שמעוני עמוס ואח' נ' בצת מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע''מ
 

בפני רשם האגודות השיתופיות               תיק מס' 57-0010098-3-2005-42

 

בעניין:

שמעוני עמוס.

שמעוני רחל.

אישח יצחק.

אישח עליזה.

 

                           כולם ע"י ב"כ עו"ד חובב ביטון ואח'

                                 שד' ארלוזורוב 25

                                 עפולה   18280

                                                                                             להלן: "המערערים"

 

- נ ג ד -

                     בצת מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע''מ

                                 ע"י ב"כ עו"ד ע.ברגמן

                                 שדרות בן גוריון 22, המושבה הגרמנית חיפה.

 

  להלן: "המשיבה" או "האגודה"

 

 

                        ה ח ל ט ה

 

רקע עובדתי

 

בפני בקשה לביטול פסק הבורר שניתן על ידי עו"ד עמית רוזניס ביום 25.10.06 ( להלן: ("פסק הבורר")

 

ביום 8.2.05 התקבלה בקשה מטעם המשיבה למינוי בורר ליישוב הסכסוך בין המשיבה למערערים. עו"ד עמית רוזינס מונה כבורר יחיד (להלן: "הבורר") לסכסוך זה.

בין התאריכים 22.2.05 ועד ליום 6.4.05 נתבקשו הצדדים להגיש כתבי בית דין שלאחריהם התקיימו דיונים בין התאריכים  17.4.05 ועד ליום  08.09.05 ובמהלכם הוגשו בקשות שונות על ידי הצדדים, בין היתר בקשות למתן ארכות להגשת כתבי בית דין.

 

ביום 30.8.05 התקבלה בקשה מטעם המערערים לפסילת הבורר.

 

ביום 31.8.05 ניתנה החלטתה של עו"ד לאה רוזנטל, מנהלת מחלקת הבוררויות ועוזרת רשם האגודות השיתופיות, לפיה אין לפנות אל רשם האגודות השיתופיות בעניין זה בטרם ניתנה החלטת הבורר בבקשה להעבירו מתפקידו.

 

 ביום 1.9.05 הגישו המערערים לבורר בקשתם לפסילתו.

 

ביום 4.9.05 התקיימה ישיבת בוררות.

 

ביום 8.9.05 דחה הבורר את הבקשה לפסילתו.

 

ביום 12.9.05 התבקש הבורר על ידי המערערים לעכב הליכי הבוררות.

 

הבורר דחה את הבקשה.

 

ביום 14.9.05 נתבקש הבורר על ידי המערערים לדחות ישיבת בוררות שנקבעה מבעוד מועד ליום 18.9.05. הבקשה נדחתה.

 

ביום 20.9.05 ניתנה החלטתה של עו"ד רוזנטל לפיה הדיון בפסילת הבורר יתנהל בפני.

 

ביום 27.9.05 התקבל במשרד הרשם ערעור על החלטת הבורר שלא לפסול את עצמו.

 

ביום 27.12.05 נערך בפני דיון בשאלת פסלות הבורר בנוכחות הצדדים.

 

ביום  26.2.06  דחיתי את טענות המערערים בשאלת פסלות הבורר וקבעתי כי התיק יוחזר לבורר להמשך ההליכים.

 

ביום 25.10.06 נתן עו"ד עמית רוזינס פסק בורר סופי.

 

על כך הגישו המערערים ערעור ובקשה לביטול פסק הבורר.

 

עיקרי טענות הצדדים

 

עיקרי טענות המערערים:

 

המערערים טענו כי פסק הבוררות ניתן שלא במסגרת המועדים הקבועים בחוק ומפנים להוראות סעיף 18 לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות וסכסוכים),-1972. ( להלן: "תקנות האגודות".

 

הבורר חייב לסיים את הדיון בבוררות ולהוציא פסק ולהמציאו לצדדים ולרשם תוך שישה חודשים מיום המינוי.

 

לבורר לא ניתנו ארכות.

 

בשל החריגה במתן פסק הדין ואי מתן ארכה לבורר אין תוקף להסכם הבוררות.

 

אחת העילות לביטול פסק הבוררות, על פי הוראת סעיף 24 (1) לחוק הבוררות, שלא היה הסכם הבוררות בר תוקף.

 

המערערת מפנה ל רע"א 5896/95 רחל סיליס נ' בן ציון אלקנה, תק- על 96(3) 421, עמ' 423. וכן ל בג"צ 3342/06- חיים צ'מני ואח' נ' רשם האגודות השיתופיות ואח'. תק- על 2006(2), 963, עמ' 964 .

