בפני עוזרת רשם האגודות השיתופיות דנה ביאלר, עו"ד. תיק מס' 324/461/2005 כפר חסידים מושב עובדים דתי אגודה שיתופית חקלאית נ' אלי יונאי.

בפני עו"ד דנה ביאלר                                                                 

עוזרת רשם האגודות השיתופיות

 

תיק מס' 324/461/2005

                 

 

בעניין:             כפר חסידים מושב עובדים דתי אגודה שיתופית חקלאית בע"מ

                        המשיג;

 

 

ובעניין:           אלי יונאי                                

                       

המשיב;

 

 

ה ח ל ט ה

בפני השגת המשיג מיום 16/2/2015 על החלטת כב' הבורר עו"ד אסף רון, אשר מונה כבורר יחיד בסכסוך שבין הצדדים, שלא לפסול עצמו (להלן – "ההשגה").

 

העובדות הצריכות לעניין:

1.             הרקע לתיק זה בכללותו מפורט בהרחבה בהחלטתי מיום 26/11/2014, ואין בכוונתי לחזור על הדברים האמורים שם.

2.             לעניין הרקע להשגה כהגדרתה לעיל, הרי שיש להדגיש את העובדה כי בתיק זה, עו"ד רון הוא הבורר השלישי במספר שמונה לשם בירור הסכסוך שתחילתו היא למעשה עוד בשנת 2005.

כבורר מונה תחילה עו"ד משה גבע ביום 30/11/2005. המדובר בבורר בעל שיעור קומה וניסיון רב בניהול הליכי בוררות והכרעה בהם בתחום דיני האגודות השיתופיות. בעקבות בקשת המשיב לפסול את עו"ד גבע (5/12/2006), ולאחר דיון שהתקיים בהשגה זו (23/1/2007), נקבע (17/4/2007) כי במקומו של עו"ד גבע ימונה עו"ד רון בן מיור (להלן בפרק זה - "הבורר"). אף הוא בורר בעל רקע דומה אשר שמו הולך לפניו.

3.             כאמור בהחלטתי מיום 26/11/2014, מן החומר שבתיק עולה כי בפני כב' הבורר עמדה בקשה לסעד זמני בדמות צו מניעה, וכב' הבורר נעתר לבקשה זו (19/2/2008) לאחר קבלת עמדת הצד השני ולאחר שנערכו בעניין זה מספר דיונים. עוד עולה מן התיק כי כב' הבורר לא שלח את הכרעתו זו לצדדים והודיע להם כי הכרעתו תישלח להם בכפוף לתשלום שכרו. מאוחר למועד זה הגישה האגודה בקשה לפסלות כב' הבורר. כב' הבורר התמהמה עם מתן הכרעה בבקשת הפסילה בשל ששכר טרחתו לא שולם ואף הודיע על כך בהחלטה מיום 15/5/2008. ביום 11/6/2008 הגישה האגודה בקשה לרשם האגודות השיתופיות (להלן – "הרשם") להורות לכב' הבורר ליתן החלטה בבקשת הפסילה. הרשם קבע (29/12/2008) כי האגודה תשלם את שכרו של כב' הבורר וזה יכריע בבקשתה בתוך 7 ימים למן התשלום.

4.             ביום 28/1/2009 הכריע כב' הבורר בבקשת הפסילה וקבע כי לא ימשיך לדון בתיק זה אלא אם יורה לו כך כב' הרשם או מי מטעמו.

5.             בסייפת החלטתי מיום 24/11/2014 נכתב כך (ההדגשות אינן במקור):

"כב' הבורר פסל עצמו מלדון בסכסוך דנן. אמנם, פסילתו סוייגה בכך שאם הרשם או מטעמו יורה לו אחרת – יכבד את ההוראה. עם זאת, לאור פרק הזמן שחלף מהחלטתו של כב' הבורר לפסול עצמו, לאור העובדה כי היתה זו האגודה אשר ביקשה את פסלותו ולאור הרצון לשמור את אמונם של הצדדים בהליך הבוררות, מצאתי למנות בורר חליף אשר יכריע בתביעה שכנגד, ובכל המחלוקות העולות ממנה.

כבורר חליף ימונה עו"ד אסף רון, מטירת הכרמל, אתגר 1 - בית תבור, טל': 04-9542230."

6.             כנדרש על פי כל דין, בקשת פסלותו של כב' הבורר החליף עו"ד רון הונחה בפניו, והוא מצא לדחותה. על רקע זה הוגשה ההשגה כהגדרתה לעיל.

 

טענות המשיג בפניי:

7.             בפתח טענות המשיג (להלן גם – "האגודה"), טוען הוא כי לאחר התלבטות הוגשה השגה זו לרשם, חרף העובדה כי "המדובר בבוררות שאינה סטטוטורית ובהתאם חל על הבוררות חוק הבוררות" (סעיף 2 להשגה).

8.             לטענת האגודה, כב' הבורר הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו מתוקף תפקידו, עת לא גילה כי הגיש בעבר תביעה כנגד האגודה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.א 2704-02-09).

9.             טוענת האגודה כי משהליך הבוררות לגופו טרם החל, הרי שלא ייגרם כל נזק מהחלפתו של עו"ד רון (להלן מעתה – "הבורר") בבורר אחר בנקודת הזמן הזו.

10.         מאוחר להחלטת כב' הבורר שלא להיעתר לבקשה לפסלו, כך לטענת האגודה, נתגלה לה כי בתביעה אחרת בה כב' הבורר בעצמו היה התובע, נדחתה תביעתו ל"אכיפת הסכם אשר לטענתו הקנה לו אופציה לרכוש נחלה במושב צרופה... תביעתו של כב' הבורר נדחתה, תוך שנקבעות קביעות לא פשוטות (לשון המעטה) כנגד כב' הבורר, שיש בהן כדי לפגוע באמון הנתבעת בכבוד הבורר בכלל ובפרט לאור נסיבות התביעה דנן. בקצירת האומר יצוין, כי אחת מטענות הנתבעת היא כי מר יונאי החליט את ההחלטה נשואת המחלוקת ביחס לעצמו ובעת ששלט בוועד... אופי טענות אלו, מזכירות את הטענות והקביעות כנגד כב' הבורר בפסק הדין בענייננו. למען ההגינות יצוין, כי טענה זו לא עלתה בפני כב' הבורר בבקשה לפסילתו באשר היא התגלתה לנתבעת רק לאחר מתן החלטתו בבקשה לפסילת הבורר." (סעיף 11 להשגה).  

11.         נוכח כל האמור מבוקש למנות בורר אחר. 

 

טענות המשיב בפניי:

12.         ביום 22/2/2014 התקבלה במזכירות 'תגובת התובע לבקשת הפסילה / הערעור על החלטת הבורר שלא לפסול עצמו מטעם הנתבעת' (להלן – "התשובה להשגה"). בתשובה להשגה שב המשיב ומפנה לרקע כמפורט לעיל, לרבות העובדה כי תחילתו של הסכסוך מושא הליך הבוררות בשנת 2005, ולרבות העובדה כי שני בוררים קודמים כבר נפסלו.

13.         טוען המשיב כי על ההחלטה בה מונה כב' הבורר מיום 26/11/2014 "לא הגישה [האגודה] כל השגה... ואף לא עתרה לביטולה בפני הערכאה המוסמכת" (סעיף 3 לתשובה להשגה).

