נורדיה מושב שיתופי של חיילים משוחררים בע''מ נ' סניור יצחק

 

ה ח ל ט ה

 

א.         רקע כרונולוגי:

 

           

1.         ביום 21.6.04 נתקבלה פנייתו של המשיב למינוי בורר לשם יישוב הסכסוך בינו לבין המערער. עו"ד איתן מימוני מונה כבורר בתיק. (להלן: "הבורר").

 

            המערער פנה בבקשה להרחבת סמכותו של הבורר לדון בטענותיו כנגד המשיב. הבורר מונה לדון גם בתביעה שכנגד.

 

2.         פסק הבורר ניתן ביום 23.2.05.

 

3.         ביום 8.3.05 פנה המערער אל הבורר בבקשה להבהרת פסק הבוררות.

 

            הבורר הפנה את המערער להגשת השגה על פסק הבוררות בפני רשם האגודות השיתופיות. ביום 6.4.05 נתקבלה השגה מטעם המערער על פסק הבוררות.

 

4.         המשיב פנה לרשם בבקשה לדחיית הערעור על הסף מאחר והערעור לא הוגש במועד תוך 10 ימים מיום מתן פסק הבורר.

 

            ביום 27.11.05 התקיים הדיון בערעור בפני. המלצתי לצדדים כי יגיעו להסדר ואם לא תינתן החלטה בערעור.  הצדדים הודיעו לי ביום 3.1.06, כי לא הגיעו לידי הסדר.

ב.         תמצית טענות המערער:

 

(א)       הערעור הוגש במועד ויש לדחות טענת המשיב לדחיית הערעור על הסף בגין האיחור בהגשת הערעור.

 

            פניית המערער בשאלת הבהרה לבורר נעשתה בתום לב ולאחר קבלת תשובת הבורר הוגש הערעור לרשם האגודות השיתופיות.

 

            סדר הדין אינו אלא אמצעי, אין למנוע מהמערער את יומו בבית המשפט. האיחור אינו משמעותי ואין לפגוע בזכות הגישה לערכאת הערעור.

 

            מתבקשת הארכת מועד ויש לראות בנסיבות הגשת שאלות הבהרה לבורר בגדר טעות שבדין המהווה טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור. המשיב זנח את טענתו בנוגע לאיחור בהגשת הערעור מאחר ולא הזכיר זאת בדיון בערעור.

 

(ב)       המשיב לא הגיש עקרי טעון מטעמו ועל כן יש לראותו כמי שלא התייצב לדיון על כן יש לקבל את הערעור.

 

(ג)        קיימת קורלציה בין חובת המערער לשלם כספים למשיב לבין חלוקת הכספים שיתקבלו בגין תביעת הביטוח בעתיד ועל כן היה על הבורר לקבוע כי הכספים ישולמו למשיב רק לאחר שיתקבלו כספי הביטוח הנ"ל, אם בכלל.

 

(ד)        החלטת הבורר לחייב את המערער בתשלום דמי חופשה/הבראה בטעות יסודה, מאחר ומסקנת הבורר אינה נסמכת על ראיה כלשהי ולא ברור באילו סכומים יפוצה המערער בעתיד.

 

(ה)       הנחת היסוד בפסיקת הבורר כי על המערער לשלם למשיב כספים כעת,מתוך אלו שיתקבלו מהביטוח בעתיד והמערער אכן חוייב בתשלום הכספים כעת, הינו עיוות דיון ועשיית עושר שלא במשפט.

 

(ו)         במידה ותקויים החלטת הבורר, הרי שקיימת פגיעה בזכות החברים באגודה. כמו-כן, תוכן פסק הבורר מנוגד לתקנת הציבור.

  

ג.          תמצית טענות המשיב: 

(א)       מבקש לדחות את הערעור על הסף עקב האיחור בהגשתו.

            בסעיף 52(ב)(4) לתקנות האגודות השיתופיות נקבע כי ניתן להגיש ערעור תוך 10 ימים מיום מתן פסק הבורר.

            לא הוגשה בקשה להארכת מועד כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי.

            אין בנמצא טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הערעור באיחור.

 

            פניה שגויה לערכאה הלא נכונה אינה מהווה טעם מיוחד.

