בקשה לקבלת זכאות לזכויות מהקיבוץ
בפני רשם האגודות השיתופיות
תיק מס' 325/255/04
בעניין:
1. יהודה דורון
2. קטרינה דורון
3.
4.
5.
כולם ע"י ב"כ עוה"ד דורון רוזנברג ו/או משה מגן
ו/או
חגית גרוס
ו/או קרן כהן-לוי ו/או אמיר גולדפרב ו/או גלדיס ברלין
אשר מענם למסירת כתבי בית דין:
מגדל לוינשטיין, דרך פ"ת 23, ת"א 67442
(להלן: "המבקשים")
- נ ג ד -
קיבוץ שפיים
ע"י ב"כ עוה"ד אורנה לין ו/או תמר וינטר ו/או מור
פרנס ו/או
ו/או אורלי אבן זהב ו/או ענבל אלטמן ו/או ליאור
לביד ו/או שגית עטיה.
אשר מענן למסירת כתבי בית דין
רח' קויפמן 4 בית " שרביט", ת"א
( להלן: "המשיב" או "הקיבוץ")
רקע
ראשיתו של הליך זה בבקשה מיום 20.01.04 שהגישו המבקשים 1 -2, שאקבע שהם חברי קיבוץ שפיים וכי מבקשות 3-4 ו-5 הינן מועמדות לחברות בקיבוץ ועל כן זכאים המבקשים לקבל מהקיבוץ את כל הזכויות הנגזרות ממעמדם.
ביום 16.03.04 מונה עו"ד
על החלטתי זו, הגיש המשיב ערעור מנהלי לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. בהסכמת הצדדים ביום 27.7.05 בו
כאמור, בעקבות החלטת ביהמ"ש לעניינים מנהלים הנ"ל, הוגשה בקשה ביום 28.03.05 מטעם המבקשים לחדש את הדיון בבקשתם העיקרית, כפי שהוגשה מטעמם ביום 20.01.04, בעניין שאלת חברותם של המבקשים
התנהלו בפני מספר דיונים, בהם שמעתי את עדי הצדדים ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.
עיקר טענות המבקשים:
1. דו"ח החוקר עו"ד
2. המבקשים לא עזבו את הקיבוץ עזיבה של קבע.
3. המבקשים אינם מתגוררים בימים אלה בשטח הקיבוץ ובכל זאת, טענתם היא כי יש לראות בהם חברי קיבוץ לכל דבר ועניין.
4. עזיבת המבקשים את הקיבוץ, לא נבעה מתוך בחירה חופשית שלהם אלא מתוך כורח והכרח להתמודד עם האווירה הקשה ועם
5. במקביל להתנהלות ההליכים המשפטיים ובמהלך כל התקופה, פעלו חברי
6. המבקשים היו חשופים באופן אינטנסיבי למסע הכפשה ולנידוי חברתי.
7.
8. המבקשים טענו כי מעולם לא הייתה להם כוונה לעזוב את הקיבוץ ומעולם לא הודיעו על כוונה לעזוב את הקיבוץ. ההפך הוא הנכון. המבקשים הודיעו מפורשות כי הם מקבלים את המלצת הקיבוץ לצאת לחופשה לחו"ל לצורך התאוששות בלבד.
9. המבקשים טענו כי, למעשה, לאחר שחתמו על ההסכם עם הקיבוץ, לא הייתה להם כל סיבה לעזוב את הקיבוץ באופן קבוע.
10. כראיה לכך, שהקיבוץ הכיר במבקשים כחברים, טענו המבקשים כי, בכתב התביעה, שהגיש הקיבוץ ביום 13.08.04, הוגדרו המבקשים "חברי קיבוץ שפיים"
11. במכתב שנשלח ל
12. המבקשות 3 ו-4 תמר והדס, הבנות הבוגרות, נשארו בארץ והתגוררו בבית המשפחה בקיבוץ ואי אפשר לומר כי כך נוהגת משפחה אשר אין בכוונתה לחזור להתגורר בקיבוץ.
13. אין ולו מסמך אחד בכתב המוכיח כי המבקשים, עזבו את הקיבוץ.
14. המבקשים טענו להעדר מסמך בכתב המעיד על עזיבתם את הקיבוץ והעדרו של מסמך כזה יש בו כדי לפגום באופן ניכר במהימנות המשיב ובמשקל שיש לתת לטענותיו באשר לעזיבת המבקשים את הקיבוץ.
15. המבקשים לא העבירו, בשום שלב, את מפתחות ביתם לידי
16. בניגוד לטענת המשיב, כי מבקשת 2 יזמה פגישה בה היא, כביכול, הודיעה לגב' הדר ולמר
17. שיחת ה
18. המבקשים טענו כי יש סתירות בהודעות הקיבוץ, בדף המידע שהופץ בקרב חברי הקיבוץ מיום 20.06.03 בו נאמר כי היציאה לחו"ל של המבקשים נעשתה ללא אישור או הסכמת הקיבוץ. כך גם בסעיף 2.2.8 לתשובת המשיב לבקשת המבקשים, להכיר בהם כחברי הקיבוץ, טען המשיב כי המבקשים נסעו לחו"ל ללא הסכמתו ובניגוד לדרישתו של הקיבוץ.
לעומת זאת, בסעיף 1.3 לתשובת המשיב לאותה הבקשה, השיב המשיב כי המשפחה עזבה בתיאום עם
19. הודעת מר
20. המשיב טען בביטחון רב, במהלך הדיונים בפני הרשם, כי באוגוסט 2003 עזבו המבקשים את הקיבוץ מרצונם. אולם שנה וחצי לאחר פתיחת ההליך אצל הרשם הקיבוץ כינס אסיפה, בה מוחלט על גירוש המבקשים מהקיבוץ. אם כן, כיצד יכול המשיב לשלול חברות בקיבוץ של מי, שלטענתו, אינם חברים כלל. ההליך כפי שהתנהל בפועל, משולל כל הגיון וכמוהו גם ההחלטות אשר נקבעו בו.
21. אין בטענת המשיב, שמתבסס על הסכם שכירות הבית בקדימה על ידי המבקשים מיום 04.06.03 להעיד על כוונתם של המבקשים לעזוב את הקיבוץ.
22. המבקשים טענו שהמשיב מבסס טענותיו על ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 14.05.03 ועל משפט שבהסכם "במקרה בו יעזבו את קיבוץ שפיים בכל שלב ומכל סיבה שהיא" כאילו מראה על כוונת עזיבה מיידית של המבקשים, תוך ויתור על זכויותיהם. אין בכך ולא כלום ואין זו אלא משמעות מאולצת הרחוקה מאוד מכוונת הצדדים בעת חתימת ההסכם.
