קבוצת שילר (להלן:הקיבוץ)

 

 

בעניין:

 

קבוצת שילר (להלן:הקיבוץ)

 

ובעניין:

 

בקשת הקיבוץ לאישור תקנון קרן מילואים

 

רפרנט מטפל: עו"ד רותי לירז

רו"ח קופנהגן יהודית

 

נותן ההחלטה: טל בר-און, היועץ המשפטי

עוזר רשם האגודות השיתופיות

 

 

החלטה

(עפ"י תקנה 6 לתקנות האגודות

השיתופיות ( קרן מילואים) התשס"ה-2005 )

      רקע

 

1.                  קבוצת שילר הגישה לאישורנו תקנון של קרן מילואים. הקרן בנויה באופן שנקבע לה תקנון מסגרת כללי, שבו נכתב שכל מסלול פעילות קונקרטי יותנה באישור הסדר מפורט באסיפה הכללית של חברי הקיבוץ, וייכלל בתקנון הקרן. בקבוצת שילר נקבעה פעילות קונקרטית (לִשְׁמָה, למעשה, הוקמה הקרן), והיא "מענק עזיבה" - קביעת זכותו של כל חבר לקבל מענק כספי בעת עזיבתו וגם בעת פטירתו (זה החידוש). מענק זה אמור לבוא על חשבון דמי העזיבה שהיו מגיעים לו לוּ היה עוזב את הקיבוץ.

 

אופן חישוב המענק דומה מאד לאופן חישוב דמי עזיבה (וגם התוצאה האריתמטית יוצאת דומה מאד ויתכן שאפילו זהה, ברוב המקרים) דהיינו - קיים סכום בסיסי, שאותו מכפילים במספר שנות הוֶתֶק ובמקדם ותק מסוים (המגדיל את הסכום למי שותיק יותר).

 

יש לציין שניתן למשוך חלק מהמענק גם לפני העזיבה או הפטירה, על חשבון הסכום המצטבר ע"ש החבר.

 

היום הקובע לקבלת מענק העזיבה הוא 30.12.2004, כלומר זכאי למענק מי שהיה חבר במועד זה.

 

2.                  בתקנון הקונקרטי של מענק העזיבה קיים סעיף שהוא סלע המחלוקת בעניינו, והוא מכונה "הסדר הבנים". הסדר זה קובע כי מי שהוריו היו חברי הקיבוץ ונפטרו לפני היום הקובע, 30.12.2004, זכאי לקבל תוספת של 25% למענק שלו בגין כל הורה, כלומר למענק שהוא עצמו יקבל, יתווספו 25% תוספת, בגין כל הורה שנפטר לפני 30.12.2004.

 

3.                  שתי שאלות ניצבו לפתחנו בבואנו להחליט אם להמליץ על אישור תקנון קרן המילואים, אם לאו.

 

האחת, האם יש ב"הסדר הבנים" משום אפליה או קיפוח של קבוצות מסוימות בקיבוץ, כפי שנטען בפנינו ע"י בא כוחם של המתנגדים להסדר. שאלת הקיפוח עולה לנוכח העובדה שהסדר הבנים מתייחס רק למי שהוריו היו חברי קיבוץ, ומותיר "מחוץ לתמונה" את חברי הקיבוץ שלא נולדו בו, אלא הגיעו אליו בלי הוריהם.

בהקשר זה הועלתה גם שאלת שיטת החישוב - השיטה קובעת כי תינתן תוספת בגין ההורים (שנפטרו לפני היום הקובע) הנגזרת מגודל המענק של הבנים. המשמעות היא שזה לא משנה כלל מה היה הותק של ההורה, הבן יקבל את המענק לפי הותק שלו. לדוגמא, נניח שלהורה היה ותק קטן, הרי שאם הבן לא יעזוב את הקיבוץ עד לצבירת הוֶתֶק המקסימלי או לא יילך לעולמו קודם חו"ח - הוא צפוי לקבל תוספת גדולה, כי היא נגזרת מהמענק שלו, ולא מהוֶתֶק של הוריו, וזאת על אף הותק הקטן של הוריו. נדרשנו לבחון האם בעצם שיטת החישוב טמונה לכאורה אפליה של מי מחברי הקיבוץ לרעת חברו.

