האגודה נמצאת בפירוק, תביעת בני הזוג מתייחסת לפיצוי פיטורין ופדיון ימי חופשה בגין עבודתם וגם לכספים אשר לטענתם הומרו לטובת האגודה.
בפני רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 2824/363/10
בעניין: תקנות האגודות השיתופיות (פירוק) התשמ"ד – 1984
קיבוץ הר עמשא
ד.נ. חברון 90403
"האגודה" ד.נ. חברון 90403
עו"ד שגיא מרום- מפרק מפעיל קיבוץ הר עמשא
מרח' לאונרדו דה וינצ'י, תל אביב, 64734
טלפון: 6911082 – 03, פקס: 6911831- 03 "המפרק/ המשיב"
בן הזוג
"המערער " בת הזוג
"המערערת "
החלטה
בפני ערעור על החלטת עוה"ד שגיא מרום (להלן: "המפרק") של קיבוץ הר עמשא (להלן: "האגודה"), אשר דחה את תביעות החוב של בני הזוג (להלן: "המערערים"). המערערים הנם תושבי האגודה שבפירוק ולטענתם שימשו לאורך שנים כבעלי תפקידים באגודה.
בשנת 2010 הגישו המערער וזוגתו, שתי הודעות חוב: האחת, מתייחסת לזכויותיהם הסוציאליות המחויבות בחוק, קרי פיצוי פיטורין ופדיון ימי חופשה בגין עבודתם והשנייה מתייחסת לכספים אשר לטענתם הומחו לטובת האגודה. שתי הודעות החוב נדחו על ידי המפרק ועל כך נערך הדיון בפניי ביום 1.11.2010.
מעיקרי הטיעון של המערערים, נראה כי אלו בחרו לזנוח את מרבית טענותיהם ולכן אתייחס בהחלטתי לעיקרי הטיעון הרלוונטיים רק לטענות אשר נותרו על כנן.
הרקע
1. ביום 22.7.09 הוריתי על פירוק האגודה ומיניתי את עו"ד שגיא מירום (להלן "המפרק") לשמש מפרק מפעיל של האגודה.
2. בתי המשפט האזרחיים חזרו וקבעו את ההלכה לפיה נדרשים נושי האגודה להעביר למפרק הוכחות חוב ואינם יכולים לפתוח בהליכים משפטיים נגד האגודה ובכלל זה בהליכי גבייה מנהליים. על פי הקבוע בסעיף 267 לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983 (להלן "פקודת החברות"):
"משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע."
כך דברי אירית חביב-סגל בספרה דיני חברות כרך ב' (2004):
"תחילתו של הליך הגבייה הקולקטיבי בצו של בית המשפט לעיכוב הליכי הגביה האינדיווידואליים. עם מתן צו הפירוק, מעכב הדין את כל הליכי הגביה האינדיווידואליים שהתנהלו, או שהיו יכולים להתנהל בעתיד בשל עילות תביעה שנולדו לפני מתן צו הפירוק. סעיף 267 לפקודה קובע:
"267.משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע."
(הדגשה שלי א.ז)
3. בתאריך 22.9.2009 הגישו המערערים תביעת חוב מאוחדת בגין פיצוי וערך ימי חופשה בסך כולל של 211,725 ₪ מכוח יחסי עובד מעביד, ביניהם ובין האגודה. לאחר מכן, הגישו המערערים תביעת חוב שנייה בגין כספים שלטענתם הומחו לקופת האגודה ואשר לטענת המערערים, מגיעים להם כדין. הסכום שנתבע במסגרת הוכחת החוב השנייה עמד על כ- 2,022,939 ₪.
4. בהחלטתו, דחה המפרק את הודעות החוב של המערערים ועל החלטה זו, מונח ערעור זה בפניי. מעיקרי טיעוניו של המערערים (מתאריך 21.10.2010) עולה כי המערער בחר לצמצם את תביעתו ולרכזה לעניין זכויותיו הסוציאליות והכספים שלטענתו הומחו לאגודה:
lawdata - דטהחוק" ... בחר המערער לצמצם תביעתו לפיצויי פיטורין הנגזרים משכר מינימום ....ולכספים שאין חולק כי המערער קיבל כשכר מגורמים חיצוניים לאגודה עבור עבודה שאינה מתחייבת מתפקידיו הניהוליים באגודה."