14.         בהחלטתו המקדמית הראשונה, כך לטענת המשיב, בה הורה כב' הבורר על הגשת כתבי הטענות "בריישא להחלטה צויין מפורשות – "בוררות על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות" (סעיף 5 לתשובה להשגה).

15.         האגודה עושה כל שלאל ידה על מנת לדחות את בירור הסכסוך מושא תיק בוררות זה, לרבות בקשת ארכה להגשת כתב הגנה שנענתה על ידי כב' הבורר; הגשת בקשה למחיקה על הסף; בקשה לפסילת כב' הבורר.

16.         בקשת המשיגה נובעת למעשה מכך שלא השלימה עם החלטתי מיום 26/11/2014 באשר לפתיחת תיק הבוררות אשר נסגר שלא כדין. כך, לטענת המשיב, הגישה המשיגה לכב' הבורר בקשה לסילוק על הסף שם בין השאר טוענת היא טענות באשר למסגרתו הנורמטיבית של הליך בוררות זה תוך שמנסה היא לטעון כי המדובר בהליך בוררות הכפוף לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן – "חוק הבוררות") ואין המדובר בהליך בוררות סטטוטורית (ההבדלים בין ההליכים יפורטו בהמשך). משכב' הבורר הבהיר כי אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות הרשם ומשהמשיגה, כך לדעת המשיב, התרשמה כי אין בכוונת כב' הבורר לקבל את טענותיה המקדמיות בעניינן הודע כי תתקבל החלטה בהקדם האפשרי, "החליטו הנתבעת ובא כחה [כך במקור] לנבור בעברו של הבורר, וגילו כי בחודש 2/09 הגיש הבורר תביעה כנגד הנתבעת" (סעיף 14 לתשובה להשגה).

17.         נוכח התנהלותה הבלתי ראויה של האגודה, מבקש המשיב לדחות את בקשתה תוך השתת הוצאות לדוגמא, וזאת ביתר שאת נוכח הימנעות הרשם בהחלטותיו הקודמות מלהטיל על האגודה הוצאות כלשהן.

 

דיון והכרעה:

טענות האגודה באשר למסגרת הנורמטיבית של הליך הבוררות דנן

18.         האגודה, פתחה השגתה בתהיות באשר להיות הרשם האכסניה המוסמכת לדון בטענותיה לפסלות כב' הבורר שכן לטענתה (סעיף 2 להשגה) "המדובר בבוררות שאינה סטטוטורית ובהתאם חל על הבוררות חוק הבוררות. בהתאם לסעיף 11 לחוק הבוררות, על המבקש לפסול את הבורר להגיש בקשתו לבית המשפט, כך שלכאורה, אין מקום להגיש בקשה זו לכב' רשם האגודות השיתופיות".

19.         ובכן, ההוראה הקובעת את מסגרתו הנורמטיבית של הליך בוררות הנה סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – "הפקודה") אשר אלה הם סעיפיה הרלוונטיים:

"(1)       רשאית אגודה רשומה לקבוע בתקנותיה הוראות בנוגע ליישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה, בין ע"י הרשם או באופן אחר; תביעה של אגודה רשומה לכל חוב או דרישת תשלום המגיעים לה מחבר, ממי שהיה חבר, או מן הממונה, או מן היורש או הנציג החוקי של חבר שמת, לרבות קנס שיוטל בהתאם לתקנות האגודה, בין שהודו ובין שלא הודו באותו החוב או באותה דרישת התשלום, הריהי סכסוך הנוגע לעסקי האגודה כמשמעותו בסעיף-קטן זה.

(2)        אם קבעו תקנות האגודה שיש להביא בפני הרשם לשם הכרעה כל סכסוך או סוג או סוגים של סכסוכים בנוגע לעסקי האגודה אשר יתגלעו –

(א)        בין חברים, מי שהיו חברים ואנשים התובעים באמצעות חברים, מי שהיו חברים וחברים שמתו, או

(ב)        בין חבר, מי שהיה חבר או אדם התובע באמצעות חבר, מי שהיה חבר או חבר שמת, ובין האגודה, הועד שלה או כל פקיד או סוכן של האגודה, או

(ג)         בין האגודה או הועד שלה ובין כל פקיד או מורשה של האגודה, או

(ד)        בין האגודה ובין כל אגודה רשומה אחרת,

הרי משקיבל הרשם את הבקשה לישוב הסכסוך רשאי הוא –

(אא)      ליישב את הסכסוך בעצמו, או

(בב)      בכפוף לתקנות שתיקבענה, להעבירו לבורר או לבוררים."

20.         עיון בסעיף מעלה כי ניתנת ביד אגודה שיתופית הזכות לבחור כי סכסוכים הקשורים בעסקי האגודה (כמשמעות מונח זה בהלכה הפסוקה) יובאו להכרעה בפני בורר. כבורר יכול להיבחר הרשם או אחר. על ההבדלים בין אזכור הרשם בסעיף 52(1) לפקודה ובין אזכורו בסעיף 52(2) לפקודה אעמוד בהמשך. מכאן כי על מנת לבחון את המסגרת הנורמטיבית החלה על הליך הבוררות יש לבדוק את לשון סעיף יישוב הסכסוכים שבתקנון האגודה.

יש לזכור כי הוראה בתקנון המפנה את בירור הסכסוך לרשם, מביאה לכך שהליך הבוררות יקבל אופי ייחודי ובשמו המקצועי הליך בוררות סטטוטורית אשר כאמור חוק הבוררות אינו חל עליו. ראו ס. אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א' מהדורה רביעית מיוחדת בעמ' 205. כפועל יוצא מכך – מקום בו תקנון האגודה הפנה לגוף שאינו הרשם – או אז המסגרת הנורמטיבית של הליך הבוררות הוא חוק הבוררות, בעוד שמקום בו הסעיף הפנה לרשם – כי אז המדובר בבוררות סטטוטורית הכפופה לפקודה ולתקנות שמכוחה – תקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב-1972 (להלן – "תקנות הבוררות").

21.         אפנה כעת לבחון את תקנון האגודה: סעיף 1 לחלק ו' הוא סעיף יישוב הסכסוכים בתקנון וזו לשונו (ההדגשות שלי ד.ב):

"סכסוך בגלל עסקי האגודה אשר יתגלעו בין חברים... מצד אחד ובין האגודה... מצד שני יימסר לשני בוררים המתמנים אחד אחד על ידי כל צד לסכסוך. הבוררים נותנים את החלטתם פה אחד או במקרה של העדר הסכמה ביניהם בוחרים בורר שלישי מכריע. במקרה של העדר הסכמה ביחס לבורר המכריע יבחר הוא ע"י הנהלת משפט... או ע"י רושם האגודות השיתופיות., בתנאי...

סכסוכים הנוגעים לפירוש התקנות הללו ימסרו להכרעת ועד בוררות מוסכמת או בהעדר הסכמה לועדה כזאת לרושם האגודות השיתופיות"

כלומר סעיף זה מורה כי יש לברר סכסוכים בבוררות זבל"א, כאשר במקרה של אי הסכמות באשר לזהות הבורר המכריע - פונים לרשם שימנה את הבורר המכריע בלבד. כלומר, אין המדובר בסמכויות הניתנות לרשם בהתאם להוראת סעיף 52(2) לפקודה להכריע בסכסוך לגופו כי אם בהתאם לסעיף 52(1) לפקודה.

