האם אובדן הסיכוי לזכות בהגרלת מגרשים בהרחבת מושב מזכה בפיצויים?

בפני ביהמ"ש המחוזי הובא ערעורה של אורית על פס"ד של ביהמ"ש השלום בכפר סבא, בו טענה כנגד התנהלותו של מושב צור משה, במסגרת הגרלת מגרשים בהרחבה שהתבצעה במושב. לטענת אורית, על המושב לשלם לה פיצוי בסך 250,000 ₪ מאחר ולא הכליל אותה כמועמדת במסגרת ההגרלה השלישית להקצאת מגרשים שנערכה בשנת 1996, ואף העלתה טענות נוספות ביחס להגרלה השנייה.

ביהמ"ש קמא דחה את תביעתה של אורית בשל מספר טעמים:

א.      ביחס להגרלה השנייה, העלתה אורית טענה זו רק בסיכומיה, ועל כל פנים אורית לא נרשמה בעצמה להגרלה אלא אביה ודודה, אך מאחר והם אינם התובעים בתיק אין לדון בזכויותיהם במסגרת התביעה דנן.  

ב.      ניתן היה להגיש מועמדות להגרלה בשתי דרכים: הראשונה ע"י צאצא של בן המקום, אך במועד ההגרלה היה דודה של אורית בעל המשק, והיא אינה צאצאית שלו. השנייה, ע"י המלצת בעל המשק, אך  אין חולק בין הצדדים שאורית לא בקשה להירשם כמועמדת העונה על הגדרה זו ולא עברה תהליך של מבחני קבלה אשר נדרשים ממי שמעוניין להגיש מועמדות בדרך זו.

ג.       מדובר במימוש זכות שאורית לא התעניינה בה בזמן אמת, במשך שנים רבות.

ד.      אף אם היה עולה בידי אורית להוכיח את זכאותה הרי שלא לבטח הייתה זוכה במגרש, מה עוד שאובדן הסיכוי לזכות במגרש אינו תואם את הסכום אותו בחרה לתבוע.

לטענת אורית, שגה ביהמ"ש קמא כאשר לא דן בהגרלה השנייה בזכותם של אביה ודודה מאחר שלא נרשמו כתובעים, למרות שנכתב בכתב התביעה בצמוד לשמה "ואחרים".

לעומתה טוען המושב, כי עיקר טענותיה של אורית נוגעות לממצאים עובדתיים אשר אין ערכאת ערעור מתערבת בהם. בנוסף טוען המושב, שאורית לא הייתה זכאית להשתתף בהגרלה השלישית מאחר וביקשה להשתתף כמועמדת מטעם דודה, ולא כמועמדת חיצונית, וכי טענותיה שהמושב אפשר למי שאינו צאצא ליטול חלק בהגרלה אינן בעלות ביסוס ראייתי.

דיון והכרעה

לאחר שעיין בפסה"ד של ביהמ"ש קמא ושמע את טיעוני הצדדים, הגיע ביהמ"ש המחוזי למסקנה כי לא נפל כל פגם בפסה"ד ולפיכך דין הערעור להידחות.

ראשית ציין ביהמ"ש המחוזי , כי צדק ביהמ"ש קמא עת נמנע מלדון בהגרלה השנייה, שכן טענתה של אורית אינה נכונה מבחינה עובדתית, ורק שמה מופיע כתובעת יחידה ולא צורפה לשמה המילה "ואחרים". אך מעבר לכך, תובע אינו יכול להסתפק במילה "ואחרים" ולצקת תוכן במילה זו בהתאם להליכים בתיק, שהרי דרישה זו הכרחית על מנת לתת אפשרות לנתבע להתגונן כראוי מול הטענות המועלות נגדו על ידי כל אחד מהתובעים.

שנית קבע ביהמ"ש, כי לא נפל כל פגם בתוצאה הסופית אליה הגיעה ביהמ"ש קמא, כיוון ולא הוכח נזק שנגרם לאורית וזאת לאור העובדה כי אף אם הייתה אורית זכאית להשתתף בהגרלה, דבר שלא נקבע ע"י ביהמ"ש, הרי שאין ערובה כי הייתה זוכה במגרש [ובהעדר נזק אין פיצויים]..

ולבסוף קבע ביהמ"ש, כי לכל היותר אורית הייתה יכולה לטעון לאובדן הסיכוי לזכות, אשר נטענה לראשונה בצורה רפה בהודעת הערעור ולכן אין להידרש לה.