טענות המערער
5. לטענת המערער, מחודש מרץ 1997, הועסק על ידי האגודה, כמנהל פעיל, מרכז משק, מזכיר, נאמן תקשורת, רכז יזמות ואחראי תחזוקה בהיקף משרה מלאה (אשר כללה לילות ושבתות). בנוסף, טוען המערער, כי זוגתו הועסקה על ידי הקיבוץ ממרץ 1997, במזכירות,
6. לטענת המערער, משנת 1996, כאשר חברת הניהול "ייצור ופיתוח" סיימה את תפקידה ועד לסוף שנת 2009 כאשר קיבל המפרק את תפקידו באגודה, הוא עסק במלאכה וניהל את ענייניה השוטפים של האגודה.
7. עוד טען המערער כי לאורך רוב שנות עבודתו עבור האגודה, שולמה לו משכרותו באמצעות חשבוניות אשר הוציא לאגודה. דרך תשלום זו, חסכה לאגודה את תשלום זכויותיו הסוציאליות, פתיחת תיק ניכויים לאגודה וניהול כרטסת שכר ובכך הטילה את האחריות עליו.
8. ביחס להודעת החוב הראשונה ובדבר שאלת קיום יחסי עובד- מעביד בין המערער לאגודה, התייחס המערער למבחנים אשר הוגדו בפסיקה:
א. מבחן השליטה והכפיפות- לטענת המערער, היה כפוף להחלטות ולפיקוח וועד האגודה אשר הוחלף בוועד ממונה ביוני 1999. בנוסף, ציין כי לא היה מורשה חתימה בחשבונות האגודה.
ב. מבחן הקשר האישי- לטענתו, ביצע את עבודתו באופן אישי והשקיע מאמצים רבים בעבודתו באגודה ללא כל סיוע של אדם נוסף.
ג. מבחן ההשתלבות- לטענת המערער, הוא עבד ונשא תפקיד חשוב בתפקודה של האגודה כלפי חוץ ופנים.
ד. מבחן הציוד- לטענת המערער, מבחן הציוד אושר בהחלטת המפרק ונפסק כי אכן המערער השתמש בציוד (כגון רכב, טלפון , משרד וכד') שהוקצו לו על ידי האגודה ולטיפול בעניינה.
ה. משך ההעסקה- לטענת המערער, הוא וזוגתו עבדו באגודה מ- 1.3.1999 ועד למינוי המפרק.
ו. רצונם של הצדדים- המערער מביא כהוכחה לרצונם של הצדדים את הצהרת היושב ראש הממונה, מר' ירון סלומון ואת הודעת החוב שלו.
ז. מקום העבודה- ביחס לטענה זו, טוען המערער כי אין כל בעיה כי עובד יעבוד מביתו וכך עשה בעניינו.
9. בהודעת החוב השנייה, תבע המערער כספים אשר לטענתו הומחו על ידיו ועל ידי בת זוגתו לטובת האגודה. לטענת המערער, משנת 1997 הומחו לטובת האגודה כספים בגין עבודתו שלו. ביחס לטענת המפרק, כי כספי השמירה, שכר הרב"ש ונאמן הדואר הינם כספים המיועדים לאגודה ושולמו לאגודה כדין, טוען המערער כי עבודות אלו בוצעו על ידו ועל ידי זוגתו ולא על ידי האגודה ולפיכך הכספים היו אמורים להגיע לרשותם.
10. עוד התייחס המערער לטענת המפרק, לפיה היו מועמדים המערערים כחברים באגודה עד סוף 2001 ולכן חלה עליהם החובה להעביר את כל הכנסותיהם לאגודה. המערער ציטט את סעיף 13 לתקנון האגודה, לפיו:
"תקופת המועמדות תהיה שנה אחת".
לטענתו, לא הייתה כל החלטה של הקיבוץ או הסכמת המערער להארכת מועמדתו מעל לשנה ובטח שלא לתקופה של חמש שנים.
11. בדבר טענת ההתיישנות, השיב המערער כי המועד הראוי לתחילת מרוץ ההתיישנות הוא יום הגשת דו"ח החוקר בתאריך 12.7.2009. יתרה מזאת, טען המערער כי ההתיישנות אינה חובה חקוקה ולכן רשאי בעל הדין (המפרק בענייננו) לוותר על העלאתה וכך היה צריך לעשות בעניינו.
12. המערער טוען עוד, כי בעניינו, התקיים "מצב פוגעני מתמשך" שנשרך עד שנת 2010 בכמה וכמה אופנים וכי עובדה זו מייתרת את עילת ההתיישנות.
טענות המפרק
13. התיישנות- לטענת המפרק, מרבית החוב הנטען התיישן לפני שנים רבות גם אילו הוכח. עוד ציין, כי כבר בשנת 2001 הוכרע בהחלטת שיפוטית כי המערערים אינם מועמדים או חברים באגודה ומאותה שנה הפסיק להעביר את הכנסותיו לאגודה ולכן די בטיעון זה על מנת לדחות כל טענה בערעור שאינה נוגעת ליחסי עובד מעביד.
