האם די בעמדת ועד האגודה כדי להכשיר פלישת משק אחד למשנהו?

יחזקאל וליאת הינם בעלי זכויות במשק 89 במושב בית שקמה לאחר שרכשו את הזכויות במשק מבעליו הקודם, והחזקה בו נמסרה להם בשנת 2011. לטענתם, בטרם מסירת החזקה במשק לידם, ניצלו יוסף ומזל, המחזיקים במשק 88 הגובל עם משקם, את היעדרותם ואת העדרות המוכר ופלשו לשטח משק 89, הקימו בו חומה ויצקו יסודות עד לקצה החלקה. לפיכך, הם עותרים לסילוק ידם מהשטח והריסת החומה שבנו הנתבעים.

מנגד, טוענים הנתבעים כי התובעים הם אלו המפרים את המצב הקיים במושב, ובכך מבקשים להפר את השוויון בגודל הנחלות. לדידם, עם הקמת המושב נקבעו הגבולות בין המשקים על בסיס קו המים שחצה את הנחלות החקלאיות, ונוהג זה עוגן במדידות שנערכו במושב. עוד טוענים הנתבעים, כי על אף שנערכו מדידות מאוחרות יותר שהזיזו את גבול הנחלות לא פעלו חברי המושב על פיהן וביוזמת ואישור ועד האגודה הונחו לשמור על המצב הקיים.

בנוסף מציינים הנתבעים, כי החלו בבניית החומה עוד בשנת 2010, בטרם קיבלו התובעים את החזקה במשק 89 ומבלי שבעל הנחלה הקודם הביע כל מחאה.

לבסוף מציינים הנתבעים, כי לוועד האגודה הסמכות לקבוע את הגבלות בין הנחלות, וקבלת התביעה תגרור אי שוויון בין חברי המושב ותאלץ חברים נוספים להתדיין בנוגע לשינוי הגבול בין הנחלות, בניגוד לנוהג שהיה קיים מזה שנים.

דיון והכרעה

ביהמ"ש קבע כי המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת המפה המחייבת לקביעת הגבולות. התובעים נסמכים על המפה מכוחה נרשמו המקרקעין, ואילו הנתבעים נסמכים על מפות קודמות אשר לטענתם משקפות בפועל את הגבולות בין המשקים של הצדדים ומשקים נוספים הסמוכים להם.

לפי ביהמ"ש, בהתבסס על חוות דעתו של המודד שהתמנה מטעם התובעים, שמדד את החלקה שלהם והשווה את מיקום החומה ביחס לגבולות הרשומים, אמנם היה סימון ראשוני של הגבולות במושב לפני שנים רבות, אך תוכנית חדשה שינתה את הגבולות ועל בסיסה נקבעו הגבולות והשטחים המעוגנים בלשכת הרישום. המודד מציין כי קווי המים המופיעים בתוכניות היו ידועים למודדים שערכו את התוכניות והם נדרשו במפורש שלא לקבוע את הגבולות לפי קווי המים ומשכך עולה כי החומה שבנו הנתבעים פולשת לשטחם של התובעים. עוד מציין המודד, כי אין יסוד לטענת הנתבעים שכל החלקות זהות ועולה כי ישנם הבדלים משמעותיים בין שטחי הנחלות.

ביהמ"ש קבע כי בעוד גרסת התובעים נסמכת על התכנית לצרכי רישום, על חוות דעת מודד מוסמך והרישום עצמו בלשכת רישום המקרקעין, נסמכו הנתבעים על שמועות וטענות עובדתיות עמומות, אשר לא נמצא להן יסוד ושאין לתת משקל גם למסמכים שהוגשו, בהם גורמים במזכירות המושב  אישרו כי אינם מייחסים משמעות לגבולות לפי המרשם, שכן התעלמותם אינה הופכת את המרשם לאות מתה וכן לא הוצג תקנון המקים סמכות לאגודה לקביעת גבולות הנחלות במושב.

עוד ציין ביהמ"ש כי לא הוכח שקבלת התביעה תגרור סכסוכי גבולות בחלקות סמוכות בניגוד לטענת הנתבעים, שכן הנתבעים לא הגישו ראיות אודות חלוקת השטחים לפי החלוקה הישנה ולא הוכיחו כי קבלת התביעה תקטין בפועל את השטח אשר רכשו. בנוסף ציין ביהמ"ש כי אין כל יסוד לעמדת הנתבעים כי כל המשקים במושב אמורים להיות שווים בגודלם, וזאת לפי המצב העובדתי והמשפטי הקיים במועד בירור התביעה דנן.

ביהמ"ש קבע כי התובעים הוכיחו את גבולות חלקתם, בהתאם לגבולות הרשומים בלשכת רישום המקרקעין, ובהתאם למפת המדידה שערך המודד, ולפיכך זכאים התובעים לדרוש את סילוק ידם של הנתבעים, אשר פלשו לחלקתם ובנו בה חומה ויסודות, ועל הנתבעים לסלק ידם משטח הקרקע ולהשיבו לידי התובעים כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ, לרבות החומה ויסודותיה.

בנוסף נקבע כי הנתבעים יישאו בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪.