גרירת רגליים על ידי הרשויות תוביל לנשיאתן בהוצאות

עניינה של העתירה הינה דרישת עיריית קריית אתא (להלן: "העירייה") שיאושר לה לגבות דמי כניסה למתחם ה'ספורטק' שבעיר (להלן: "המתחם"), ממבקרים שאינם תושבי העיר.

רקע:

המתחם הוקם על ידי העירייה בשנת 2008. בשנת 2012 החליטה העירייה לגבות דמי כניסה ממי שאינו תושב העיר. לטענתה, גביית התשלום נעשתה לצורך מימון תחזוקת המתקן שגדלה ככל שגדלה כמות המבקרים.

ביום 14.07.2013, הוגשה עתירה מנהלית נגד החלטת העירייה בה התבקש ביהמ"ש להורות על ביטול הגבייה. ביהמ"ש המחוזי ביושבו כבית משפט לעיניינים מנהליים הכריע כי ללא אישור שר הפנים, העירייה אינה רשאית לגבות דמי שימוש במתחם.

לאור זאת, ביום 21.10.2014, פנתה העירייה לשר הפנים (להלן: "המשיב") בבקשה שיאשר לה לגבות את דמי הכניסה למתחם. פנייתה זו ועוד רבות אחרות לא זכו למענה. ביום 12.04.2012, הגישה העירייה את העתירה דנן בדרישה כי השר יפעיל את סמכותו לפי סעיף 249(8) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") ויקבע כללים למתן אישור גבייה בכפוף להוראות הסעיף.

מנגד, המשיב טען כי יש לדחות את העתירה בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית. מאחר ולא קיימים כללים אחודים למתן היתר לגביית דמי כניסה לגנים ציבוריים, לפי הפקודה, לטענת המשיב ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת היא זו שבסמכותה להעניק אישור. כמו כן, גם במידה ולמשיב הזכות לקבוע את הכללים, בהתאם להוראות סעיף 249(8) לפקודה, הסמכות היא סמכות שברשות הנתונה לשיקול דעתו של הקובע ועל כן, לא ניתן לחייבו להעניק את ההיתר. לטענות אלו השיבה העירייה כי מפרשנות סעיף 249(8) לפקודה, ניתן ללמוד כי הסמכות לקביעת כללים היא סמכות שבחובה הנדרשת ליישום החוק ונתונה למערער. כמו כן, העירייה הלינה על משך הזמן הארוך שהיה דרוש למערער בכדי לקבוע כללים אלו.

בתום הבחירות לכנסת ה-24 ולאחר השבעת ממשלת ישראל ה-36, שרת הפנים הנכנסת החליטה שלא להוסיף ולקדם את תיקון הפקודה. יחד עם זאת, הודיעה השרה כי בכוונתה לקדם קביעת כללים שיאפשרו היתר לגביית דמי כניסה ואף הוגשה טיוטה לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.

דיון והכרעה:

ביהמ"ש בא לכדי מסקנה כי העתירה מצתה את עצמה במתכונתה הנוכחית ועל כן, דינה להימחק. מעת הגשת הטיוטה לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, הסמכות לקידום הדיון בתקנות מסורה לוועדה אשר איננה צד לעתירה.

יחד עם זאת, ביהמ"ש הדגיש כי מאז הגשת הבקשה על ידי העירייה חלף זמן רב, הרבה מעל למצופה וללא כל התחשבות בנזקים הפוטנציאליים שנגרמו לעירייה מעיכוב זה.

סיכום:

העתירה נמחקה.

המשיב יישא בהוצאות העותרת על סך 25,000 ₪.

ניתן ביום: ה' בתמוז התשפ"ב, 04 ליולי 2022.