 

ע"פ תקנות קרן מילואים, "הקריטריונים לזכויות חברי האגודה בקרן המילואים יהיו קריטריונים הוגנים וסבירים, וייקבעו בתקנון הקרן" (תקנה 7). בבדיקתנו את התקנונים לצורך שאלת אישורם אנו נדרשים לבדוק אם הקריטריונים הוגנים וסבירים, ומובן מאליו כי קריטריונים מפלים, המקפחים חלק מחברי הקיבוץ, אינם הוגנים וסבירים ולפיכך אינם מאפשרים אישור התקנון.

 

השאלה השניה - והיא תלויה במתן מענה שלילי לשאלה הראשונה (שאלת הקיפוח) - היא האם ניתן לאשר את תקנון קרן המילואים   מבחינת הרוב הדרוש לקבלתו בהחלטות הקיבוץ. לסוגיה זו נתייחס לאחר הדיון בשאלת הקיפוח לכאורה.

 

 

לסוגיית האפליה לכאורה - "רכיב" תוכן ההסדר

 

4.                  טענות ב"כ הקיבוץ

 

(א)  בקיבוץ שלוש קבוצות:

1)                  אלו שהוריהם היו בחיים ביום הקובע, ולפיכך ההורים יקבלו את מענק העזיבה שלהם  והבנים יקבלו את מענק העזיבה שלהם  ( להלן - קבוצה מספר 1).

2)                  אלו שהגיעו לקיבוץ ללא הורים. הם יקבלו את מענק העזיבה שלהם אך לא יוכלו לקבל מענק עזיבה בגין הורים שנפטרו לפני היום הקובע, כי הוריהם לא היו חברי הקיבוץ, ואולם יש להם פוטנציאל לרשת את הוריהם שמחוץ לקיבוץ. לפיכך אין סיבה להוסיף על המענק שלהם או לקבוע להם הסדר ספציפי כלשהו. (להלן-קבוצה מספר 2)

3)                  אלו שנולדו בקיבוץ, אך הוריהם נפטרו לפני היום הקובע, ועל כן לא "זכו" לקבל את מענק העזיבה. לבנים אלו אין פוטנציאל לרשת מענק עזיבה כלשהו (כל שהם יקבלו הוא מענק העזיבה שלהם עצמם).

          (להלן- קבוצה מספר 3).

(תרשומת שיחה עם ב"כ הקיבוץ מיום 13.7.06; תרשומת פגישה עם ב"כ הקיבוץ ומנהל הקהילה ויו"ר הוועד מיום 27.2.07; בקשת הקיבוץ ממועד לא ידוע [נשלח במייל] לעיון חוזר בהחלטה על מתן צו מניעה זמני מיום 7.2.06 - ת"א 1180/06 בביהמ"ש המחוזי בת"א, סעיף 36)

 

(ב)  היתה בקיבוץ תחושה שהיום הקובע יוצר אי צדק כלפי בנים של הורים שנפטרו לפני היום הקובע. זאת מאחר שהבנים שהוריהם חיו ביום הקובע יכולים לרשת את מענק העזיבה שלהם (של ההורים) ואילו לבנים שהוריהם לא היו בחיים ביום הקובע אין אפשרות לירושה כזו. כדברי מנהל הקהילה: "פשוט לא הגיוני שבן אחד יקבל (ירושה מההורים) ובן אחר לא".

בתשובה לטענה שגם לאלו שהוריהם חיים מחוץ לקיבוץ לא תמיד יש פוטנציאל ירושה -  כדוגמת בנים שהם ניצולי שואה והוריהם נספו בהיותם ילדים צעירים או הורים בעלי אמצעים מוגבלים, שאינם עתידים להוריש לילדיהם כסף או נכסים משמעותיים – השיב מנהל הקהילה כי לא ניתן לבדוק את מצבם הכלכלי של ההורים שמחוץ לקיבוץ, ומקרי שוליים, כגון בנים ניצולי שואה שהתייתמו בצעירותם, ניתנים לפתרונות פרטניים.

(תרשומת פגישה עם ב"כ הקיבוץ ומנהל הקהילה ויו"ר הוועד מיום 27.2.07).

 

5.                  טענות ב"כ המתנגדים

 

(א)  מדובר בהסדר שעושה הבחנה בין חברי קיבוץ שגם הוריהם היו חברים ובין חברים שהוריהם לא היו חברים, וקריטריון המבוסס על זהות ההורים - כאשר המטרה היא מענק לחברים - אינו קריטריון הוגן. למעשה, יש כאן מתן זכויות לנפטרים ואין לכך כל הצדקה.

(תרשומת שיחה של ב"כ המתנגדים מיום 19.2.06; מכתב ב"כ המתנגדים מיום 19.2.06).