 

(ב)       על המערער מוטלת החובה לספק את כל צרכי מחייתו של המשיב, כנדרש בתקנון.

 

(ג)        המשיב מצוי באי כושר מלא לביצוע עבודה כלשהי.

 

            נכותו התפקודית של המשיב אינה נובעת רק כתוצאה מפגיעה בתאונת הדרכים, אלא עקב בעיות רפואיות נוספות הקיימות אצל המשיב.

 

(ד)        זכות המשיב וחובת המערער לדאוג לצרכי מחייתו של המשיב, אינה מותנית בכספים האמורים להתקבל בגין תביעת הביטוח.

 

(ה)       אין קשר בין תביעת הנזיקין לבין תשלום דמי התגמול להם זכאי המשיב לקבל מהמערער.

 

(ו)         זכות המשיב לקבלת דמי חופשה/הבראה אינה מותנית בתביעת הנזיקין.

 

(ז)        טרם שולמו הוצאות הסיוע המשפטי.

 

ד.         דיון והחלטה:

             לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהונחו בפני הבורר, בפסק דינו של הבורר וכן במסמכים ובטענות הצדדים בערעור הנני קובעת כדלקמן:

 

(א)       ב"כ המערער טען כי פניית המערער מיום 8.3.05 לבורר בשאלות הבהרה בעניין פסק הבוררות נעשתה בתום לב וללא כל שיהוי ולאחר קבלת תשובת הבורר הוגש הערעור מיידית לרשם האגודות השיתופיות.

 

            על-כן מבקש ב"כ המערער לקבוע כי הערעור הוגש במועד וכדין.

 

            למצער, לא ניתן לקבל את טענת המערער:

 

            ביום 23.2.05 נתן הבורר את פסק דינו שהומצא למערער לכל המאוחר ביום 8.3.05, מועד פניית המערער בשאלות הבהרה לבורר. ואולם, הערעור על פסק הדין של הבורר הוגש למשרד רשם האגודות השיתופיות רק ביום 6.4.05.

 

            סעיף 52(ב)(4) לפקודת האגודות השיתופיות קובע כי ניתן להגיש ערעור: "... תוך עשרה ימים מיום הפסק...".

 

            הנני דוחה את טענת ב"כ המשיב כי המועד להגשת ערעור הוא 10 ימים מיום מתן פסק הבורר.

 

            המלומד עו"ד חיים נועם קובע בספרו: "אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה" (עמ' 506)  "... המרוץ בזמן להגשת הערעור מתחיל מיום המצאת פסק דין הבורר לידי הצדדים."

 

            ב"כ המערער מבקש כי יוארך המועד להגשת ערעור וכן מבוקש לראות בפניה בשאלות הבהרה  לבורר במקום לפנות לרשם האגודות השיתופיות, כטעות שבדין, המהווה טעם מיוחד שניתן בגינה להאריך את המועד להגשת הערעור.

 

            אין אני מקבלת טענה זו.

 

            מלבד הפגם הפרוצדורלי באי הגשת בקשה להארכת מועד הנתמכת בתצהיר הרי נקבע בפסיקה כי טעות שבדין אינה יכולה להחשב כטעם מיוחד לצורך הארכת מועד שנקבע בחיקוק ובמקרה דנן להגשת הערעור.

 

            נקבע בפסיקה כי על מנת שטעות שבדין תוכר כטעם מיוחד:

 

"עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת  לגילוי על ידי בדיקה שיגרתית שהגשת כל כתב טענות מחייבת בה".

 

            בש"א 1818/03 חניה שלום נ. הכונס הנכסים הרשמי ואח' דינים עליון פד"י, 182.

 

            במקרה הנדון טעות המערער הנה בגדר "טעות מובנת מאליה", כאשר לו היה מעיין בפקודת האגודות השיתופיות היה רואה מיד כי ערעור על פסק דינו של הבורר יש להגישו לרשם האגודות השיתופיות.

 

            מה גם שהליך הבוררות לו היה שותף המערער נעשה מכח סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות. עוד יש להוסיף כי הענות לבקשת המערער תפגע בציפייה הלגיטימית של המשיב לסופיות ההליכים.

 

            על כן אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור.

