האם דיני המכרזים חלים על אגודה שיתופית?

תביעה לצו עשה כנגד הנתבעים, לביטול ההתמחרות שביצעה האגודה השיתופית מושב תלמי אליהו ולביטול ההודעה על זכייתו של מציע אחר (להלן: "נתבע 2"), במכרז שפרסמה האגודה להפעלת מכולת, ולהכרזה על התובע כמי שזכה במכרז.

רקע

בחודש נובמבר 2014 פרסמה האגודה השיתופית מושב תלמי אליהו שני מכרזים: מכרז להפעלת מכולת ומכרז לשכירת סככות. התובע הגיש הצעות לשני המכרזים. באשר למכרז להפעלת המכולת, התובע הגיש הצעה בסך 2,800 ₪ לחודש והנתבע 2 הגיש הצעה בסך 1,700 ₪ לחודש. בישיבת וועד האגודה מחודש דצמבר 2014 התקבלה החלטה לאשר את הצעתו של התובע לשכירות המכולת במושב בסכום של 2,800 ₪. חודש לאחר מכן, בעקבות קבלת חוות דעת מהיועץ המשפטי של האגודה, החליט וועד האגודה לבטל את הכרזת הזוכה וזאת בשל אי הודעה רשמית לזוכה. כמו כן, האגודה הודיעה לתובע כי החליטה על ביצוע התמחרות על גובה תשלום דמי השכירות, בעקבותיה פנה התובע לאגודת ניר שיתופי בבקשה לצו מניעה כנגד ההתמחרות, אשר בתגובה הציעה לתובע את האפשרות כי יתקיים בין הצדדים הליך בוררות. התובע הסכים להליך, אך בסופו של יום לא יצא הליך הבוררות לפועל מאחר שנתבע 2 סירב להשתתף בהליך, על כן נקבע כי ההתמחרות תתקיים כפי שנקבע.

ההתמחרות נערכה בנוכחות שני המציעים, נתבע 2 העלה את הצעתו לסכום של 2,900 ₪, ואילו התובע סירב לקחת חלק פעיל בהתמחרות, ומשכך הצעתו של נתבע 2 הוכרזה כזוכה. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה אם כטענת התובע, החלטת האגודה בישיבת הוועד מחודש דצמבר 2014 היא בגדר קיבול של הצעתו של התובע ומשכך נכרת בין הצדדים הסכם מחייב, ועל כן כל התהליך לאחר מכן היה נטול תוקף, או שמא כטענת הנתבעת כי לא היה קיבול מאחר שלא נמסרה לתובע הודעה של האגודה על זכייתו, ועל כן האגודה הייתה רשאית לבטל את החלטת הזכייה ולבצע התמחרות. בנוסף, קיימת מחלוקת בשאלת תחולת דיני המכרזים על ההליך שקיימה הנתבעת ובנוגע לתום ליבם של הצדדים.

דיון והכרעה

בכתב תביעתו טען התובע כי לאחר ישיבת הוועד בחודש דצמבר 2014 חייג אליו מזכיר האגודה ובישר לו על זכייתו במכרז להפעלת המכולת ביישוב, ועל הפסדו במכרז הסככות, על אף שטענה זו לא הופיעה בתצהירו של התובע, ולאחר מכן בעדותו בביהמ"ש טען כי קיבל עדכון כאמור גם מחבר וועד נוסף. ביהמ"ש סבר כי נוכח השוני בין כתב התביעה לתצהיר, שינה התובע גרסה, על כן פסק כי גרסת התובע בנוגע להודעה על הזכייה היא גרסה מתפתחת ומשתנה.

כמו כן, ביהמ"ש סבר כי אף בהנחה כי הן מזכיר האגודה והן חבר הוועד סיפרו לתובע על התרחשויות בישיבה, מקובלת עליו הטענה כי לכל המעורבים בדבר היה ברור כי אין מדובר בהודעה מטעם האגודה על תוצאות המכרז. זאת, בין היתר, בשל העובדה כי התובע, לאחר שנודע לו על זכייתו, לא פנה לוועד כדי לקבל חוזה לחתימה, ואף מזכיר האגודה לא פנה ליועץ המשפטי של האגודה על מנת לערוך חוזה, למרות שבהחלטה צוין במפורש שיש להכין הסכם שכירות מסודר. מזכיר האגודה אף לא יצר קשר עם נתבע 2 להודיע לו כי לא זכה במכרז, על אף שהוא היה המפעיל של המכולת בפועל. על כן, ניתן להסיק שמהדיווח שקיבל התובע באשר לישיבת הוועד הבין התובע כי ההחלטה איננה סופית והוא למעשה טרם זכה במכרז, שכן הובהר לו כי הוחלט לא לפרסם את ההחלטה בשל הכוונה להיוועץ ביועץ המשפטי ולבדוק את מחירי השכירות באזור.