 

(ב)  50% מחברי קבוצת שילר הם מייסדים ובנים של מייסדים. מחצית מחברי קבוצת שילר לא נולדו בקיבוץ. הקבוצה שהוריהם היו חברים בקיבוץ ונפטרו (לפני היום הקובע) מונה 40-30 חברים בלבד. למעשה, עושים כאן הסדר שמתאים ל- 50% מחברי הקיבוץ וביתר דיוק - מדובר כאן על מענק ל- 40-30 חברים, ולא על הסדר המיועד לאזן בין כלל חברי הקיבוץ.

(תרשומת פגישה עם ב"כ המתנגדים מיום 13.3.07; מכתב ב"כ המתנגדים מיום 19.3.07).

 

(ג)   אין הגדרה של "פוטנציאל ירושה".

(תרשומת פגישה עם ב"כ המתנגדים מיום 13.3.07).

 

(ד)  ישנם מקרים שהטענה של העדר פוטנציאל ירושה מציגה תמונה חלקית. לדוגמא חבר קיבוץ שאביו נפטר אך אמו בחיים. כך הוא יקבל מענק מוגדל בגין אביו ובנוסף גם יירש את אמו.

 

(תרשומת פגישה עם ב"כ המתנגדים מיום 13.3.07).

 

(ה)  אין הצדקה לשלם מענקים, המיועדים למעשה למייסדי הקיבוץ שכבר אינם בחיים, לפי מקום המגורים של ילדיהם (כלומר למי שהם חברי הקיבוץ). אם מדובר במענק המכיר בזכויות מייסדים שנפטרו, הרי שיש לשלם אותו לכל היורשים באשר הם, בין אם הם חברי קבוצת שילר ובין אם לאו ומתגוררים בכל מקום אחר. 

 

(מכתב ב"כ המתנגדים מיום 19.3.07 ).

 

לסוגיית האפליה לכאורה - "רכיב" שיטת החישוב

 

6.                  כאמור, התלבטנו בשאלה האם נכון לחשב את "מענק הבנים" לפי ותק הבנים, ולא לפי ותק ההורים, שהרי מדובר במעין "פיצוי" (או הסדר איזון) לבנים שהוריהם נפטרו לפני היום הקובע (ולא נכללו בקבוצת הזכאים לקבל את מענק העזיבה ולהוריש אותו לילדיהם).

 

7.                  טענות ב"כ הקיבוץ

 

(א)  קיים חשש שאם סכום הפיצויים ייגזר מזכויות (ותק) ההורים, יהיה בכך פוטנציאל לתביעות מצד יורשים של חברים שנפטרו, אשר אינם גרים בקיבוץ, והקיבוץ מעוניין לחלק את המענק רק למי שחבר בקיבוץ.

 

(ב)  הרעיון בבסיס הסדר הבנים הוא לתת מעין פיצוי לבנים של הורים שנפטרו לפני היום הקובע. לכאורה ניתן היה לקבוע סכום אחיד (כי זה פיצוי לבנים), אך סכום זה עלול לעודד עזיבה מוקדמת. שיטת החישוב המבוססת על אחוזים מותק הבן מעודדת את הבן להמשיך לחיות בקיבוץ, לצבור ותק מקסימלי וכך גם לקבל מענק מקסימלי.

 

דרך מקובלת היא לתת תוספות לאוכלוסיות שונות, שלכאורה נפגעות באופן שרירותי ממהלכים שונים, והתוספות מחושבות בד"כ לפי זכויות החבר הנהנה, לדוגמא: בהליכי שיוך מקובל לתת תוספות לאלמנים. בד"כ נותנים לבן-הזוג שבחיים סכום מסוים שנקבע (סכום X), ולא מתחשבים בותק של החבר שנפטר או בזכויות אחרות שלו. באותה מידה, מאחר שמדובר בפיצוי לבנים, אין מקום לבחון באופן פרטני את הותק של כל הורה, אלא לקבוע שיעור אחיד של פיצוי – 25% בגין כל הורה.

 

(תרשומת שיחה עם ב"כ הקיבוץ מיום 13.7.06; תרשומת שיחה עם ב"כ הקיבוץ מיום 17.7.06; הודעתe-mail  מב"כ הקיבוץ מיום 23.7.06; תרשומת פגישה עם ב"כ המתנגדים ומנהל הקהילה 27.2.07).

