גביית ארנונה ממעונות יום של ארגון נשי חירות ישראל, על ידי עיריית צפת

ארגון נשי חירות ישראל (להלן: "הארגון") מחזיק בנכסים אחדים בצפת ומנהל בהם מעונות יום. הארגון הגיש את העתירה על מנת לעצור בעד עיריית צפת מלנקוט בהליכים מינהלים לגביית ארנונה, מים ואגרת ביוב ביחס לארבעה מעונות יום, הליכים שבמסגרתם הוטלו עיקולים על נכסי הארגון. הסך הכולל של החוב לו טענה עיריית צפת עמד על סך של 796,974 ₪.

בדיון שנתקיים בעתירה נסתבר כי חלק הארי של החוב אינו מבוסס מאחר שאחד מארבעת הנכסים לא הוחזק מעולם בידי העותרת, ולכן אין היא חייבת בכל סכום שהוא הנוגע לו, ומעון אחר הוחזק על ידי הארגון עד שנת 1993, ואז הועבר לידי עיריית צפת, וזו העבירה אותו להחזקתו של גוף אחר. על כן אין יסוד לחיוב הארגון בארנונה, מים ואגרת ביוב ביחס לשני המעונות הנ"ל.

נותרו שני ראשי חוב שעיריית צפת סבורה שהארגון חב לה והארגון מצידו כופר בחוב, ואלו הן:

ראש נזק ראשון והכרעת בית המשפט:

עיריית צפת טוענת לחוב בגין מים (11,302 ₪) וביוב (4,760 ₪) עבור נכס בגני הדר עד שנת 1993. הארגון טוען כי שילם את החוב זה מכבר, ומכל מקום אין זה הוגן כי דרישת התשלום תופנה אליו למעלה מעשור שנים לאחר שלא באה אליה דרישה משך שנים. 

במחלוקת זו ביכר בית המשפט את עמדת הארגון. בית המשפט קיבל את טענת הארגון שנהג לשלם באופן סדיר את כל חשבונותיה באותן שנים, ועיריית צפת מצידה המשיכה לספק מים למעונות בלא שבא כל סימן אודות העדרו של תשלום. העובדה כי עיריית צפת ביקשה לחייב את הארגון במים ואגרת ביוב גם לאחר שנת 1993, סותרת את החזקה לפיה לעיריית צפת חזקת התקינות על מעשיה ודיוקם של פנקסיה. על כך עומדת הטעות הנוספת שאוזכרה לעיל, לפיה ביקשה העירייה לחייב את הארגון בתשלום מיסים הנוגעים לנכס שמעולם לא הוחזק על ידי הארגון.

בית המשפט קבע כי טעויות אלה של עיריית צפת סודקות סדק בחזקת התקינות, ומצטרפים הטעמים של חלוף השנים הרבות בהן לא באה כל דרישת תשלום או הודעה על אי תשלום חוב, מביאים למסקנה כי לחוב עד שנת 1993 אין כל יסוד.

סיכומה של נקודה, יש לקבל את עתירת הארגון ככל שהיא נוגעת לדרישה לתשלום מים ואגרת ביוב עד לשנת 1993.

ראש נזק שני והכרעת בית המשפט:

עיריית צפת חייבה את הארגון בתשלום עבור פינוי אשפה. הארגון טוען כי אגרת פינוי אשפה היא חלק בלתי נפרד מן הארנונה, ולכן מאחר שאגרת פינוי אשפה היא במהותה ארנונה, והארגון פטור מתשלום ארנונה, הפטור חל גם על חיוב זה.

ברע"א 1816/97, מדינת ישראל נ' עיריית חיפה, פסק בית המשפט העליון כי "אגרת פינוי אשפה היא במהותה ארנונה", ולכן- גוף הפטור מתשלום ארנונה, פטור גם מתשלום "אגרה" זו. הלכה זו לא שונתה ובדנ"א 2687/00 עיריית חיפה נ' מדינת ישראל, נקבע כי חיוב שחייבה עירייה בגין אגרת אשפה, צריך שיתבטל.

הפטור הניתן לארגון מתשלום ארנונה מקורו בפקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין) 1938. פקודה  זו תוקנה בשנת 2002 והוסף לה סעיף 5ג, המסדיר תשלום ארנונה בסכום מופחת לגופים, הזוכים, על פי אותה פקודה, לפטור מתשלום ארנונה. דא עקא, אותו תיקון עצמו פטר מעונות יום גם מן התשלום החלקי.

אין חולק, כי העותרת מנהלת בנכסיה, אלה שבגינם חויבה בארנונה, מעונות יום. על כן, משנת 2003 היא זכאית לפטור מלא מארנונה, על פי אותו תיקון הנזכר למעלה.

על כן, קבע בית המשפט כי החיוב בארנונה, בין שלבש כסות של אגרת אשפה ובין של ארנונה בסכום מופחת, לא היה בסיס חוקי, ולכן יש לראותו כבטל. אין על הארגון לשלמו, ואין בידי עיריית צפת לגבות הימנה.

מן המקובץ עולה כי עתירתו של הארגון במקומה הייתה. עיריית צפת לא תגבה כל סכום שהוא מארגון נשי חירות ישראל, מן הסכומים שביקשה לחייבה בהם, אלה בגינם הוגשה העתירה.

עיריית צפת תשא בהוצאות בסך של 10,000 ₪.

ניתן ביום 09.11.2008.