14. עוד מציין, כי מועד ההתיישנות מתחיל ביום היווצרות התביעה ולא במועד מאוחר יותר. מכאן, שבמידה והמערער היה מעוניין לתבוע את האגודה בגין הכספים, שלכאורה זו חייבת לו בגין תקופת מועמדותו, היה צריך לעשות זאת מרגע שנודע לו כי איננו חבר באגודה ומשלא עשה כן במועד, תביעתו התיישנה.
15. ביחס לטענת המערער בדבר "מצב פוגעני מתמשך", השיב המפרק וטען כי כל רכיבי התביעה הינם ראשי תביעה שונים ולא ניתן לראות בהם מעשה מתמשך, בפרט אם נעשו מבחירה, כמו בעניינו. שנית, גם לשיטת המערער, הרי כבר בשנת 2001 – המועד בו חדל המערער להעביר את הכנסותיו לאגודה, חדלה "העוולה להתגלגל" ולכן לא מתקיימת כל המשכיות.
16. בתגובתו, ביקש המפרק להדגיש כי בבדיקת הוכחת החוב של המערערים הושקעה עבודה רבה. העובדות נבדקו בקפדנות, נתונים הוצלבו ולאחר בדיקה קפדנית, הוחלט לדחות את הודעת החוב.
17. ביחס לטענת המערער, לפיה התקבלה הודעת החוב שהגיש למפרק. ציין המפרק כי בתחילה אומנם התלבט בעניין רכיבים מסוימים בתביעה, אולם לאחר מכן התחזקה המסקנה כי דין הודעת החוב להידחות ובהחלטתו פירט את סיבותיו.
18. המפרק התייחס לטענות המערער בדבר קיום יחסי עובד – מעביד:
א. חברת "נהרות שם"- לטענת המפרק, למערערים חברה בבעלותם, אשר הנפיקה חשבונית בגין הסכומים ששולמו למערער. האגודה לא הנפיקה תלושי שכר לתובעים והתובעים לא דרשו תלושי שכר או זכויות סוציאליות כלשהן בגין השירותים שסיפקו.
ב. מבחן השליטה והכפיפות- ביחס לטענת המערער, טען המפרק כי לעיתים היה נראה כי האגודה נשלטה על ידי המערער. לטענתו, המערער השתמש במחסני ומשרדי האגודה לאיחסון המיץ האורגני שהפיקו, רכב האגודה והטלפון שלה הוקצו לשימושו של המערער של האגודה.
ג. מבחן הקשר האישי- אין מחלוקת כי המערער ביצע עבודתו באופן אישי. אלא שהמערער בחר להתקשר עם האגודה ולפעול כקבלן עצמאי וכך להמשיך ולקיים את שאר עסקיו. לכן, אין הוא יכול עתה לטעון כי היה עובד פשוט מין המניין.
ד. מבחן הציוד- טוען המפרק, כי המערער עשה לכאורה שימוש בציוד האגודה, אלא שהציוד האמור שימש אותו לקידום עניינו ועסקיו האישיים של המערער.
ה. מבחן ההשתלבות- בהמשך לטענת המערער, אין חולק כי פעילות המערער השתלבה בפעילות האגודה אלא שפעילות האגודה השתלבה גם בעסקיו האישיים של המערער.
ו. משך ההעסקה- ביחס לטענת המערערים כי הועסקו על ידי האגודה מתאריך 1.3.1999, השיב המפרק וטען כי אין לקשור בין התקופות, שכן, משנת 2001 (עת ביטול מועמדות המערערים לחברות) הפסיק המועמד להעביר כספים לאגודה. לאחר מכן הוסכם בין הצדדים כי יעבדו במתכונת של עובד קבלן ויספק חשבוניות לאגודה.
ז. מקום העבודה - ביחס לטענה זו, טוען המפרק כי עובד יכול לעבוד מביתו, אולם במקרה הנדון, המערער התגורר בנכסי האגודה, הפעיל מנכסיה את עסקיו הפרטיים ועשה בהם כשלו.
19. לאור הנתונים, סבור המפרק כי בין המערער ובין האגודה לא התקיימו יחסי עובד מעביד, שכן המערער לא נהג ולא נהגו בו כעובד ולכן קבע כי אינו זכאי לקבל זכויות סוציאליות כשל עובד מין המניין.