המשך הסעיף מפנה לרשם בהקשר נוסף: בהעדר הסכמה מקום שיש לברר סכסוך בפני ועדה מוסכמת – פונים לרשם למינוי בורר, אך בסוג סכסוכים מסוים – "סכסוכים הנוגעים לפירוש התקנות הללו" בלבד. כלומר, בסכסוכים אלה בלבד, ניתן לרשם מנדט לברור בסכסוך בעצמו – כלומר בוררות סטטוטורית.

22.         בסעיף 11 להחלטתי מיום 26/11/2014 נכתב כי (ההדגשות אינן במקור):

"מטענות המבקש עולה כי התביעה שכנגד אשר הוגשה הינה למעשה בקשה להצהיר כי האגודה פעלה שלא כדין עת ביטלה זכות שימוש בלתי הדירה בקרקע חקלאית בשטח בן 8 דונם, שהוקצה למבקש בדין וכפיצוי עבור גריעת שטח דומה משטחיו, וזאת עוד בשנת 1997."

23.         כלומר, בסכסוך דנן, את אופיו קבע המשיב בהגישו את התביעה שכנגד, אינו סכסוך הנוגע "לפירוש התקנות הללו" כמוגדר בסייפת סעיף יישוב הסכסוכים שבתקנון, אלא סכסוך הנכנס בגדרה של הריישא, שם סמכויות הרשם מצומצמות, והוא פועל מכוח סעיף 52(1) לפקודה כאשר על הליך הבוררות חל חוק הבוררות.

24.         בסכסוך המפורט בתביעה שכנגד - האגודה וחבריה לאהסמיכו את הרשם להכריע בעצמו בבוררות סטטוטורית לפי סעיף 52(2) לפקודה, אלא למלא תפקיד פונקציונלי וספציפי מתוקף מומחיותו והיכרותו את תחום דיני האגודות השיתופיות והפועלים בו: מינוי בורר שלישי מכריע.

25.         יפים לעניין זה הדברים המובאים בספרו של המלומד ח. כהן אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה עמ' 574-575 (ההדגשות שלי ד.ב):

"מנוסח סעיף 52 יכול להתפרש כאילו רשאית האגודה להתקין בתקנונה הוראה ביחס לישוב סכסוכים הנוגעים ל"עסקי האגודה", בשלושה מסלולים:

האחד, באמצעות הרשם, השני, ב"אופן אחר" כמו ועדה, משפט חברים וכו', והשלישי, זה המנוי בסעיף 52(2), דהיינו, בוררות סטטוטורית ע"י הרשם או בורר המתמנה על-ידו כהחלטתו ניתנת לערעור בפני הרשם.

והשאלה המתעוררת היא, למה התכוון המחוקק כשציין בסעיף 52(1) בוררות "באמצעות הרשם"? האם לא התכוון למעשה לאמור בסעיף 52(2), או האם התכוון להעניק לרשם בנפרד מסמכותו לברר סכסוך עפ"י סעיף 52(2) סמכות נפרדת לשמש כבורר, או למנות בורר שלא במסגרת סעיף 52(2).

הפרשנות שניתנה ע"י מתקין תקנות  האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) היא, שניתנה לרשם סמכות נפרדת מזו הנתונה לו עפ"י סעיף 52(2). הוא רשאי למנות בורר שלישי בבוררות זבל"א.. הוא רשאי למנות בורר שלא נתמנה בדרך האמורה בתקנות האגודה, ע"י ברית סיוע.. ורשאי הוא להחליף בורר(גם כזה שצד מינה) אם אינו ראוי לאמון הצדדים...

סמכויות רחבות אלה שהוענקו לרשם מכח תקנות הבוררות מעוררות תמיהה, האם מכח סעיף 52(1) נתנו לרשם סמכויות כה רחבות בבוררות המתנהלת בין הצדדים עפ"י חוק הבוררות והנמצא בסמכותו של ביהמ"ש? נראה, שפרשנות זו נוגדת את כוונת המחוקק ויש להעדיף את הפרשנות האומרת שכוונת האמור בסעיף 52(1) בהקשר לרשם היא לבוררות המתנהלת עפ"י סעיף 52(2). ואילו סמכות הרשם בפניה אליו שלא לפי סעיף 52(2) הינה רק למינוי הבורר שידון לפי חוק הבוררות."

26.         מסכימה אנוכי עם מתקין התקנות ועם המחבר ח. נועם כאמור בציטוט לעיל: יכולה בהחלט להיות לרשם סמכות כפולה למנות בורר הן בהליך בוררות הכפוף לחוק הבוררות ובוודאי בהליך בוררות סטטוטורית: מקום בו נתן התקנון ביד הרשם סמכות להכריע בסכסוך – כי אז המדובר בבוררות סטטוטורית. בעוד שמקום בו ניתנה ביד הרשם סמכות מצומצמת בלבד, כגון במקרה דנן – למנות בורר נוסף, הרי שהכוונה היתה שגם הבורר הנוסף אשר עשוי להתמנות על ידי הרשם בהיעדר הסכמת הצדדים – אינו משנה את המסגרת הנורמטיבית של הדיון, ולפיכך סמכות הרשם למנות בורר שלישי מכריע כפופה לסעיף 52(1) לפקודה וחל עליה חוק הבוררות (אינה בוררות סטטוטורית).

27.         אלאל שדברים אלה אינם חזות הכל.

28.         כבר כעת אומר כי טוב היה לו תהיות האגודה בעניין המסגרת הנורמטיבית החלה על הליך הבוררות מושא החלטה זו כלל לא היו מובאות בפניי, וכי טענה זו מעלה רושם שאין להתעלם ממנו, כי האגודה עושה כל שלאל ידה על מנת לדחות עוד ועוד את ההכרעה בסכסוך זה. אפנה לבחון את חומר הראיות שבפניי לעניין זה:

29.         האגודה היא אשר פנתה לרשם למינויו של בורר בסכסוך בינה ובין המשיב. וכך נכתב בכתב התביעה שהגישה האגודה לרשם עוד ביום 24/11/2005 באמצעות בא-כוחה הנוכחי (ועיננו הרואות כי גם כאן אין המדובר על סכסוך בנוגע ל"פירוש תקנות אלה" כלשון התקנון כי אם לסכסוך המאופיין בריישא סעיף יישוב הסכסוכים והכפוף לחוק הבוררות):

"15.     התובעת [האגודה] הציעה כי מטעמה ישמש בורר יוסי חיוט ומסרה את הדבר לנתבע.

16.       לאחר שהנתבע לא נתן עמדתו ביחס להצעת התובעת, נשלח לנתבע מכתב ובו הוא מתבקש ליתן את עמדתו בהקדם.

...

19.       ביום 20.10.03..., החליטה התובעת להפנות את הסכסוך לרשם האגודות השיתופיות.

22. אשר על כן מתבקש רשם האגודות השיתופיות הנכבד להורות כדלקמן:

22.1 לקבוע כי התובעת הינה בעלת הזכויות במקרקעי המחלוקת...

22.2 לקבוע כי לנתבע אין זכויות...

