דני מורביה ימשיך לכהן כראש מועצה.
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' ואגו) בה"פ 4040/09 מיום 17.12.2009 אשר ביטל את הבחירה של דני מורביה לכהן כראש מועצה.
עובדות רלוונטיות
ביום 20.1.2009 נערכו בחירות לראשות המועצה האזורית לכיש, המונה 16 מושבים ושני יישובים קהילתיים. הבחירות נערכו ב-19 קלפיות, שאחת מהן הוצבה במושב לכיש. ספירת הקולות העלתה, כי מניין הקולות הכשרים עומד על 4,399 קולות. מתוכם, זכה מר זאב שלמה ב-2,067 קולות ואילו מר דני מורביה, שכיהן אותה עת כראש המועצה, זכה ב-2,332 קולות. במושב לכיש הוענקו לדני מורביה 217 קולות ואילו זאב שלמה זכה ל-64 קולות. מורביה נבחר, אפוא, לקדנציה נוספת.
זאב שלמה עתר נגד בחירתו של דני מורביה וביקש להצהיר על ביטול תוצאות הבחירות ולהורות על קיום בחירות חוזרות. זאב שלמה טען כי דני מורביה סלל את דרכו לראשות המועצה באמצעי פסול: מתן שוחד בחירות – התחייבות בלתי חוקית להימנע מהטלת ארנונה או מגבייתה, ביחס לשטחי מרעה שבסמיכות למושב לכיש.
כב' השופט א' ואגו פסק בבית משפט קמא : משהוכח קיומו של ליקוי מהותי שניתן להגדירו כשוחד בחירות מטעם דני מורביה למצביעים הפוטנציאלים במושב לכיש, וכן נקבע שליקוי זה היה עלול להשפיע על תוצאות הבחירות- הבחירות לראשות המועצה האזורית לכיש שהתקיימו ביום 20.1.09 ופועל יוצא גם תוצאות הבחירות הללו - מבוטלות, ויש לקיים בחירות חוזרות לראשות המועצה, במועד ובהליך הקבועים בדין.
הטענות בערעור
טוען דני מורביה, כי התנאים הדרושים להתערבותו של בית המשפט בתוצאות הבחירות ולביטולן אינם מתקיימים בעניינו. הליקוי הנטען אינו עולה לכדי ליקוי בחירות לפי הגדרתו של מונח זה בדין ובוודאי שאין הוא עולה כדי שוחד בחירות. כמו כן, חסר כאן היסוד הנפשי הדרוש – היינו, כוונה מיוחדת ליתן שוחד ולהשפיע על תוצאותיהן של הבחירות. מקום בו מיוחסת לפלוני עבירה פלילית בגדריו של הליך מנהלי, הנטל להוכחת קיומה של כוונה מיוחדת הוא מוגבר. וזאב שלמה לא עמד בנטל.
דני מורביה סבור, שהמקרה שלפנינו איננו מעלה אף לא אפשרות רחוקה להשפעה על תוצאות הבחירות; ולחלופין, כי קמה בנסיבות העניין אפשרות רחוקה בלבד להשפעה כזו. המקרה לא עומד במבחן הסתברותי הבוחן אם בנסיבות העניין קמה אפשרות ממשית שהיה בליקוי כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. לחלופין נטען, כי אף אם הליקוי הנטען אכן עלה כדי ליקוי בחירות ואף אם התקיים בו התנאי לפיו הוא היה עלול להשפיע על תוצאות הבחירות, לא היה בכך אלא כדי להביא, לכל היותר, לביטול הבחירות בקלפי של מושב לכיש ולא לביטול הבחירות בכללותן. (זה מתחייב מעיקרון המידתיות) לבסוף נטען, כי בית פסק דינו של בית המשפט המחוזי לוקה בהעדר התייחסות לחוסר ניקיון הכפיים של זאב שלמה, לאי-מיצוי הליכים מצידו, ולשיהוי בהגשתה התובענה לבית המשפט המחוזי.
זאב שלמה סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לעמדתו התחייבות הניתנת מפיו של מועמד במערכת בחירות על מנת לשכנע את קהל הבוחרים להצביע בעדו – היא שוחד בחירות מובהק. זאב שלמה מדגיש בטיעוניו, כי ההליך הוא הליך מנהלי ולא פלילי וביטולן של הבחירות הוא סנקציה מנהלית ולא עונשית. לכן היסוד הנפשי של מורביה איננו רלוונטי.
לטענתו - במקום בו אין כל אפשרות להשפעה של הליקויים על תוצאות הבחירות – לא ניתן יהיה לבטל את הבחירות; כל אפשרות – ולו רחוקה – להשפעה על הבחירות מקנה לבית המשפט סמכות ושיקול דעת לבטל את הבחירות. זאב שלמה דוחה את הטענות בדבר שיהוי ואי-מיצוי הליכים ולטעמו, טענותיו של דני מורביה בסוגיית "ניקיון הכפיים" אינן רלוונטיות.
דיון והכרעה
צו המועצות האזוריות מונה שני תנאים מצטברים שבהתקיימם קמה סמכותו של בית המשפט להתערב בתוצאות הבחירות: הראשון, כי בהליך הבחירות נפל ליקוי אשר הביא לכך שהבחירות התנהלו שלא כחוק; והשני, כי הליקוי הנטען עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות .
באשר לתנאי הראשון. ההלכה הפסוקה קבעה, כי ליקוי בהליך הבחירות נוצר מקום בו מתרחשת סטייה מסדרי הבחירות הקבועים בחוק ובתקנות. אך, לא כל סטייה שהיא מסדרי הבחירות תיחשב כליקוי בחירות המצדיק את ביטולן, משום שבכך נחטא לאינטרסים בדבר סופיות הבחירות, יציבות השלטון והגשמת רצונם של הבוחרים, שעל חשיבותם ומרכזיותם בשיטה הדמוקרטית שלנו אין חולק. על רקע זה נפסק, כי הנקיטה בסעד החריג של ביטול בחירות תהא מוצדקת רק מקום בו התרחש במהלכן ליקוי היורד לשורשו של עניין.
על הטוען לבטלות תוצאות הבחירות בשל שוחד בחירות – שאין חולק כי הוא בבחינת ליקוי היורד לשורשו של עניין – מוטל נטל כבד מזה המוטל על מתדיינים בהליכים אזרחיים מן השורה. זאת, נוכח טיבה של הטענה, המייחסת לנבחר עבירה פלילית. אשר על כן, הטוען לקיומו של שוחד בחירות נדרש להוכיח את טענותיו ברמה המצויה בטווח שבין מאזן הסתברויות – הנוהג במשפט האזרחי – לבין דרישת ההוכחה מעבר לכל ספק סביר, הנוהגת במשפט הפלילי.
התנאי השני דורש כי הליקוי בהליך הבחירות עלול היה להשפיע על תוצאותיהן. בעניין רביץ, שעסק בבחירות לכנסת, עמד בית משפט זה על ארבע דרגות אפשריות של הסתברות לכך שהליקוי בבחירות ישפיע על תוצאותיהן: (א) כאשר קיימת וודאות מוחלטת שבהצבעה חוזרת עשויה חלוקת המנדטים להשתנות לעומת חלוקתם בבחירות המקוריות; (ב) כאשר קיימת הסתברות שבהצבעה החוזרת עשויה חלוקת המנדטים להשתנות; (ג) כאשר קיימת אפשרות של שינוי בתוצאות שקשה או לא ניתן להעריך את סיכוייו; (ד) כאשר קיימת אפשרות רחוקה של שינוי בתוצאות. נפסק, כי בית המשפט רשאי לעשות שימוש בשיקול דעתו ולא לבטל את תוצאות הבחירות במקרים הנופלים בגדרה של הקטגוריה הרביעית. בעניין פרומר, הביע הנשיא ברק, כי יורה בית המשפט על ביטולן של בחירות ועריכתן של בחירות חדשות מקום בו "נפל ליקוי בהליך הבחירות וישנה אפשרות ממשית שהיה בליקוי כדי להשפיע על תוצאות הבחירות".
בית המשפט המחוזי קבע, על יסוד הראיות שהובאו בפניו, כי התקיים ליקוי מהותי בהליך הבחירות שיסודו בטובת הנאה לה התחייב מורביה על מנת למצוא מסילות לליבם של תושבי המושב. אני מקבל, אפוא, את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה החתימה על הפסקה הנוספת – הייתה פסולה. שאלה נפרדת היא, אם פיסקה זו עולה כדי שוחד בחירות או מבססת ליקוי אחר "היורד לשורשו של עניין" במידה המצדיקה את ביטולן של הבחירות.
סעיף 88(1) לחוק הבחירות, אוסר על מתן שוחד או הצעת שוחד "על מנת להשפיע על בוחר להצביע או להימנע מהצביע בכלל או בעד רשימת-מועמדים מסויימת". סעיף 89(1) לחוק הבחירות קובע, כי אין נפקא מינה בשוחד "אם היה כסף, שווה-כסף, שירות או טובת-הנאה אחרת...". שוחד בחירות מתקיים, אפוא, מקום בו ניתנת טובת הנאה מסוג כלשהו על מנת להביא בעל זכות בחירה לידי הצבעה מסוימת. בנסיבות העניין שלפנינו, מקובלת עלי עמדת המדינה לפיה מתעורר, למצער, ספק בדבר התקיימותם של תנאים אלה.
בהקשרו של התנאי השני עלינו לבחון, כאמור, אם וכיצד עלול היה הפגם הנטען להשפיע על תוצאות הבחירות. הנמען הישיר היחיד של הפסקה הנוספת – נעמן – סירב לחתום עליה שכן ככל הנראה אף הוא לא ראה בה משום שינוי של ממש ומענה לרצונותיו וצרכיו בשאלת הארנונה. יש להניח כי מטעם זה חבריו קראו לתושבי מושב לכיש להצביע דווקא עבור יריבו. נתונים אלה מלמדים, כי הנמענים הישירים של הפיסקה הנוספת לא סברו כי יש בה כדי להצדיק את ההצבעה למורביה דווקא;
בגדרי הערעור שלפנינו אין אנו נדרשים להכריע בשאלה אם המבחן החל על הסיטואציה הוא זה שנקבע בעניין רביץ או זה שאליו התייחס הנשיא ברק בעניין פרומר שכן שני המבחנים גם יחד מובילים לאותה תוצאה.
משאלו הם פני הדברים, המסקנה המתבקשת היא, כי לא הוכח בענייננו קיומו של ליקוי שעלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות. מכאן השקפתי לפיה בנסיבות המקרה שלפנינו, לא קמה עילה לביטולן של הבחירות שנערכו במועצה. על יסוד כל האמור אציע לחבריי לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. תוצאות הבחירות תעמודנה אפוא בעינן. בנסיבות העניין, אציע לחבריי לא לעשות צו להוצאות.
אני מסכימה.
אני מסכים.
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן.
ניתן היום, א' בניסן תש"ע (16.3.2010).
לאתר הבית של מושב לכיש.