 

            כן אין לקבל את טענת ב"כ המערער כי המשיב זנח את טענתו לעניין האיחור בהגשת הערעור וזאת מאחר והמשיב פנה עוד ביום 21.6.04 בבקשה לדחיית הערעור על הסף עקב האיחור בהגשתו ולא ניתן לייחס משמעות לאי-העלאת הטענה בדיון שהתקיים בפני ביום 27.11.05. זאת משום שבשלב הדיון בערעור, הצדדים מתבקשים לציין לפרוטוקול רק את הדברים אשר לא נאמרו במפורש בכתב הערעור, בתשובה לו ובעיקרי הטיעון.

 

            לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי הערעור לא הוגש במועד ודי היה בכך בלבד על מנת לדחות את הערעור.

 

 

 

 

 

(ב)       יחד עם זאת מצאתי לנכון לדון בטענות הצדדים לגופו של עניין ולהחליט כדלקמן:

 

1.         לטענת ב"כ המערער כי הבורר בפסק דינו ערך קורלציה בין חובת המערער לשלם כספים למשיב לבין חלוקת הכספים שיתקבלו בעתיד בגין תביעת הביטוח, מלין ב"כ המערער כי החלטת הבורר לפיה על המשיב לקבל עתה כספים מהמערער כנגד הפיצוי שהמערער אמור לקבל בעתיד מחברות הביטוח הינה מוטעית, גורמת לעיוות דין חמור ומדובר ב"טעות הגלויה על פני הפסק".

 

            ראשית, הגורם הדומיננטי לקיום הקורלציה הנ"ל הנו המערער עצמו, אשר הציע לקשור באופן ברור בין חלוקת הפיצוי בגין תביעת הביטוח אשר יתקבל בעתיד בין המשיב למערער לבין הכספים שישולמו ע"י המערער למשיב.

 

            והראיה: בסעיף 6 לישיבת הבוררות מיום 12.8.04 טוענת גב' אסתר חרמוני בשם המערער: "... אמרנו ליצחק שעוה"ד שלך ייצג גם את האגודה וגם אותך ונחתום על הסכם שיגדיר את חלוקת הפיצוי בין יצחק לאגודה ואז כל מה שיפסק בעבור אובדן הכנסה יגיע לאגודה ומנגד האגודה תשלם ליצחק את מה שקיבל לפני התאונה...".

 

            יתר על כן בישיבת הבוררות מיום 2.9.04 הוסיפה וביקשה גב' אסתר חרמוני בשם המערער כי הבורר יפסוק בשאלת חלוקת הפיצויים בין יצחק למושב בגין שתי התאונות שעבר תאונת העבודה מיום 23.1.00 ותאונת דרכים מיום 18.5.00.

 

            בתביעה שכנגד מטעם המערער הוסיפה נציגת המערער וגילגלה לפיתחו של הבורר בקשתה כי יורחבו סמכויות הבורר לדיון בתביעה שכנגד שעיקרה קורלציה בין חלוקת הפיצוי בין הצדדים לבין התשלומים שעל המערער לשלם למשיב.

 

            מכאן יש לדחות את טענת המערער כי הבורר ביצע את הקורלציה הנ"ל על דעת עצמו, אלא היא נעשתה עפ"י בקשת המערער.

 

            שנית, על פי תקנון המערער, חלה על המערער חובה מוחלטת לספק לכל חבר באגודה את כל צרכי מחייתו.

 

            סעיף 6 ג' לתקנון המערער, קובע, כי חלק ממטרות המערער הינם:

 

            "לספק את הצרכים הכלכליים, החברתיים החיוניים והאישיים של חברי האגודה והתלויים בהם, לדאוג לבריאותם וכן לייסד ולקיים שירותים, מוסדות ומפעלים הדרושים לשם כך. להבטיח רמת חיים נאותה של חברי האגודה והתלויים בהם, בגבולות יכולתו הכלכלית של המושב השיתופי ובהתחשב עם דרכי פיתוחו המשקי ומטרותיו האחרות".

 

            על כן יש לדחות את הקורלציה לה טוען המערער בין הפיצוי לו זכאי המשיב בגין הפגיעה בתאונות שעבר לבין החובה המוחלטת של המערער לספק למשיב את כל צרכי מחייתו.

            לא הא בהא טליה.

            מחד, על האגודה מוטלת חובה לספק לחבר את כל צורכי מחייתו. נקודה.

