בקשה לחייב את היישוב נוקדים לספק מים לחווה שבתחומו
בבית משפט השלום בירושלים, בפני כב' השופטת מירית פורר. ת"א – 7607-07-17 חגית יטבת נ' נוקדים
דיון בבקשה לסעד זמני שהגישו בני זוג אשר מפעילים חווה בתחומי היישוב נוקדים במסגרתה ביקשו שביהמ"ש יורה על השבת אספקת המים לחווה ע"י היישוב נוקדים, זאת לאחר שהאספקה נותקה על ידו לאחר חילוקי דעות באשר לחשבונות מים שלא שולמו על ידי בני הזוג.
הרקע
המבקשים, הינם בני זוג אשר מפעילים חווה בתחומי היישוב נוקדים. לטענתם, הם קיבלו לפני כשני עשורים רישיון במסגרת הבטחה שלטונית שנתן להם היישוב אשר הקנתה להם את הזכויות בחווה. עוד טוענים בני הזוג, כי היישוב, שהינו אגודה שיתופית, פנה אליהם בשנת 2016 וביקש מהם להתפנות מהשטח בנימוק שבשטח מתוכננת הקמתו של בית ספר חדש במסגרת תכנית מתאר להרחבת היישוב. בני הזוג לא התנגדו לתכנית החדשה, אולם ביקשו לקבל מקום חלופי בכדי להמשיך ולהפעיל את החווה.
בעקבות כך, לטענת בני הזוג, החל היישוב לפעול כנגדם והם החלו לקבל מכתבי התראה לעניין הפעלת עסק ללא רישיון וכן התראות על מבנים מסוכנים ודרישה להתפנות. כמו כן טענו בני הזוג, כי החלו לקבל חשבונות מים חשמל וביוב מנופחים, וכי למרות שניסו להידבר עם היישוב זה החליט לנתק את אספקת המים לחווה בשל אי תשלום החשבונות.
בעקבות כך, הגישו המבקשים בקשה זו, אליה צרפו כמשיבים, מלבד היישוב, את ההסתדרות הציונית העולמית ואת המועצה האזורית גוש עציון, במסגרתה ביקשו מביהמ"ש להורות ליישוב להחזיר אספקת המים לאלתר, וכן למנוע מן היישוב לבצע כל פעולה שתפריע למהלך התקין של הפעילות בחווה.
מנגד, טענו ההסתדרות הציונית העולמית והמועצה האזורית גוש עציון, כי בעבר החטיבה להתיישבות (אותה מפעילה ההסתדרות), העניקה שטחים באופן זמני למתיישבים שחפצו בכך, זאת במטרה לתפוס את הקרקע ולמנוע מגורמים אחרים להשתלט עליה לאור המצב הרגיש בשטחי יהודה ושומרון. במסגרת זו, קיבלו בני הזוג את השטח מן ההסתדרות, תוך שחתמו על הסכם התיישבות זמני במסגרתו נכתב כי יתכן ויאלצו להתפנות בהמשך, ועל כן אין להם להלין על החלטת היישוב לפנותם במסגרת תכנית המתאר להקמת בית הספר.
לעניין ניתוק המים טענו היישוב והמועצה האזורית, כי החיבור למים וחשמל בחווה נעשה בנסיבות היסטוריות של תפיסת השטח כשטחי מרעה וכי היישוב אינו משתמש בניתוק מים כדרך לפתרון מחלוקות. כמו כן, נטען כי היישוב ניתק את המים לחווה מכיוון ובני הזוג סירבו לשלם את חשבונות המים שנצטברו לחובות גדולים, וזאת למרות פניות רבות שנעשו אליהם בנושא מצד היישוב.
דיון והכרעה
בבואו לבחון את הבקשה לסעד הזמני אותו ביקשו בני הזוג, נדרש ביהמ"ש לבחון את סיכויי התביעה, והן את מאזן הנוחות, קרי האם עמדו בני הזוג בנטל להוכיח כי הנזק שייגרם להם מאי מתן הצו יהיה גדול יותר מן הזק העשוי להיגרם ליישוב אם הצו יינתן. כמו כן ציין ביהמ"ש, כי על המבקש סעד זמני לעמוד בדרישות של תום לב, ניקיון כפיים וגילוי מלא.
לעניין ניתוק אספקת המים, קיבל ביהמ"ש את טענות המועצה האזורית כי היישוב הינו ספק מים פרטי, ומשכך זכאי, ככל ספק, לגבות תשלום עבור עלות המים שהוא משלם לחברת מקורות, כאשר בסירובם של בני הזוג לשלם את חובם הם מטילים על היישוב לשלם עבור צריכת המים שלהם ואין הדבר יכול להימשך.
כמו כן ציין ביהמ"ש, כי בני הזוג נגועים בחוסר ניקיון כפיים ובהיעדר תום לב, שכן במהלך הדיון התגלה כי הם חיברו צינור באורך של מספר קילומטרים מהחווה אל מאחז בלתי חוקי הנמצא בסמוך, כך שאספקת המים לבני הזוג שימשה גם מאחז בלתי חוקי.
מעבר לכך קבע ביהמ"ש, כי הסכסוך לעניין אי תשלום חשבונות המים, הינו סכסוך הנוגע לחוב כספי ואשר ניתן לבירור באמצעות ההליך המתאים, כך שבאם יזכו בני הזוג בתביעה כספית, הכסף ששילמו עבור החשבונות יוחזר להם.
סיכום
מכל האמור, דחה ביהמ"ש את הבקשה וקבע כי בני הזוג לא עמדו בתנאים למתן הסעד הזמני, וזאת במיוחד לאור העובדה כי סייעו שלא כדין לספק מים למאחז בלתי חוקי.
יחד עם זאת, ביהמ"ש הותיר את פסיקת ההוצאות בגין הבקשה לתום הדיון בהליך העיקרי, זאת בכדי לקדם הסכמות בין הצדדים שייתרו הכרעה בתובענה.
ניתן ביום: כ"ט בתמוז תשע"ז, 23 ביולי 2017, בהיעדר הצדדים.