20. טענותיה של המערערת- מציין המפרק בטענותיו, כי עצם בחירתה של המערערת שלא להגיש ערעור מטעמה על החלטת המפרק, מחזקת את המסקנה כי המערערת מעולם לא עבדה באגודה וכל עבודתה בוצעה במסגרת "נהרות שם" ותוך סיוע לבעלה בתפקידו. המפרק מצטט מעדותו של מר סולמון:
"מעולם לא שילמנו לטלי בגין שירותיה. אנחנו לא מיננו את טלי ולא ביקשנו ממנה לעשות שום דבר. השירותים שטלי נתנה היו במסגרת נהרות שם (החברה של דודו)."
21. שירותי ייעוץ וניהול של המערער בגד"ש אורה- לטענת המפרק, הסכומים אשר שולמו לקיבוץ לא היו בגין עבודתו של המערער, לא כיועץ ולא בכל דרך אחרת. סכומים אלו שולמו לאגודה במסגרת הסדר אליו הגיעו האגודה ויתר השותפים בגד"ש אורה. סכומים אלו לא היו מגיעים למערער שלא ייעץ ולא עבד עבור גד"ש אורה במרבית השנים. עוד הוסיף וציין סלומון בעדותו:
" בתקופה מ-2004 התשלום מגיע לקיבוץ כחלק מזכויותיו בגד"ש ולא לאיש זה או אחר."
דיון והחלטה
22. תביעה זו ענייניה בבקשת המערערים לבטל את החלטת המפרק ולפסוק לטובתם את זכויותיהם הסוציאליות, אשר לטענתם מגיעות להם מכוח הדין ועל סמך קיום יחסי עובד מעביד ביניהם ובין האגודה. בנוסף, תובעים המערערים כספים אשר לטענתם, הגיעו להם, אך הומחו לאגודה. החלטה זו תפוצל למספר פרקים לאור ריבוי הסוגיות בה: סוגיית ההתיישנות, סוגיית תביעת של המערערת, הודעת החוב הראשונה לעניין יחסי עובד ומעביד בין האגודה למערער ועניין הודעת החוב השנייה לעניין הכספים אשר הומחו לאגודה.
טענת ההתיישנות
23. לטענת המערערים, תקופת ההתיישנות לא חלפה משום שמרוץ ההתיישנות מתחיל ביום הגשת דו"ח החוקר, 12.7.2009. עוד, טענו המערערים כי בעניינם מתקיים "מצב פוגעני מתמשך" ולכן העוולה נמשכת עד ימינו. ביחס לטענות אלו, השיב המפרק וטען כי על פי חוק ההתיישנות, יש לחשב את תקופת ההתיישנות מיום היווצרות עילת התביעה ולא ממועד מאוחר יותר ולכן מתייתרות טענות המערער.
24. ביחס לטענתו של המערער כי בעניינו חלה עוולה מתמשכת ולכן תקופת ההתיישנות אינה חלה בעינינו, הרי שעוולה כזו מתקיימת רק בעניין תביעות נזיקין, כפי שהוסבר בע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים ולכן אינה רלוונטית לענייננו:
" ... בצד מעשה עוולה נקודתי שנגרם בו נזק, המתגלה כולו, או בחלקו בשלב מאוחר, תתכננה נסיבות שבהן האירוע העוולתי הוא מתמשך, ונגרם בצדו נזק מתמשך, והוא מוליד במהלך התרחשותו עילות תביעה חדשות בזו אחר זו, עד לפקיעתן.
כלל הוא, כי בעוולות בהן משמש "נזק" אחד היסודות, אם המעשה נמשך והולך ויוצר עילות תביעה מתחדשות, תוך גרימת נזק לנפגע מעת לעת, תתפוש ההתיישנות בתום 7 שנים ממועד היווצרות כל עילת תביעה מתחדשת, כאמור. המדובר הוא באירוע עוולתי המצמיח זכויות תובענה מעת לעת, להבדיל מנזק נמשך שמקורו במעשה עוולה חד פעמי (דיני נזיקין, תורת הנזיקין הכללית, מהד' 2 תשל"ז; עמ' 724-5; ע"א 590/67 קלינמן נ' ד"ר מירון, פד"י כב(2), 929. הכלל בדבר מנין ההתיישנות ממועד היווצרותה של כל עילת תביעה נפרדת נקשר בהלכה הפסוקה בהוראות סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין ועוגן במסגרתו (פרשת קלינמן, שם).
25. בעניינו, מורכבת סוגיית ההתיישנות משתי תקופות ומתייחסת לשתי הודעות החוב: הודעת החוב הראשונה מתייחסת לשאלת קיום יחסי עובד מעביד בין המערער למפרק והודעת החוב השנייה מתייחסת לכספים אשר לטענת המערערים המחו לאגודה.
