1 ידידיה דור

.2 חיה דור

.3 נבו דור

.4 נועה דור

ע"י ב"כ עו"ד גלעד ברבי מרח' כנפי נשרים 13 ,ירושלים 02-6222452 .פקס 02-6222450 .טל :ל"דוא com.gmail@berrebigil1

המבקשים

- נ ג ד -

מחולהכפר - מושב עובדים של הפועמ"ז להת ישבות י חקלאית שיתופית בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד ישראל ליכטנשטיין מרח' אריאל שרון 4 מגדל שחר, גבעתיים 03-5666040.פקס 03-7913913 .

טל ההמשיב adv.com-office@il ל"דוא ה

חלטה מונחת בפניי בקשת המבקשים 1 ו-2 לבטל את החלטת המשיבה לגרוע את שמם מפנקס החברים וכן בקשת המבקשים 3 ו-4 לצרף את שמם לפנקס החברים המתנהל אצל המשיבה, הכל מכח סמכותי שבס' 6(א( לתקנות האגודות השיתופיות )חברות(, תשל"ג- 1973( להלן: "תקנות החברות"(. בקשה זו הובאה להחלטתי לאחר שעו"ד יצחק אבידני )להלן: "החוקר" מונה כחוקר ( בהתאם להוראת תקנה 6(ב( לתקנות החברות, ולאחר שזה הניח בפניי דו"ח מפורט ומנומק היטב, הכולל מסקנות והמלצות. יתרקע עובד

.1 המשיבה הינה אגודה שיתופית המסווגת כמושב עובדים, אשר נוסדה בשנת 1979 . המושב משויך לאיגוד המושבים של הפועל המזרחי ושוכן בבקעת הירדן בתחומי המועצה האזורית "בקעת הירדן" )להלן "המשיבה" או "האגודה"(. סגן בפני רשם האגודות השיתופיות תיק מספר: 19-18-2628 עמוד 2 מתוך 19

.2 המבקשים 1 ו-2 הינם בני זוג אשר נרשמו כחברים באגודה בשנת 1984( להלן: "ידידיה וחיה"(.

.3 המבקש 3 הינו בנם של המבקשים 1 ו-2( להלן: "נבו"( והמבקשת 4 ,רעייתו של המבקש 3( להלן: "נועה"(, הינה אף היא בת לחברי האגודה. נבו ונועה, הורים לששה ילדים, מתגוררים במושב )מגרש 160 ,)אך עד כה בקשותיהם להתקבל כחברים סורבו. המבקשים 1 ו-2

.4 עוד בשנת 1988 חתמו ידידיה וחיה על הסכם בר-רשות עם החטיבה להתיישבות וקיבלו נחלה הכוללת בית מגורים )מגרש 59 )ואדמות חקלאיות.

.5 נוסף על האדמות שהוקצו לידידיה, כמו לכל בעל נחלה אחר, מעבד הוא מאז שנות ה- 80 של המאה הקודמת, שטחים חקלאיים באזור "גאון הירדן", המצויים מחוץ לשטח משבצת האגודה, הידועים כשטחי "אגמית וסוכות". מסתבר כי בשלב כלשהו נתגלע סכסוך בין האגודה לבין ידידיה בקשר לשטחים אלה, ובעוד האגודה טוענת כי ידידיה פלש לאדמות אלה אשר הוקצו לאגודה, מסרב לפנותם ולשלם בגינם דמי שימוש ראויים, טוען ידידיה כי השטחים הנ"ל אינם מוקצים למשיבה כלל וכי זכאי הוא להמשיך ולעבד אדמות אלה מכח חזקה רבת שנים.

.6 בחודש אפריל 2014 עזבו ידידיה וחיה את ביתם שבמחולה ועברו להתגורר בקיבוץ מעלה גלבוע. עם זאת, ממשיכים הם לעבד את אדמותיהם שבשטחי האגודה.

.7 ביום 15.8.26 ,במסגרת דין ודברים שניהלו ידידיה וחיה עם האגודה בנוגע לשאלת חבורתם באגודה, פנה ידידיה למזכיר האגודה וביקשו בכתב כי נחלתו תוצמד לבנו, נבו, וככל שהאגודה תסכים לכך התחייב לחתום על כתב ויתור לפיו הינו מוותר על זכויותיו בנחלה, אשר יעברו, כאמור, לבנו.

.8 בו ביום, פנתה האגודה למנהל חטיבת החוזים בחטיבה להתיישבות במכתב בו ציינה כי בחודש אפריל 2014 עזבו ידידיה וחיה את מחולה ועברו להתגורר במעלה גלבוע. כמצוין במכתב "לאור התחשבות במשפחה החליט ועד ההנהלה לאפשר לידידיה דור שהות זמנית נוספת להסדרת מעמדו והעברת זכויות המשק לבן נבו". במישור האופרטיבי ביקשה האגודה כך: "נבקשך לקדם העברת הזכויות של הנחלה הנ"ל לבן נבו והנחיות לגבי הליך ההעברה."

.9 בעקבות מכתב זה של האגודה, פנה מנהל חטיבת החוזים הנ"ל לידידיה וחיה ביום 15.9.16 והודיעם כי לפי הצהרת האגודה נטשו את הישוב ביום 14.4.14 ועברו להתגורר בקיבוץ מעלה גלבוע, זאת בסתירה להתחייבותם בחוזה שנחתם עמם. משכך, הודע להם כי החטיבה שוקלת את ביטול החוזה עמם, אם לא יעבירו את התייחסותם תוך המועד שנקבע.

10 .על אשר אירע בעקבות מכתב זה אין בידינו מידע, אך ביום 15.10.27 חתמו ידידיה וחיה על "כתב ויתור", במסגרתו הצהירו כי הם מוותרים על זכויותיהם במגרש 59 , זאת בשל בקשתם להעביר את מלוא זכויותיהם במגרש )ככל הנראה לבנם נבו, אף ששמו לא צוין במפורש בכתב הוויתור(.