22.3 להורות על פינוי הנתבע ממקרקעי המחלוקת.

23. כן מתבקש רשם האגודות השיתופיות הנכבד להורות על חיוב הנתבע בהוצאות...

24. לבורר יש את הסמכות לדון בתביעה מכח תקנון התובעת, הסכמת הצדדים ובהתאם לסעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות."

30.         הגם שסעיף 24 לכתב התביעה אינו מפנה לסעיף קטן (2) במפורש ורק מאזכר את סעיף 52 באופן כללי, הרי שאין מחלוקת כי גם האגודה, בפנייתה לרשם לבירור המחלוקת סברה כי לרשם סמכות לדון בעצמו בתביעתה או למנות בורר. כלומר, אף לרגע לא הזכירה האגודה כי מבוקש למנות בורר הכפוף לחוק הבוררות או בורר שלישי מכריע כמצוות ריישת סעיף יישוב הסכסוכים שבתקנון, אלא פנייתה מצביעה על סמכות הרשם לפיה הוא בעצמו או בורר מטעמו יבררו הסכסוך לגופו - סמכות שהיא במובהק סמכות הרשם בבוררות סטטוטורית בלבד הכפופה לסעיף 52(2) לפקודה.

31.         זו היתה עמדתה של האגודה ביום הגשת התביעה אשר פתחה את הליך הבוררות מושא החלטה זו. ביום 30/11/2005 מונה כבורר עו"ד משה גבע. בכתב המינוי נכתב באופן מפורש כי הבורר ידון ויכריע בסכסוך בהתאם לסעיף 52(2) לפקודה.

ביום 23/7/2007 מונה כבורר עו"ד רון בן מיור. אף בכתב מינויו נכתב באופן מפורש כי הבורר ידון ויכריע בסכסוך בהתאם לסעיף 52(2) לפקודה.

32.         כלומר, גם הרשם בעת היעתרותו לבקשת האגודה למינוי הבורר וכן בעת היעתרותו לבקשת המשיב לפסילת הבורר הראשון סבר כי המדובר בבוררות סטטוטורית אשר חוק הבוררות לא חל עליה. לו סברה האגודה כי הרשם נפל לכדי שגגה שומה עליה כי היתה פונה בבקשה לתיקון כתבי המינוי. אך האגודה לא פנתה בבקשה לתיקון כתבי המינוי כאמור, ולטעמי – לא בכדי.

33.         אמנם, מינויו של כב' הבורר עו"ד רון לא הוכתר בכותרת "מינוי בורר עפ"י סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות" כבשני המינויים הקודמים, מן הטעם שמינויו נעשה אגב החלטתי המנומקת והארוכה מיום 26/11/2014, בה כלל לא העליתי על דעתי כי מסגרתו הנורמטיבית של הליך הבוררות מוטלת בספק, אך גם אנוכי וגם כב' הבורר סברנו כי מינויו כפוף לסעיף 52(2) לפקודה – בוררות סטטוטורית, בהתאם למינויים של שני הבוררים הקודמים לו.

34.         יודגש, כי גם בדיון שהתקיים בפני, לא העלתה האגודה ולו טענה אחת בדבר מסגרתו הנורמטיבית של הליך הבוררות. נטענו בפניי טענות לגופו של עניין ולגופה של הבקשה להורות על פתיחת תיק הבוררות, אך היה על האגודה להביא בחשבון גם את האפשרות כי תתקבלנה טענותיו של המשיב לפתיחת תיק הבוררות, ולהעלות טענות בדבר המסגרת הנורמטיבית החלה על הבוררות כבר אז. זאת – לא נעשה.

35.         נוכח הדברים הללו, אין לי אלא לקבוע כי מקום בו צד פונה בבקשה פוזיטיבית לרשם כי יכריע במחלוקת בינו ובין אחר בין בעצמו ובין על ידי בורר באופן פוזיטיבי בשונה מפנייה למינוי בורר שלישי מכריע כמצוות התקנון או בורר בהתאם לחוק הבוררות כטענת האגודה כעת, הרי שהוא מנוע כעת מלטעון כי סמכויות אלה אינן בידי הרשם מאוחר לכך ובוודאי נוכח כל האמור.

36.         המדובר בטענה שהיא חסרת תום לב, נוכח הנימוקים שלעיל ונוכח הזמן הרב שעבר בו הצדדים כולם, לרבות הבוררים סברו כי זוהי מסגרתו הנורמטיבית של ההליך. התנהלות זו מחזקת את הרושם כי אין בטענות אלה דבר זולת ניסיון לדחות את ההכרעה בסכסוך מושא תיק הבוררות. ולראיה: האגודה טענה בפני כי היא שומרת לעצמה את הזכות לטעון טענות אלה בפני בית המשפט המוסמך, אם כי לא הגישה כל בקשה מתאימה לבית משפט זה.

37.         ניתן להעלות על הדעת כמה סיבות להתנהלותה זו של האגודה. למשל, העובדה כי הגשתה של בקשה כאמור לבית המשפט המוסמך מחייבת תשלום אגרה, בעוד בקשה זו שבפניי אינה משיתה על האגודה המשיגה כל הוצאה.

38.         אבחן לרגע את משמעות קבלת טענה זו של האגודה: הרי משמעות קבלת טענתה זו, וכן הפנייתה לסעיף 11 לחוק הבוררות כמצוטט לעיל, אינה משיגה דבר זולת קניית זמן נוסף, בו לא נדונות טענות הצדדים לגופן. ובכן אני רואה בכך את חובתי למנוע ניצול לרעה של הליכי המשפט באופן זה.

39.         מכל הטעמים שלעיל מצאתי לדחות טענת האגודה כי המסגרת הנורמטיבית של הליך הבוררות דנן היא חוק הבוררות. אין לאפשר מצב בו צד להליך יודע על עמדתו זו הנוגדת מסמכים רבים אחרים בתיק הבוררות, לרבות כתבי מינוי הבוררים, אך מחריש עד לרגע בו מגיע זמנן של הטענות להתברר לגופן.

ויודגש: אנוכי סבורה כי צדדים יכולים להסכים כי סכסוך ביניהם יידון בבוררות סטטוטורית מקום בו קיים סעיף בוררות בתקנונה של האגודה הרלוונטית, וכך יש להתייחס לכל הרקע שקדם להליך זה ובוודאי להעלאתה של טענה זו לראשונה כעת על ידי האגודה.

40.         הערה נוספת לסיום: לנוכח המסמכים הרבים שבתיק הבוררות, לרבות כתבי המינוי אשר כותרתם מצביעה על בוררות סטטוטורית באופן בלתי משתמע לשני פנים, ולאור העדרה של הגדרת המסגרת הנורמטיבית של הליך הבוררות בהחלטתי מיום 26/11/2014 באופן מפורש, עמדה בפני האגודה האפשרות לפנות בבקשה להבהרת נקודה זו עם קבלתה של ההחלטה אשר נשלחה לה בדואר רשום ביום חתימתה. תחת זאת – המתינה האגודה עד ליום 16/2/2015 עת פנתה בבקשה לפסילת הבורר והעלתה טענה זו לראשונה. ובכן, לטעמי - לא זו דרכו של המבקש לנהוג באופן ראוי, הגון ותם לב. 