 

הבורר נתן את פסק הדין לאחר שההליך נמשך כשנתיים ללא שהוא שמע עדים, ללא שנחקרו מי מנציגי הצדדים, ללא שהוצגו מסמכים ו/או חוות דעת וללא שהבורר דן בסכסוך לגופו.

 

ניסיונות המערערים להשיג מסמכים מהמשיבה בה הם חברים ובהם קיימים חיובים לא זכו לכל התייחסות מצד הבורר.

 

יש לראות בחומרה את קביעתו של הבורר כי אין צורך בהליכים מקדמיים.

 

יש להחיל את המבחן האובייקטיבי עקב עינויי הדין ו/או עיוות הדין שגרם הבורר למערערים במסגרת הליך הבוררות עת מנע מהמערערים להתגונן ולבחון את חובם האמיתי ככל שהוא קיים.

 

הבורר טעה עת חייב את ששת זוגות הנתבעים לשלם למשיבה סך של 51.134 ₪ בתוספת מע"מ שכ"ט עו"ד והוצאות למשיבה למרות שהמערערים כולם בחרו לאחד את הדיון.

 

עיקר טענות המשיבה:

 

המשיבה טענה כי פסק הבורר מפורט ומנומק. המערערים בחרו שלא להציג ראיות מטעמם למרות שקבלו הזדמנויות רבות.

 

המערערים לא ניסו להתגונן כנגד דפי החשבון והמאזנים שהוגשו להם.

 

היה ראוי כי המערערים לא היו מעלים כלל את הטענה לחריגה מן המועדים שכן התנהלותם של המערערים חצתה את גבול הסביר והם ניצלו עד תום את הגמישות והאדיבות בה נהג כלפיהם הבורר.

 

המערערים עשו שימוש לרעה בהליכי משפט, הרוויחו זמן בכל דרך אפשרית והאריכו שלא לצורך את הליך הבוררות על מנת לדחות את הקץ .

 

המערערים ביקשו דחיות וארכות לרוב והם לא מחו על התמשכות ההליך אלא רק לאחר מתן פסק הבורר משראו כי פסק הבורר אינו לטובתם.

 

העלאת הטענה בעניין היטל הפקת המים דינה להידחות בשל " מעשה בית דין" בהליך עת"מ 1231/05 בבית המשפט המחוזי בחיפה.

 

דינה של הטענה בעניין שכ"ט שפסק הבורר דינה להידחות, כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בשיקולי הערכאה דלמטה ככל שאלו נוגעים בחיוב הוצאות ושכ"ט.

 

לאחר שהצדדים הופיעו בפני ועיינתי בחומר שלפני, הריני קובע כדלקמן:

 

 

ההליך המתבקש הוא ביטול פסק הבורר והתערבותי בהחלטת הבורר לעניין שכר טרחה והוצאות למשיבה.

לטענת המערערים פסק הבוררות ניתן שלא במסגרת המועדים הקבועים בחוק כאמור בהוראות סעיף 18 לתקנות. האגודות השיתופיות (בוררות וסכסוכים),-1972. ( להלן: "תקנות האגודות").

 

מאידך, טענה המשיבה כי התארכות ההליך נגרמה על ידי המערערים במתכוון על מנת להרוויח זמן ולדחות את הקץ תוך שהם מנצלים את גמישותו סבלנותו ואדיבותו של הבורר.

 

המשיבה הוסיפה וטענה כי במשך כל ההליך לא מחו המערערים על התמשכותו של ההליך או על חריגה מהמועדים ועל כך שהבורר לא קיבל ארכה להמשך ההליך, אלא רק שנודע להם מהו פסק הבורר העלו טענה של אי עמידה במועדים.

   סעיף  18.(א)  לתקנות:

"הבורר חייב לסיים את הדיון בבוררות, להוציא פסק ולהמציאו לצדדיו ולרשם תוך ששה חדשים מיום המינוי; הרשם רשאי, אם ראה טעם לכך, להאריך את התקופה האמורה. אי הארכה בתום ששה החודשים לא תפגע בכשירות המינוי ובתוקפו של הפסק ובלבד שהרשם האריך את התקופה ושלח הודעה על כך לבורר".

טענות המערערים באשר לעילה זו מוטב היה שלא היו נטענות כלל שכן המערערים טענו אותן רק אם היוודע להם פסק הבורר  הנני דוחה טענה זו.

 

ביום 8.2.05 מונה עו"ד עו"ד עמית רוזינס כבורר יחיד.

 

בין התאריכים 22.2.05 ועד ליום 6.4.05 נתבקשו הצדדים להגיש כתבי בית דין שלאחריהם התקיימו דיונים רבים ובמהלכם הוגשו בקשות על ידי הצדדים, ובעיקר על ידי המערערים ובהתאם לכך נתן הבורר החלטות ביניים.