באשר לשאלת הקיבול, ביהמ"ש סבר כי ההודעה שנמסרה לתובע, בין אם על ידי מזכיר האגודה ובין אם על ידי חבר הוועד, לא הייתה הודעה של האגודה לכן לא ניתן לקבוע כי היה קיבול של הצעת התובע, ומאחר שהנוגעים בדבר הבינו שאין מדובר בהודעה של האגודה, הודעה זו אינה מעידה על גמירות דעת של האגודה להתקשר עם התובע לפי ההצעה.

באשר לאינטרס ההסתמכות של התובע, מאחר שידע כי לא קיבל הודעה של האגודה, אלא רק ידיעה לגבי ישיבת הוועד, ביהמ"ש סבר כי לא ניתן לקבוע כי נפגע אינטרס ההסתמכות שלו.  יתרה מכך, ניתן להניח כי היועץ המשפטי חיווה דעתו כי כל עוד לא נמסרה הודעה על הקיבול לתובע, רשאית האגודה לחזור בה מן ההחלטה בעניין.  הדבר עולה בקנה אחד עם סעיף 5 לחוק החוזים, לפיו כל עוד לא קיבל התובע הודעה רשמית מטעם האגודה, כזו המשקפת גמירות דעת מצדה להתקשר בהסכם עם התובע, היא רשאית לבטל את החלטת הזכייה שכן אין קיבול להצעת התובע. כמו כן, ביהמ"ש מציין כי אילו סבר התובע בתום לב שהצעתו זכתה והוא קיבל על כך הודעה רשמית, הוא היה מזכיר זאת באחת מפניותיו, לאגודה או לפחות בכתב התביעה, ומאחר שעניין זה לא נזכר אין אלא להסיק כי מדובר בטענה שמעלה התובע בדיעבד. על כן, יש לפסוק כי לא נכרת חוזה חייב, לא היה קיבול, ואף אם היה נקבע כי יש לראות בהחלטה מחודש דצמבר 2014 "קיבול", הרי שההודעה עליו לא נמסרה ואינטרס ההסתמכות של התובע לא נפגע.

לשיטת ביהמ"ש, ניתן היה לסיים את פסק הדין בנקודה זו, אך למעלה מן הצורך הוא נדרש לשאלת תחולת דיני המכרזים, שכן לטענת התובע על האגודה, שהינה גוף דו מהותי, חלים דיני המכרזים. מנגד, הנתבעת טענה כי בהזמנה לא הוזכר המונח "מכרז",  לא נדרשו פיקדון או ערבות, וכי היא אינה תאגיד מסחרי ואינה מחויבת לקבל את ההצעה הגבוהה ביותר שהוגשה או הצעה כלשהי. ביהמ"ש פוסק כי חוק חובת מכרזים, תשנ"ב 1992, אינו חל על האגודה באשר היא אגודה שיתופית אשר אינה כלולה בסעיף 2 לחוק הקובע על מי חלה החובה לקיים מכרז. כמו כן, מנוסח ההזמנה להציע הצעות שפרסמה האגודה ניתן להסיק כי אין מדובר במכרז.

עם זאת, בהיות האגודה השיתופית גוף דו מהותי, חלות עליה חובות מסוימות מתחום המשפט הציבורי, בהן חובת תום הלב בניהול מו"מ מכוח דיני החוזים. לדעת ביהמ"ש, אף אם ניתן לתהות על התנהלות הנתבעת, התובע לא הוכיח כי כל תכלית התנהלותה הייתה למנוע ממנו את הזכייה במכרז, שכן על אף שהגיוני היה יותר אילו עוד לפני פרסום ההזמנה להציע הצעות הייתה האגודה מגבשת עמדה באשר למחיר המינימום שהיא רוצה להשיג, לא נובע מכך כי האגודה התנהלה שלא בתום לב. האגודה אולי לא פעלה ביעילות מרבית אך ביהמ"ש לא מוצא כי פעלה בזדון ומתוך כוונה לפגוע בתובע.

סיכום

התביעה כנגד שני הנתבעים נדחית, לרבות תביעת התובע להכריז עליו כמי שזכה במכרז. ביהמ"ש פוסק הוצאות כנגד התובע, על סך 20,000 ₪ לטובת האגודה, ו-17,000 ₪ לטובת נתבע 2.

ניתן ביום: כ"א בתשרי תשפ"א, 9.10.2020.