11 .ביום 18.10.15 פנתה המשיבה לידידיה במכתב אשר כותרתו "חברותך במושב" בו נכתב כך: "הואיל ואינך מתגורר במושב משך שנים רבות. הוחלט לזמנך לישיבת הוועד שתתקיים בתאריך 18.10.22 בשעה 30:8 במזכירות המושב. הנושא הוצאתך מחברות במושב. באם יש לך טענות כלשהן אתה מוזמן להגיע ולפרט את השגותיך."

12 .ידידיה לא התייצב לישיבה האמורה ולטענת האגודה אף ניתק את השיחה עם מזכיר האגודה כשזה התקשר אליו כדי לברר אם יגיע לישיבה.

13 .סמוך לאחר המועד הנ"ל הודיעה האגודה על קיום אסיפת חברים אשר נועדה ליום 11.11.18 כשעל הפרק "הוצאת דידי דור מחברות באגודה". ביום 6.11.18 הודיעה האגודה על דחיית האסיפה הנ"ל, מבלי לקבוע מועד חדש.

14 .ככל הידוע לא התקיימה אסיפה בנושא הנ"ל, אך ביום 18.12.16 הודיעה האגודה לידידיה וחיה על פקיעת חברותם באגודה, זאת, לדבריה, בהתאם להחלטת הוועד מיום 18.10.22 ולאחר שלטענתה התקיימו תנאי סעיף 24 לתקנון האגודה. המבקשים 3 ו-

4 15 .כאמור, המבקש 3 ,נבו, הינו בנם של ידידיה וחיה, ורעייתו, נועה, המבקשת 4 הינה בתם של חברים ותיקים במושב. לנבו ונועה 6 ילדים והם מתגוררים במושב )מגרש .)160

16 .בחודש ינואר 2014 החליט ועד האגודה לפנות ל-18 בני חברים המתגוררים במחולה כדי שאלה יגישו את מועמדותם לחברות באגודה. חלק קטן בלבד מאותם 18 בני חברים נעתרו להצעה זו, עד שהיה צורך לפנות למועמדים שאינם בני חברים, זאת כדי להגיע למכסה המינימאלית שעמדה על 11 מצטרפים חדשים, אשר היוותה תנאי סף להגדלת מכסת המים והקרקע של הישוב.

17 .נבו ונועה הגישו את המסמכים הנדרשים וביקשו להתקבל לחברות, אך הטפסים שהגישו הוחזרו להם ללא כל נימוק.

18 .בקשה נוספת שהוגשה על ידי נבו ונועה בשנת 2017 להתקבל לחברות נדחתה אף היא. טענות המבקשים. לטענת ידידיה וחיה, החלטת הוועד מיום 22.10.18 על פקיעת חברותם אינה חוקית ודינה להתבטל מהנימוקים הבאים:

.א הגם שנאלצו לעבור ולהתגורר בהרחבה של קיבוץ מעלה גלבוע הסמוך, על רקע היחסים העכורים בינם לבין ועד האגודה וחלק מהחברים, הרי שלא עקרו מן וכי הישוב, הם ממשיכים להגיע לישוב על בסיס יום-יומי ולעבד את אדמותיהם. לבני הזוג כרטיס חשבונות באגודה, באמצעותו הם משלמים את חשבונות המים, ואף הצביעו בבחירות לוועד האגודה שהתקיימו בשנת 2017.

.ב הליך הוצאתם מחברות נעשה שלא בהתאם לדין ולתקנון האגודה : לחיה לא ניתנה זכות טיעון )רק ידידיה זומן להעלות טענותיו בפני ועד ההנהלה מכל מקום ועניינם לא הובא להחלטת האסיפה הכללית, כמתחייב מתקנון האגודה, הגם שזומנה אסיפה בעניין זה אשר בוטלה ברגע האחרון .

.ג הוועד אשר קיבל את ההחלטה בדבר פקיעת חברותם ביום 22.10.18 נבחר שלא כדין ועל כן החלטותיו נעדרות כל תוקף.

.ד החלטת הוועד בדבר פקיעת חברותם מונעת מסכסוך ארוך שנים בנוגע לאדמות ו"סוכ "אגמית" ות", ואילולא סכסוך זה, אשר הפך לסכסוך אישי, לא הייתה מופקעת חברותם.

.ה החלטת הוועד נגועה בהפליה, שכן חברים אחרים, אשר עזבו את הישוב, נותרו חברים באגודה ולא ננקטו נגדם הליכים דומים.

20 .אשר לנבו ונועה, אף כאן נטען כי החלטת הוועד שלא לקבלם לחברות פסולה ויש להתערב בה, זאת מהנימוקים הבאים:

.א על הוועד היה לקבלם לחברות עוד בשנת 2014 ,בהיותם בני חברים, כפי שנתקבלו לחברות בני חברים אחרים.

.ב החלטת הוועד לסרב את בקשתם להתקבל לחברות, הן בשנת 2014 והן בבקשתם החוזרת בשנת 2017 ,התקבלה אך בשל הסכסוך בין אביו של נבו לבין האגודה, והדבר אף עולה מפורשות מתמלילי שיחות שהתקיימו בין נבו לבין בעלי תפקידים באגודה.

.ג ההחלטה שלא לקבלם לחברות התקבלה על ידי הוועד, בעוד שעל פי תקנון האגודה כל החלטה הנוגעת לקבלה לחברות, בין אם לאישור או לסירוב, מחייבת החלטה של האסיפה הכללית.

טענות המשיבה

21 .לעמדת המשיבה, החלטות הוועד נתקבלו כדין, הן בכל הנוגע לפקיעת חברותם של ידידיה וחיה והן בנוגע לאי קבלתם של נבו ונועה, זאת מהנימוקים הבאים:

.א בהתאם לס' 7 לתקנון, תנאי לחברות באגודה הוא מגורי קבע בישוב. ידידיה וחיה עקרו מן הישוב, עברו להתגורר בקיבוץ מעלה גלבוע ועל כן חדלו להתקיים בהם תנאי הכשירות לחברות באגודה.