 

מעיון בחומר שלפני עולה כי מהרגע הראשון החלו המערערים בבקשות לרוב, ושרובן נענו על ידי הבורר בחיוב אולם גרמו לעיכוב הליך הבוררות.

 

בהמשך הגישו המערערים בקשה להעברת הבורר מתפקידו ומאוחר יותר בקשה לפסילתו.

 

 בשום שלב של ההליך ובמשך תקופה של שנתיים בה התנהל הליך הבוררות לא העלו המערערים טענה בשל אי עמידה במועדים או שהליך הבוררות אינו בר תוקף או כי אין לבורר סמכות לדון בהליך זה בשל אי קבלת ארכה על ידי הרשם.

 

הסדר הכרונולוגי של האירועים היה כדלקמן:

 

 ביום 30.8.05  כשישה חודשים לאחר מינוי הבורר הגישו המערערים בקשה לפסילת הבורר.

 

ביום 31.8.05 ניתנה החלטתה של עו"ד לאה רוזנטל, מנהלת מחלקת הבוררויות ועוזרת רשם האגודות השיתופיות, לפיה אין לפנות אל רשם האגודות השיתופיות בעניין זה בטרם ניתנה החלטת הבורר.

ביום 1.9.05 הגישו המערערים לבורר בקשתם לפסילתו.

 

ביום 8.9.05 דחה הבורר את הבקשה לפסילתו.

 

ביום 12.9.05 התבקש הבורר על ידי המערערים לעכב הליכי הבוררות.

 

ביום 14.9.05 נתבקש הבורר על ידי המערערים לדחות ישיבת בוררות שנקבעה מבעוד מועד ליום 18.9.05. הבקשה נדחתה.

 

ביום 20.9.05 ניתנה החלטתה של עו"ד רוזנטל לפיה הדיון בפסילת הבורר יתנהל בפני הרשם.

 

ביום 27.9.05 הגישו המערערים בקשה להעביר הבורר מתפקידו.

ביום 27.12.05 התקיים בפני דיון בנוכחות הצדדים.

 

מכאן שכבר בשלב הזה ניתן להבחין כי המערערים הביאו לכך שלא ניתן היה לקיים את ההליך כסדרו ולהגיע לסיומו בהקדם.

 

ביום 26.2.06 דחיתי את טענות המערערים וקבעתי כי התיק יוחזר לבורר להמשך ההליכים.

 

מכאן שהחלטתי זו הינה כמתן ארכה לבורר להמשיך ולדון בהליך הבוררת דנן.

 

אלא שמעיון בחומר הרב שלפני עולה כי המערערים המשיכו בדרכם ונקטו בדרך של משיכת זמן וסחבת ועל כך עוד אפרט בהמשך. 

 

ביום 25.10.06 נתן עו"ד עמית רוזניס פסק בורר.

 

ביום 12.11.06 הגישו המערערים ערעור ובקשה לביטול פסק הבורר.

 

המערערים ציטטו סעיפי חוק הבוררות התשכ"ח 1968 וטענו בפני על פי סעיפי החוק.

 

עסקינן בהליך בוררות על פי הפקודה (בוררות וסכסוכים) בוררות סטטוטורית ואין חוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 חל עליה ( ראה סעיף 61 לפקודת האגודות השיתופיות  .

 

     ומכאן שגם סמכויותיי וגם דרך הליך הבוררות שונה בפקודה מזו של החוק.

 

אחד מן ההבדלים בין הליכי בוררות לפי הפקודה לבין הליכי בוררות מכוח החוק מתבטא בכך שסעיף 52(4)(ב) לפקודה מעניק מרחב ביקורת שיפוטית רחב על החלטת הבורר מזו שהעניק סעיף 24 לחוק לבית המשפט:

 

"בעוד שהפקודה קבעה כי רשם האגודות רשאי  "אם על דעת עצמו או עפ"י בקשה שהוגשה לו ע"י אחד מבעלי הסכסוך תוך עשרה ימים מיום הפסק, לתקן את פסק הבוררים או להחזיר לבורר או לבוררים כל ענין הנזכר בפסק למען יחזרו ויעיינו בו

ומשמעות הדבר היא שרשם האגודות רשאי להתערב בפסק הבורר בשל אין ספור עילות. "(ת"א (חיפה) 279/03 - בוזגלו יצחק נ' אל עומרים חברה לבנייה כפרית בע"מ ואח' . תק-מח 2004(4), 1727.)

 

אוסיף ואומר כי מהותו ואופיו של בירור בפני רשם האגודות אינו דומה להליך בוררות שעל פי חוק הבוררות.

