבלי להזכיר את טענתם הצודקת של התובעים כי לפי לשונו של סעיף 169 לתקנון, הסעיף המפנה תחילה לוועד ההנהלה של הקיבוץ, יש לקבל את הסכמת הצדדים להפנות את הסכסוך לוועד ההנהלה, והתובעים אינם מסכימים לכך.
באשר לטענת הקיבוץ כי בהישען על סעיף 52 לפקודה אין חובה כי הליך הבוררות יהיה הליך בוררות סטטוטורית ולא בוררות אחרת ובלשון הקיבוץ - הוא איננו מחויב "בהכרח לבוררות במינוי כב' רשם האגודות השיתופיות, כמבוקש בפנייה." (סעיף 4 לבקשה), גם דין טענה זו להידחות.
סעיף 52 אומנם מתיר לאגודה לבחור בין הליך בוררות "רגיל" הכפוף לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 ובין בוררות סטטוטורית – זו המצויה בסעיף 52(2) לפקודה, ואכן הקיבוץ בחר, שהרי כך הגדיר סעיף 170 "בוררות":
"בוררות לפי פקודת האגודות השיתופיות או – בכפוף להסכם הצדדים – בוררות לפי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968".
עיננו הרואות כי גם לפי הגדרת הקיבוץ בתקנונו – ברירת המחדל היא בוררות סטטוטורית, בה הרשם ממנה בורר לפי הפקודה, ורק בתנאי שהצדדים מסכימים – ניתן לפנות למנגנון בוררות אחר הכפוף לחוק הבוררות. מכאן, שגם דין טענה זו של הקיבוץ להידחות.
טענתו השלישית של הקיבוץ היא אשר משנה את התמונה כולה: הקיבוץ הפנה לסעיף 172 לתקנונו שם נקבע כי הוא מוסמך לקבוע בסוגיות ספציפיות מנגנון בוררות אחר מזה המופיע בתקנון האגודה. ואכן, בהחלטת האסיפה הכללית בעניין פדיון זכויות הוותק של החברים מיום 20.6.2014, זו אשר צורפה כנספח 4 לתביעת התובעים, נקבע מנגנון אחר (סעיפים 31-32 להחלטה בעניין פדיון זכויות וותק): הגשת השגה לוועד ההנהלה של הקיבוץ, ורק לאחר קבלת החלטתו המנומקת וככל שההחלטה עדיין במחלוקת – ימונה בורר על ידי הרשם או על ידי המוסד לבוררות של התנועה הקיבוצית – לפי בחירת הקיבוץ.
הקיבוץ טען בפניי כי מנגנון זה כלל לא הופעל ועל כן – לא קמה לרשם סמכות למנות בורר בכל המחלוקות הקשורות לענייני פדיון וותק. אלא שאף בעמדת הקיבוץ מצויה הטענה כי בפי התובעים שני סוגים של טענות: האחת אכן בעניין פדיון ותק והשנייה בעניין זכויות להם טוענים התובעים בענייני שיוך דירות/מגרשים.
אני מקבלת את עמדת הקיבוץ כי בטענות התובעים בעניין פדיון זכויות הוותק – אכן הסמכות למינוי בורר אינה ביד הרשם. אלא שהקיבוץ טען בפניי כי "על בסיס ההנחה כי אין טעם לפצל בין דרישות הפונים ולברר את שני מערכי הזכויות הנזכרים לעיל בנפרד, יש לפעול על בסיס סעיפים 31-32 להחלטה אשר צורפה.." (סעיף 10 לבקשה), וזאת – גם בהתייחס לתביעותיהם האחרות של התובעים בעניין שיוך הדירות/המגרשים.
בכל הכבוד, כאן אני סבורה כי הגם שהיגיון רב בצד טענה זו של הקיבוץ לפיה פיצול התביעה אינו מועיל לאף אחד מהצדדים, הרי שספק בעיני אם ניתן לכפות על החברים הכרעה במחלוקת בעניין השיוך באופן זה. ההחלטה היכן ואיך להגיש תביעותיהם מסורה לתובעים, ולהם בלבד.
תשומת לב לכך כי על פניו נראה כי יש הגיון גם בטענת הקיבוץ כי ככל שבהחלטותיו מצויות הוראות הנותנות זכויות בעניין שיוך לחברים או ליורשיהם רק ככל שהליך השיוך הושלם והליך זה כנראה טרם הושלם (שהרי בכתב התביעה נטען שהליך שיוך הדירות בקיבוץ הוקפא, הגם שלתובעים טענות כנגד הקיבוץ בעניין זה. ראו למשל סעיף 6.1 לכתב התביעה), כי אז ראוי לשקול אם זוהי העת לתביעת התובעים בענייני שיוך, אך שוב – עניין זה מסור לשיקול דעתם של התובעים ולהם בלבד.
לא נעלמה מעיני טענת התובעים בתשובה לטענות הקיבוץ כי "טענות התובעים בעניין פדיון הוותק אינן נוגעות לנושא סכום זכאותם הכספית אלא לאופן מימוש הזכויות והכספים בהם עושה הקיבוץ שימוש המיועדים לתשלום פדיון הוותק, נושא אשר מנגנון יישוב הסכסוכים בהחלטה אינו חל עליו." (סעיף 2.6 לתשובת התובעים, ההדגשות במקור).