26. הודעת החוב הראשונה- המפרק דחה את הודעה החוב הראשונה, בה טענו המערערים לקיום יחסי עבודה ביניהם ובין האגודה. במסמכיו, הגיש המערער הסכם מתן שירותים (נספח ה' למסמכי המערער) אשר נחתם בינו ובין האגודה בתאריך 16.11.2001:
"צד א' (קיבוץ הר עמשא) נזקק לשירותי תחזוקה שוטפת הכוללים: טיפול בתחזוק תשתיות הקיבוץ, כשירות ציוד ומבנים, כשירות ציוד חירום...
...בהסתמך על החלטת ועד האגודה מיום 14.3.01 פנה נציג א' לצד ב' בבקשה לספק את השירותים הנ"ל...
...בתמורה למתן השירותים כאמור באופן שוטף, יעסיק צד א' את צד ב' במשרה מלאה".
מסמך זה, גם אם הוגש לאחר המועדים הקבועים בחוק, משמש כראיה ומוכיח כי המערער עבד מתקופה זו (אם לא לפני) למען האגודה.
27. עוד עולה מחקירתו של מר' ירון סולמון, כי משנת 2003 (השנה בה נכנס לתפקידו כיו"ר הוועד הממונה של האגודה) מונה המערער כנאמן של הוועד ממונה:
" דוד היה נאמן של הוועד לכל דבר ועניין (במילים אחרות כולבויניק לכל מטרה). שימש גם כנאמן תקשורת...."
טענה זו, מקבלת משנה תוקף לאחר קריאת מכתבו של ירון סולמון, לפיו, המערער עבד בשירות האגודה עוד לפני מינויו ליו"ר בתאריך 1.5.2003.
28. לעניין זה, קובע סעיף 6 לחוק ההתיישנות, כי:
תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה.
לכן, עומדת למערער זכות התביעה ותקופת ההתיישנות אינה חלה לעניין הודעת החוב העוסקת בשאלת יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.
29. הודעת החוב השנייה- בהודעה זו, תבעו המערערים סכומים שלטענתם המחו לקיבוץ בין השנים 1999-2001 בגין עבודתם עבור צדדים שלישים וסכומים שלטענת המערער שולמו לאגודה בגין שירותי ייעוץ וניהול שסיפק לגד"ש אורה.
30. לאור האמור לעיל, אחלק את הדיון בהודעת חוב זו לשניים: הכספים אשר לטענת המערערים הומחו לאגודה בין השנים 1999-2001 בגין עבודת המערערים והכספים אשר לטענת המערער הועברו לאגודה בגין עבודתו בגד"ש אורה:
א. הכספים אשר הומחו לאגודה בין השנים 1999-2001- מהנתונים שבפניי, עולה כי בשנת 2001 ניתנה החלטה בעניינים של המערערים, לפיה הם אינם חברים באגודה. לעניין זה נקבע בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, כי:
"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא: (1) שאינו מקרקעין – שבע שנים..."
לכן, היה על המערערים לתבוע את האגודה בטווח 7 השנים ממועד קבלת ההחלטה ומשלא עשו כך בזמן, אין להם להלין אלא על עצמם בלבד. לאור האמור לעיל, תביעתם של המערערים בגין הכספים, אשר לטענתם המחו לאגודה בשנות מועמדותם לחברות, נידחת מפאת התיישנות תביעתם.
ב. הכספים מגד"ש אורה- מעיקרי הטיעון והנתונים שהוצגו בפניי, עולה כי טענת ההתיישנות אינה חלה לעניין טענה זו, שכן, האגודה קיבלה כספים מגד"ש אורה עד לאחרונה ולכן אדון בסוגיה זו בהמשך החלטתי.
טענותיה של המערערת
31. מערעור אשר הוגש בפניי עולה כי המערערים בחרו לזנוח את מרבית טענותיהם, כמו גם את טענותיה של הגב' טלי, הלוא היא המערערת ולהתמקד בטענותיו של המערער. עקב כך, אינני נדרש לדון בטענותיה, אך משום שהודעות החוב של המערערים כרוכות זו בזו ולמעלה מין הנדרש, אדון קצרות בעניינה.
32. בהודעת החוב, טענה המערערת כי משנת 1997 עבדה עבור האגודה בחצי משרה ובמספר תחומים, ביניהם: מזכירות, הנה"ח, נאמנות דואר וכד'. כאשר עם הזמן, ירד הקף משרתה, לשליש משרה, אשר לימים, תומחרה על ידה בהודעת החוב, בסכום משוער של 2000 ₪ לחודש.
33. מאידך מציין המפרק, כי במהלך השנים שבין 1997- 2000, היו המערערים מועמדים לחברות באגודה ולכן לא התקיימו יחסי עובד - מעביד ביניהם ובין האגודה.