 

8.                  טענות ב"כ המתנגדים

 

אם מדובר בזכויות של נפטרים, הרי שהמענק צריך להיגזר מהותק של ההורים ולא של הבנים.

 

ב"כ המתנגדים הביא דוגמאות שונות מהן עולה כי קיימים מקרים שבהם ההורים חיו מעט שנים בקיבוץ, ואילו ילדיהם ייהנו ממענקים שנגזרים מותק הרבה יותר גדול, כי זה הותק שלהם (של הבנים).

 

(מכתב ב"כ המתנגדים מיום 19.3.07 וכן שני תצהירים שהציג ב"כ המתנגדים, ואשר מהווים חלק מתיק בית המשפט ת"א 1180/06).

 

 

 

לסוגיית האפליה לכאורה - מסקנותינו

 

9.                  שקלנו את הטענות בכובד ראש. סברנו כי לשאלה האם הסדר הבנים שבקרן המילואים (קרן מענק עזיבה) טומן בחובו קיפוח ואפליה יש פנים לכאן ולכאן. מצד אחד, קיבלנו מב"כ הקיבוץ הסברים להבחנה בין קבוצות החברים השונים וכידוע, לא כל הבחנה היא אפליה. מצד שני, הטענות של ב"כ המתנגדים התבססו בעיקרם על נתונים עובדתיים ודוגמאות.

 

למעשה, בנסיבות העניין, כדי להשיב לשאלה לאשורה, יש לקיים בירור עובדתי ממצה. בירור ממצה כזה כולל, לדעתנו, קבלת תצהירים ועדויות אחרות, קיום חקירות נגדיות ועימות הצדדים זה מול זה.

 

אנו סבורים כי בירור כזה יכול שייעשה רק על ידי בית משפט, אשר בידו הכלים המתאימים. לנו, כמשרד רשם האגודות אין את הכלים לבירור כזה.

 

לדעתנו, בבואנו להחליט אם לאשר תיקון תקנון או לא אנו נדרשים, לשקול האם על פני הדברים טמונה בהסדר אפליה של חלק מחברי הקיבוץ. לאחר ששקלנו את כל טענות הצדדים סברנו כי נתחוור לנו, במקרה זה, שקיימת בתקנון אפליה כה ברורה, גלויה לעין ומוחלטת, אשר מונעת מאיתנו את אישורו.

 

התקנון המוצע טומן בחובו אפליה ממשית של חלק מחברי הקיבוץ .

 

אם מדובר בזכויות ירושה אזי יש לחלק את זכויות ההורים הנפטרים לכלל היורשים, גם אם אינם חברי קיבוץ, בהתאם לדיני הירושה הכלליים, ולא רק לקבוצה מספר 2.

בדרך זו הרי יתכן שחבר בקבוצה מספר 2 יקבל מענק גדול יותר מחבר בקבוצה מספר 1 ( בהנחה שלגבי חבר בקבוצה מספר 1 יש להוריו יורשים נוספים ואילו לגבי חבר מקבוצה מספר 2 , אפילו אם להוריו יורשים רבים נוספים,  יכול שיקבל הוא את המענק לבדו) .

אם לא מדובר בזכויות ירושה אזי יש לחלק את מענק העזיבה באופן שיוויוני בין כלל חברי הקיבוץ בלי קשר לזכויות הורים נפטרים.

 

מעבר לכך , קבוצה מספר 3 נותרת מקופחת ביותר מאחר ולמעשה איננה מקבלת דבר , וזאת בטענה שיש להתחשב באיזשהו פוטנציאל  של ירושה שלדעתנו אין מקום להביאו בחשבון כלל , וגם לא ברור אם הוא קיים ועד כמה יכול הוא להיות ממומש .

בקיבוץ השיתופי לא  היו קיימות זכויות הורשה לחברים הנפטרים, ולא ניתן לאחר מותם ליצור עבורם זכויות כאלה בבחינת יש מאין, על חשבון חברים שבחיים.

יובהר כי אין בהחלטתנו זאת כדי לקבוע שאין הקיבוץ יכול להשתנות ולהכיר בזכויות הורשה של חבריו, אלא שיכול הוא לעשות זאת מן היום הקובע ואילך וללא תחולה רטרואקטיבית.

תחולה רטרואקטיבית , מעצם מהותה , יוצרת אפליה בכך שלהורים שנפטרו מוענקות זכויות הורשה שמעולם לא היו להם , וממילא חייב זה לבוא על חשבון חברים אחרים.