 

וראה דיני אגודות שיתופיות  מאת חיים נועם הלכות ופסיקה מהדורה 7/2004 בעמ' 452:

 

" על אופיה של בוררות המתנהלת על – ידי רשם האגודות או בורר מטעמו עפ"י סעיף 52(2( עמדו בתי – המשפט בפסקי- הדין שניתנו על –ידם.....

 

בוררות שחל עליה סעיף 52(2) הינה בוררות חקוקה( סטטוטורית) שאין חוק הבוררות חל עליה וחלים עליה תקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) 1972.

 

רשם האגודות הדן בסכסוך עפ"י מינוי לפי הסעיף הנ"ל הינו בבחינת טריבונל שיפוטי הפועל עפ"י חוק מיוחד וניתן לפיקוחו של ביה"ד הגבוה לצדק בלבד."

 

מכאן משביקשו המערערים את התערבותי בהליך זה ביום 27.09.05 וביום 27.12.05 התקיים בפני דיון בנוכחות הצדדים שבעקבותיו קבעתי ביום 26.2.06 כי אני דוחה את טענות המערערים וכי התיק יוחזר לבורר להמשך ההליכים אזי אינני זקוק עוד בשאלה  אותה טענו המערערים לטענת על אי עמידה במועדים או בין אם ניתנה ארכה ובין אם לאו.

 

אומנם המערערים הגישו במהלך התקופה הראשונה של הליך הבוררות בבקשות להחליף את הבורר ולפסול את הבורר, כאמור לא מצאתי ממש בטענות אלו של המערערים וביום  26.2.06  דחיתי את טענות המערערים וקבעתי כי התיק יוחזר לבורר להמשך ההליכים.

 

ויודגש כי בשום שלב של  ההליך לא השיגו המערערים על  אי עמידה במועדים של הבורר או על כך שהבורר אינו יכול להמשיך בהליך בשל כך שלא קיבל ארכה גם לא בעת הדיון בפני ביום 27.12.05 וגם לא לאחר שנתתי החלטתי ביום   26.2.06  בה דחיתי את טענות המערערים וקבעתי כי התיק יוחזר לבורר להמשך ההליכים וגם לא בהמשך ההליך אלא רק לאחר שהבורר נתן את הפסק.

 

ראה סעיף 26 (ג) לחוק הבוררות :

 

"לא תישמע טענה של בעל –דין שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר לפני מתן פסק הדין, את הזכות לטעון טענה זו"

 

וראה לעניין זה:

 

" המבקש בחר לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין עד שיצא פסק הבורר והיה ופסק הבורר איננו לטעמו ישלוף את טענותיו. התנהגות זו, איננה התנהגות שבתום לב, אלא הינה התנהגות בחסור נקיון כפיים.(ת"א (עפולה) 1368/95 - קיבוץ מורן נ' יצחק אורן - מכורזים .תק-של 98(1), 1266 ,עמ' 1268.).

 

 על כך אומרת גם המלומדת הפרופ' ס. אוטולנגי בספרה בוררות, דין ונוהל בעמ' 487:

 

"אחד העקרונות במשפט הוא, שאין אדם יכול לישון על זכויותיו ואחר כך להתעורר ולטעון לקיומן. מניעות זאת, המבוססת על התנהגותו של המבקש עשויה לחסום בפניו את הדרך לבקש ביטול הפסק מסיבות שונות. כך אין אדם יכול לבקש את ביטול הפסק, אם לא עורר טענותיו נגד הפסק בהזדמנות הראשונה.

 

משום כך, יש לעמוד על המשמר שהפסק יינתן במועדו, ולהתריע על כך מבעוד זמן, ולא לחכות עד לאחר מתן הפסק, מאותה סיבה טענה בדבר התנהגות בלתי הולמת של הבורר, השוללת ממנו את אימון בעל הדין, צריך לעורר מיד עם גילוי אותה התנהגות ולבקש העברת הבורר מתפקידו; שאם לא כן, ייחשב בעל הדין כמשלים עימה ומנוע מלבקש את ביטול הפסק בעטייה.

 

לפיכך, ועל פי דברים אלה, המנעותו של המבקש להתריע להודיע ולבקש פסילת הבורר בכל דרך שהיא, למרות טענותיו כלפי הבורר, היא המלמדת כי השלים עם התנהגות הבורר וכי למעשה לא היה בהתנהגות הבורר כל מחדל ו/או כל פגם, ולכן נמנע מלבקש את פסילת או הפסקת הבוררות.

 

העלאת טענות אלה לאחר מתן הפסק ולאחר שהפסק לא היה לרוחו, אין בה אלא חוסר נקיון כפיים".