.ב לא זו אף זו; השניים התקבלו לחברות בקיבוץ מעלה גלבוע ובהתאם לתקנון האגודה אין אפשרות לחברות מקבילה בשתי אגודות בעלות מטרות דומות, ואף מטעם זה חדלו להתקיים בהם תנאי הכשירות לחברות.

.ג ידידיה וחיה ויתרו בכתב על זכויותיהם במגרש 59 ואף ביקשו כי בנם, נבו, ייכנס בנעליהם.

.ד האגודה פעלה בהתאם להוראת ס' 24 לתקנון האגודה, ערכה בירור עובדתי ממנו עלה כי ידידיה וחיה אינם מתגוררים בישוב, אפשרה להם להעלות את טענותיהם נגד ההחלטה להפקיע את חברותם, אך אלה בחרו שלא לנצל הזדמנות זו.

.ה הסכסוך בנוגע לאדמות "אגמית" ו"סוכות" אינו משליך על סוגיית החברות ,באגודה ומכל מקום אין לרשם האגודות השיתופיות סמכות לדון ולהכריע בעניין זה.

.ו אשר לנבו ונועה, ההחלטה בדבר קבלה לחברות מסורה לוועד וזה החליט כפי שהחליט במסגרת סמכותו. בנסיבות אלה, אין מקום להתערבות הרשם.

.ז הוריהם של נבו ונועה אינם חברים באגודה ועל כן אין עניינם דומה לזה של אותם 11 בנים שהתקבלו לחברות.

.ח ידידיה וחיה ויתרו על נחלתם ואף ביקשו כי נבו ונועה יבואו בנעליהם. מסיבות השמורות עם ידיד ה חזר בו י האחרון מכוונתו זו, ואילולא עשה כן היו נבו ונועה מתקבלים לחברות במקומם של אלו. המלצת החוקר

22 .עיון בדוח החקירה, המפורט והמנומק היטב, מעלה כי לדעת החוקר דינה של החלטת הוועד בדבר פקיעת חברותם של ידידיה וחיה להתבטל. לחיה לא ניתנה כלל זכות הטיעון, ועניינם של השניים לא הובא בפני האסיפה הכללית - כמתחייב מתקנון האגודה. זאת ועוד; בנסיבות העניין, היה על הוועד לחזור ולהזהיר את ידידיה וחיה כי חברותם עלולה לפקוע ולאפשר להם לתקן את מעשיהם טרם שתתקבל החלטה בעניינם.

23 .משכך, המליץ החוקר לבטל את החלטת הוועד. עוד הוסיף החוקר והמליץ כי אעניק לידידיה וחיה אורכה בת שנתיים לחזרתם לישוב ושרק לאחריה, ככל שלא ישובו להתגורר בישוב, ניתן יהיה לנקוט נגדם בהליכים הקבועים בתקנון להפקעת חברותם.

24 .אשר לנבו ולנועה, קבע החוקר כי הם היו זכאים בשעתו להתקבל לחברות, כפי שהתקבלו אחרים במעמדם, וכי בהתאם לתקנון האגודה היה על הוועד להביא את עניינם להכרעת האסיפה הכללית.

25 .עם זאת, סבר החוקר כי, בנסיבות העניין, אין לרשם כל סכמות להורות על הוספת שמם לפנקס החברים. יחד עם זאת נכון להורות לאגודה לחדש את ההליכים בעניינם, היינו: להביא את עניינם בפני האסיפה הכללית ולפעול כפי החלטת האסיפה – לכאן או לכאן.

26 .לאחר שהובא בפניי דוח החקירה, ובטרם ניגשתי להכריע בעניין זה, אפשרתי לצדדים להגיב על דו"ח החקירה, הן לגופם של דברים והן לעניין חלוקת משא הוצאות החקירה. מכאן, לאחר שהתקבלה התייחסות הצדדים, תובא הכרעתי.

פקיעת חברות

27 .תקנה 5(א) לתקנות החברות קובעת כי – "חברותו של חבר באגודה תפקע במקרים אלה: (1 (במות החבר... (2) (3 (אם חדלו בו הסגולות הדרושות לחברות לפי תקנות האגודה, וועד ההנהלה של האגודה, או רשות אחרת שלה שנקבעה לכך בתקנות האגודה, קבעה זאת בהתאם להוראות התקנות." מכאן, עלינו לבדוק תחילה מה הן אותן סגולות הדרושות לחברות בהתאם לתקנון האגודה, ובעקבות כך נידרש להכריע אם חדלו סגולות אלו להתקיים בענייננו.

28 .ס' 7 לתקנון המשיבה קובע כהאי לישנא: "יוכל להתקבל כחבר האגודה ויוכל להיות חבר האגודה רק מי שנתמלאו בו כל סגולות הכשירות, המפורטות להלן: .א הוא אדם הגר דרך קבע ובפועל בישוב מחולה..."

29 .הנה כי כן, מגורי קבע בישוב הינם תנאי לחברות. על כן, אם אמנם חדלו ידידיה וחיה להתגורר בישוב, הרי שלאור הוראת תקנה 5(א()3 )הנ"ל פקעה חברותם באגודה. יחד עם זאת, עיון בתקנון האגודה מלמדינו כי עניין הפסקת המגורים בישוב זכה להתייחסות מיוחדת בתקנון האגודה. וכך קובע ס' 24 לתקנון: "הפסיק חבר האגודה לגור דרך קבע בישוב מחולה; וכן לא הודיע חבר זה על רצונו לצאת מהאגודה ולהפסיק את חברותו באגודה; וכן – עברה שנה מיום הפסקת מגוריו בישוב מחולה כנ"ל; וכן ועד ההנהלה קבע בישיבתו את קיומן של העובדות הנ"ל; וכן העובדות הנ"ל והקביעה הנ"ל נרשמו בפרוטוקול הישי ה הנ"לב – תפקע חברותו של החבר הנ"ל באגודה מיום קבלת ההחלטה על כך..."