23. המבקשים טענו, כי טענת המשיב לפיה, העברת הכספים מאת מבקש 1 לידי הקיבוץ במסגרת ההסכם, היא מעין הודאה מצד מבקש 1 על ביצוע תרמית בהיקף זה או אחר. הם מבקשים להפנות לדבריה של כב' השופטת דניה קרת בפש"ר 1234/04 בעמוד 19 לפסק דינה:
"אין בהסכם דבר מלבד התחייבות להעברת כספים, אין לראות בו הודאה, לא בנטילת כספים שלא כדין ולא בתרמית, ובוודאי שלא מצידה של החברה"
24. אין לקשור את עניין ההסכם שנחתם בין המבקשים למשיב לשאלת חברותם בקיבוץ.
25. התנהלותו של המשיב לאורך כל ההליכים המשפטיים לוקה בחוסר תום לב. חוסר תום לב זה קיים הן במישור היחסים שבין המבקשים למשיב, הן במישור היחסים שבין המשיב לרשם האגודות השיתופיות והן במישור היחסים שבין
כך, גם במכתב מיום 28.12.03 ששלח המשיב, לא ציין המשיב, כי שמם של המבקשים הוסר מרשימת החברים ולא טען זאת בפני החוקר בתצהירים שהגיש מטעמו. השיהוי הרב בהעלאת טענה זו יש בו כדי לעורר חשד כי ייתכן ורשימותיו של הקיבוץ שונו ועודכנו לאחר מועד העזיבה לו טוען המשיב.
26. בהחלטת האסיפה מיום 19.12.04 לדון בעניינים אשר עודם תלויים ועומדים בעניינם בפני בית המשפט המחוזי, יש משום הפרה של עקרונות יסוד העומדים בבסיס שיטת המשפט הישראלי.
27. המבקשים טענו כי המשיב כינס את האסיפה הכללית, לדון בעניין מבקשים 1 –ו2 בטענה שהמבקש 1 הפר את סעיף 36(ב) לתקנון וכן כי עולות תמיהות רבות לאותם מעשים, אשר לטענת המבקש, ממלאים את דרישת סעיף 36 (ב) לתקנון כפי שהעלה המשיב במכתב מיום 09.09.04 וכי כמה מאותן טענות הוכחו.
28. המבקשים הפנו לסעיף 5 באותו מכתב, מיום 09.09.04 :
"שני בני הזוג החזיקו כספים שכיום מודים שני בני הזוג בכתובים ובמפורש שהיו שייכים בלעדית לקיבוץ שפיים. שני בני הזוג ניסו בחודש מאי 2003 למנוע את השבתם של הכספים לידי הקיבוץ, והם שיקרו לנציגי
בני הזוג סרבו במפורש להשיב כספים ונכסים אלו לידי הקיבוץ, הכחישו את בעלות הקיבוץ הנכסים ורק לאחר משא ומתן ממושך בנוכחות עורכי דין במשך מספר ימים ובמסגרת הסכם פשרה בין הצדדים הסכימו להשיב את הכספים בשווי של כ- מעל לשישה מיליון ₪ לידי הקיבוץ"
29. המבקשים טענו כי התקנות מסמיכות את הרשם, לשלול תוקף מאסיפה כללית אם לא עמדה בדרישת הפרוצדורה והאסיפה התנהלה שלא כדין. הדרישה הראשונה אותה צריכה האסיפה למלא קובעת, כי לא ניתן לנהל הליך בעניינו של אדם, אשר לא נכנס לגדר סעיף 36 לתקנון.
30. עוד טענו המבקשים כי לא זו בלבד שהמשיב התיימר לגזור את דינו של מבקש 1 בפני פורום שאינו מוסמך לדון כלל בעניינים אלה, הוא גם פעל כך כאשר אין שום ראיות מוצקות לתמיכה בגרסה זו של המשיב. ומה גם, שמדובר, בהליך בפני אסיפה.
31. המשיב לא טען מעולם כי מניעים אחרים מלבד
32. טענות המשיב בדבר מעילה של המבקשים לא הוכחה כלל. ברור כי החלטה על הפסקת חברות המבקשים אין לקבל על סמך ספקולציות והשערות.
33. מאחר ולקיבוץ אין הוכחות מבוססות כי מבקש 1 או מבקשת 2 אכן מעלו ב
34. המבקשים הפנו אותי לת.א 1484/99 הרטי זבולון ואח' נ' קיבוץ קליה, פסקה 91 לפסק דינו של השופט דרורי:
"אם הייתי סבור כי הפגם בקשר לתובע הוא " חלש" כי אז הייתי מורה על הצבעה, נוספת, נפרדת לשני בני הזוג, ברם דעתי היא, ואותה הסברתי בהרחבה לעיל, כי אין עילה להוצאת התובע
35. עוד טענו המבקשים כי אסיפת חברים לא יכולה להיות הפורום הנאות לדיון בשאלה אם הייתה מעילה אם לאו.
36. בניגוד לטענת המשיב כי המבקשים לא עמדו בהסכם להשיב 7.25 מיליון ₪ , כי בפועל השיבו רק 6.5 מיליון ₪. הרי גם אם הדבר נכון עובדתית, הפער אינו נובע מכשל של המבקשים אלא מכשל של המשיב בשל התחשיב שנערך בגין הבית בקיסריה.
37. האסיפה בה הוחלט להפסיק את חברותם של המבקשים התקיימה לאחר תקופה ארוכה מאוד בה הלעיטה ה
38. יכולתם של המבקשים להתייחס להחלטת האסיפה מוגבלת ביותר. הפרוטוקול הוא חלקי ואינו כולל את כל הדברים שנאמרו במהלך האסיפה. לפיכך המבקשים אינם יודעים מהם הנתונים שהובאו לידיעתם של החברים ושהניעו אותם להצביע בעד הרחקתם מן הקיבוץ.
39. ביום 20.12.04 למחרת היום בו התקיימה האסיפה הכללית, הגישו המבקשים בקשה לערער על החלטת האסיפה בהתאם לסעיף 111 לתקנון הקיבוץ. הקיבוץ השיב במכתב מיום 22.12.04 כי סעיף 111 אינו מקנה זכות ערעור אוטומטית אלא מאפשר לקיבוץ, במידה והחליט כך, לקיים דיון חוזר. לכן הודיע הקיבוץ למבקשים כי הקיבוץ החליט שלא לערוך דיון חוזר בעניינם.
40. עוד טענו המבקשים כי מועמדותן של הבנות המבקשות 3 ו-4 נובעת מתוקף היותן בנות לחברי הקיבוץ והמשיב מתעקש לכרוך את עניינן בעניין ההורים, שלא כדין, עקב המעשים המיוחסים להוריהן.