 

מכאן שהמערערים ישנו על זכותם באשר לטענה זו של אי עמידה במועדים ו/או על כך כי הבורר לא קיבל ארכה להמשך קיום הליך הבוררות  ואני דוחה טענה זו של המערערים.

 

המערערים טענו כי הבורר נתן את פסק הדין לאחר שההליך נמשך כשנתיים ללא שהוא שמע עדים, ללא שנחקרו מי מנציגי הצדדים, לא שהוצגו מסמכים ו/או חוות דעת וללא שהבורר דן בסכסוך לגופו. וכי ניסיונות המערערים להשיג מסמכים מהמשיבה בה הם חברים ובהם קיימים חיובים לא זכו לכל התייחסות מצד הבורר.

 

מאידך, באותה נשימה טוענים כי נגרם להם עיוות דין בשל קיצור הליכי הבוררות, אי שמיעת עדים ואי מתן אפשרות להציג ולהגיב על ראיות.

 

לטענת המערערים, הבורר קיצר את הליכי הדיון המשפטי למען יעילות הליך הבוררות. דרך פעולה זו של הבורר, במסגרתה סיים את ההליכים המקדימים בטרם עת, גרמה לנזק בלתי הפיך למערערים. המערערים לא קיבלו את זכותם לעיון במסמכי המשיבה.

 

וכך טענו בין היתר המערערים:

 

"שהרי, בניגוד לקביעתו של הבורר הנכבד, אשר הועלתה על ידו אך ורק בהחלטתו הנ"ל, סגר זה מכבר הבורר הנכבד את הדלת באופן סופי ומוחלט בפני המערערים להתגונן כראוי במסגרת הליך הבוררות דנן , כאשר הנו גורם לעינוי ו/או עיוות דין חמור בעניינם, אשר הביא בסופו של יום נוכח התנהלותו האמורה לעיל, לאיבוד אמונם של המערערים, בלשון המעטה, בבורר הנכבד" (הדגשה שלי – א.ז.).

    

על כך קובעת פרופ' אוטולנגי ז"ל בספרה בוררות, דין ונוהל בעמ' 443:

 

"אינני מכירה שום דרישה, לפיה על הבורר להרשות לכל צד להביא את כל הראיות שברצונו, הדבר צריך להיות תלוי בנסיבות כל מקרה ומקרה."

 

וראה לעניין זה:

 

"זאת ועוד, בדונו בבקשה לבטל פסק בוררות או אישורו, אין בית המשפט משמש כערכאת ערעור על פסק הבורר. הטענה כאילו הבורר לא התייחס בפסקו על כל הראיות שהיו בפניו, או פסק בניגוד לראיות שהיו בפניו - טענות אלו יכול שתהיה להן משקל בבית המשפט, אך לא בית המשפט היושב לדון בבקשה לביטול פסק הבורר".( ההדגשה שלי- א.ז) (ע"א 1325/92 קולקר נ. דיפלומט אופנועים בע"מ, פד"י מז' (3) עמ' 89).

 

כבר בשלב זה הנני קובע, שטענות המערערים ונסיבותיו העובדתיות של המקרה, אין בהם כדי להצביע על עינוי דין כלשהו מצד הבורר.

 

עינוי דין ועיוות דין שונים הם. פשיטא, שבמקרה זה, בו ההאשמות נגד הבורר מתייחסות לקיצור וייעול הליכים, אין מקום לדבר על עינוי דין וטענה זו של המערערים מוטב היה שלא תשמע. "הביטוי 'עינוי דין' פירושו הארכת משך הדיונים בצורה מענה". ס. אוטולנגי,  בוררות דין ונוהל, מהדורה שלישית 237-238.

 

וראה החלטת הבורר מיום 20.7.05. לקיום  דיון בגילויים.

 

ובהחלטתו  מיום 4.9.05. הוסיף הבורר:

 

"למרות הנ"ל, ככלל, לא אמנע מצד למצות את האפשרויות להציג את עמדתו כראוי. לעומת זאת, צד אשר יזלזל בהליכי הבוררות ולא יעשה כמיטב יכולתו להציג את עמדותיו ולהשיג את כל הראיות לכך, ביעילות וללא סחבת, לא יוכל לבוא בטענות, אלא לעצמו בלבד. לכן, למרות דחיית הבקשה גופה, לפנים משורת הדין בלבד ועל מנת להמנע מצל צילו של עיוות דין, אינני סוגר את הדלת סופית להגשת ראיות ומסמכים נוספים מטעם הצדדים. דהיינו, אם בעתיד, כל עוד מתקיימת הבוררות, יבקש מי מהצדדים להציג ראיה או מסמך ספציפיים, אשר למרות שקידה ומאמץ ראויים לא עלה בידו להשיגם במועד שנקבע, אהיה מוכן לשקול את בקשתו". (ההדגשה שלי- א.ז)