 

טענת האגודה להפרת חובת הגילוי של כב' הבורר ומעורבות הבורר בתיק דומה כצד לו

41.         כזכור, טען המשיב בפניי כי האגודה סירבה להשלים עם ההחלטה מיום 26/11/2014,  אשר הביאה לפתיחת תיק בוררות זה שנסגר שלא כדין עוד בשנת 2010 וכן למינוי של כב' הבורר, ואף חשה לאחר הדיון הראשון שהתקיים בפני כב' הבורר כי אין בכוונתו לקבל את טענותיה המקדמיות. לטענת המשיב - נוכח זאת - "החליטו הנתבעת ובא כחה [כך במקור] לנבור בעברו של הבורר, וגילו כי בחודש 2/09 הגיש הבורר תביעה כנגד הנתבעת" (סעיף 14 לתשובה להשגה).

42.         ממשיך המשיב וטוען כי כב' הבורר דחה כדין וכראוי את בקשת האגודה לפסלו,

"ואולם, מאלף במיוחד הנאמר בסעיפים 17-20 להחלטה, השופך אור על התנהלותם החמורה והנפסדת של הנתבעת ופרנסיה.

מסתבר שעו"ד בן חיים שגילה לפתע – רק לאחר הדיון שהתקיים כחודשיים וחצי (!) לאחר מינויו של עו"ד אסף רון לתפקידו כבורר – את דבר הייצוג מצד הבורר בישיבה משנת 2009, היה זה שייצג בעצמו את האגודה באותה ישיבה.

...

אולם גם בכך לא אמרו הנתבעת ובא כחה די, וכעת הם פנו לאפיק חדש וחמור – אפיק הטלת הרפש האישית על הבורר ככלל, תוך ניסיון להציגו כנוכל אשר אינו ראוי כלל לשמש כבורר בכל תיקי הבוררות המופנים לטיפולו (כאשר הם עצמם מודים כי מדובר כעת בטענה חדשה!)."

(סעיפים 18-20 לתשובה להגשה).

43.         בבקשת הפסלות שהגישה האגודה לכב' הבורר (המונה עמוד אחד בן 5 סעיפים קצרים) נכתב כך:

"1. קודם לתחילת הבוררות הבהיר כב' הבורר לצדדים כי הוא אינו מכיר מי מהצדדים בתביעה.

2. מבדיקה שערכה הנתבעת עולה, כי כב' הבורר הגיש, בשם מרשתו... תביעה כנגד הנתבעת בתיק זה...

3. במצב דברים זה, סבורה הנתבעת כי כב' הבורר אינו יכול לשמש כבורר בתביעה, הן בשל הפרת חובת הגילוי והן בשל הנסיבות לגופן."

44.         ומדוע זה רק לאחר הדיון ערכה האגודה את אותה בדיקה המהווה לטעמה עילה מספקת לקבלת בקשת הפסלות? לאגודה הפתרונים. וכיצד דבר זה מתיישב עם העובדה כי באותה תביעה שהגיש כב' הבורר כנגד האגודה ייצגה בדיון בא כוחה הנוכחי, ואף הוא לא מצא לנכון להודיע על כך בהזדמנות הראשונה, ורק לאחר הדיון ולאחר הודעתו של כב' הבורר על אי היכרותו את הצדדים ערכה האגודה בדיקות בעניין. אין לכך כל הסבר במסמכים שהגישה האגודה בהשגה, ושוב עולה רושם לא מבוטל של ניסיון לדחיית ההכרעה ככל הניתן, ושל סדר פעולות השם בספק את תום ליבה של האגודה ואת ניהול ההליכים באופן הגון וראוי.

45.         כב' הבורר בדחיית הבקשה לפסלו, קבע כך:

"17. איני חולק כי בשנת 2009 ייצגתי תובעת (שאינה חברה באגודה השיתופית הנתבעת) בתובענה כנגד הנתבעת בהליך הבוררות, מעיון בתיק, המצוי בגנזך משרדי, עולה כי התקיים דיון אחד בחודש נובמבר 2009 בבית המשפט המחוזי והתביעה נדחתה בהמלצת בית המשפט.

18. באותו הדיון ייצג את הנתבעת דכאן בא כוחה הנוכחי, עו"ד בן חיים.

19. הואיל והבורר הח"מ עוסק בתחום האגודות השיתופיות שנים רבות ומייצג הן אגודות שיתופיות והן בעלי דין נוספים, לקח הח"מ באופן טבעי במהלך השנים חלק בדיונים משפטיים רבים של לקוחותיו, הנוגעים לעיסוקו כעו"ד.

20. משכך, נשכח כלל אותו דיון משנת 2009, לפני למעלה מחמש שנים, מליבו של הח"מ וככל הנראה גם מליבו של עו"ד בן חיים, שייצג את האגודה באותו דיון ממש.

21. בעניין זה יצוין כי ברישא לסעיף 2 לבקשה לפסילת הבורר צוין "מבדיקה שערכה הנתבעת עולה...". לא ברור מתי נערכה אותה הבדיקה.. שהרי כאמור בא כוח הנוכחי... ייצג את הנתבעת בהליך שהתנהל בשנת 2009. אין מחלוקת כי עו"ד בן חיים לא העלה טענה זו בעת הדיון... ולכן אין לי אלא להניח שאותו דיון נשכח גם מליבו של עו"ד בן חיים כאמור.  

22. ברם, איני סבור כי התקיימותו של אותו הליך שהסתיים כאמור לפני למעלה מחמש שנים מהווה "היכרות אישית" או מהווה סיבה אובייקטיבית ממשית לפסילת הבורר ואני סבור כי אינה עומדת בתנאי המבחן האובייקטיבי לחשש ממשי למשוא פנים.

...

25. כמו כן, דומני כי באיזון שבין הנזק שייגרם לצדדים עקב דחייה נוספת של ההליך אל מול הנסיבות הזניחות לטעמי בבקשה לפסילת הבורר, יש לבכר את המשך שמיעת הבוררות בפניי."

ובכן, אין לי אלא להצטרף במלוא פה אל הדברים הללו של כב' הבורר.

46.         חרף זאת אדון בקצרה בסמכויות הרשם לפסול בורר ולמנות תחתיו בורר חליף;

ואלה הם הסעיפים המסמיכים את הרשם להיעתר לבקשה לפסילת בורר או העברתו מתפקידו:

סעיף 3 לתקנות הבוררות קובע (ההדגשות שלי ד.ב):

"רשאי הרשם להעביר בורר מתפקידו, בין שמינהו צד לסכסוך ובין שמינהו הרשם, אם נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים, או אם התנהגותו של הבורר במהלך הבוררות גורמת לעינוי דין."

 

סעיף 12 לתקנות הבוררות קובע (ההדגשות שלי ד.ב):

"בורר שהסכים למינויו חייב לנהוג כלפי הצדדים בנאמנות."

