דגנית, אשר בעלה מעל בכספי קיבוץ משגב עם, החליטה לעזוב את הקיבוץ, ועתה היא תובעת מהקיבוץ שיוך דירה ודמי עזיבה

דגנית אנג'יוני, חברת קיבוץ משגב עם בין השנים 1989-2006 טוענת, כי היא זכאית לשיוך דירה בקיבוץ על שמה, בהתאם להחלטה שהתקבלה טרם עזבה את הקיבוץ. עוד היא מוסיפה, כי בסמוך לאחר שהודיעה על עזיבת הקיבוץ, נתבקשה לחתום על מסמך, לפיו היא מוותרת על זכויותיה לשיוך דירה, כשמדובר בהטבה כספית הנאמדת בסך של 340,000 ₪, ומאחר וסירבה לחתום, הקיבוץ פעל לנשלה מזכויותיה. כמו כן, טענה דגנית, כי היא זכאית לקבל דמי עזיבה, בסך של 167,462 ₪.

הרקע לעניין זה הוא אירוע מלפני מספר שנים, בו נחשדו דגנית ובעלה, כי הם לוקחים לכיסם הפרטי כסף ממכירות ענף הדגים עליו אחראי היה הבעל, במקום להעבירו לקיבוץ. אך בעוד הבעל הודה בהאשמות כנגדו, האישומים כנגד דגנית נמחקו, ובני הזוג נתגרשו בעקבות האירועים.

לטענתה של דגנית, תושבי הקיבוץ והקיבוצים בסביבה אשר שמעו על המקרה, החלו להתנכל לה ולילדיה לאורך שנים, לרבות ניקוב צמיגים, ניתוק קשרים, השפלות ואף אלימות פיזית כלפי ילדיה מחבריהם ללימודים.

לאור זאת, טוענת דגנית, כי היא הבינה שהקהילה אינה רוצה בה, וכי בקיבוץ מסתובבים אנשים מוסתים ושטופי שנאה המהווים סכנה לשלומה ולשלום ילדיה. ומוסיפה, כי הקיבוץ רמס את כבודם, את שמם הטוב, את זכותם לחיים בכבוד בקהילה, הרס את מרקם חייהם והפך את חייהם לסיוט.

מנגד, טוען הקיבוץ, כי לא ננקטו פעולות במטרה להוציא את דגנית מהקיבוץ, ומוסיף כי הוא לא האשים את דגנית במעילה של בעלה, אלא פעל אך ורק על מנת לברר את היקפה.

הקיבוץ אינו חולק על טענתה של דגנית, כי הייתה חברת קיבוץ ביום הקובע אולם טוען, כי מלבד קבלת ההחלטה בנדון לא התקבלו החלטות המסדירות את הליך השיוך, ובנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע כיום מה הן זכויותיה, אם בכלל. הקיבוץ ציין, כי טרם נעשה שיוך שמי המקנה לחברים דירת מגורים ספציפית, ועל כן אין לדגנית זכות כלשהי בדירה בה התגוררה בטרם עזבה את הקיבוץ. עוד ציין הקיבוץ, כי המחוקק קבע ששיוך דירה ייעשה על חשבון דמי עזיבה, ועל כן אין לתבוע גם שיוך דירה וגם דמי עזיבה.

ביום 17.10.10 הגישו הצדדים הסכם פשרה ובקשה לפסק דין חלקי, שקיבל תוקף של פסק דין.

במסגרת הסכם הפשרה, הסדירו הצדדים את המחלוקת אשר נתגלעה ביניהם באשר לדמי העזיבה להם זכאית דגנית, העומדים על פי ההסכם על סך של 186,243₪.  לפיכך, המחלוקות אשר נותרו בין הצדדים הינן שאלת זכאותה של דגנית לשיוך דירה, חובו של הקיבוץ כלפיה והשאלה האם התובעים זכאים לפיצוי כלשהו בשל התנהלות הקיבוץ, הפרת התקנון ופגיעה בשמה הטוב של דגנית.