30 .מן האמור עולה כי לא די בעצם הפסקת המגורים בישוב כדי להביא לפקיעת החברות, אלא שצריך ויתקיימו בחבר שורה של תנאים, כדלהלן: .א פסק לגור דרך קבע בישוב מחולה. .ב לא הודיע על רצונו לצאת מהאגודה ולהפסיק את חברותו בה. .ג עברה שנה מיום הפסקת המגורים בישוב. .ד ועד ההנהלה קבע בישיבתו כי התקיימו כל העובדות הנזכרות. .ה קביעה זו של ועד ההנהלה נרשמה בפרוטוקול.

31 .נוסף על דרישות אלו, נקבע בפסיקה כי, ככלל, בטרם יוחלט על פקיעת חברותו של אדם )בין אם על ידי ועד ההנהלה ובין אם על ידי האסיפה הכללית(, יש לאפשר לאותו אדם להעלות טענותיו נגד כוונה זו )"זכות טיעון"(. וראה לעניין זה: ע"א 73/47 הרחבת כפר תבור, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' יעקב עטיה, פ"ד כח)2 )122 ; ע"א 89/197 הסתדרות אגודת ישראל בארץ ישראל נ' שלום משה שוורץ, פ"ד מה)3 ) .

32 .טרם אדרש לשאלה המרכזית העולה בענייננו, היינו האם פסקו ידידיה וחיה מלגור דרך קבע במושב מחולה, דומה כי יש להקדים ולציין שתיים אלו: .א ח החק"עיון בדומ ירה ובתגובת האגודה, לא מצאתי כי נרשם פרוטוקול של דיון אשר הוועד דן בהפסקת חברותם של ידידיה וחיה . כל שנמצא הוא מכתב המופנה אל ידידיה וחיה, החתום על ידי יו"ר הוועד ומזכיר האגודה, אשר נשלח כמעט חודשיים לאחר המועד בו על פי הכתוב התקבלה ההחלטה בדבר פקיעת חברותם. אם אמנם לא נרשם פרוטוקול ואין תיעוד בדבר קביעת הוועד כי אכן נתקיימו בידידיה וחיה אותם תנאים מוקדמים הנדרשים לפקיעת חברותם, הרי שלא תנאי סעיף מולאו 24 לתקנון האגודה ודין ההחלטה להתבטל. .ב "כעולה מדו ח החקירה, בעוד שלידידיה ניתנה האפשרות להופיע בפני וועד ההנהלה ולהשיג על הכוונה להפקיע את חברותו, אף שזה בחר שלא לנצל זכות זו, הרי שלחיה לא ניתנה כלל זכות כאמור. פגם זה, אף שאינו מנוי בסעיף 24 הנ"ל, עלול אף הוא להביא לבטלות החלטת הוועד - ככל שנוגעת היא לפקיעת חברותה של חיה. מגורים דרך קבע

33 .כאמור, בהתאם להוראת סעיף 24 לתקנון האגודה, תנאי ראשון לפקיעת חברות הוא הפסקת מגורי קבע בישוב. לא די בהפסקת מגורים סתם, אלא נדרשת הפסקת "מגורי קבע" בישוב. דומה כי איש לא יחלוק על כך שידידיה וחיה עברו בשנת 2014 להתגורר בקיבוץ מעלה גלבוע, ובכך הפסיקו את מגוריהם בישוב. יחד עם זאת, בכך לא די. יש לבחון האם יש במעברם האמור לקיבוץ מעלה גלבוע משום ניתוק סופי ומוחלט של מגוריהם בישוב.

34 .מן החומר אשר הניחה האגודה בפני החוקר, עולה כי האגודה ביססה את מסקנתה בדבר עקירה מן היישוב לא רק על עצם המעבר למעלה גלבוע, אלא גם על טענתה כי השניים אף התקבלו לחברות בקיבוץ. עובדה זו, כך לשיטתה, לא רק מלמדת על כוונתם להפסיק את מגוריהם הקבועים בישוב, אלא אף מקימה עילה עצמאית לפקיעת חברותם באגודה, משקובע התקנון כי חבר האגודה לא יהיה חבר באגודה אחרת בעלת מטרות דומות.

35 .כיום, אין עוד מחלוקת כי לא כך הם פני הדברים. טענת האגודה נטענה ללא כל ביסוס, ובהתאם לאישור שהמציאו ידידיה וחיה לחוקר, אמנם מתגוררים הם במעלה גלבוע, אך אין הם חברים באגודה.