            מאידך, על החבר לנסות ולתרום ע"י מציאת תחום עבודה בה יוכל להשתלב, אלא אם כן חלילה הוא מנוע מלבצע כל עבודה שהיא, כפי שאכן טוען המשיב, ועל כך אף המציא המשיב אישורים רפואיים מתאימים.           

 

            המנגנון לחלוקת הפיצויים בין הצדדים אותו קבע הבורר בפסק דינו, דן בפיצויים פוטנציאליים האמורים להתקבל בגין התאונות שעבר המשיב. הבורר נתבקש ע"י המערער, כאמור, שידון ויפסוק בחלוקת הפיצויים הנ"ל. בינתיים, בשלב זה, אין ספק בדבר זכאותו של המשיב כי המערער יממן את כל צרכי מחייתו, כאמור לעיל.

 

            יתר על כן, הבורר בפסק דינו, הסתמך על טיוטת הסכם בין הצדדים, בה נקבע מנגנון לחלוקת הפיצוי.

            צדק הבורר בקביעת מנגנון חלוקת הפיצוי הפוטנציאלי שיתקבל בגין תביעות הביטוח. המנגנון המפורט בפסק דינו של הבורר ולפיו יוקצו קרנות נאמנות, "קרן לאובדן השתכרות" ו"קרן הוצאות" לגבי הוצאות לטיפול רפואי בעתיד, הנו מנגנון אשר ראוי שיאומץ ויעוגן בתקנון של אגודות שיתופיות כאשר החברים נפגעים בתאונות עבודה ו/או תאונות דרכים.

 

2.         דמי תגמול:

 

            צדק הבורר בהחלטתו לקבל את תביעתו של המשיב בעניין דמי התגמול.

 

            יש לדחות את טענת המערער לקשר בין תביעת הנזיקין והפיצוי הפוטנציאלי שיתקבל בגינה לבין תשלום דמי התגמול להם זכאי המשיב.

 

            הבורר הסתמך בהחלטתו על עדותה של גב' אסתר חרמוני אשר הודיעה כי דמי התגמול משולמים לחבר בנוסף לשעות הנוספות ואם כך מדוע יקופחו זכויותיו של המשיב, הרי גם ללא תביעת נזיקין כלשהי היה ממשיך לקבל את דמי התגמול.

 

3.         תשלום בגין דמי חופשה/הבראה:

 

            הנני דוחה שוב את טענת הקורלציה מצד המערער הקושר בין תביעת הביטוח לבין התשלומים להם זכאי המשיב מכח חברותו באגודת המערער.

 

            צודק הבורר בהחלטתו לקבל את תביעת המשיב וזאת בגין הסכמת המערער לשלם למשיב את דמי ההבראה בכפוף להעברת סכומים פוטנציאליים שייפסקו לטובת המשיב בגין אובדן השתכרות.

 

            נוכח הסכמת המערער הנני דוחה את טענתו כי מסקנת הבורר אינה נסמכת על ראיה כלשהי.

 

4.         תשלום הוצאות טיפול משפטי:

 

        צדק הבורר בחייבו את המערער לשלם למשיב הוצאות משפט שהוציא המשיב להגנתו וזאת בהסתמך על עדותה של גב' אסתר חרמוני מטעם המערער אשר אישרה את תביעת המשיב.

 

(ג)        לסיכום, מכל האמור לעיל הערעור נדחה בין עקב האיחור בהגשתו ובין ע"י דחיית טענות המערער לגופו של עניין.

 

 (ד)       בנסיבות דנן, בהן מוטלת החובה על המערער לממן את הוצאותיו המשפטיות של המשיב, הנני מחייבת את המערער בהוצאות הערעור בסך של -.1,000 ₪, בגין ייצוג משפטי חלקי.

 

(ה)       פסק הבורר מאושר בזאת.

            הצדדים יפעלו על פי הוראות הבורר וייערכו את החישובים כראוי, על פי תקנון האגודה ועל פי הוראות הבורר.

 

החלטה זו תועבר לצדדים בדואר רשום.

 

ירושלים: ז בחשוון התשס"ז                                             לאה רוזנטל, עו"ד

           29  באוקטובר 2006                              עוזר רשם האגודות השיתופיות