41. המבקשים, חזרו וביקשו שלא תשונה החלטתי מיום 26.10.04, בה קבעתי כי הם חברי קיבוץ. כמו כן, טענו כי מכוח חברותם, על המשיב, להשיב להם את כל הזכויות המגיעות להם בזכות אשר אותן לא זכו לקבל במשך יותר משלוש שנים, ללא כל צידוק.
עיקר טענות המשיב
42. ההליך הנדון, הנו בקשה שהוגשה ביום 28.03.05 על ידי המבקשים לחדש את הדיון בבקשה העיקרית שהוגשה מטעמם ביום 20.01.04 בעניין שאלת חברותם בקיבוץ.
43. בפני הרשם עומדת להכרעה בקשתם של המבקשים מיום 20.01.04 בעניין שאלת חברותם של המבקשים 1 ו- 2 בקיבוץ.
44. בעקבות החלטת הרשם מיום 26.10.04 ולמעלה מן הצורך ומטעמי זהירות, החליטה האסיפה הכללית, ביום 19.12.04 ברוב של 96% להפסיק את חברותם של המבקשים 1 ו-2 בקיבוץ.
45. החלטת האסיפה הכללית לא הובאה בפני הרשם והיא אינה עומדת להכרעתו של הרשם משום שהוא אינו ערכאת ערעור עליה.
בנסיבות אלה, גם אם הייתה מחלוקת כלשהי בשאלת חברותם של המבקשים (דבר שהקיבוץ סבור שלא כך הדבר), הרי אין כל מחלוקת שהחל מיום 19.12.04 המבקשים אינם חברים בקיבוץ.
46. השאלה שמצויה להכרעה בפני הרשם היא לכל היותר, האם המבקשים היו חברי הקיבוץ בתקופה שמיום 03.08.03 ועד 19.12.04.
47. על הרשם להכריע בבקשת המבקשים בהתאם לראיות ולעדויות שנשמעו בפניו, ובהתעלם מדו"ח החוקר וקביעתו.
48. נוכח ביטול החלטת הרשם מיום 26.10.04, דו"ח החוקר אינו קביל בהליך זה שבפני הרשם ועל הרשם להכריע בבקשת המבקשים בהתאם לראיות ולעדויות שנשמעו בפניו ובהתעלם מדו"ח החוקר.
49. המבקשים מרחיבים חזית שלא לצורך.
50. המבקשים הודיעו מרצונם על עזיבת הקיבוץ וזאת בהתאם לסעיף 35(ג) לתקנון הקיבוץ.
51. טענת המבקשים לפיה הם יצאו לחופשה עקב יחסו של הקיבוץ לא הוכחה ואף נסתרה.
52. טענת היציאה לחופשה נטענה בעלמא והמבקשים לא הביאו ראיה כלשהי שיהא בה כדי לתמוך בנכונותה. מנגד הצליח, המשיב לסתור טענה זו בטיעוניו ובראיותיו.
53. הוכח, שבמועד כלשהו שאינו מאוחר מיום 04.06.03 ועוד בטרם עזבו המבקשים את הקיבוץ, חתמה המבקשת 2 על חוזה שכירות לשכירת וילה מרווחת ביישוב קדימה. חוזה השכירות נחתם לתקופה של שנה שתחילתה ביום 1.8.03 והוא כולל גם אופציה ( שמומשה על ידי המבקשים), שנועדה לאפשר למבקשים להאריך את תקופת השכירות בשנה נוספת, באותם דמי שכירות ( 900$ לחודש).
54. אם כל כוונתם של המבקשים הייתה, כפי טענתם, לצאת לחופשה קצרה של חודשיים בחו"ל , מדוע חתמו עוד קודם ליציאתם לחו"ל, על חוזה שכירות לתקופה של שנה עם אופציה להארכה בשנה נוספת?.
55. העובדה, שחוזה השכירות נחתם לתקופה של שנה עם אופציה לשנה נוספת, סותרת ומפריכה את טענת היציאה לחופשה ומעידה על כך שמדובר בעזיבה סופית ומוחלטת שאינה מוגבלת בזמן ושלא על מנת לשוב לקיבוץ.
56. טענת החברות נטענה בדיעבד, סמוך לחודש ינואר 2004, כחצי שנה לאחר שהמבקשים עזבו בפועל את הקיבוץ.
57. טענת החברות לא הועלתה על ידי המבקשים בשום שלב קודם לכן, לרבות לאחר שדווח לאסיפה הכללית ביום 25.05.03 ובדף המידע שהופץ לכלל חברי הקיבוץ מיום 20.06.2003, על הודעת העזיבה שמסרו לקיבוץ.
58. העלאת הטענה לעניין החברות רק כחצי שנה לאחר שהמבקשים עזבו את הקיבוץ באופן פיזי ושלא על מנת לחזור, מעידה על העדר נכונותה.
59. לעניין המכתב שלטענת המבקשים נשלח על ידי עו"ד
60. עזיבת המבקשים את הקיבוץ מרצונם מתיישבת עם הסכם הפשרה מיום 14.05.03 שעל פיו התחייבו המבקשים 1 ו-2 וחברה שבבעלותם להשיב לקיבוץ סכום שלא יפחת מ-7.250.00 ₪ ובנספח להסכם בו הצהירו המבקשים 1 ו-2 שאין בידם כל רכוש נוסף בארץ ובעולם ושאת כל רכושם מסרו לקיבוץ.
61. החלטת האסיפה הכללית מיום 19.12.06 התקבלה לפי כל דרישות הדין ותקנון הקיבוץ.
62. התייחסות המבקשים, לאסיפה ולהחלטה שנתקבלה בה, נעשתה בדרך אגב בלבד. המבקשים נמנעו מלהגיש לרשם בקשה מתוקנת כלשהי בעקבותיה, שכוללת, סעד כלשהו, כגון, בקשה לקבוע שההחלטה ב
63. המשיב טען כי גם אם החלטת האסיפה הייתה מובאת להכרעת הרשם, הרי שהוא מוסמך להכריע בחוקיות ההחלטה רק אם וככל שנפלו פגמים מנהליים – פרוצדוראליים באופן קבלתה.
64. האסיפה פעלה לפי כל הכללים, דרישת הדין והתקנון מטעם זה אין בסמכות הרשם להכריע בחוקיות ההחלטה.
65. המשיב טען כי חברותם של המבקשים בקיבוץ פסקה ביום 03.08.03. אך למען הזהירות ולמניעת ספקות, החל הקיבוץ בהליך הפסקת חברותם של המבקשים בהתאם לתקנונו ולאור המלצת הרשם בהחלטתו מיום 26.10.04.