36 .משכך, עלינו להכריע האם די במעבר לקיבוץ מעלה גלבוע כדי לבסס עילה של הפסקת מגורי קבע במחולה. פרשנות המונח "מגורי קבע" אינה עולה כאן לראשונה. עוד בעניין "זלקינד" )ע"א 95/4127 זלקינד נ' בית זית – מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נב)2 )306 )נדרש בית המשפט העליון לפרשנות מונח זה, אגב דיון בהוראת מנהל מקרקע ישראל בדבר עדיפות בהקצאת מגרשים לבני המקום. באותו עניין קבעה כב' השופטת )כתוארה אז( בייניש כך: "מכאן, שצדקה השופטת קמא בבוחנה את לשון סעיף 13 לצורך פירושו. אך ככל שמפסק-הדין של בית-משפט קמא עולה גישה שלפיה עם בחינת לשון סעיף 13 תמה מלאכת הפרשנות במקרה דנן, הרי שאין בידי לקבלה. הבחינה הלשונית איננה אלא תחילת המסע הפרשני, ולא סיומו. כך הדבר לגבי פרשנות דבר חקיקה, וכך גם, ואולי אף ביתר שאת, לגבי הנחיות מינהליות, שמטבען מאופיינות הן בחוסר פורמאליות וביתר גמישות )ראה י' דותן הנחיות מינהליות ]10 ,]בעמ' 161 , 442-440 .)ככל שעולות מהלשון אפשרויות פרשניות שונות, מתחייבת הכרעה ביניהן באמצעות כלים פרשניים נוספים. קשה גם לקבל את הטענה כי משמעותה של דרישת המגורים בקביעות במושב, כפי שהיא מופיעה בסעיף 13 ,ברורה על פניה באופן שאיננו מאפשר אלא פרשנות אחת, שעל-פיה דרישת הסעיף הינה למגורים בפועל ונוכחות פיזית במושב לאורך כל התקופה הקבועה בסעיף. לשון הסעיף מותירה תחום של עמימות, וכשלעצמה איננה מגדירה את תוכנו של תנאי המגורים בקביעות ואת היקף התפרסותו." ובהמשך: "בכל אחד מהעניינים שבהם נבחנה "זיקת מגורים" היא נבחנה ביחס להוראה חקיקתית מסוימת, ופורשה בהתאם לרקעה ולתכליתה של אותה הוראה. אולם בהקשרים שונים כבר נאמר כי אין ליתן לתנאי של "מגורים במקום" פירוש מצמצם של שהייה פיזית דווקא, והמושג מגורים נתפרש כזיקה "מהותית" למקום מגורים שביטויה אינו פיזי בלבד." ]ההדגשות אינן במקור[ בהתבסס על גישה זו, ותוך היזקקות לתכלית אשר עמדה ביסוד דרישת מגורי הקבע באותו עניין, המשיכה כב' השופטת בייניש וקבעה כך: נוכח " המדיניות שעמדה ביסוד החלטה 612 ,מתבקשת המסקנה שאין לפרש את סעיף 13 להחלטה 612 באופן שהתנאי של "מגורים בקביעות" מבטא בהכרח נוכחות פיזית המתמשכת ברצף על פני כל התקופה. יש לבחון התקיימותם של סממנים נוספים של זיקה לבית המגורים, שבהתקיימם מושגת התכלית שביסוד החלטת המינהל, על-אף היעדרות "פיזית" של המתיישבים מהמושב במהלך התקופה הקבועה בסעיף. השאלה היא מה טיבם של סממנים אלה. זיקת המגורים מבטאת את הקשר המהותי שבין אדם לביתו לא רק במובן הפיזי, אלא את הקשר שבינו לבין מרכז חייו, הציר שסביבו סובבים חייו מבחינה מעשית, פי "זית ורגשית. בהתייחס לאפשרות קביעת מבחן אחיד להכרעה בשאלה זו, נקבע כך: "ריבוי המצבים והאפשרויות הטעונות הכרעה בין היעדרות ארעית גרידא לבין היעדרות המנתקת את זיקת המגורים הקבועה, מקשה על קביעת מבחן אחד ברור לצורך מילוי התנאי של מגורים בקביעות... המצבים שבהם קיימת סתירה לזיקה של מגורים קבועים ייקבעו באופן פרטני בכל מקרה ומקרה. ככלל, מתבקשת בדיקה של מהות ההיעדרות מן המושב, המשלבת הן נסיבות אובייקטיביות והן סממנים סובייקטיביים. מובן שאין להסתפק במבחן סובייקטיביהניזון מכוונתו של אדם לשוב בעתיד לבית שממנו נעדר, כאשר ל"כוונה" זו אין כל ביטוי חיצוני, וכעובדה אובייקטיבית ניתן לקבוע כי אין האדם ממשיך לשהות בו ולשמר ולפתח את זיקתו אליו... ניתן גם לקבוע כי מבחן אובייקטיבי בלבד, שיש בו לכאורה ללמד על היעדרות בעלת אופי ארעי, עשוי שלא להיות מספק אם נלווית לאותה היעדרות כוונה אחרת הניתנת להוכחה, והזיקות האובייקטיביות שנשמרו ניתנות להסבר על רקע אחר. על רקע כל אלה ניתן לומר כי רק שילוב של מבחנים אובייקטיביים, המצביעים על ארעיות הניתוק, ומבחנים סובייקטיביים המלמדים על הכוונה להמשיך לחיות במושב, יסייע לנו לקבוע אם נתקיים התנאי של מגורים בקביעות... על כל מקרה להיבחן לנסיבותיו, בהתאם לקווים שהותוו לעיל, וההכרעה בכל אחד מהמקרים תיפול בהתאם למשקלן של הנסיבות ולראיות המצביעות על קיומה והמשכה של זיקת המגורים בקביעות במושב, או על ניתוקה בשלב כלשהו." ]ההדגשה אינה במקור[

37 .אמור מעתה, ההכרעה בשאלה אם ידידיה וחיה העתיקו את מגורי הקבע שלהם אל מחוץ לישוב, תוכרע על סמך מבחנים אובייקטיביים וסובייקטיביים )וראה בעניין זה גם את שנקבע בעניין "נוימן" )בג"ץ 98/6627 נוימן נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד .)299 )5(נד

38 .מכל מקום, וטרם נידרש למבחנים אלו בענייננו, נוכל כבר עתה לומר זאת: עמדתה של האגודה, לפיה מרגע שידידיה וחיה עברו להתגורר במעלה גלבוע, פשוט וברור הוא שאין הם מתגוררים דרך קבע במחולה, אינה יכולה לעמוד. כאמור, ההכרעה בשאלת מגורי הקבע אינה אך שאלה לשונית גרידא, אלא שאלה מהותית, אשר ההכרעה בה תלויה בשורה של מבחנים ונסיבות.

