האם החלטת האסיפה הכללית לגבי אופן חלוקת המים אסורה?

בפני סגנית רשם האגודות השיתופיות                                           תיק מספר: 2142/6286/13

בענין:     תלמי אליהו (קראוזה) מושב עובדים

להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ

באמצעות ב"כ עו"ד אייל גזית

חיימסון, סודאי ושות'

רח' דרך מנחם בגין 52, מגדל סונול

תל אביב 67137

טלפון: 03-5621507, פקס: 03-5611452

E-mail: office@hs-law.co.il

(להלן – "האגודה")

ובענין:    1. שמעון מגן

2.  דוד בלחסן

באמצעות ב"כ עו"ד אמנון גלברט

רח' ז'בוטינסקי 35, מגדל התאומים (2)

רמת גן 52511

טלפון: 03-6133201, פקס: 03-6133202

E-mail: gammon@barak-online.net

(להלן – "המלינים")

ובענין:    חקירה על פי סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות

(להלן – "הפקודה")

החלטה

1. ביום 19/09/12, מונה עו"ד יצחק אבידני כחוקר באגודה (להלן – "החוקר"), לבדיקת חשד לכאורה, כי האגודה סוחרת במכסת המים שהוקצתה לה, במקום לחלק את ההקצאה בין החברים החקלאים הפעילים בלבד.
2. ביום 26/05/13 הגיש החוקר את דוח החקירה ממנו עולים הממצאים הבאים:
   1. ביום 31/05/11, התקבלה החלטה בישיבת ועד ההנהלה של האגודה, לכנס אסיפה כללית לדיון בחלוקת מכסת המים של האגודה.
   2. בו ביום, התקבלה בקשה לכינוס האסיפה הכללית באותו הנושא, חתומה על ידי 31 חברי האגודה.
   3. ביום 19/06/11, התכנסה האסיפה הכללית, כאסיפה נדחית, והתקבלה בה החלטה בעניין חלוקת מכסת המים של האגודה.
   4. באסיפה הכללית נדונו שלוש הצעות שונות, אחת מהן, של המלין 2.
   5. האסיפה החליטה לאמץ את הצעת ועד האגודה (כונתה בפרוטוקול האסיפה "הצעת מורדי"), שעיקריה:
      1. מהמכסה הכללית יופחתו המכסות לצרכים המשותפים של האגודה ומכסתו של שמעון מגן, אשר קיבל 1/70 מהמכסה של האגודה לפי פסק דין.
      2. יתרת המכסה תחולק באופן שווה בין 61 הנחלות (להלן – "המכסה הבסיסית").
      3. חבר אגודה הזקוק למכסה הבסיסית לצורך גידול עצמי של גידולים חקלאיים, יודיע על כך לאגודה, בכתב.
      4. חבר אגודה שלא יודיע על רצונו להשתמש במכסה, יראו אותו כמי שאינו זקוק למכסה והיא תושב לאגודה.

חבר כאמור, יהיה זכאי לפיצוי על אי שימוש במכסתו הבסיסית, בסכום שייקבע על ידי ועד ההנהלה של האגודה (להלן – "סכום הפיצוי").

1. סך מכסות הבסיס שיושבו לאגודה יקראו להלן: "הפול".
2. חבר אינו רשאי לנייד את מכסתו הבסיסית, אלא באישור האגודה.
3. חבר חקלאי הזקוק למים, לצורך גידוליו החקלאיים, מעבר למכסה הבסיסית, יגיש על כך בקשה בכתב לאגודה, ובה יפרט את כמות המים לה הוא זקוק ואת תכנית הגידול שלו.
4. הקצאת המכסות בין החברים החקלאים, תתבצע בסבבים, כאשר בכל סבב, תחולק מכסה בסיסית אחת לכל חבר חקלאי, עד להקצאת כל הפול.
5. הסכום שישלם חבר חקלאי עבור מכסה בסיסית יהיה שווה לסכום הפיצוי.
6. חבר שלא גידל גידולים חקלאיים בשלוש השנים האחרונות, יקבל בשנה הראשונה את מכסתו הבסיסית, בשנייה, שתי מכסות בסיסיות ומהשנה השלישית ואילך תוקצה לו מכסה כחקלאי וותיק.
7. האגודה אינה מתירה העברת מים למי שאינו חבר האגודה בכל דרך שהיא.
8. חברים שוויתרו על מכסתם באותה שנה, זוכו בסכום הפיצוי, שעמד על 8,000 ₪, בכרטיס החו"ז שלהם באגודה.

חברים שרכשו מכסה מהאגודה, הפקידו את התשלום בחשבון הבנק של האגודה.