66. ביום 19.12.04 מימשו חברי הקיבוץ את זכותם להצביע באסיפה הכללית (הצבעה חשאית) שהחליטה ברוב של 96% להפסיק את חברותם של מבקשים 1 ו-2 בקיבוץ.
67. המשיב בהתאם לתקנונו זימן את המבקשים פעם אחר פעם, לטעון בפניו, אך המבקשים ויתרו על זכות הטיעון בפני האסיפה ובחרו להביא טענותיהם במכתב שהפיצו לחברי הקיבוץ.
68. המשיב נעתר לבקשת המבקשים לקיים בירור ב
69. הבירור ב
70. לאחר שתואם מועד הבירור בהתאם ליומנו של ב"כ המבקשים, טענו המבקשים כי ללא קבלת אישורן של רשויות החקירה השונות, לא יוכלו להיפגש עם נציגי הקיבוץ, חבריו או חברי ה
71. ב"כ הקיבוץ הסבירו, במכתבים שנשלחו למבקשים , כי הליך להפסקת חברות הוא הליך פנימי שמצוי בסמכותה המלאה של האסיפה הכללית ושאין בו להשפיע על ההליכים המשפטיים שמתנהלים בבית המשפט או על חקירת המשטרה.
72. המשיב טען שגם במכתב מיום 25.11.04 מאת פרקליטות מחוז
73. אחרי קבלת הודעת הפרקליטות , נשלחה למבקשים הודעה על כינוס האסיפה הכללית ביום 19.12.04 שתדון בהפסקת חברותם. למבקשים ניתנה גם, לפנים משורת הדין, אפשרות לבקש ישיבת בירור נוספת ב
74. המבקשים לא התייצבו בפני האסיפה הכללית במועד שהוזמנו.
75. לעניין מבקשות 3 ו-4 טען המשיב כי למעט הבקשה שהגישו לרשם כי יצהיר שהן מועמדות לחברות , לא טרחו המבקשים להתייחס לעניינן של המבקשות 3 ו-4.
76. המבקשות 3 ו- 4 עזבו מרצונן את הקיבוץ.
77. הקיבוץ הודיע למבקשות 3 ו-4 במספר הזדמנויות, שהן רשאיות להגיש בקשה למועמדות לחברות (שאין עמה הבטחה) שתידון על ידי הקיבוץ.
78. מבקשות 3 ו-4 לא פנו לקיבוץ ולא הגישו בקשת מועמדות.
79. לגבי המבקשת 5 לא נתבקש כל סעד בהיותה קטינה.
80. המבקשים נהגו במתכוון בדרך של השהייה ועיכוב ההליכים בפני הרשם.
81. המבקשים מסרבים למסור ייפוי כוח לקיבוץ שיאפשר לבדוק את חשבונות הבנק שבשליטתם. עובדה זאת מדברת בעד עצמה.
82. לסיכום ביקש המשיב לדחות את בקשות המבקשים מיום 20.01.04 ומיום 28.03.05 ולקבוע כי המבקשים 1 ו-2 אינם חברי הקיבוץ וכי המבקשות 3 ו-4 אינן מועמדות ו/או מועמדות לחברות.
לאחר שעיינתי בחומר הרב שבפני, הריני קובע כדלקמן:
הצדדים להליך שבפני.
83. מר
84. הגב' קטי דורון מבקשת 2, ילידת פינלנד הגיעה לארץ כמתנדבת, הכירה את מר
85. מבקשות 3 ,4 ו-5 הגב'
86. המשיב, קיבוץ שפיים, הינו
ההליכים .
87. ראשיתו של הליך זה בבקשה מיום 20.01.04 שהגישו המבקשים 1 -2, שאקבע שהם חברי קיבוץ שפיים וכי מבקשות 3-4 ו-5 הינן מועמדות לחברות בקיבוץ ועל כן זכאים המבקשים לקבל מהקיבוץ את כל הזכויות הנגזרות ממעמדם.
88. ביום 16.03.04 מונה עו"ד
89. לאחר שממצאי החקירה הונחו בפני קבעתי ביום 26.10.04, על בסיס דו"ח החוקר. שהמבקשים 1 ו-2 הם חברי הקיבוץ. על החלטתי זו הגיש הקיבוץ ערעור לבית המשפט לעניינים מינהלים (עמ"נ 243/04). בהסכמת הצדדים הורה בית המשפט לעניינים מנהליים על ביטול החלטתי ועל החזרת בקשת המבקשים מיום 20.01.04 לדיון מחודש בפני.
לאור זאת, הגישו המבקשים ביום 28.03.05 בקשה לדיון מחדש בבקשה העיקרית שהגישו ביום 20.01.04, בעניין שאלת חברותם של המבקשים בקיבוץ המשיב (להלן:"קיבוץ שפיים") .
90. התקיימו בפני מספר דיונים בהם העידו עדי הצדדים.
91. ביום 06.,04.05 קבעתי כי על הצדדים להגיש סיכומיהם.
92. ביום 11.07.06 הוגשו סיכומים מטעם המבקשים וביום 22.10.06 הוגשו הסיכומים מטעם המשיב.
עיקר השאלות שבמחלוקת:
93. א. האם המבקשים הודיעו על עזיבת הקיבוץ?
ב. האם הפסקת חברותם של המבקשים
ג. מהותה ותוקפה של החלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ מיום 19.12.06 והאם מוסמך הקיבוץ לקבל החלטה כזו, כל עוד הליכים אזרחיים ופליליים, תלויים ועומדים?
ד. שאלת חברותן של מבקשות 4,3, ו-5.
94. מכאן, שהסכסוך בין הצדדים הינו בשאלת חברותם של המבקשים בקיבוץ שפיים
זו גם הפלוגתא שהועלתה בפועל בפני לראשונה ביום 20.1.04 על ידי המבקשים, שצרפו לבקשתם גם כתבי טענות ותצהירים.
גם בהליכים המקדמיים וגם במהלך הדיונים בפני היא היתה הנושא להתדיינות בין הצדדים בפני.
כמו כן, הועלו טענות בשאלת מועמדותן של הבנות לחברות בקיבוץ.
95. מכאן שהסכסוך שהועבר להכרעתי, הוא רק בנושא חברותם של המבקשים 1 ו-
האם המבקשים הודיעו על עזיבת הקיבוץ
חלק ניכר מהמחלוקת בין הצדדים בפני היתה האם המבקשים הודיעו כי הם עוזבים את הקיבוץ.