47.         כפי שכבר כתבתי בעבר בתב' 31/220/2012 אלי חכם נ' אגודת הכורמים (3.12.2013) [פורסם בנבו], סעיפים 21.6-21.9 :

"משמעות חובת נאמנות זו של בורר היא, בין השאר, הימנעות ממצבים של ניגוד עניינים וממצבים בהם קם חשש ממשי למשוא פנים. ראו אוטולנגי, בעמ' 443. על בורר לנהוג כלפי הצדדים גם בתום לב, ביושר, באובייקטיביות, באי תלות ובשוויון, תוך שמירה על אמון הציבור, הזכויות הדיוניות של בעלי הדין, וההכרעה היעילה בסכסוך (אוטולנגי, המצוטט ברע"א 6999/96 מכשירנות חדרה בע"מ נ' רויכמן, פ"ד נב(2) 752 ורע"ב 10349/08 לעיל).

מקום בו מוגשת לרשם... בקשה מתאימה רשאי הרשם להורות על העברת בורר מתפקידו - כאמור בסעיף 3 לתקנות הבוררות. על מנת שתקום סמכות זו של הרשם, על המבקש להראות כי הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים או כי התנהגותו של הבורר גורמת עינוי דין, המהווה למעשה הפרה של סעיף 12 לתקנות הבוררות.

הלכה פסוקה היא כי המבחן לבדיקת השאלה אם ראוי בורר לאמון הצדדים הנו מבחן אובייקטיבי, וכי אין להסתפק בתחושותיו הסובייקטיביות של צד להליך. כדברי עו"ד ישראל שמעוני בספרו אופק חדש בבוררות - דיני בוררות עם ערכאת ערעור 113 (להלן - "שמעוני"):

"המבחן, שאותו קבעה הפסיקה למשוא פנים ולניגוד עניינים, הינו המבחן האובייקטיבי שעל פיו יש להוכיח חשש ממשי למשוא פנים ברמה האובייקטיבית, ואין די בתחושה סובייקטיבית של אחד הצדדים."

 

ראו גם: רע"א 5421/13 הרב אליעזר כהנמן נ' הרב שמואל מרקוביץ [פורסם בנבו] (1.10.2013); רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל [פורסם בנבו] (5.12.2010) (להלן – "פרשת ארט-בי"); רע"א 3159/12 עאטף מוסא ושות' בע"מ נ' עמירון חב' לבנין והשקעות בע"מ [פורסם בנבו] (10.7.2012); רע"ב  10349/08 המוזכר לעיל, פסקה 65; ע"א 75/89 צרפתי נ' צרפתי, פ"ד מז(5) 516, 518; רע"א 9535/07 שרבט נ' שרבט [פורסם בנבו] (17.1.2008) בפסקאות 30-29; ועוד.

משהובהר כי אמת המידה להעברת בורר מתפקידו כפופה למבחן אובייקטיבי לפיו על המבקש להוכיח כי התנהגותו של בורר עולה כדי חשש ממשי למשוא פנים, יש לבדוק מהם השיקולים אותם יש להביא בחשבון על מנת לקבוע עמידה או אי עמידה במבחן זה."

48.         ובהמשך ההחלטה האמורה, סעיפים 22.5-22.10 (ההדגשות אין במקור):

"במקרים רבים עולה השאלה האם די בחשש לפגיעה במראית פני הצדק על מנת להצדיק העברתושל בורר מתפקידו. ניתן למצוא דעות לכאן ולכאן. כך למשל סבר כב' השופט דנציגר בפרשת ארט-בי (רע"א 296/08) כי אין להסתפק בחשש לפגיעה במראית פני הצדק על מנת להצדיק העברת בורר מתפקידו להוציא נסיבות קיצוניות (ראו פסקה 118).

אני כשלעצמי סבורה אחרת: מקום בו אך מונה בורר וטרם הוגשו לו כתבי בי-דין, ופונה צד לבוררותהמבקש החלפתו של בורר סבורה אני כי יש להיעתר לבקשה. כך גם מקום בו מגישים צדדים לבוררות בקשה בהסכמה להעברתו של בורר מתפקידו. במקרה כאמור, אף אם החלו הצדדים להתברר בפני בורר ומצאו לבקש בהסכמה להחליפו בבורר אחר, אין לכפות על צדדים המשך התדיינות בפני בורר אשר מבוקש בהסכמה להחליפו. 

ברי, כי גם במקרים כאמור יש לשקול את מכלול השיקולים במקרה הספציפי, שהרי יכולות להיות נסיבות נוספות המצדיקות גם חריגה מן האמור. כך למשל יהא מוצדק בעיני לצמצם גישה זו מקום בו צדדים מגישים בקשות חוזרות, פעם אחר פעם, להחלפת בורר, בין אם צד ספציפי ובין אם לסירוגין.

מהם, אפוא, השיקולים שיש לשקול עת מוגשת בקשה לפסול או להעביר בורר מתפקידו?

כנזכר בתקנה 12 לתקנות הבוררות – לבורר חובת נאמנות כלפי הצדדים. מקום בו הוכח כי בורר אינו ראוי עוד לאמון הצדדים רשאי הרשם להעביר בורר מתפקידו כמצוות תקנה 3 לתקנות הבוררות.

חובת האמון טומנת בחובה מספר חובות ביניהן: החובה לנהוג באובייקטיביות, בתום לב וביושר. מן הפסיקה עולה כי גם חובת הגילוי היא נגזרת של חובת הנאמנות, כדברי כב' השופט דנציגר בפרשת ארט-בי, פסקה 120:

...

עוד עולה מדברי כב' השופט דנציגר בעניין ארט-בי כי חובת הגילוי המוטלת על בורר היא מלאה (ובעניין זה ראו גם: רע"א 6115/13 לעיל, פסקה יא; רע"א 7088/11 אלרוב נדל"ן מלונאות בע"מ נ' Hilton International Co[פורסם בנבו] (2011); רע"א 1146/11 צ'רלטון בע"מ נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל [פורסם בנבו] (16.8.2011); [פורסם בנבו] (2011); הפב (ת"א) 1039/08 ארדן תעשיות בטון משוך בע"מ נ' דן טמיר [פורסם בנבו] (11.12.2011)). מקום בו מתלבט בורר בדבר טיב קשר בינו ובין מי מהצדדים או עם מושא הבוררות טוב יעשה אם יביא התלבטויותיו אלה בפני הצדדים מוקדם ככל הניתן וייתן בידם את ההכרעה בדבר רצונם בו כבורר. כמו כן, בגדרה של חובת הגילוי עומדת חובת הבורר לחשוף בפני הצדדים

"כל מידע שיש בו כדי להשפיע על הליך הבוררות והוא כולל את קשריו של הבורר או מי משותפיו למשרד (ככל שיש לו שותפים) או של מי מהמועסקים אצלו למי מהצדדים או לבאי כוחם או לנושא הבוררות."

(פרשת ארט-בי, פסקה 144, ההדגשה שלי ד.ב).

עם זאת, לא בכל מקום בו נתגלתה הפרה של חובת הגילוי או של חובת הנאמנות תצדיק ההפרה את העברתו של הבורר מתפקידו. המבחן לכך הוא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. ולדעת כב' השופט דנציגר:

"כאשר מסתכלים על חובת הגילוי בהקשר של פסלות, ראוי אם כן, כי אמת המידה תהיה של חשש ממשי למשוא פנים, ולא מראית פני הצדק. ... מבחנים אלו, כך נקבע, מאזנים בין האינטרס של אפקטיביות הליכי הבוררות כהליכים יעילים ליישוב סכסוכים ובין האינטרס של טוהר הליכי הבוררות ומניעת משוא פנים"

(פרשת ארט-בי, פסקאות 126-127).