39 .בענייננו, לצד המגורים במעלה גלבוע משך מספר שנים, דבר העשוי להצביע על עקירה מהישוב, כטענת האגודה, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי ידידיה וחיה ממשיכים לעבד את נחלתם בישוב, על בסיס יום-יומי, ילדיהם ונכדיהם ממשיכים להתגורר בישוב, אין הם חברים באגודה השיתופית מעלה גלבוע )כפי שנטען בתחילה על ידי המשיבה( או בכל אגודה אחרת, הם משלמים את חשבונותיהם ל ועד לשנת משיבה 2017 ,גם לאחר מעברם למעלה גלבוע, הצביעו בבחירות לוועד האגודה. כמו כן, לא אוכל להתעלם מן הנסיבות אשר הביאו את ידידיה וחיה לעזוב את ביתם. אכן, סכסוך מר וארוך-שנים מעיב על היחסים בין משפחת דור לבין האגודה. "דם רע" אשר ללא ספק הייתה לו השפעה, במידה זו אחרת, על ההחלטה להפקיע את חברותם באגודה, עמד ברקע החלטת ידידיה וחיה לעבור ולהתגורר במעלה גלבוע, ולא יהיה זה מופרך להניח כי סכסוך זה אף הביא להחלטה שלא לקבל את נבו ונועה לחברות – כפי שעוד יבואר להלן.

40 .במצב דברים זה, כאשר לצורך פקיעת החברות על הוועד להשתכנע כי ידידיה וחיה אכן העתיקו, באופן קבוע, את מגוריהם אל מחוץ לישוב, אינני סבור כי עמדה בפני הוועד תשתית מספקת לצורך גיבוש מסקנה זו. שילוב המבחנים האובייקטיביים והסובייקטיביים בענייננו עשוי אמנם להעלות ספק בעניין זה, אך אין בממצאים אלו כדי לשכנע, במידה הנדרשת, כי ניתקו הם, באופן קבוע, את זיקתם ליישוב.

41 .מכאן, כי החלטת הוועד בטלה, לא רק מחמת הפגמים הטכניים שנפלו בה והנזכרים מעלה )היעדר פרוטוקול דיון והחלטה רשמיים ואי מתן זכות טיעון לחיה(, אלא אף לגופם של דברים.

42 .לאור מסקנתי זו, איני רואה מקום לאמץ את המלצת החוקר, ליתן לידידיה וחיה אורכה בת שנתיים לחזרתם לישוב, ורק לאחריה ניתן יהיה לשוב ולדון בעניינם. לדידי, ידידיה וחיה הינם כיום חברים שווי זכויות וחובות באגודה, ואין מדובר בחברות זמנית גרידא, אשר תפקע בעוד שנתיים אם לא יחזרו להתגורר בישוב.

43 .עם זאת, גם חברים מן המניין, אשר לא התקיימה בעניינם עילה חוקית לפקיעת חברותם, עשויים לאבד את חברותם, אם יוצאו מן האגודה בהחלטת האסיפה הכללית. מסתבר כי אפשרות זו לא נעלמה מעיני הוועד, אשר, כאמור, זימן אסיפה כללית בעניין זה, אך לבסוף דחה את האסיפה וזו לא חזרה להתכנס בעניין זה. מאחר ועניין זה נדון אף על ידי החוקר, מצאתי לנכון לצרף את התייחסותי לעניין זה. הוצאה מחברות

44 .בהתאם לתקנה 5(5 )לתקנות החברות, עשויה אגודה להוציא חבר מהאגודה, אם תקנונה מאפשר זאת, ואף הוצאה כאמור תביא לפקיעת החברות.

45 .עיון בתקנון האגודה מגלה כי נוסף על האפשרות לפקיעת חברות, המוסדרת בסעיף 20 ו-24 לתקנון האגודה, עומדת לאגודה אף האפשרות להוצאת חבר מהאגודה, זאת אם התקיימה בחבר אחת העילות המנויות בסעיף 25 לתקנון. בין העילות להוצאת חבר נמצא אף את זו המנויה בס"ק ב': "החבר אינו כשיר לחברות באגודה כנדרש בתקנון זה".

46 .סעיף 26 לתקנון מוסיף וקובע את ההליכים הנדרשים להוצאת חבר מהאגודה, ובהם קיומה של אסיפה כללית שעל סדר יומה הוצאת החבר הנ"ל מהאגודה. החלטת אסיפה כללית בדבר הוצאת חבר מהאגודה מחייבת השתתפות של רוב חברי האגודה וקבלת החלטה על ידי שני שלישים מהמשתתפים לכל הפחות, אשר הצביעו כן בהצבעה חשאית באמצעות קלפי.

47 .עם זאת, סעיף 17 לתקנון קובע כי בטרם יובא הנושא להכרעת האסיפה הכללית, על הוועד להודיע לאותו חבר שאת הוצאתו מהאגודה הם מבקשים, על כוונתם לעשות כן לפחות 60 יום טרם כינוס האסיפה הכללית. ככל שאותו חבר יתנגד להוצאתו, יובא העניין בפני ועדה של שלושה )נציג ועד ההנהלה, נציג החבר ונציג שלישי( והמלצותיה יובאו בפני האסיפה הכללית.

48 .בעניינו, כך עולה מדוח החקירה, לאחר שהוועד קיבל את החלטתו בדבר פקיעת חברותם של ידידיה וחיה, זימן הוועד אסיפה כללית ליום 11.11.18 ,בזו הלשון: "חברי האגודה החקלאית מוזמנים לאסיפת חברים אשר תתקיים ב 2018/11/11 בשעה 00:20 במועדון. במידה ולא יהיה מניין חוקי תידחה האסיפה ותתקיים בשעה 30:20 בכל מספר משתתפים. בנושא: הוצאת דידי דור מחברות באגודה."

49 .מסיבות שלא הובררו עד היום, אף לא לאחר שהחוקר ביקש לקבל את התייחסות האגודה לעניין זה, נמצא כי מזכיר האגודה הודיע ביום 18.11.6 על דחיית האסיפה המתכוננת, אשר ככל הידוע לא התקיימה מאז. 

