האם הוועד המקומי מוסמך לגבות תשלומי ארנונה?

לפנינו עתירה מנהלית שעניינה בקשה להתערבות ביהמ"ש בניתוב תקציב המועצה האזורית גלבוע (להלן: "המועצה") והיישוב גן נר (להלן: "היישוב") כך שיפנו את תקציב הפיתוח והטיפוח של היישוב לטובת השכונות הוותיקות של היישוב ושכונת גן נר ב' בפרט, ולקבוע כי המועצה איננה רשאית להטיל על תושבי גן נר תשלומי ארנונה.

רקע:

העותרים הינם תושבי היישוב והמשיבים הינם הוועד המקומי של היישוב והמועצה. העותרים טוענים כי קיים ספק של ממש האם וועד היישוב מוסמך לגבות תשלומי ארנונה מהתושבים בכלל ומהעותרים, אשר מתגוררים בשכונות הוותיקות של היישוב, בפרט. נטען כי המשיבים אינם מבצעים את תפקידם המחויב בדין ואינם דואגים לפיתוח שכונת גן נר ב'. עוד נטען כי המשיבים מתחמקים ומונעים מפניות העותרים להציג בפניהם אסמכתאות המחויבות בדין. ובפנייה למשרד הפנים העלו טענות, כי הוועד גובה את מיסיו שלא כדין, וכי אין הצדקה לגובה המיסים שהוטל עליהם.

המשיבים דחו את טענות העותרים וגרסו כי טענותיהם אינן נכונות, כי אין כל אפליה בהשקעת המועצה ועיקר משאבי ותקציבי הפיתוח של המועצה בשנים האחרונות הופנו לשכונת גן נר ב'. לתמיכה לטענותיהם, צירפו המשיבים טבלה מרוכזת של השקעת המועצה ביישוב ממנה ניתן ללמוד כי מתוך סכום של 52,462,978 ₪, המועצה השקיעה 46,001,206 ₪ בגן נר לבדה, בין היתר בהוצאות על בינוי, תשתיות, כבישים ועוד.

בנוסף, טענו המשיבים כי העותרים לא הביאו כל הוכחה של ממש לתמיכה בטענותיהם לפיהן וועד היישוב משקיע ומטפח את שכונת גן נר א' בעודו מזניח את שכונת גן נר ב'. הוועד הוסיף וטען כי הוא פועל לטובת שתי השכונות ורואה בהן כיישוב אחד הנמצא תחת אחריותו הכוללות, ללא הפרדה תקציבית בין השכונות.

דיון והכרעה:

ראשית, ביהמ"ש פסק כי העתירה אודות מיסי הארנונה הוגשה בשיהוי ויש לתת משקל של ממש לעובדה זו בעת בחינתה.

באשר לעתירה לגופה, ביהמ"ש ציין כי העותרים לא גיבו את טענותיהם בדבר הפליית שכונת גן נר ב' בראיות של ממש אשר מהן ניתן ללמוד כי המועצה או הוועד המקומי פעלו מחוץ לגדר מתחם הסבירות בצורה אשר תצדיק הפרה של עיקרון אי ההתערבות של בית משפט בשיקול הדעת המנהלי.

ביחס לטענת חוסר הסמכות של הוועד לגבות את תשלומי הארנונה, עולה כי בניגוד לטענות העותרים, אין קשר בין ארנונה כללית המוטלת על יד במועצה מתוקף תקנה 68(ג) לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) התשי"ח- 1958 לבין ארנונה כללית המוטלת על ידי ועד מקומי בתחומה, לבד מהחובה, כי צירוף סכומי הארנונה לא יחרוג מהסכום המרבי הקבוע בתקנות. בהתאם לנדרש בתקנות, תקציבי היישוב גן נר מובאים לאישור מליאת המועצה בכל שנה ובתקציבים אלו מפורטים הסכומים הצפויים להיגבות על ידי הוועד המקומי כמיסי ארנונה כללית.

מעבר לכל האמור, גם אם לא ניתן אישור לתקציבי היישוב על ידי המועצה, אין הדבר פוטר את העותרים מהתשלום והם חייבים לשלם את הסכומים ששולמו בשנה הקודמת כשהם מעודכנים ומחושבים על פי הדינים החלים על הארנונה הכללית.

אם כן, ביהמ"ש הגיע למסקנה כי הוועד מוסמך להטיל ולגבות מיסי ארנונה מן התושבים ואין לקבל את טענות העותרים בעניין.

סיכום:

העתירה נדחית על כל חלקיה.

העותרים ישלמו למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.