3. בהתאם לממצאי החקירה וטענות הצדדים, הסיק החוקר את המסקנות הבאות:
   1. החלטת האסיפה הכללית מיום 19/06/11, נתכנסה ונוהלה כדין, ולכן יש לדחות את טענות המלינים בעניין זה.
   2. לא נעשה שימוש חורג במכסת המים של האגודה וזאת לאור העובדה, כי הותר לנייד מכסות קרקע או מכסות מים בין החברים, בתוך משבצת האגודה.
   3. על פי החלטת רשם האגודות השיתופיות, מיום 27/12/11, בדבר עקרונות לחלוקת מכסת המים של האגודה לחבריה, בשנת 2012 (להלן – "החלטת המים השלישית"), טענות בדבר קיפוח בחלוקת מכסת מים בהתאם להחלטת האסיפה הכללית, יש להביא בפני ועדה מיוחדת. לפיכך, אין החוקר דן בשאלת הקיפוח.
   4. החלטת האסיפה הכללית מיום 19/06/11, בדבר ניוד מכסת מים תמורת כסף, מנוגדת לחוק המים, התשי"ט-1959 (להלן – חוק המים) ולרוח החלטות הרשם, אשר נועדו, בין היתר, למנוע העברת מים בין חברי האגודה תמורת תשלום. האגודה אפשרה למי שאינם חקלאים פעילים לקבל מכסת מים, ולאחר מכן שילמה לאותם חקלאים בעבור השבת המכסה סכום של 8,000 ₪. את המים שקיבלה האגודה בחזרה מכרה לחברים הפעילים בחקלאות, אשר מעבדים, זקוקים למים וזכאים לקבלתם.
4. בהתאם לאותן מסקנות, המליץ החוקר, לפעול כדלקמן:
   1. לקבוע כי האגודה פעלה בניגוד לחוק המים ובניגוד להחלטת הרשם והנחיתו כאשר סחרה במים עם חבריה.
   2. להורות לאגודה להפסיק לאלתר לסחור במים ולהימנע מביצוע האמור בהחלטת האסיפה הכללית מיום 19/06/11.
   3. להורות לאגודה לפעול בהתאם להחלטת הרשם, בכל הנוגע לחלוקת מכסת המים, אלא אם כן, תחליט היא לממש את זכותה לפי סעיף 10 להחלטת המים השלישית ולקבוע חלוקה אחרת אשר תתאים לחוק ולרוח החלטות הרשם.
5. ביום 16/07/13, הועבר דוח החקירה, להתייחסות האגודה והמלינים.
6. ביום 28/07/13, הגישו המלינים את התייחסותם, ממנה עולה בתמצית כי הם מבקשים לאמץ את המלצות החוקר ולהוסיף על האמור בדוח החקירה, מסקנות אופרטיביות נוספות, כמפורט להלן:
   1. להורות לאגודה לחלק את מכסת המים הכללית רק למשקים הפעילים המאוישים, זאת מאחר שבמושב יש נחלות אשר אינן מאוישות כלל.
   2. לקבוע כי  לא תינתן הקצאת מים לעיבוד משותף ליחיד.
   3. לפזר את הוועד ולמנות וועד ממונה לאור ממצאי החקירה.
   4. להורות כי מכסת המים תנוהל על ידי גורם מנוסה ובלתי תלוי ובכך ימנע ניגוד עניינים בין פעולות ועד האגודה לפעולות בתחום משק המים.
   5. לחייב את האגודה להחזיר את הכספים שגבתה עבור המים שניידה בעבר.
   6. לקבוע החזר הוצאות משפטיות לטובת המלינים מאחר ורק לאחר עתירה לבג"ץ מונה חוקר על ידי הרשם, ועל פי דוח החקירה צדקו המלינים בתלונתם, על כן הם הזוכים ויש לחייב את האגודה בתשלום הוצאותיהם.
7. תגובת האגודה הוגשה ביום 10/09/13, במסגרתה הודיעה האגודה על התנגדותה למסקנות והמלצות החוקר.

להלן תמצית התייחסותה של האגודה:

1. החוקר שגה כאשר הגיע למסקנה כי, החלטת האסיפה הכללית מיום 19/06/11, ודרך יישומה, אינן עולות בקנה אחד עם הוראות חוק המים תשי"ט – 1959 ועם הנחיות הרשם.
2. כל מכסות המים באגודה מוקצות או מגיעות בפועל אך ורק לחקלאים פעילים באגודה.

האגודה פועלת כמעין רגולטור במטרה להסדיר את משטר המים.

1. האגודה אינה רואה כל רווח כספי כתוצאה מהקצאה וחלוקת מכסות המים באגודה, וזאת משום שהיא משתמשת בדיוק באותם כספים המועברים מהמבקש מכסת מים נוספת, אל החבר שוויתר על מכסתו, משמע: הכספים מתקזזים אלה כנגד אלה, ולאגודה אין רווח כספי כלשהוא, בניגוד לאמור בדוח החוקר בדבר "סחר במים", ולפיכך, אין לראות בניוד המכסות כאמור, כמסחר במים.
2. החלטת רשם האגודות השיתופיות, מיום 18/09/08, בדבר עקרונות לחלוקת מכסת המים של האגודה  לחבריה, החל משנת 2008 (להלן – "החלטת המים הראשונה"), קובעת כי מכסת המים היא נכס של האגודה.

כמו כן נקבע כי, מכסת המים תחולק באופן שווה, בין חברי האגודה.

האגודה פעלה כראוי כאשר החליטה על חלוקה שווה של מכסת המים בין חבריה.

1. סעיף 4 להחלטת המים הראשונה קובע כי, האגודה רשאית, בהסכמת בעל הנחלה, לנייד את מכסת המים של הנחלה לאחר או לאחרים באגודה, ובהתאם להחלטות שתקבע האגודה וכך בדיוק עשתה האגודה.
2. בהתאם לסעיף 10 להחלטת רשם האגודות השיתופיות, מיום 13/12/10, בדבר עקרונות לחלוקת מכסת המים של האגודה לחבריה, בשנת 2011 (להלן – "החלטת המים השנייה") וסעיף 10 להחלטה השלישית, חמישית מחברי האגודה יכולים לבקש לכנס אסיפה כללית ולהחליט על כל חלוקה פנימית אחרת וכך בדיוק עשתה האגודה.
3. כעולה מהחלטות הרשם, קיימים 2 מעגלי חלוקה של מכסת המים: המעגל הראשון הרחב – הקצאת מכסות המים המחולקות באופן שווה בין כלל החברים באגודה, כפי שנעשה בפועל באגודה. המעגל השני – מעגל פנימי בו ההקצאה נעשית לצורכי חקלאות לחקלאים הפעילים, באופן שווה בסבבי מים.

הרציונל העומד בבסיס החלטות הרשם, כמפורט לעיל, הוא למנוע מנגנון קיפוח בין החקלאים הפעילים, בינם לבין עצמם.

החלטת האסיפה הכללית מיום 19/06/11, תואמת את הרציונל הנ"ל.

1. שלוש החלטות הרשם בעניין חלוקת המים, "דרות זו בכפיפה לזו" וזאת בניגוד גמור לנטען על ידי החוקר כי, ההחלטה הראשונה בטלה.

כך או כך, האגודה קיבלה החלטה באסיפה הכללית, על חלוקת מכסת המים, בהתאם להחלטות הרשם, תהיה ההחלטה אשר תהיה.

1. אילולא החלטת האסיפה הכללית מיום 19/06/11, היינו עדים לשתי תופעות, הראשונה, מסחר פסול ולא מוסדר של מכסות המים בין החברים והשנייה דרישות של חברים שאינם חקלאים למכסות מים, באמתלה, כי הם חקלאים.
2. על פי החלטות הרשם מכסת המים שייכת לאגודה ואמורה להתחלק בין חברי האגודה הפעילים והלא פעילים ובלבד שבסופו של יום, המכסה תועמד לרשות החברים החקלאים הפעילים וכך בדיוק פעלה האגודה.
3. מכסת המים של האגודה נגזרת ממספר הנחלות באגודה וכמותה הינה תוצאה של מכפלת מספר הנחלות באגודה במכסת המים שנקבעה על ידי הרשות לתכנון במשרד החקלאות לכל נחלה באותו אזור.

גם מכסת הקרקע לאגודה, נקבעת על פי אותו מנגנון ולכן כפי שמכסת הקרקע מחולקת באופן שווה, כך מכסת המים.

1. אין לקבל את טענתו של החוקר, כי החלטת האסיפה הכללית מיום 19/06/11, הינה בניגוד לרוח החלטות הרשם ותכליתן.

בעוד שמחד, קובע החוקר כי, החלטת האסיפה מיום 19/06/11, התקבלה כדין, הוא קובע מאידך, כי החלטת האסיפה מנוגדת לרוח החלטות הרשם ותכליתן וזאת מבלי להצביע על הוראה ספציפית שהופרה. החוקר מסתפק באמירה כללית וסתומה.

1. הלכה פסוקה היא כי, התערבות בהחלטות האסיפה הכללית, תתבצע רק במקרים חריגים ביותר.