34. לעיונית דעתי, נכונה טענת המפרק ולכן אין להתייחס לתקופה מועמדותם של המערערים כתקופה בה שימשה המערערת כעובדת מין המניין באגודה. יתרה מזאת, מחקירתו של יו"ר הוועד הממונה של האגודה, מר ירון סולמון עולה, כי מעולם לא התבקשה המערערת לעבוד באגודה וכי כל פעילותה נעשתה בהתנדבות או מתוקף סיוע לבעלה.
"מעולם לא שילמנו לטלי בגין שירותיה. אנחנו לא מיננו את טלי ולא ביקשנו ממנה לעשות שום דבר. השירותים שטלי נתנה היו במסגרת נהרות שם (החברה של דודו)."
עוד ביחס לתרומת המערערת, מציין יו"ר האגודה במכתבו, אשר הוגש מטעם המערער, כי:
"...פעולות אלה נעשו בהתנדבות מלאה וללא שכר".
35. לאור האמור לעיל, נראה כי המערערת לא הועסקה ולא נדרשה לעבוד עבור האגודה. יתרה מזאת, מכל המסמכים אשר הוצגו בפניי ניכר כי במידה והתקיימו קשרי עובד מעביד עם האגודה, הרי שאלו התקיימו מול המערער בלבד ולא נגעו למערערת, אשר ייתכן וסייעה לבעלה מתוקף תפקידו או פעילות חברתו "נהרות שם".
36. עוד יצוין כי המערערת בחרה שלא להגיש ערעור מטעמה, אך גם שבדקתי את תביעתה, המערערת לא הוכיחה את טענותיה ולכן אין מקום לערעורה. אי לכך, הנני מקבל את החלטת המפרק לעניין הוכחת החוב של המערערת ומכאן והלאה, אדון בהחלטתי, בטענותיו של המערער בלבד.
יחסי עובד מעביד בין המערער והאגודה
37. מהפסיקה עולה כי פעמים רבות, עובדים מועסקים כקבלנים עצמאיים, בעוד למעשה הם שכירים לכל דבר. כך, חוסך המעסיק את עלויות הזכויות הסוציאליות שיש לשלם לעובד (חופשה, הבראה ופיצויי פיטורים) והעובד מועסק תמורת חשבוניות. עם זאת, קיימים נותני שירותים אשר מעניקים שירות לבית עסק תמורת חשבונית, והם למעשה עצמאיים ועובדים עם מספר גורמים בו זמנית.
38. לעניין שאלת יחסי עובד מעביד, הנני רואה לנכון לציין כי מכתבו של יו"ר הוועד הממונה הצביע על רצונה המובהק של האגודה להעסיק את המערער ללא צורך לתת לו את זכויותיו והשפיע רבות על החלטתי. כאשר נשאל יו"ר הוועד הממונה בחקירתו מתאריך 17.1.2010:
"האם ה"ה... דרשו את זכויותיהם הסוציאליות? לא כי התקשרות הייתה של קבלן (ייתכן שזה היה לא בסדר)."
כמו גם במכתבו מיום 3.8.2010:
"העובדה כי דוד הוציא חשבונית חודשית פטרה את האגודה מעבירות פוטנציאליות על חוק שכר המינימום, חסכה לאגודה פתיחת תיק ניכוים וניהול כרטסת שכר והטילה על דוד את האחריות לחבויות המס- אולם אין להתיר בכל קנה מידה של צדק , מוסר או חוק כי עובדה טכנית וטריוויאליות זו תשמש כנגדו בכל הקשור לפיצוי פיטורין בסיום העסקתו."
39. השאלה בעניינו היא האם המערער הועסק באגודה כעובד או כקבלן עצמאי?
בפסיקה נקבעו מספר מבחנים לקיום יחסי עובד מעביד, אך מכלול הסממנים הם שיכריעו בבחינת קיום יחסי עובד מעביד:
§ מבחן ההשתלבות - מבחן ההשתלבות מפוצל לשני מבחני משנה, הפן חיובי והפן שלילי. מחד, ניכר כי בפן החיובי, המערער טרם לתפקוד האגודה והשתלב בחייה. המערער אף מגדיל ומציין בטענותיו: כי האגודה והוא חד הם. מאידך, בבחינת הפן השלילי, מתגלה כי למערער הייתה חברה משלו, "נהרות שם", אשר הוקמה בשנת 2002 ובמסגרתה העניקו המערערים שירותים לאגודה ולגורמים נוספים.
§ מבחן הפיקוח והשליטה- מחד, מעדותו של מר' סולמון עולה כי המערער לא עומד במבחן זה. למערער לא היו שעות עבודה קבועות והמערער לא ביקש ימי חופש מהאגודה אלא רק עדכן את ראשי האגודה בדבר חופשתו הצפויה. מאידך, כאשר נשאל סולמון: "האם נתנו הוראות על ידי מי מהקיבוץ, למערערים", השיבו:
"ניתנו הוראות והן מולאו במלואם."