96 מבקשים טענו כי לא עזבו את הקיבוץ ולא הודיעו על עזיבת הקיבוץ, אלא, עזבו את הקיבוץ רק באופן זמני, עד יעבור זעם. עזיבתם את הקיבוץ לא נבעה מתוך בחירה חופשית שלהם אלא מתוך כורח, מתוך הכרח להתמודד עם קיום אווירה עויינת ועם
97 עוד טענו המבקשים כי
ש- זה נכון שביקשת מזיו פולצ'ק שביקש מיהודה לצאת לחופשה עד שיירגעו הרוחות?
ת - דיברנו על זה.
ש - אתה מוכן לומר מה דיברתם? ספר לי!
ת - דיברנו על אפשרות שיהודה יצא מקיבוץ שפיים"
98. מבקש 1 העיד ביום 01.01.06 בעמ' 5 לפרוטוקול:
" לא הייתה כוונה לעזוב"
ובהמשך מעידה מבקשת 2:
"מעולם לא עזבנו את שפיים, ולא התכוונו, ולא הצהרנו על כך ולא עמדנו על כך ולא חתמנו, ולא נתנו מפתח והכל מניפולציה שקרית של מנהיגי הקיבוץ ועוזריהם"
עוד העידה מבקשת 2 :
"לא אני יזמתי את הפגישה ב
מאידך, העידו עדי המשיב:
”חוץ מאמירה ברורה בכתב של יהודה שהייתה ברורה ודמי עזיבה- לנו היה ברור מרגע שיהודה לפני שחתם על ההסכם- הוא עשה חשבון מה יחזיר לשפיים- והחזיר את דמי עזיבה ואנחנו בחי[י]ם לא נתנו דמי עזיבה למי שלא עזב אין דבר כזה והיה ברור שהוא מדבר על עזיבה"
ממשיך העד:
" בפועל עזבו עוד לפני זה ב 3.8.03 זה לא העניין המרכזי"
"הודעת העזיבה נמסרה בצורה מסודרת ע"י קטי בשיחה איתי ואם( כך במקור- הח"מ) אדווה. ובשיחה שבין בהשתתפות
מר
"הייתי נוכח בישיבה עם זיו , יהודה , יובל ואני , קיימנו ישיבה , אם אני זוכר נכון ב 12-13 מאי 2003 , אני הייתי נוכח בה , ושם
בהמשך מעיד מר
אני חוזר, אם יורשה לי , כל התהליך שהיה עם יהודה ממאי 2003 ,
גם הגב' אדווה הדר ששימשה בתקופה הרלוונטית חברת
הגב' הדר העידה :
"לא רק.... מהודעת קטרינה בשמה ובשם יהודה באוזני ובאוזני
ובהמשך:
"זו הייתה הפגישה הזו שיהודה היה אמור להגיע...... וקטי ייצגה באופן רשמי את עצמה, את יהודה ואת הבנות, אחרי זה לא נותרו מילים. האמירה שלה הייתה מאוד ברורה"
עוד העידה הגב' הדר בהמשך:
"קטי היא זו שיזמה את הפגישה ב
99. המבקשים טענו, כי ניתן ללמוד על כך שלא עזבו את הקיבוץ, מן העובדה ששבוע לאחר עזיבתם, ביום 12.08.03, מיהרו לשלוח מכתב על ידי בא כוחם עו"ד
עדי המשיב העידו כי המכתב מיום 12.08.03 עליו נסמכים המבקשים, לא נמסר ולא הגיע, לקיבוץ.
מעיון במסמכים שבפני עולה כי אין אסמכתא לכך כי מכתבו של עו"ד
גם מעדותו של מבקש 1 בפני, עולה כי אין אסמכתא המאששת את שליחת המכתב מיום 12.08.03.
100. לאחר ששמעתי את עדי הצדדים שוכנעתי ממהימנות עדי המשיב. גרסת עדי המשיב היא הגיונית ומהימנה עלי ומתיישבת עם הנסיבות והאירועים שבאו לאחר מכן. התרשמתי ושוכנעתי מעדויות העדים כי בכל השיחות שהיו בין הצדדים לא היה ניתן להבין אחרת את הודעתם של המבקשים 1 ו-2 אלא כהודעה על רצונם לעזוב את הקיבוץ.
דבר המתיישב בהחלט גם עם נושא הסכם שכירות הבית שנחתם ביום 4.6.03, לשכירות הבית בקדימה לתקופה מיום 1.8.03 עם אופציה להארכה לשנה נוספת בדמי שכירות של 900 $ לחודש, ועם השיחות שנוהלו בעל-פה עם המבקשים 1 ו-2.
ההסכם.
101. המשיב טען כי בין הצדדים נחתם הסכם ביום 14.05.06 וכי עזיבת המבקשים את הקיבוץ מרצונם מתיישבת עם נוסח ההסכם. לדבריו, מהסכם הפשרה עליו חתמו הצדדים הובן על ידי כל המעורבים שהמבקשים מודיעים על עזיבת הקיבוץ.
מאידך, טענו המבקשים, כי פרשנות המשיב למשפט שבהסכם "במקרה בו יעזבו את קיבוץ שפיים בכל שלב ומכל סיבה שהיא" כאילו כוונתו היא עזיבה מיידית של המבקשים, תוך ויתור על זכויותיהם, אינה מבוססת והיא פרשנות מאולצת הרחוקה מאוד מכוונת הצדדים בעת חתימת ההסכם.
הפרשנות המילולית של ההסכם עומדת בסתירה להתרשמותי מהעדויות של הצדדים. אך סתירה זו עומדת לזכות המבקשים בשל הספק שעולה מן ההסכם לעומת קביעותי לגבי מהימנות העדים. לאור ספק קל זה אני מקבל את טענת המבקשים, וקובע כי אין לראות בהסכם הפשרה כהודעה על עזיבה מאחר ובהסכם נכתב:
"... יהודה וקטרינה..... במקרה בו יעזבו את קיבוץ שפיים בכל שלב ומכל סיבה שהיא..." . (ההדגשה שלי- א.ז)
לפיכך, שאלה האם יש לראות בהסכם הפשרה כהודעה מצד המבקשים על עזיבה אינה רלוונטית עוד, בשל החלטת האסיפה שכונסה ביום 26.10.04, לאחר הדיון הראשון בפני בנושא הפסקת חברותם של המבקשים והחלטתה שקיבלה האסיפה הכללית להפסיק את חברותם של המבקשים 1 ו-2 בקיבוץ.
מכאן שאין גם רלוונטיות לטענת המשיב באשר לסעיף 35(ג) לתקנון הקיבוץ:
" 35. חברותו של חבר פוקעת בקרות אחד מאלה:
(א)....
(ב)....