בית המשפט מצא, כי אמנם התביעה כנגד דגנית ובעלה לשעבר הוגשה בהתאם להחלטת מועצת המנהלים, ולא לאחר ישיבה של האסיפה הכללית, כפי שמתבקש בסעיף 52 לתקנון הקיבוץ, אך הוסיף, כי יחד עם זאת, אין בכך כדי להוכיח, כי הקיבוץ הפר את התקנון כלפי דגנית.

בית המשפט הוסיף, כי לא הוכח שהייתה התארגנות של חברי הקיבוץ להחרים את דגנית או להביאה לכך שתעזוב את הקיבוץ, וגם לא הוכח קיומו של חרם קולקטיבי, אלא נראה שמדובר היה בהחלטה אישית של כל חבר וחבר, כיצד לנהוג לאור הדברים שהתגלו, בהתאם לאישיותו, אופיו, מצפונו, ומידת הקרבה שחש לדגנית.

אמת הדבר, כי לאחר שהתפוצצה הפרשה עברו דגנית וילדיה תקופה קשה, אך יחד עם זאת, הקיבוץ איננו אחראי לנזקים אשר נגרמו בשל התפוצצות הפרשה, כי אם הבעל.

בנוסף לכל האמור, בית המשפט דחה אף את טענתה של דגנית באשר לפגיעה בשמה הטוב, ואף איננו מקבל הטענה שיש לראותה כמי שסולקה למעשה מהקיבוץ ולא כמי שעזבה בהתאם לבחירתה האישית.

באשר לשיוך הדירות – אמנם נתקבלה בקיבוץ החלטה באשר לשיוך דירות ומועד החלטה זו מהווה את היום הקובע, אולם טרם נעשו הליכים נוספים. מאחר ושיוך דירות הינו הליך ארוך והאישור העקרוני באסיפה הכללית הינו תחילתה של הדרך בלבד, ממילא לא ניתן לדון בזכויות קנייניות. ואם כן, השאלה שנותרה היא, האם לאחר שדגנית עזבה את הקיבוץ וקיבלה דמי עזיבה, היא זכאית לשיוך דירה על שמה או לקבל את שוויה של הזכות האמורה בכסף.

תקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש), קובעות בתקנה 5, כי הקיבוץ ישייך דירות לחבריו על חשבון דמי העזיבה המגיעים לחבר, בהתאם להסדרים שיקבע הקיבוץ בתקנונו ובהתאם לדין כפי שיהיה מזמן לזמן. בהתאם לתקנות האמורות חבר קיבוץ אינו זכאי לקבל גם דמי עזיבה וגם זכות לשיוך דירה ועליו לבחור בין שתי ההטבות. חבר המקבל דמי עזיבה מוותר בכך על זכותו לשיוך דירה. בנסיבות האמורות, הרי שלא קמה לדגנית זכות לשיוך דירה על שמה ודין תביעתה בעניין זה להידחות.

לא עלה בידי התובעים להוכיח טענותיהם באשר להפרת התקנון, באשר לאחריות הקיבוץ לפגיעה בשמה הטוב של דגנית, ואף לא עלה בידם להראות כי הם זכאים לפיצויים עקב סילוקם מהקיבוץ. בנוסף, חלק מחובו של הקיבוץ כלפי דגנית טרם התגבש ומהחלק אשר התגבש יש לקזז את חובה של דגנית כלפי הקיבוץ. כמו כן קבע בית המשפט, כי דגנית אינה זכאית לשיוך דירה על שמה.

לאחר שקילה ובחינה של טענות הצדדים ולאור העבודה כי הצדדים הגיעו לפשרה לאחר הגשת התביעה, דין התביעה להידחות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן ב- ה' תמוז תשע"א, 07 יולי 2011, בהעדר הצדדים.