מהאמור לעיל, נראה כי למרות כי למערער לא היו זמנים קבועים, הרי שזה ביצע את תפקידו בשם מנהלי האגודה, פעל לפי הוראותיהם ותרם לקידום האגודה ופיתוחה, ולכן מתקיים מבחן זה בעניינו.
§ מבחן הביצוע האישי - המערער ביצע את תפקידו באופן אישי ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים.
§ מבחן הציוד- לטענת המפרק, המערער עשה שימוש בציוד האגודה לשימושו האישי ולכן יש לשלול את קיום מבחן זה. מאידך, ציין יו"ר הוועד הממונה בחקירתו, כי:
"כמו כן העמדנו לרשות... רכב בבעלות האגודה ועל חשבונה. לפני הלנדרובר המשמש את... היום היה רכב סובארו במצב גרוע מאד. באותה תקופה הוא השתמש לעיתים ברכבו הפרטי לביצוע המטלות שהטלנו עליו."
מכך עולה, כי גם ובמידה והמערער עשה שימוש בציוד האגודה למטרותיו האישיות, הרי שגם האגודה עשתה שימוש בציודו האישי של המערער ולכן אין בעובדה זו בכדי לגרוע מהעובדה כי עיקר השימוש בציוד בוצע למען תפקוד האגודה ותוך שימוש במשאביה.
§ משך ההעסקה – מהנתונים אשר הוצגו בפניי, עולה כי המערער עבד בשירות האגודה משנת 1996. עבדותו סווגה במספר שמות והתחלקה למספר תפקידים, כאשר לעיתים שולם למערער סכום אחד ולעיתים אחר, אך לשאלתנו, נראה כי עדין מתקיים רצף העסקה המעיד כי המערער עבד עבור האגודה.
§ רצונם של הצדדים- לעניין מבחן זה, נשאל מהו רצון הצדדים? ובכן מחד רצונו של המערער לעבוד ולקבל את כספו ומאידך רצונה של האגודה שעניינה יטופלו והיא תידרש לשלם את המינימום האפשרי על פי חוק. במכתבו של יו"ר הוועד הממונה, הוא מציין, כי:
"התשלום החודשי הוגדר מתחילתו כשכר עבודה ויודגש כי מטעמי נוחות בלבד של האגודה, הנפיק דוד חשבונית חודשית עבור שכרו."
כאשר נשאל בחקירתו: האם דרשו המערערים את זכויותיהם הסוציאליות? השיב :
"לא, כי ההתקשרות הייתה של קבלן (ייתכן שהיה זה לא בסדר)...."
נתונים אלו מעידים, כי גם אם למראית עין הועסק המערער כ"קבלן" הרי שבפועל שימש כעובד מין המניין ולכן מגיעות לו זכויותיו.
§ מקום ביצוע העבודה- הפסיקה קבעה כי אין השלכה למקום ביצוע העבודה, וניתן כי עובד יעבוד מביתו. לכן, אין כל בעיה בכך שמערער ביצע את עבודתו ממעונו.
§ מבחן התלות - ניכר כי מרבית ענייני האגודה התנהלו על ידי המערער וכי ללא התנהלות זו לא היה ברור מה מצבה. מבחינת תלותו של המערער באגודה, ניכר כי המערער לא היה תלוי באגודה כמקור פרנסתו היחיד ועסק בנושאים הנוספים.
40. לעניין סוגיית יחסי העבודה- לאחר בדיקתי, מצאתי כי בין המערער לאגודה, התנהלו יחסי עובד מעביד, שכן, התנהגות המערער, מאמציו ומסירותו לאגודה ניכרים בתחומים רבים. יחד עם זאת, אציין, כי אם אכן חשב בזמנו, המערער שמגיעות לו זכויותיו, היה עליו לתבוע את האגודה בתום תקופת מועמדתו לחברות, כאשר קמה לו עילת התביעה בשנת 2001. שכן, תקופת התיישנות עברה ואין המערער זכאי לקבל פיצוים בגין תקופת העסקתו משנת 1996 וספק רב גם אם היה זכאי לכך, היות והיה מועמד לחברות באגודה, אך איני נדרש לדון עתה בסוגיה זו לאור קביעתי.
המערער יקבל את זכויותיו הסוציאליות כעובד מין המניין מיום מינוי הוועד הממונה לאגודה.