(ג) עם מתן הודעה לקיבוץ בדבר יציאתו מהקיבוץ,
(ד)..."( ההדגשה שלי א-ז)
החלטת האסיפה הכללית להפסקת חברותם של המבקשים.
סעיף 36 לתקנונו של הקיבוץ בדבר הוצאת חבר:
" 36. רשאי הקיבוץ להוציא חבר מהקיבוץ על פי החלטה של האסיפה הכללית שנתקבלה בקולות שני שליש של החברים המצביעים , בגלל אחת מהסיבות הבאות:
(א) אם נמצא חייב במעשה פלילי שביסודו אי יושר:
(ב) אם נמצא אשם על ידי האסיפה הכללית במעשה בלתי הוגן הפוגע ב
102. האסיפה הכללית של הקיבוץ התכנסה ביום 19.12.04, לדון בענייו הפסקת חברותם של מבקשים 1 ו-2 האסיפה החליטה ברוב קולות של 96% מקולות החברים להפסיק את חברותם של המבקשים 1-ו-2 בקיבוץ.
103. מהחומר שבפני עולה כי האסיפה מיום 19.12.04 כונסה כדין.
104. המשיב בהתאם לתקנונו זימן את המבקשים פעם אחר פעם, לטעון את טענותיהם בפני,
105. במסמך מיום 03.1.04 שנשלח למבקש 1, עולה כי הבירור ב
106. לאחר שתואם מועד הבירור בהתאם ליומנו של ב"כ המבקשים, טענו המבקשים שללא קבלת אישורן של רשויות החקירה השונות לא יוכלו להיפגש עם נציגי הקיבוץ, חבריו או חברי ה
107. ב"כ הקיבוץ הסבירו במכתבים שנשלחו למבקשים , כי הליך להפסקת חברות, הוא הליך פנימי, שמצוי בסמכותה המלאה של האסיפה הכללית ושאין בו להשפיע על ההליכים המשפטיים, שמתנהלים בבית המשפט ו/או על חקירת המשטרה.
108. מכתב מיום 25.11.04 מאת פרקליטות מחוז
109. על אף שנשלח למבקשים מכתב המזמין אותם ל
110. ביום 19.12.04 התקיימה האסיפה הכללית של המשיב שעל סדר יומה הוצאת המבקשים 1 ו-2 מהקיבוץ.
111. מעדות המשיב וגם ומעדות המבקשים 1 ו-2 עולה, כי הודע להם על מועד קיום האסיפה הכללית בקשר להפסקת חברותם הם הוזמנו לאסיפה על מנת להשמיע את דברם, אלא שהמבקשים העדיפו שלא להופיע בפני האסיפה הכללית.
112. המשיב בהתאם לתקנונו זימן את המבקשים 1 ו-2 לאסיפה הכללית שכונסה ביום 19.12.04 שעל סדר יומה הוצאת המבקשים 1 ו-2 מחברות בקיבוץ, על מנת שיוכלו לטעון את טענותיהם, אלא שמהחומר שבפני עולה כי המבקשים 1 ו-2 ויתרו על זכות הטיעון בפני האסיפה ובחרו להביא טענותיהם במכתב שהפיצו לחברי הקיבוץ.
113. המבקשים טענו כי נציגי ה
אלא שבפסק דין זה, אליו מפנים אותי המבקשים, נקבע בעמ' 315:
"אמירה זו הינה השערה גרידא, ללא כל תשתית עובדתית, אינני יכול לקבל דברים אלה, אשר על פניהם, סותרים הם את רוח הדוברים בת/14. למותר לציין כי לא הובא אף עד התומך בגירסה זו של התובעים.
על כל פנים, החלטת
ויפים דברים אלו בענייננו. קרי, החלטת ה
סמכות האסיפה
114. המבקשים טענו, כי לאסיפה ביום 19.12.04 לא הייתה סמכות להחליט בענין החברות מאחר ודנה בעניינים, אשר עודם תלויים ועומדים בפני בית המשפט המחוזי ויש בכך משום הפרה של עקרונות יסוד העומדים בבסיס שיטת המשפט הישראלי.
115. אינני רואה כל מניעה שהאסיפה תדון בעניינם של מבקשים 1 –ו2 בשל ההליכים השונים המתקיימים בעניינם של המבקשים.
גם מהמסמכים שבפני עולה כי אין מניעה לקיום הבירור בעניינם של המבקשים בפני ה
כך גם קבעתי בהחלטתי מיום 26.10.04 :
"כי אין זאת מן הנמנע כי אם ימצא לנכון- יפעל הקיבוץ להוצאת המבקשים מחברותם כדין- על פי הוראת תקנונו."
לפיכך אני דוחה טענה זו של המבקשים.
הקיבוץ רשאי לפעול להוצאת חברים מחברות על פי הוראות תקנונו.
סעיף 36 לתקנונו של הקיבוץ הוצאת חבר קובע:
" 36. רשאי הקיבוץ להוציא חבר מהקיבוץ על פי החלטה של האסיפה הכללית שנתקבלה בקולות שני שליש של החברים המצביעים , בגלל אחת מהסיבות הבאות:
(ג) אם נמצא חייב במעשה פלילי שביסודו. אי יושר:
(ד) אם נמצא אשם על ידי האסיפה הכללית במעשה בלתי הוגן הפוגע ב
לעניין זה גם בסעיף 5(א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג- 1973(להלן:"תקנות החברות"). חברותו של חבר באגודה תפקע במקרים אלה:
"(א) חברותו של חבר באגודה תפקע במקרים אלה:
(1) ....
(2) .....
(3) אם חדלו בו הסגולות הדרושות לחברות לפי תקנות האגודה, וועד ההנהלה של האגודה, או רשות אחרת שלה שנקבעה לכך בתקנון האגודה, קבעה זאת בהתאם להוראות התקנות;
(4) .......
(5) עם הוצאת החבר מהאגודה על פי החלטת רשות כרשויות האגודה שבסמכותה להחליט על הוצאת חברים מהאגודה על פי תקנותיה;
(6) ....
(א) ....
(ב) ......" ( ההדגשה שלי- א.ז)
הפן המשפטי.
אין לכפות על אגודה לקבל מי שהיא אינה חפצה בו.