ובכן, בהחלטת הקיבוץ בעניין פדיון זכויות הוותק נקבע באופן מפורש בסעיף 31 המוזכר לעיל כך:
"ההשגה לא תהיה כנגד עצם החלטה זו או החלטות קיימות של הקיבוץ או רכיבי הזכאות הכספית המעוגנים בה או השיעור הכספי המיוחס לרכיבים אלה, אלא כנגד יישום הוראות החלטה זו"
מעיון בתביעת התובעים עולה כי תביעתם בעניין זה אכן נוגעת ליישום החלטת הקיבוץ בעניין פדיון הוותק, שכן טוענים הם בסעיף 9.1.4 לתביעתם כי "ההחלטה שותקת שתיקה רועמת ביחס לשאלה מה ייחשב ככספים עודפים וכן שותקת ביחס לשאלה כיצד יודיע הקיבוץ ליורשים האם קיימים כספים עודפים לתשלום עבורם וכיצד ישולמו." לכך אוסיף כי מסעיף 9.1.6 לתביעה אנו למדים כי הקיבוץ שינה את מדרג התשלומים להם זכאים היורשים – ותביעתם של התובעים יוצאת כנגד המנגנונים שקבע הקיבוץ באופן מהותי, לגופם, ומבלי שנטען כי מנגנונים אלה התקבלו שלא כדין.
נראה לי כי זוהי בדיוק סוגיית יישום החלטות הקיבוץ בעניין פדיון וותק וככזו אין לומר שמנגנון יישוב הסכסוכים שבהחלטה בעניין פדיון הוותק אינו חל עליה. גם טענות הקשורות ב"אופן מימוש הזכויות והכספים בהם עושה הקיבוץ שימוש המיועדים לתשלום פדיון הוותק." (סעיף 2.8 לתשובת התובעים לבקשה) היא למעשה טענה כנגד אופן יישום פדיון זכויות הוותק מקום שבו התובעים טוענים שכספים אלה צריכים להיות משולמים להם והקיבוץ פועל אחרת לטענתם.
במאמר מוסגר אוסיף כי עולה שאלה באשר לאכסניה המתאימה לברר את טענות התובעים שכן להבנתי יוצאים הם גם כנגד תוכנן של החלטות הקיבוץ (ראו סעיף 9.1.5-9.1.7 לכתב התביעה) וספק בעיני אם בורר מוסמך לקבוע מסמרות בטענות ממין זה. עם זאת, מאחר שלטעמי מדובר בטענות הקשורות עם יישום החלטות הקיבוץ בעניין פדיון זכויות הוותק (ולא רק ההחלטה מיום 20.6.2014) הרי שממילא אין הרשם מוסמך למנות בורר בסוגיה זו בשל סעיף 31 להחלטתה. אשאיר, אפוא, בצריך עיון את התשובות לשאלות העולות בדבר האכסניה הראויה לבירור טענות אלה ואסתפק בקביעה כי היא אינה בורר הממונה על ידי הרשם – קרי, בוררות סטטוטורית.
לאור האמור אני מורה כך:
1. בתביעות התובעים בעניין פדיון זכויות הוותק שלהם אין בורר אשר מונה על ידי הרשם מוסמך להכריע.
2. באשר לתביעות התובעים בעניין השיוך אני מורה כי התובעים יודיעו האם עומדים הם על תביעותיהם בעניין זה בעת הזו ובפני בורר שימונה על ידי הרשם בהליך של בוררות סטטוטורית בהתאם לסעיף 170 לתקנון הקיבוץ. ככל שכן – יודיעו כך, ויתקנו את כתב תביעתם בהתאם.
3. באשר לבקשה להחלפתו של עו"ד אייזן הרי שעל אף שהנימוקים שהעלה הקיבוץ אינם בהכרח מספקים בהתאם להלכה הפסוקה בעניין פסלות בורר, הרי משהליך הבוררות טרם החל, ומשראוי לשמור על אמון הצדדים בהליך הבוררות, לא מצאתי שלא להיעתר לבקשת הקיבוץ בנקודת הזמן בה אנו נמצאים, באופן שממילא לא פוגע בתובעים. על כן אני קובעת כי ככל שיוגש כתב תביעה מתוקן כאמור בסעיף הקודם, ימונה אחד מבין שלושת הבוררים הבאים:
3.1. עו"ד דגן סלע
3.2. עו"ד אבנר צור
3.3. כב' השופטת בדימוס נחמה מוניץ
4. הצדדים יסכימו על בורר מבין שלושת הבוררים האמורים או על בורר אחר המצוי בתחום. ככל שלא יגיעו להסכמות בתוך 14 ימים כי אז ימונה אחד מבין השלושה על ידי. בכל מקרה יעבירו הצדדים דיווח בעניין זה, האם הגיעו להסכמה אם לאו (בתוך פרק הזמן האמור).
המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים בדוא"ל ותוודא קבלתה.
5129371
54678313ניתן היום, א' שבט תש"פ דנה ביאלר, עו"ד 27 ינואר 2020 עוזרת רשם האגודות השיתופיות
בירושלים, בהעדר הצדדים ומנהלת מחלקת הבוררויות