50 .כאן המקום להעיר כי אסיפה זו, לו התקיימה, לא הייתה מוסמכת להחליט על הוצאתם של ידידיה וחיה מן האגודה, בשל נימוקים שונים ומגוונים, ובהם: על הוועד היה להודיע לידידיה וחיה על כוונתם לכנס אסיפה כאמור לפחות 60 יום טרם האסיפה, האסיפה הייתה מוסמכת לדון בעניינו של ידידיה בלבד )שמה של חיה לא נזכר כלל בזימון האמור(, הקביעה כי אסיפה נדחית תהיה חוקית בכל מספר הינה בלתי חוקית, שעה שהתקנון מחייב נוכחות של רוב חברי האגודה ועוד ועוד פגמים לרוב.

51 .כאמור, מבחינה לשונית עקירה מן הישוב עשויה להוות בסיס הן לפקיעת חברות )מכח סעיף 24 לתקנון( והן להוצאה מן האגודה )בהיות מגורי הקבע תנאי לקבלה לחברות מכח סעיף 7 לתקנון, והפרתו עשויה להקים עילה להוצאה מהאגודה מכח סעיף 25(ב( לתקנון(. אם כך, בהנחה ששני המסלולים אפשריים, נשאלת השאלה מהי הדרך הראויה בה נכון לבחור במקרה זה, והיש בידינו לחייב כלל את האגודה לבחור דווקא בדרך אחת מהשתיים?

52 .לטעמי, בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, חייבת הייתה המשיבה להביא את עניינם של ידידיה וחיה להכרעת האסיפה הכללית, וכאמור, אף הוועד עצמו סבר כן – אף שמשום מה לא פעל לכינוסה. ,ייתכןאכן, ובמקרים מובהקים בהם אין מחלוקת של ממש כי חבר עזב את הישוב לפני שנים ואף ניתק באופן מוחלט את כל קשריו עמו, אך חרף זאת מתנגד לפקיעת חברותו, יוכרע עניינו על ידי הוועד – לאחר שתינתן לאותו חבר זכות הטיעון.

53 .לא כן במקרה שבפנינו. לא רק שאין מחלוקת כי ידידיה וחיה ממשיכים לעבד את נחלתם, הרשומה על שמם, ונמצאים בישוב על בסיס יום-יומי, אלא שברקע הדברים סכסוך ארוך-שנים עם חלק מחברי האגודה. במצב דברים זה, לא היה מנוס מלהביא את העניין להכרעת האסיפה הכללית – בהתאם לפרוצדורה הקבועה לכך בתקנון האגודה.

54 .הפסקת חברותו של אדם באגודה, לאחר 34 שנות חברות בהן גידל את משפחתו במקום ועיבד את נחלתו, אינו עניין של מה בכך, היכול להיעשות בישיבה מזדמנת של חברי הוועד, הדנה ומחליטה בעניין כה מהותי כאילו אין זה אלא עוד עניין שגרתי ויום-יומי המונח על סדר יומה. אחר כבר נפסק כי – "הסנקציה של הוצאת חבר מהקיבוץ הינה סנקציה חמורה ביותר. השלכותיו של צעד זה על החבר הינן מהותיות ונוגעות לכל אספקט של חייו, מקום מגוריו, סביבתו החברתית והתרבותית, מקום עבודתו ובמקרים רבים אף בני משפחתו. נסיבותיו של המקרה שבפנינו, כאשר למשיב אשר היה חבר הקיבוץ רוב חייו הבוגרים ולו אף ילדים מנישואים קודמים החיים אף הם בקיבוץ, ואשר עזיבתו של המשיב את הקיבוץ תשליך אף עליהם, ממחישות את הקושי הרב שבסנקציה זו ואת חומרת הפגיעה אשר מגולמת בה." )ע"א 00/4275 לאה חן נ' קיבוץ תל קציר אגודה שיתופית, פ"ד נז)6 )10.)

55 .משכך, משלא הובא עניינם של ידידיה וחיה בפני האסיפה הכללית, וממילא זו לא דנה ולא החליטה על הוצאתם מן האגודה, לא התקיימו התנאים הנדרשים לפקיעת חברותם. נבואי קבלת ונועה לחברות

56 .כמו החוקר הנכבד, אף אני בדעה כי החלטת וועד ההנהלה שלא לקבל את נבו ונועה לחברות הייתה שלא כדין.

57 .ההחלטה שלא לקבלם לחברות בשנת 2014 ,שעה שחבריהם, בעלי מעמד זהה, התקבלו ללא כל קושי, אינה אלא הפליה בלתי ראויה ואף מקוממת. ההחלטה שלא לשנות מהחלטה זו בפנייתם החוזרת בשנת 2017 ,פסולה ובלתי ראויה אף היא, לאחר שהוברר כי הרקע להחלטה זו היה אותו סכסוך רב-השנים עם הוריו של נבו )כעולה מאמירות מפורשות וחד-משמעיות של נושאי משרה באגודה בפני נבו אשר תמלולן הונח בפני החוקר( – ואשר אינם מותירים מקום רב לספק כי אילולא סכסוך זה היה מתקבל לחברות, בבחינת "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" )ירמיהו לא, כו(.

58 .הסברי האגודה כי עניינם של נבו ונועה שונה משל יתר הבנים, משאין הוריהם חברי האגודה, אין בהם כל ממש. אין חולק על כך שהוריה של נועה היו ועודם חברי האגודה, ורק על בסיס זה, ללא כל קשר למעמדו של נבו, היה נכון לקבלם לחברות.

59 .אף הטענה כי הוריו של נבו לא היו חברי אגודה אותה עת, לאחר שוויתרו על נחלתם, הינה מיתממת ובלתי ראויה. לכל היה ידוע כי ידידיה וחיה חתמו על כתב הוויתור על נחלתם מתוך הנחה כי נחלתם תועבר לבנם, ואף האגודה פנתה בעניין זה להסתדרות הציונית כדי לקדם את המהלך, אשר בסופו של יום לא צלח.