"לסוגיית הפעלת הביקורת השיפוטית על החלטות של קיבוצים נדרשו בעיקר בתי המשפט המחוזיים, בשורה ארוכה של פסקי-דין. כך נקבע, כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת האסיפה הכללית, שהיא אורגן של
כך גם נקבע, כי החלטות האסיפה הכללית של קיבוץ צריכות להתקבל בהתאם לחוק ולתקנון
עוד נקבע כי :
"אין בית המשפט יכול לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של האסיפה הכללית, וכל עוד ולא הוכחה הפרה של ממש להוראות החוק או התקנון, וכל עוד הקיבוץ נוהג בתום לב ובדרך המקובלת, בית המשפט לא יתערב בשיקולי האסיפה הכללית ולא ישנה את החלטה" (השופט ה' חטיב בת.א. (נצ') 608/99 בש"א (נצ') 962/99, נורית סטוליאר נ' קיבוץ מסדה, תקדין-מחוזי 2999 (2) 99; ראו גם, השופט ד"ר ד' ביין בה.פ. (חי') 1232/91 עפיף נ' נמליט (לא פורסם)). ( ההדגשה שלי- א. ז)
עוד נקבע, כי :
"בית המשפט איננו אמור להתערב בהחלטות הפנימיות של הקיבוץ ולקבל החלטות במקומו" (השופטת ר' אור בת.א. (י-ם) 2188/00 אסתר שיק נ' קיבוץ קלי"ה, תקדין-מחוזי 15819 (2)2001),(ההדגשה שלי- א.ז)
וכי "בית משפט רשאי להתערב בהחלטות מוסדות הקיבוץ רק שעה שהן עומדות בניגוד לתקנון הקיבוץ, עקרונות הצדק הטבעי, עקרונות סבירות ותום הלב, כללי שיוויון ועקרון כבוד האדם" (השופטת נ' דנון בת.א. (נצ') 622/98
במקרה אחר קבע בית-המשפט כי :
"בהתאגדות, כגון הקיבוץ, שמטרותיה הן מעבר למתן מענה כלכלי לחברים, אין לכפות על הצדדים המשך קיומם של יחסים שאינם רצויים על אחד מהם ... בשל אופיו של קיבוץ ... הקיבוץ הוא ביתם של כל החברים וזכותם לבחור עם מי יחלקו את ביתם" (השופטת ר' אבידע בבש"א (ב"ש) 5016/99 עדי הילר נ'
מקרה נוסף:
"אין להתערב בשיקול דעת הקיבוץ ביחס להוצאת חבר קיבוץ מחברותו בקיבוץ אם הדבר אינו נוגד את תקנות הציבור ואת עקרונות הצדק הטבעי" (ת.א (נצ') 622/98,
לאור האמור לעיל אני קובע עובדתית כי הקיבוץ פעל כדין עת החליט להפסיק את חברותם של המבקשים
מחויבות המשיב ( להלן: "הקיבוץ") להחלטת האסיפה על פי תקנונו.
116. הקיבוץ מחויב לפעול על פי תקנונו. תקנון זה הנו כחוזה בין החברים לבין עצמם ובין הקיבוץ לחברים:
"תקנון הקיבוץ מהווה יסוד חוקתי לפעילות הקיבוץ ומוסדותיו."
ת"א (נצרת) 187/01 - יחזקאל כספי נ' קיבוץ הסוללים - קבוצת המכבי הצעיר להתיישבות
בית המשפט העליון קבע בע"א 524/88 פרי העמק ואח' נ' שדה
"התקנון של הקיבוץ מהווה חוזה בין הקיבוץ לבין כל חבר, ובין החברים לבין עצמם".
וכך קבע בית משפט זה בפרשת ע"א 524/88 "פרי העמק", אגודה
"מהו מעמדו המשפטי של התקנון? כמסמך בסיס של האגודה השיתופית, הוא קובע את הכוחות והסמכויות של האורגנים השונים ומבחינה זו הוא חלק מהמשפט " החוקתי " שלה, אשר כוחו נובע מהסמכויות "השלטוניות" המצויות בידי האסיפה הכללית....
התקנון של
כן נפסק, "כי התקנון הוא הסכם בין החברים לבין עצמם" (ע"א 556/69 "ניר"
ברוח זו גם מסקנתה של ס' אוטולנגי, אגודות שיתופיות: דין ונוהל (
"חיובו החוזי של התקנון הפך להיות הנחה משפטית מבוססת, שאין מהרהרים אחריה עוד:
" כוחו של תקנון ככוחו של חוזה בין האגודה לבין חבריה ובין החברים בינם לבין עצמם לקיום הוראות התקנון על שינוייו" (ס' אוטולנגי, אגודות שיתופיות: דין ונוהל (
בסעיף 36 לתקנון הקיבוץ שכותרתו "הוצאת חבר" נקבעה סמכותו של הקיבוץ להוציא חבר מקיבוץ על פי החלטה של האסיפה הכללית.
" 36 רשאי הקיבוץ להוציא חבר מהקיבוץ על פי החלטה של האסיפה הכללית שנתקבלה בקולות שני שלישים של החברים המצביעים, בגלל אחת הסיבות הבאות:
(א)...
(ב) אם נמצא אשם על ידי האסיפה הכללית במעשה בלתי הוגן הפוגע ב
מכאן שהמשיב מחויב על פי תקנונו כלפי חבריו ולתוצאות ההצבעה.
לאור האמור לעיל אני קובע כקביעה עובדתית, כי במקרה דנן המשיב נהג כדין ועל פי תקנונו והחלטת האסיפה הכללית, בה הוחלט להפסיק את חברותם של המבקשים 1 ו -2, מחייבת את הקיבוץ כלפי חבריו.
מועמדותן של המבקשות 3 ו-4 לחברות בקיבוץ.
117. המבקשים טענו כי אין כל הצדקה לשלול מהמבקשות 3 ו-4 את זכויותיהן בקיבוץ ונתבקשתי להצהיר שהן מועמדות לחברות בקיבוץ.
מאידך, טען המשיב, כי למעט בקשת סעד הצהרתי להיותן של המבקשות מועמדות לחברות בבקשה המקורית והבקשה לדיון מחודש מיום 28.03.06 לא התייחסו המבקשים כלל לעניינן של מבקשות אלה.
118. על פי תקנונו של הקיבוץ על מנת שתהיה אפשרות להעמיד את בקשת המבקשות 3 ו-4 להתקבל לחברות, להחלטת האסיפה הכללית לשם עליהן להיות קודם מועמדות. לשם כך עליהן להגיש ל
סעיף 10 לתקנון הקיבוץ בקשה להתקבל כמועמד:
"10. המבקש להתקבל כמועמד ימלא שאלון ויחתום על תצהיר ובקשה להתקהל כמועמד בנוסח שהקיבוץ יקבע, ואשר יכלול פרטים על גילו, מצבו האישי, ילדיו הוריו ויתר התלויים בו, מצבו הרפואי, קיצור תולדות,רכושו התחייבויותיו, וזכויותיו, ועל הליכים משפטיים במידה ומתנהלים נגדו או על ידיו, בקשה זו כוחה יפה גם כבקשה להתקבל כחבר.