המסקנה היא, אפוא, כי לצורך קבלתה של טענת הפסלות על הצד המבקש להביא לפסלות בורר לעמוד במבחן המחמיר יותר של חשש ממשי למשוא פנים, ואין להסתפק בטענה לפגיעה במראית פני הצדק כדי להביא להעברת בורר מתפקידו, להוציא מקרים חריגים...""

49.         בענייננו טוענת האגודה כי כב' הבורר הפר את חובת הגילוי. האמנם?

מהחלטתו עולה כי הדבר נעשה בתום לב נוכח הזמן הרב שחלף מהדיון היחיד שהתקיים עוד בשנת 2009 ועד לקיומו של הדיון שבפניו. משאין כל יסוד סביר להניח שדברים אלה אינם אמת, ולאור העובדה שאף ב"כ האגודה שהיה נוכח באותו דיון, לא טען זאת בדיון עצמו (וראו את החלטת כב' הבורר המצוטטת לעיל בעניין זה, שהדברים האמורים בה מקובלים עליי), הרי שלא ניתן להניח כי לכב' הבורר דעה כלשהי על מי מהצדדים, ולפיכך הדברים אינם עומדים במבחן המחמיר הנדרש בפסיקה לפיו יש להוכיח חשש ממשי למשוא פנים.

50.         אמנם, בהחלטתי האמורה בעניין חכם נ' אגודת הכורמים סברתי כי מקום בו לא החל הדיון לגופו של עניין יש להיעתר לבקשת צד להחלפתו של הבורר, אלא שגם שם סברתי כי מקום בו מוגשות בקשות חוזרות ונישנות, יש ליתן לכך משקל.

51.         בענייננו, הוגשה הבקשה מבלי שהיא עומדת בהלכות הפסוקות ובמבחנים שנקבעו בפסיקה לקבלת בקשת פסלות בורר, כפי שהתווה כב' השופט דנציגר בהלכת ליברמן נ' ארט בי. כל מה שיש בבקשה כפי שהוגשה הוא טענה לפגיעה לכאורית במראית פני הצדק, כאשר באותו פסק דין נקבע באופן פוזיטיבי כי בכך לא די.

52.         יתרה, בעניין ארט בי האמור קבע כב' השופט דנציגר כי אף לצדדים עצמם חובות לפעול באופן אקטיבי ופוזיטיבי לבדוק קשרים אפשריים בין הבורר ובין מי מהצדדים מראש, וזאת לא נעשה על ידי האגודה, אלא באיחור (מבלי להביא בחשבון כי בא כוחה הנוכחי של האגודה שימש כבא-כוחה גם באותו המועד).

53.         נוכח זאת, מצאתי להדגיש ביתר שאת כי חובות כחובת הגינות, תום לב ויושר אינן חובות בהן חייב אך הבורר כלפי צדדים המתדיינים בפניו. ההגינות מחייבת כי גם צדדים חייבים כלפיי הבורר בחובות אלה שהרי:

"יתכנו מקרים, כי דווקא ניסיון להיתלות במידע שהתגלה לצורך הפסקת הבוררות, העברת בורר מתפקידו או ביטולו של פסק בוררות הוא שיחטא לחובת תום הלב המוטלת על הצדדים."

(רע"א 6115/13 שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ נ' שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ, [פורסם בנבו] (22.10.2013), פסקה טו)

54.         כאמור בפסיקה, אין להסתפק בתחושה סובייקטיבית של צד לפגיעה במראית פני הצדק כדי לפסול בורר או להעבירו מתפקידו. יתרה, אין לאפשר מצב שבו תחושות סובייקטיביות כאמור יביאו צד בשיתוף עם בא-כוחו לניסיון אקטיבי ללמוד אודות בורר רק על מנת להביא לפסילתו, וזאת לאחר ההזדמנות הראשונה שהייתה להם לטעון טענות כנגד מינויו של כב' הבורר. כב' הבורר מונה בנובמבר 2014, ורק בפברואר 2015 הועלו טענות האגודה לראשונה בפני כב' הבורר ואף זאת רק לאחר הדיון הראשון שהתנהל בפניו, ולא במהלכו (גם אם יום מאוחר לו).

55.         לא זו אף זו: אף בפניי מעלה האגודה טענות אשר זו הפעם הראשונה בה הן מועלות, וכוונתי לטענות היותו של הבורר תובע בעצמו כנגד אגודה אחרת, ואשר לטענת האגודה הדמיון בין המקרה ההוא ובין המקרה דנן מחייב את העברת כב' הבורר מתפקידו. וכי מדוע זה לא טרחה האגודה לבדוק הדברים מבעוד מועד..? שוב...?? לאגודה הפתרונים.

56.         ושוב עולה הרושם כי טענותיה של האגודה אינן מספקות ולפיכך נעשים מאמצים לחזקן בדיעבד על ידי חקירה, בדיקה וחיפוש של עניינים הקשורים בכב' הבורר ואשר יכולים לשמש עילה לפסלו.

57.         משטענות אלה לא בא זכרן בפני כב' הבורר, אין חופשיה האגודה להביאן בפניי כערכאת ערעור על החלטת כב' הבורר בבקשת הפסלות. בכל הכבוד, היה על האגודה לעשות זאת בזמן הנכון ובפני הערכאה הנכונה (במקרה זה – כב' הבורר). משהבורר כלל אינו יודע על טענות אלה של האגודה, לא מצאתי להרהר ולהכריע בהן ובכך ליתן ביד האגודה את האפשרות לעשות מקצה שיפורים בטענותיה כפי שהובאו בפני כב' הבורר – וזאת כמובן מבלי שיובא שמץ של נימוק מדוע זה לא הובאו הטענות הללו בפני כב' הבורר זולת אמירה סתמית ובלתי מנומקת כי "לאחר החלטת כב' הבורר, נודע לתובעת על פסק דין בעניינו של כב' הבורר באופן אישי.." (סעיף 11 להשגה המצוטט לעיל). מדוע רק לאחר החלטת הבורר ולא קודם, הרי אין מדובר בעניין שהוכרע בעת האחרונה. ושוב – לאגודה הפתרונים.

58.         דומה כי אין מנוס מהמסקנה שבקשתה של האגודה כפי שהוגשה הן בפניי והן בפני כב' הבורר אינה עומדת במבחני הפסיקה כפי שנקבעו לעניין פסלות בורר, ואף עשויה להימצא כחוטאת לחובת תום הלב שחייבים גם הצדדים עצמם המתדיינים לבורר בפניו הם מתדיינים.

59.         המשיב הפנה לפסיקה מן העת האחרונה, מבית מדרשו של כב' השופט בן חמו מבית המשפט המחוזי בנצרת - הפ"ב 59043-07-14 מויש ואח' נ' מבני גזית (19.1.2015) [פורסם בנבו], אשר גם שם נקבע בסעיף 31 כי (ההדגשות שלי ד.ב):

"חובת הגילוי בהליכי בוררות חלה גם על הצדדים לבוררות. חובה זו דורשת מהם לפעול בשקידה סבירה על מנת לגלות נסיבות שיש בהן כדי למנוע את מינויו של בורר פלוני לתפקיד. צד שיכול היה לדעת באמצעות בדיקה סבירה על מניעות אפשרית של הבורר בשל קשריו לאותו צד או לנושא הבוררות או לבא כוחו, ונמנע מלברר זאת, ככלל יהיה מנוע מלהעלות בהמשך טענה כנגד מינויו של הבורר, והכל בכפוף לנסיבות המקרה (ר' פס"ד ארט-בי).