 

מכל האמור לעיל , אנו מחליטים שלא לאשר את התקנון.

 

 

 

לסוגיית הרוב הדרוש לקבלת ההחלטה על שינוי התקנון

 

10.              הרוב הדרוש לאישור תקנון קרן מילואים הוא הרוב הדרוש לתיקון תקנון האגודה (תקנה 6(ב) לתקנות קרן מילואים).

11.              הרוב הדרוש לתיקון תקנון האגודה בקבוצת שילר הוא הרוב הדרוש בתקנות האגודות השיתופיות (ייסוד), התשל"ו-1976 (מאחר שתקנון הקיבוץ אינו קובע רוב אחר). רוב זה הוא נוכחות של 2/3 מהחברים ותמיכה של 3/4 מהמצביעים (תקנה 7(ב) לתקנות הייסוד).

 

12.              נציין כי תחילה ביקש ב"כ הקיבוץ אישור מוקדם לתקנון, לפי תקנה 7(ג) לתקנות האגודות השיתופיות (ייסוד), התשל"ו-1976. הוא נימק את בקשתו בהימשכות הליכי האישור במשרדנו וכן בטענה כי עקרונות ההסדר כבר אושרו ברוב הדרוש.

 

(מכתב ב"כ הקיבוץ מיום 12.7.06).

 

13.              לא סברנו כי זה המקרה המתאים לאישור מוקדם. ראשית, ענייננו באישור תקנון לפי תקנות האגודות השיתופיות (קרן מילואים), התשס"ה-2005. בתקנות אלה לא קיימת פרוצדורה של אישור מוקדם, וספק אם ניתן להקיש מ'תקנות הייסוד'. 

 

14.              גם לגופו של עניין לא סברנו שתקנון של קרן מילואים, שהוא עניין חשוב ב"חייה" של האגודה השיתופית, ראוי לו להתקבל בהליך של אישור מוקדם.

 

15.              בשלב מאוחר יותר נטען ע"י ב"כ הקיבוץ כי כל ההסדר אושר ברוב הדרוש לשינוי תקנון, ולפיכך הוא ביקש את אישורנו "הרגיל".

 

(תרשומת פגישה עם ב"כ הקיבוץ ומנהל הקהילה מיום 27.2.2007).

 

16.              יש לזכור שקרן המילואים בקבוצת שילר בנויה כקרן כללית, אשר הוקמה עוד לפני התקנת תקנות קרן מילואים, וכן קרן מענק עזיבה, שנדונה לפני התקנות ולאחריהן.

 

17.              תקנה 16(ג) לתקנות קרן מילואים קובעת כדלקמן -

"אישרה האגודה תקנון קרן מילואים לפני יום התחילה בהסכמת רוב חברי האגודה, יראו את התקנון כאילו אושר בהתאם לרוב הדרוש בתקנות אלה, ובלבד שהוא עומד בשאר הוראות התקנות".

 

18.              תקנון הקרן הכללית לא עמד לחלוטין בהוראות התקנות, אך השינויים שחלו בו (בעקבות הערותינו) לא היו שינויים מהותיים.

 

19.              לפיכך, בכפוף להמצאת אישור הקיבוץ על קבלת תקנון הקרן ברוב של חברי האגודה (כדרישת תקנה 16(ג) לתקנות קרן מילואים), ניתן לאשר את הקרן הכללית.

 

20.              לגבי תקנון מענק העזיבה (תקנון משנה של התקנון הכללי של קרן המילואים) - נבחן להלן את ההחלטות השונות שהתקבלו בקיבוץ - את תוכנן ואת הרוב שבו התקבלו[1].

 

 

21. לאחר בחינת התוצאות ניתן להסיק כי תקנון מענק העזיבה הפרטני לא נתקבל אפוא ברוב הנדרש לתיקון תקנון (שלושה רבעים מן המצביעים באסיפה כללית שבה נכחו לפחות שני שלישים מכלל חברי האגודה) , וגם מנימוק זה לא ניתן לאשרו.

 

           

            ניתן היום 5/6/07                                             טל בר-און עו"ד

 המזכירות תעביר החלטתי לצדדים      עוזר רשם האגודות השיתופיות                                                                             

 

 

---

 [1]  נציין כי ע"פ חלק ה' סעיף 1. ח' לתקנון, הקוורום הדרוש לחוקיותה של האסיפה הכללית הוא נוכחותם של שלושים חברי אגודה. דרישה זו מתקיימת בכל אחת מההחלטות שבחנו.