 

וראה גם מישיבת הבוררות מיום 4.9.05

 

בישיבה זו הציע הבורר למערערים כך:

 

"בטרם אדון בבקשה להעברת בורר מתפקידו/פסילת בורר, אני מציע לצדדים לייעל את ההליכים כדלקמן: התובעת תסכים לתת לנתבעים, לפנים משורת הדין, אורכה להשגת מסמכים ולהכנת תצהירים, יתקיים עכשיו, בעל פה, דיון מפורט בבקשת הנתבעים לגילוי מסמכים מסוימים, והנתבעים יחזרו בהם מהבקשה לפסילת הבורר".( ההדגשה שלי- א.ז)

 

     יודגש כי המערערים דחו את ההצעה זו של הבורר.

 

וראה פרוטוקול  מישיבת הליך הבוררות מיום 17.04.05 וכך נאמר:

 

"הצדדים יבצעו הליך גילוי מסמכים כללי, בתצהירים (כולל העתקי מסמכים), לרבות כרטסות ומאזנים מאושרים, עד לתקופת ההתיישנות ,ככל שהם נמצאים בידי האגודה, בתוך 30 ימים מהיום באופן הדדי, לבורר ולצד השני"

 

מכאן עולה כי  הבורר נתן למערערים את מלוא האפשרויות להציג ראיותיהם ולא סגר בפני המערערים את האפשרות לבקש הצגת ראיה או מסמכים נוספים במשך כל ההליך.

 

וראה פרוטוקול מיום 04.09.05 בעמ' 2 :

 

"יומיים לאחר הישיבה הועברו לעו"ד יובל, באמצעות שליח, כרטסת הנהלת חשבונות למשך 7 שנים אחורה, לכל אחד מהנתבעים בנפרד, הועברו מאזנים מאושרים למן שנת 1996 ואילך, והועברו כל הפרוטוקולים של האסיפות הכלליות שאישרו את המאזנים"

 

הוסיפה המשיבה וטענה בפני כי האגודה המציאה למערערים את מאזניה אשר אושרו ע"י ברית פיקוח וכי המערערים עצמם, בהיותם חברי אגודה, נכחו באסיפות הכלליות אשר אשרו מאזנים אלו.

 

וראה החלטת הבורר מיום 08.09.05 עמ' 2 סעיף 2, שם נאמר על ידי הבורר:

 

"עובדתית , טענת ב"כ הנתבעים , כאילו מנעתי מהם לקיים הליך גילוי מסמכים, פשוט איננה נכונה

 

בישיבת הבוררות שהתקיימה ביום 17/4/05 התקיים דיון של ממש בשאלת גילוי המסמכים ולמרות התנגדות האגודה הוריתי, לבקשת הנתבעים, על גילוי מסמכים כללי וספציפי" ( ההדגשה שלי- א.ז)

 

ובהמשך בעמ' 3 סעיף 4.א:

 

"ויובהר , האמור בהחלטתי, כי ההליכים המקדמים בבוררות זו נסתיימו והתיק קבוע לשמיעת ראיות, איננו אלא, ציון עובדה פשוטה, כמפורט בסעיף 2 לעיל. ב"כ הנתבעים והם עצמם נכחו בדיון, קיבלו את כל מבוקשם בקשר לגילוי מסמכים, ושמעו את ההחלטה על הגשת תצהירים וקביעת מועדים לשמיעת ראיות."( ההדגשה שלי- א.ז)

ככל, אין ערכאת ערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של  הערכאה דלמטה, יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט זוסמן בספרו סדר דין אזרחי ( מהדורה חמישית בעמ' 807).

 

" קביעה עובדתית שנקבעה בדרגה ראשונה לא תבטל על נקלה בדרגת הערעור , אפילו היתה פוסקת אחרת אילו שמעה בעצמה את העדים.."

 

בע.פ 9352/99 יומטוביאן נ' מ"י פ"ד (4) עמ' 632 נאמר:

 

" בימ"ש הדן בערעור נרתע מלהתערב בממצאים עובדתיים... לכן הרתיעה נחלשת לעיתים אף נעלמת כאשר ערכאת הערעור מתבקשת להפוך ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית  לא בדרך של התרשמות מן העדים, אלא בדרך של התרשמות מחפץ או מסמך או בדרך של בדיקת העדויות במבחן ההגיון".( ההדגשה שלי- א.ז)

 

וראה י.זוסמן, סדר דין אזרחי מהדורה שביעית 1995 עמ' 847 :

 

" בדרך כלל ,אין בית המשפט לערעורים גובה עדויות ואינו דן בראיות אשר לא היו לפני הדרגה הראשונה"

 

בהתנהלותם החריגה של המערערים הליכי הבוררות התמשכו עוד ועוד,  למרות הגמישות היחסית העשויה להינתן על ידי הבורר (שאינו כפוף להליכי סדר הדין האזרחי), בוררות אינה הליך בו איש הישר בעיניו יעשה.