הודעת החוב השנייה
41. בהודעת החוב השנייה, טען המערער כי הנו זכאי לכספים אשר המחה לטובת האגודה, הן בגין תקופת מועמדות כחבר באגודה והן לגבי כספים אשר קיבל תמורת עבודתו בגד"ש אורה והועברו לשימוש האגודה. טענתו הראשונה של המערער ביחס לתקופה בה היה מועמד לחברות באגודה, נדחתה מפאת התיישנות ולכן אין צורך כי אדון בה.
42. לעניין הכספים, אשר לטענת המערער, שולמו לאגודה בגין תפקידו בגד"ש אורה, השיב המפרק וטען, כי גד"ש אורה שילמה לאגודה בגין תקנים אשר יועדו לה ולא היו אמורים להשתלם למערער. שכן, תקנים אלו ניתנו לאגודה ולא למערער שתוגמל בהסדר נפרד מול האגודה וקיבל את שכרו.
43. רישום "שכר ייעוץ" בכרטסת הנה"ח של האגודה- ביחס לרישום זה, אציין כי במספר מקרים אכן נרשם בכרטסת הנה"ח "שכר ייעוץ...", אך במרבית המכרעת של הרישומים מופיע הרישום "שכר ייעוץ". אנשי גד"ש אורה הסבירו רישום זה לחוקר בטענה כי רישום זה נעשה ללא קשר לחשבוניות/ השירותים שניתנו מידי פעם על ידי המערער ולכן אינני יכול להתייחס לרישום זה בענייננו.
44. ביחס לכספים אלו, ציין המפרק כי מבדיקות שערך, כמו גם מחקירתו של יו"ר האגודה, עולה כי הכספים אשר הועברו מגד"ש אורה לאגודה, שולמו במסגרת הסדר אליו הגיעו האגודה ויתר השותפים בגד"ש אורה.
"...התשלום מגיע לקיבוץ כחלק מזכויותיו בגד"ש אורה ולא לאיש זה או אחר (גם אני שימשתי בדירקטוריון גד"ש אורה)..."
45. עוד אציין, כי גם במידה וטענות המערער נכונות והכספים אשר שולמו לאגודה, שולמו בגין ייעוץ אישי שנתן המערער לגד"ש אורה ולא עבור התקנים אשר ניתנו לאגודה, הרי שמהנתונים אשר הוצגו בפניי עולה כי ביום 1.5.2003 מינה הוועד הממונה את המערער לתפקיד נאמן הוועד הממונה. ביחס למינוי זה, קובע סעיף 3 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965, כי:
"שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח."
כנאמן הוועד הממונה, שימש המערער כשליח האגודה וככזה, כל פרי מעבודתו מזכה את השולחת (האגודה), כפי שנקבע בסעיף 10(ב) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 :
"השולח זכאי לכל ריווח או טובת הנאה שבאו לשלוח בקשר לנושא השליחות."
אין צדק בטענותיו של המערער, לפיהם הנו זכאי לקבל את הכספים אשר נוצרו בגין עבודתו בגד"ש אורה, שכן, כספים אלו נוצרו כשהמערער חבש את כובעו כשליחה של האגודה וככזה אינו זכאי לרווחים אשר נוצרו בשמה.
46. עוד אציין, כי המערער ניהל עם האגודה התקשורת עסקית, בין אם בקבלות ובין אם כעובד מין המניין, אך לסופו של עניין, ייצג את האגודה בגד"ש אורה. משכורתו של המערער, שולמה לו על ידי האגודה ועבור תפקידו הכולל בשמה ולכן לא יהיה זה נכון לשלם למערער פעמיים בגין אותו תפקיד, גם אם ביצע את תפקידו מעבר לדרוש.
סוף דבר
47. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי להחלטה כי יש לדחות את מרבית טענותיהם של המערערים, לרבות את טענותיה של המערערת ואת הודעת החוב השנייה העוסקת בכספים אשר הומחו על ידי המערערים לאגודה.
48. שאלת יחסי עובד מעביד בין המערער והאגודה- מצאתי כי המערער, בלבד, שימש כעובד האגודה וכי הוא זכאי לזכויותיו הסוציאליות. אלו, יחושבו מיום מינוי הוועד הממונה בתאריך 1.5.2003 ועד למועד מינוי המפרק.
המפרק יפעל לעריכת תחשיב מסודר, לפיו, יקבל המערער את פיצוי הפיטורים וזכויותיו הסוציאליות. על המערער להעמיד עצמו לרשות המפרק ולהמציא לו את המסמכים הדרושים על מנת שהנושא יוסדר כהלכה.
49. אין צו להוצאות.
ניתן היום: כא כסלו תשע"א 28/11/2010 אורי זליגמן, עו"ד
רשם האגודות השיתופיות
