דניה סיבוס תחויב בתשלום ארנונה בשטחים המשמשים להקמת מסילת הברזל לכרמיאל.

דניה סיבוס בע"מ (להלן: 'דניה') הינה חברה שזכתה במרכז לביצוע עבודות תשתית להקמת קטע במסילת ברזל הממוקמת בין עכו לכרמיאל. במסגרת העבודות הללו התחייבה דניה לעבודת כריית שתי מנהרות (להלן: 'המנהרות'), ולצורך כך נדרשה דניה להקים אתרי התארגנות אשר כללו מבנים שונים למשרדים, חדרי אוכל, חדרי מנוחה ומגורים לעובדים וכן הוקצו מקומות חניה למשאיות וכלי העבודה. אזור המנהרות ואתרי ההתארגנות מצוי כולו בתחום המוניציפאלי של המועצה המקומית מג'ד אל- כרום (להלן: 'המועצה').

המועצה שלחה לדניה דרישה לתשלום ארנונה בגין אחזקתה בנכסים המשמשים אותה בעבודות כריית המנהרות, והם: מבני המגורים, שטחי המשרדים וקרקע תפוסה, בסך של 98,214 ₪. לאחר כתשעה חודשים שלחה המועצה דרישה שניה בה נכללו נכסים נוספים: מחסנים, חניון והגדלת סך השטח של הקרקע התפוסה. דרישה זו הייתה בסך של 1,456,834 ₪.

לאחר קבלת הדרישה השנייה, הגישה דניה עתירה זו וטענה כי היא פטורה מתשלום ארנונה היות והמועצה לא מספקת כל שירותים מוניציפאליים, אלא דניה מספקת זאת לבדה, ולכן נשמטת ההצדקה להטלת ארנונה. כמו-כן טענה דניה כי בהתאם לדין הקיים, שטחי מסילת ברזל פטורים מחיוב ארנונה. לבסוף טענה דניה, כי כל השטחים התפוסים על ידה משמשים את עבודת בניית המסילה וכרית המנהרות ולכן לא מדובר בשימוש מסחרי בגינו יש לחייבה בתשלום ארנונה.

המועצה מצידה טענה כי כל אתרי ההתארגנות איננם כלולים בהגדרות שטחי מסילת ברזל, שהרי אינם משמשים באופן ישיר את מסילת הברזל, ועל- כן אינם פטורים מתשלום ארנונה. בנוסף, המועצה טענה כי דניה אכן עושה שימוש בשטחי הקרקעי לצורכי מסחר היות והיא עוסקת במכירת תוצרי הכרייה. לסיום טענה המועצה כי אין לפטור מחזיק בנכס גם אם אין ראיה על שירותים מוניציפאליים המוענקים לו.  

דיון והכרעה

ביהמ"ש קיבל את העתירה באופן חלקי בלבד וביטל את החיוב בשטחי הקרקע התפוסה אשר שימשו למכירת תוצרי הכרייה.

ביהמ"ש קבע כי שטחי מסילת ברזל הנהנים מפטור בתשלום ארנונה לפי החוק הינם נכסים המשמשים או שנבנים על מנת לשמש לצורך מסילת הברזל, ואילו השימוש בשטחים כשטחי התארגנות הינו שימוש לצורך עבודות הבנייה בלבד.

עוד קבע ביהמ"ש כי אמנם נעשה שימוש בקרקע ע"י דניה בכדי לערום את חומרי החציבה שהוצאו מהמנהרות שבבנייה, אך לא די בכך בכדי להטיל חבות בארנונה. היות ולא הובא שום בסיס להוכחת טענת המועצה כי דניה עושה שימוש מסחרי בחומרי החציבה, ולהיפך, דניה הצביעה על קבלן משנה שנשכר על ידה לשם טיפול בחומרי החציבה ופינויים ואף שילמה לו עבור הפינוי, דין הדרישה לתשלום ארנונה עבור הקרקע ששימשה לאיסוף חומרי החציבה עד פינויים להתבטל.

ולבסוף ציין ביהמ"ש כי כבר נקבע בפסיקה כי אין צורך בהוכחת קשר ישיר בין השירותים שמספקת הרשות המקומית לבין הארנונה הנדרשת ממחזיקים בנכסים לשלם, ולכן לא ניתן לפטור את דניה מתשלום ארנונה בעקבות טענתה כי היא מספקת לעצמה את השירותים המוניציפאליים.

ביהמ"ש דחה את העתירה ביחס לחיובי הארנונה שהוטלו על דניה בגין החזקה בשטחי התארגנות, אך התקבלה העתירה ביחס לחיוב בשטחי קרקע תפוסה ששימשו לאיסוף חומרי החציבה והכרייה.

ניתן ביום ד' חשון תשע"ד, 08.10.13, בהעדר הצדדים.