 

לעניין התנהלות המערערים בהליך בוררות זה ראה החלטתי מיום 26.2.06 שם הרחבתי על טענות דומות לאלו שהעלו המערערים גם בערעורם זה בפני.

 

כאמור המערערים מבקשים כי אבטל את פסק הבורר משני טעמים:

 

בשל החריגה במתן פסק הדין ואי מתן ארכה לבורר משכך אין תוקף להסכם הבוררות.

 

הבורר נתן את פסק הדין לאחר שההליך נמשך כשנתיים ללא שהוא שמע עדים, ללא שנחקרו מי מנציגי הצדדים, לא שהוצגו מסמכים ו/או חוות דעת וללא שהבורר דן בסכסוך לגופו.

 

כפי שפורט על ידי בהרחבה עד כאן, לא מצאתי כי יש בעילות המערערים כדי לבטל את פסק הבורר.

 

וראה ע.א. 8155/00 קבע בית המשפט העליון:

 

" ללא קיומה של טעות בולטת בשיקולי בית המשפט או פגם היורד לשורש העניין, לא תתערב ערכאת ערעור"

 

"זאת ועוד, בדונו בבקשה לבטל פסק בוררות או אישורו, אין בית המשפט משמש כערכאת ערעור על פסק הבורר. הטענה כאילו הבורר לא התייחס בפסקו על כל הראיות שהיו בפניו, או פסק בניגוד לראיות שהיו בפניו - טענות אלו יכול שתהיה להן משקל בבית המשפט, אך לא בית המשפט היושב לדון בבקשה לביטול פסק הבורר". (ע"א 1325/92 קולקר נ. דיפלומט אופנועים בע"מ, פד"י מז' (3) עמ' 89).

 

מעיון בחומר הרב שבפני עולה כי הבורר התייחס לכל טענות הצדדים, פירט ונימק בהרחבה את החלטתו והעובדה שבחר לפסוק לטובת המשיבה, איננה עילה לביטול הפסק.

 

ויפים דברים אלו כפי שנאמרו גם בע"א 318/85 כוכבי נ. גזית קונסיולים השקעות ופיתוח בע"מ פ"ד מב' (3) עמ' 265.

 

"ובענין הנדון בפני, התייחס הבורר לכל הטענות של הצדדים, והעובדה שבחר לפסוק לטובת המשיב, איננה עילה לביטול הפסק.

 

בית המשפט ימנע מלשמש בוחן ובודק של פסק הבורר אף אם טעה הבורר בדבר הלכה או שיקול דעת, אין בכך כדי לבטל הכרעתו.

 

לא על נקלה ייטה בית המשפט להתערב בהחלטתו של הבורר, לא יחליף את שיקול דעת הבורר ובוודאי יעדיף ככל שניתן להמנע מביטולה. "

 

מן המקובץ עולה שיש לדחות את בקשת הביטול.

 

הצדדים פרשו בפני כב' הבורר אין סוף ראיות וקיימו אין ספור דיונים העידו בפניו בתקופה של שנתיים שבמהלך תקופה זו הופיעו הצדדים גם בפני .

 

במשך השנתיים בהם התנהל ההליך, החליפו הצדדים ביניהם, מסמכים רבים וסיכומים, שחשפו את הצובר הראייתי, שבסופו הוכרעה המחלוקת.

 

למעשה פרסו הצדדים את הראיות נשוא הליך הבוררות במשך מספר רב של דיונים שנמשכו כ שנתיים.

 

ראה לעניין זה;

 

"משכך אין לפתוח פתח חדש והרחבת החזית לשינוי נשוא התדיינות מרובה שקדמה לו, פירוש, שלפיו כל פעם שמתגלה ראיה חדשה שאינה שייכת לעובדות ההליך המתנהל עשוי להרחיב את הפתח, שאז כל מחלוקת, במשפט או בעובדה  שנדונה והסתיימה כבר עשויה להיפתח לדיון מחודש, על ידי שבעל דין שיביא ראיות חדשות להוכחת אותן עובדות או טענות שנשנו במחלוקת ושכבר נדונו. כך, לשם ההמחשה, אם בית המשפט קבע, בדיון שקדם לחקירה הנגדית, קביעות שבעובדה שהתבססו על  עדות העדים, פתיחת הפתח לחקירה נגדית חוזרת תביא לידי כך, שבעל הדין האחר יוכל להביא עד "חדש", דבר שיתן אפשרות לשפר את ראיותיהם, על ידי הבאת ראיות חדשות". (ת"א (פתח-תקוה) 4089/03 - נופר חשמל סחר בע"מ נ' מ.ש.א.ג בע"מ . תק-של 2005(2), 14755 ,עמ' 14757.)