11. ....
12. מועמד חייב להעתיק את מקום מגוריו ליישוב הקיבוצי תוך תקופה שהקיבוץ יקבע, מועמדותו של מועמד לא תתחיל אלא מיום שהעתיק את מקום מגוריו ליישוב הקיבוצי" (ההדגשה שלי- א.ז)
119. מהעדויות והמסמכים שבפני עולה, כי מבקשות 3 ו- 4 לא היו מועמדות לחברות בשלב כלשהו בטרם עזבו את הקיבוץ. כמו כן, לא הייתה כל בקשה של מבקשות 3 ו-4 למועמדות לחברות בקיבוץ.
וכך העידה מבקשת 3:
ש- במאי 2003 לא היית מועמדת להיכנס כחברה בקיבוץ.
ת- תמר : הייתה לי מועמדות טבעית.
ש- ברשימת המועמדים מעולם לא היית בה.
ת- תמר: לא בדקתי את זה מעולם.
גם מבקשת 4 אישרה בעדותה כי מבקשת 3 לא הייתה מועמדת לחברות:
ש- אחותך תמר היתה יותר מבוגרת נכון אבל גם היא באותה עת לא הייתה מועמדת כפי שקוראים לזה להיות חברה בקיבוץ.
ת- הדס נכון כמו כל חבריה.
120. המשיב טען כי הודיע למבקשות 3 ו-4 במספר הזדמנויות, שהן רשאיות להגיש בקשה למועמדות לחברות, שתידון על ידי הקיבוץ.
מתצהירה של הגב' אדווה הדר, מסעיף 10, עולה כי הקיבוץ באמצעות ב"כ הודיע לב"כ המבקשים כי אם המבקשות 3 ו-4 היו פונות בבקשה להציג את מועמדותן לחברות בקיבוץ שפיים, מועמדותן הייתה נידונה בהליכים המקובלים בקיבוץ. ב"כ המבקשות מסר בתגובה כי מבקשות 3 ו-4 אינן רוצות לגור בשפיים.
תימוכין לעניין זה ניתן ע"י מבקשת 3, בחקירה הנגדית, עת אישרה בעדותה לפרוטוקול כי עמדת הקיבוץ לעניין הגשת המועמדות הובאה לידיעתה.
"עו"ד לין- אני רוצה לשאול לידיעתך- האם אמרו לך שקיבוץ שפיים אמר שאם את והדס תגישו מועמדות לשפיים אז הקיבוץ ישקול את זה
"תמר כן אמרו לי ואני לא זוכרת מתי. אני לא זוכרת אם אדווה אמרה לי את זה. אם את מציעה לי שאמרו לי את זה אחרי הערעור על החלטת הרשם אני לא זוכרת אבל ההורים שלי אמרו לי את זה" ( ההדגשה שלי- א.ז)
121. עוד עולה מהמסמכים שבפני כי מבקשת 4 הייתה קטינה עת שהמבקשים עזבו את הקיבוץ. כך הצהירה בתצהירה שצורף בתמיכה לעיקרי טענות המבקשים. משכך, ממילא לא הייתה יכולה להגיש באותה עת בקשה למועמדות לחברות. תימוכין לכך נתנה מבקשת 4 בעצמה בעדותה לפרוטוקול מיום 01.01.06.
" עו"ד לין: כשהמשפחה עזבה פיסית את הקיבוץ, ב 3 באוגוסט 2003 בת כמה היית?
הדס: כמעט 18 עוד הייתי קטינה נכון"
סעיף 8 לתקנון הקיבוץ כשירות להתקבל כחבר:
" 8. אדם יתקבל כחבר לקיבוץ אם נתקיימו בו תנאים אלה:
(א). מלאו לו 18 שנה.
(ב). ....
(ג) . ...
(ד) עבר תקופת מועמדות כפי שנקבע בתקנון זה, אלא אם כן ויתר הקיבוץ ביחס אליו על הצורך בתקופת מועמדות כולה או מקצתה, ונתקבל כחבר לקיבוץ בהתאם להוראות תקנן זה". ( ההדגשה שלי- א.ז)
סעיף 25 לתקנון הקיבוץ קבלת חבר:
" 25. בתום תקופת המועמדות , יועלה על סדר היום של האסיפה הכללית דיון בדבר קבלת המועמד כחבר". ( ההדגשה שלי- א.ז)
נוסח סעיף 28 לתקנונו של הקיבוץ לאחר התיקון בשנת 93:
" 28. מועמד יתקבל כחבר אם ההחלטה על קבלתו כחבר נתקבלה בקולות רוב של 2/3 מהמצביעים באסיפה הכללית שבסדר יומה נכלל הדיון בדבר קבלתו כחבר בהרמת ידיים או באופן חשאי בו במשאל בין באופן שמי ובין באופן חשאי......"
מכאן, שהמבקשות 3 ו-4 לא היו יכולות להיות מועמדות לחברות בקיבוץ בתקופה הרלוונטית. כמו כן, בתקופה הרלוונטית, המשיב איפשר להן להגיש מועמדותן לחברות בקיבוץ אלא שהמבקשות לא עשו כן.
לפיכך אני מקבל את טענת המשיב כי המבקשות 3 ו-4 מנועות מהעלאת טענה כלשהיא בנוגע למועמדותן וחברותן בקיבוץ.
מועמדותה של מבקשת 5
122. עדויות והמסמכים שבפני עולה כי מבקשת 5 הייתה קטינה עת עזבו המבקשים את הקיבוץ והיא גם לא העידה בפני. משכך, ולאור האמור לעיל, גם בעניינה לא עומדת כלל השאלה לעניין מועמדותה לחברות בקיבוץ וחברותה בקיבוץ.
לאור האמור הריני קובע כדלקמן:
א. מאז חתימת ההסכם ביום 14.5.03, אין המבקשים 1 ו-2 מתגוררים בקיבוץ ואין הם מועסקים על ידי הקיבוץ ולמעשה ניתקו את הקשרים עם הקיבוץ, למרות הספיקות הרבות ורק לאור ניסוחו של ההסכם, אין לראות בהסכם, משום בקשת עזיבה.
ב. המבקשים 1 ו-2 אינם חברים בקיבוץ מיום 19.12.04, מועד החלטת האסיפה הכללית שזומנה וכונסה כדין והחליטה על הוצאת המבקשים כדין מהקיבוץ.
ג. המבקשות 3 ,4 ו-5 אינן מועמדות לחברות בקיבוץ ואינן חברות בקיבוץ.
אין צו להוצאות
ניתן היום 1.1.07
אורי זליגמן, עו"ד
