דרישת תשלום היטלי פיתוח מבעלי נכס הנמצא בתחומה של מועצה אזורית

בית משפט השלום בנוף הגליל-נצרת

תאד"מ 31236-10-22 אליאס נ' כפר כנא

תמצית:

מוניר סלים אליאס, בעל נכס בכפר כנא, הגיש למועצת כפר כנא, בקשה לקבלת היתר בניה לבית מגוריו (להלן: "הנכס") אשר נמצא בשטחה של המועצה. בקשתו של אליאס הותנתה בתשלום אגרת היטלי פיתוח שאותו התובע שילם תוך מחאה.

רקע:

אליאס פנה למועצה בבקשה לקבלת היתר בניה. ביום 18.01.22 התנתה המועצה את קבלת היתר הבניה בתשלום סכום של 63,420 ₪ בעבור היטלי הפיתוח השונים (תיעול, סלילת כבישים ומדרכות). אליאס שילם את הסכום המבוקש ללא עיכוב, אך תוך כדי מחאה על התניה זו.

טענות הצדדים:

אליאס טען כי למועצה לא הייתה סמכות לחייב אותו בעבור היטלים אלו כיוון שהתשתיות בגינן משולמים התשלומים אינם משמשים את נכסו. הנכס נמצא בשולי הכפר והגישה הבלעדית אליו הינה מהכביש ראשי אשר נמצא בבעלות חברה (נתיבי ישראל), והעלויות הכרוכות בהקמה ותחזוק של התשתית אינן ממומנות על ידי מועצת הכפר. אליאס מוסיף וטוען כי חויב לא כמצוין בדין, אלא בתעריף גבוה מזה שהיה בתוקף בעת שהגיש את בקשתו לקבלת היתר הבניה וכי מועצת הכפר לא צירפה פירוט של החיובים, למרות החובה לפרט החלה עליה כרשות מנהלית.

מועצת כפר כנא טוענת כי היא רשאית לחייב את מקבלי היתרי הבניה בנכס הגובל בכביש סלול, תיעול או שניהם יחד, בהתאם לחוקי העזר העירוניים. היטלי הפיתוח אשר משלמים בעלי הנכסים ממנים את כלל התשתיות (נוכחיות, עתידיות ובמקרים מסוימים קודמות) אשר נכללות בתחום שטח הנכס. השימוש בתשתיות לא נקבע לפי פעולת הפיתוח המתבצעת אלא מעצם החיבור למערכת התשתית הכללית.

דיון והכרעה

לעניין היטל התיעול, נמצא כי נכסו של אליאס אינו מחובר לתשתיות התיעול של המועצה אך חיבור של נכסו לתשתית אפשרי בכל נקודה בה יבחר. הוחלט בדיון כי מיקום הנכס אשר נמצא בהפרש גובה מהדרך לא פותר את אליאס מתשלום ההיטלים, בהתאם להוראות ס' 251(1) לפקודת העיריות וחוק יסוד: משק המדינה. בעת שאישרה המועצה את בקשתו של אליאס להיתר בניה בנכסו, מוטל עליה לגבות את תשלום היטל התיעול. "שיטת ההיטל" שהינה שיטת הגביה הנהוגה רואה את מערכת התשתית המקומית ולא רק נכס הגובל בתשתית ספציפית וכך שיטת ההיטל מאפשרת למועצה לגבות דמי היטל גם כאשר הנכס אינו מחובר לתשתית. בנושא היטל על הכביש שאינו במימון המועצה אך תחת תחזוקה פריפריאלית שלה ובשטחה נקבע כי הכביש המדובר הינו חלק אינטגרלי מתשתיתה של המועצה וכי אין הבחנה בין כביש שבמימונה הישיר לבין כביש אשר מומן על ידי המדינה ולכן רשאית לגבות בעבורו תשלומי היטל. לעניין בקשת אליאס לחייב את מועצת הכפר בהשבת הפרש הסכום שנגבה ממנו לבין שיעור ההיטלים שהיה בזמן שהגיש את בקשתו למתן היתר בניה, הוחלט כי התעריפים בוצעו בהתאם לחוקי העזר העירוניים וכי דרישת התשלום של הנתבעת הייתה תקינה.

סיכום

התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 2000 ₪, וזאת על הצד הנמוך, שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ג טבת תשפ"ד, 04 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.