60.         גם הפניית המשיב לע"א 5462/08 סופר נ' ט.י.צ.ח בע"מ (15.9.2008) [פורסם בנבו] נראית לי רלוונטית לענייננו, ולו על מנת למנוע טענות פוטנציאליות נוספות באשר לתחושת אי נוחות עקב הגשת ההשגה כהגדרתה לעיל מצד האגודה אשר אף היא אינה מצדיקה את העברתו מתפקידו גם לאחר החלטתי זו. שם קבע כב' השופט דנציגר בסעיף 13 כי:

"אף אם עלול המבקש לחוש אי נוחות מסוימת בעת ההתדיינות בפני הבורר לאחר שביקש מבית המשפט להעבירו מתפקידו ובקשתו נדחתה, הרי שאי נוחות זו כשלעצמה אינה מהווה טעם להעברת הבורר מתפקידו בהסתמך על איזו מן העילות הקבועות בסעיף 11 לחוק הבוררות. כל קביעה אחרת עלולה לתמרץ צד להליך בוררות לפנות לבית המשפט בבקשה להעברת בורר מתפקידו מבלי שקיימת עילה אמיתית לכך, בכדי להשתמש בפניה עצמה כטעם להעברת הבורר מתפקידו [ראו: אוטולנגי, בעמ' 500-501]. לא שוכנעתי כי מתקיים במקרה שלפניי טעם אחר להעברת הבורר מתפקידו ולפיכך איני מוצא מקום להורות כן."

גם לרציונל הדברים הללו מצטרפת אנוכי במלוא פה.

61.         ואסיים בשניים את הדיון בפרק זה:

ראשית, דין טענות האגודה בדבר הפרתה של חובת הנאמנות והגילוי של כב' הבורר להידחות מן הטעמים המנויים לעיל.

שנית, משנקבע כי הליך הבוררות דנן אינו כפוף לחוק הבוררות הרי שממילא עומדת לאגודה הזכות להשיג בפני הרשם על הכרעתו הסופית של כב' הבורר, בהתאם להוראות סעיף 52(2) לפקודה.

 

טענות המשיב כי מטרתה האמתית של האגודה היא "משיכת זמן"

62.         המשיב טען בפניי כי:

"בעוד שהתובע הגיש כתב תביעתו במועד שנקבע לו, ניסתה הנתבעת ככל יכולתה להימנע מהצגת טענותיה לגוף העניין, הגישה בקשה למחיקה על הסף וביקשה שלא להגיש כתב הגנה, (לאחר שביקשה וקיבלה הארכת מועד לשם הגשתו – ראה ההחלטה מיום 21/1/15..), ורק לאחר שקיבלה הוראה מפורשת מן הבורר לעשות כן, נאותה להגיש את כתב הגנתה ערב ישיבת הבוררות שנקבעה ליום 3/2/15 בפני הבורר."

63.         לתמיכה בטענתו זו מפנה המשיב להחלטת כב' הבורר מיום 29/1/2015:

"ביום.. יצאה תחת ידי החלטה על הארכת מועד להגשת כתב הגנה ובקשות בטענות מקדמיות, בהתאם לבקשת הנתבעת, ובה קבעתי כי על הנתבעת להגיש כתב הגנה עד ליום 28.1.15 בשעה 13:00.

תחת זאת, לא הוגש כתב הגנה עד למועד זה, כי אם ביום 28.1.15 הוגשה בקשה לסילוק התביעה על הסף ובקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה (בפעם השנייה) עד להכרעה בבקשה המקדמית.

אני קובע כי על הנתבעת להגיש כתב הגנה לא יאוחר מיום 1.2.15 שעה 16:00 לידי הבורר ולב"כ התובעת [כך במקור] במישרין, אחרת אשקול חיוב הנתבעת בהוצאות עקב אי קיום החלטתי.

אני מוצא לנכון להזכיר לצדדים כי הליכי הבוררות מוגבלים בזמן ולא אאפשר חריגה של מי מהצדדים מעבר ללוח הזמנים שנקבע על ידי.

באשר לתביעה לסילוק על הסף, הרי שזו תידון במועד הקבוע לדיון ואאפשר לצדדים להעלות טענותיהם בעניין זה."   

64.         ובכן, נוכח כל המפורט לעיל בשני הפרקים הקודמים, ונוכח החלטת כב' הבורר המצוטטת לעיל נראה לי כי טענות המשיב בדבר ניסיונה של האגודה לדחות ככל הניתן את ההכרעה בתיק בוררות זה אינן נטענות בעלמא, ונסמכות על הראיות כפי שעומדות הן בפניי.

65.         לא נעלמה מעיני טענת המשיב המצוטטת בסעיף ‎13 לעיל כי על ההחלטה מיום 26/11/2014 לא הגישה האגודה ערעור / השגה ולפיכך אין להפוך בה עוד, לרבות בעניין זהותו של הבורר שמונה מכוחה. אלא שרוב רובה של ההחלטה עסק בפתיחתו מחדש של תיק הבוררות מושא החלטה האמורה, בעניין זה אין כל טענות בפניי או בפני כב' הבורר, ובאשר למינוי הבורר – אף על כך לא יוצאת האגודה, אלא על זהותו של כב' הבורר בלבד. בעניין זה אבקש לציין כי לכל היותר היה על האגודה לפנות בבקשה להחליפו, אך בוודאי לא בערעור או בהשגה כנטען.

66.         אציע, כי מתום הכרעתי זו, יעשו הצדדים כל שלאל ידם על מנת לנהל הליך בוררות הגון וראוי, תוך שירידה לחקר האמת תהא נר לרגלם.

 

דיון והכרעה:

67.         דין ההשגה להידחות.

68.         האגודה תישא בשכר טרחת עו"ד המשיב וכן בהוצאות בגין ההליך מושא הכרעה זו בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. סכום זה ישולם בתוך 7 ימים מקבלת החלטה זו, ויישא הפרשי ריבית והצמדה כדין למן תום מועד זה ועד תשלומו המלא בפועל.

69.         תיק הבוררות יושב לכב' הבורר עו"ד רון, אשר יעשה כל שיוכל על מנת לנהלו בשקיפות מרבית, וביעילות מרבית תוך שהמחלוקות המפורטות בו יוכרעו בהקדם ובאופן מנומק.

בטוחני כי אין בהשגה זו כדי לשנות דבר ממקצועיותו של כב' הבורר ומניהולו את הדיונים בפניו באופן ראוי והוגן תוך כיבוד זכויות הצדדים בכפוף לדינים ולפסיקה הרלוונטיים.

 

המזכירות תעביר החלטתי זו לעו"ד רון ולצדדים בדואר רשום.

 

 

ניתן היום, ‏‏‏‏‏‏‏ט' אייר תשע"ה                                         דנה ביאלר, עו"ד

‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏28 אפריל 2015                                         עוזרת רשם האגודות השיתופיות

בירושלים, בהעדר הצדדים                                ומנהלת מחלקת הבוררויות