60 .דומה כי אין חולק על איכויותיהם של נבו ונועה ועל מעורבותם ותרומתם לקהילה. קשה להישאר אדישים נוכח סירוב האגודה לקבלם לחברות, שעה שבהיעדר מועמדים מקרב בני המקום, ועל מנת לעמוד במכסה שנקבעה, פנתה האגודה וקלטה לשורותיה מועמדים מן החוץ.

61 .אף מבחינה משפטית החלטת הוועד שלא לקבלם לחברות חסרת כל תוקף, זאת נוכח הוראתו המפורשת של סעיף 15 לתקנון, הקובע לאמור: "ועד ההנהלה יביא את החלטתו בדבר הבקשה להתקבל כחבר האגודה, בין אם החלטתו הייתה חיובית ובין אם החלטתו שלילית לאסיפה כללית ראשונה לאחר החלטתו זו..." שוב, מטעמים השמורים עם המשיבה בלבד, בחרה היא שלא לפעול בהתאם לתקנונה. כלל טרחה האגודה לא להביא את עניינם של נבו ונועה להחלטת האסיפה הכללית והחזירה להם את טופסי הבקשה, ללא כל נימוק.

62 .עם זאת, לא שאלת התנהלותה של האגודה ותום ליבה הם שעומדים על הפרק, אלא שאלת סמכותי לצוות על האגודה לרשום את נבו ונועה כחברים, בהתאם לתקנה 6 לתקנות החברות.

63 .בצדק רב ציין החוקר כי לאחר שנבו ונועה הודו כי אין הם לראות בהם חברים מכח התנהגות )תקנה 2א לתקנת החברות(, ומשטרם הובא עניינם להכרעת האסיפה הכללית, לא ניתן לכפות על האגודה את קבלתם לחברות.

64 .משכך, אין מנוס מדחיית בקשתם לתקן את פנקס החברים ולכלול בו את שמם. יחד עם זאת, אינני רואה כל מניעה כי נבו ונועה יחדשו את בקשתם להתקבל לחברות ויעמדו על כך כי לאחר קבלת החלטת הוועד, לכאן או לכאן, יבוא עניינם בפני האסיפה הכללית, אשר רק החלטתה מחייבת בהקשר זה את האגודה.

סיכומם של דברים

65 .לאחר שהונח בפני דו"ח החוקר, ולאחר שעיינתי בתגובת הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי לא היה מקום לגרוע את ידידיה וחיה מפנקס החברים, וככל ששמם הוסר מן הפנקס הנני מצווה, מכח סמכותי שבתקנה 6( א( לתקנות החברות, להחזירם לרשימת החברים.

66 .בנסיבות העניין לא היה בסיס מספיק לקביעת הוועד כי השניים אינם מתגוררים דרך קבע בישוב, ואף אם היה בידם לקבוע כך - אין החלטתם יכולה לעמוד נוכח הפגמים שנפלו בהחלטה, היינו היעדר מתן זכות טיעון לחיה ואי רישום ההחלטה בפרוטוקול כמתחייב.

67 .לטעמי, בנסיבות שנוצרו, הייתה רק דרך אחת להפקעת חברותם של ידידיה וחיה וזאת באמצעות הוצאתם מן האגודה, בהחלטת האסיפה הכללית, בהתאם לכללים ולסייגים הקבועים בתקנון האגודה. דומה כי אף המשיבה סברה כן, אך מטעמים השמורים עמה החליטה שלא להביא את עניינם בפני האסיפה הכללית.

68 .אשר לבקשתם של נבו ונועה להוסיף את שמם לפנקס החברים, לא מצאתי כי יש בידי סמכות חוקית לעשות כן, חרף העובדה כי התנהלותה של האגודה, לכל אורך הדרך, הייתה מפלה ובלתי ראויה, מנוגדת לתקנון האגודה ומונעת משיקולים אישיים.

69 .בנסיבות אלה, הנני מורה, בהתאם לסמכותי שבסעיף 45 לפקודה, כי המשיבה תישא בהוצאות החקירה בסכום כולל של 000,19 ₪ אשר ישולם על ידה ישירות לידי החוקר, עו"ד יצחק אבידני, וזאת תוך 10 ימים מיום קבלת החלטה זו. אחרית דבר

70 .בסופם של דברים, ולא בהכרח בשוליהם, מוצא אני להוסיף כי לא ניתן היה שלא להבחין כי הסכסוך רב-השנים בין המבקשים לבין המשיבה, גובה מחירים חברתיים ואף כלכליים מכל המעורבים בדבר.

71 .מטבע הדברים איני יכול ואף איני מוסמך לקבוע מי מהצדדים נושא באחריות לסכסוך זה. עם זאת, ניסיון החיים מלמדינו כי האחריות לסכסוכים לעולם אינה מונחת לפתחו של צד אחד בלבד. סמכותו החוקית של רשם האגודות להכריע בסכסוכים מוגבלת לאותם תחומים שקבע המחוקק, אך משנחשפתי למתרחש באגודה זו אינני יכול שלא להוסיף בשולי החלטה זו משאלת לב והמלצה אישית: הניחו למחלוקות העבר וחפשו את הדרך להבטיח לכל הנוגעים בדבר עתיד טוב יותר, כמאמרו של האב הקדמון, אברהם, ללוט: "אל נא תהי מריבה ביני וביניך...כי אנשים אחים אנחנו" )בראשית יג, ח(.

72 .הנני משוכנע כי הצדדים, אם בכוחות עצמם ואם בסיוע של גורמים אחרים, יכולים לסיים סכסוך זה בפשרה אשר ניתן יהיה לחיות איתה – תרתי משמע – ויפה שעה אחת קודם. לו יהי.

שאול גורדון, עו"ד סגן רשם האגודות תהשיתופיו ניתנה בהעדר הצדדים תש"ף, ,י' בשבט היום, 5 בפברואר 2020.

המזכירות תעביר העתק החלטתי זו לצדדים ולחוקר.