                                               

הנה כי כן מהאמור לעיל עולה שאין ממש בטענות המערערים.

 

לפיכך ברור שהבורר נתן למערערים הזדמנות נאותה ומספיקה להשמיע את כל טענותיהם ולהגיש את כל ראיותיהם – מכאן שיש לדחות טענה זו.

 

ראה לעניין זה:

 

" ולפיכך ברור שהבורר נתן למבקש הזדמנות נאותה להשמיע את כל טענותיו - יש לדחות טענה זו.(ת"א (עפולה) 1368/95 - קיבוץ מורן נ' יצחק אורן - מכורזים .תק-של 98(1), 1266 ,עמ' 1268.)

 

לא מצאתי כל עילה או אף אבק עילה לביטול פסק הבורר זאת ועוד: המבקש ביטול פסק בורר, שומה עליו לבדוק עצמו היטב האם בקשתו אובייקטיבית ועומדת על אדנים מוצקים, הבורר פעל באורך רוח כלפי המערערים.  אין לי אלא לדחות את בקשת המערערים לביטול פסק הבורר.

 

ויפים דברים אלו לעניין זה:

 

לא על נקלה ייטה בית המשפט להתערב בהחלטתו של הבורר, לא יחליף את שיקול דעת הבורר ובוודאי יעדיף ככל שניתן להמנע מביטולה."(בע"א 318/85 כוכבי נ. גזית קונסיולים השקעות ופיתוח בע"מ פ"ד מב' (3) עמ' 265.)

 

לא יצא חוטא נשכר; התנהגותם החריגה של המערערים במהלך הבוררות שגרמה לסחבת נגררת לא תזכה לגיבוי על ידי גרימת עוול של עינוי דין מובהק כלפי המשיבה באמצעות ביטול פסק הבורר. ודוק: הבורר נקט בסובלנות רבה כלפי המערערים, ופעם אחר פעם העניק להם גמישות פרוצדוראלית, נתן להם ארכות רבות ככל שביקשו, על מנת למנוע ולו חשש קל שבקלים למניעת יומם של המערערים בהליכי משפט. המערערים ניצלו את גמישותו וסבלנותו וההזדמנויות הרבות שהעניק הבורר עד תום, ועתה מבקשים הם לבטל את פסק הבורר בטענה של אי עמידה במועדים.

 

טענה נוספת שטענו המערערים הינה כי הבורר טעה עת חייב את כל 12 הנתבעים לשלם יחדיו למשיבה סך של 51.134 ₪ בתוספת מע"מ שכ"ט עו"ד והוצאות למשיבה למרות שהנתבעים, המערערים בחרו לאחד את הדיון במטרה לייעל את הדיונים.

 

סעיף 15 לתקנות האגודות  השיתופיות  (בוררות וסכסוכים),תשל"ב – 1972.

 

"15.  הרשם רשאי, על פי בקשת צד, להפחית שכר או הוצאות שקבע הבורר, אם ראה שהשכר או ההוצאות מוגזמים, ורשאי הוא לפי זה לצוות על החזרת הסכומים ששולמו לחשבון השכר או ההוצאות: החלטתו של הרשם בעניין קביעת השכר וההוצאות תהיה סופית" (ההדגשה שלי – א.ז)

 

לאחר שעיינתי בהחלטת הבורר ובנימוקיו המפורטים עולה כי סכום ההוצאות לו טוענים המערערים חולק בין כלל הנתבעים ובניהם גם המערערים בהליך שבפני.

 

לא מצאתי כל מקום להתערב בהחלטת הבורר בנושא ההוצאות והנני מאשר את ההוצאות כפי שקבע הבורר.

 

לפיכך, אני קובע כדלקמן:

כל טענות המערערים נדחות.

הנני מאשר את פסק הבורר כלשונו.

על המערערים לשאת בהוצאות המשיבה בגין הליך זה בסך של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ וריבית כחוק מיום החלטתי ועד ליום התשלום בפועל למשיבה.

ירושלים

ניתן היום20.02.07         

 

בהעדר הצדדים                                       אורי זליגמן עו"ד

תעביר המזכירות החלטתי לצדדים        רשם האגודות השיתופיות