8. ביום 13/11/13, זימן עוזר הרשם זרח יהב את הצדדים לדיון בפניו לתאריך 29/12/13, להצגת השגותיהם על דוח החקירה וזאת בנוסף להשגות שהעלו הצדדים בכתב.
9. הדיון התנהל בסופו של דבר בפני עוזרת הרשם, עו"ד לאה רוזנטל.
10. בדיון, חזרו האגודה והמלינים, על טענותיהם והוסיפו כדלקמן:
    1. המלינים -
       1. אם נלך לשיטתה של האגודה כי חלוקת המים באופן שוויוני היא החלוקה הנכונה, יש לקבוע כי זכותם של החברים הלא חקלאים במכסת המים פוקעת לאור הוראות סעיף 6 לחוק המים, לפיו מי שאינו חקלאי פעיל, פוקעת זכותו לקבלת מכסת מים.
       2. פרשנות האגודה לסעיף 10 בהחלטת המים השנייה, לפיה האגודה יכולה להחליט על חלוקה אחרת כולל מנגנון פיצוי, אינה נכונה, שכן כוונת הרשם הייתה לחלוקה פנימית אחרת ולא לתשלום כספי.
       3. אומנם החלטת האסיפה הכללית התקבלה כדין מבחינה פרוצדורלית ואולם תוכן ההחלטה נוגד את הדין.
       4. החלטת האסיפה על חלוקה שוויונית עם אפשרות ניוד, תמורת תשלום, יש בה כדי לפגוע בעקרון השוויון כי רק חבר חקלאי שהוא בעל אמצעים יוכל להרשות לעצמו לרכוש מכסות ולהתפרנס מהחקלאות.
    2. האגודה -
       1. האגודה החליטה להסדיר את נושא המים בהתאם להחלטות הרשם וזאת על מנת למנוע מסחור במים בין החברים ובין גורמים חיצוניים ובין גורמים פנימיים בתוך האגודה.
       2. לא נמצא בחוק המים, כמו גם בהחלטות הרשם, איסור על החזרת מכסת המים לאגודה, תמורת פיצוי כספי.
       3. מהות החלטת האסיפה הכללית בדבר חלוקת מכסת המים, נובעת מכך שמרבית החברים אינם חקלאים ונוצר מצב בו חקלאים לא פעילים, סחרו במכסת המים שלהם עם גורמים בתוך ומחוץ לאגודה, מבלי שלאגודה הייתה יכולת לפקח על כך ולכן החליטה האגודה כי היא אשר תסדיר ותפקח על חלוקת המכסות, על מנת למנוע תופעות שליליות אלה.
       4. על פי פסק דין בעניין לוליאן נ' מושב עין איילה, נקבע כי חלוקת מכסות המים בין כלל החברים, משרתת את עקרון השוויון באגודות השיתופיות ואין להבחין בין חברים העוסקים בחקלאות לבין אלה שאינם עוסקים בחקלאות שהרי מים הם משאב כלכלי ויש לחלקו בצורה שוויונית.
       5. האגודה החליטה על מנגנון פיצוי לחקלאי לא פעיל ובהתאם לכך חברים שבחרו לא לעסוק בחקלאות באותה שנה, הסתמכו על אותו פיצוי.

אילו היה נקבע כי אסור לפצות תמורת ויתור על מכסת מים, יתכן ואותם חקלאים היו מחליטים לעבד את הקרקע.

במקרה זה המכסה הייתה בשימוש על ידי כל חברי האגודה ולמלינים לא היה בה כל זכות.

1. בנוסף, לא ניתן לפגוע בזכויות באופן רטרואקטיבי, שכן החברים הסתמכו על החלטת האסיפה והחליטו כי הם בוחרים שלא לעסוק בחקלאות ובתמורה לקבל פיצוי.

11. בהמשך, התברר כי לעוזרת הרשם אין סמכות רשם לצורך מתן החלטה בעניין זה.
12. משהתברר העניין, קבע עוזר הרשם זרח יהב ביום 17/03/14, כי ניתנת לצדדים הזכות להודיע, תוך 7 ימים, האם ברצונם להשמיע טענותיהם בפניו, טרם ייתן את החלטתו בתיק. נקבע כי אם לא תתקבל הודעה של מי מהצדדים, תוך המועד האמור, ייראה הדבר כהסכמה למתן החלטה בתיק בהסתמך על המסמכים בתיק ופרוטוקול הדיון בפני עוזרת הרשם מיום 29/12/13.
13. ביום 24/03/14, התקבל מכתבם של המלינים בו הם מודיעים על רצונם להשמיע טענותיהם בפני עוזר הרשם.
14. לפיכך, עוזר הרשם זימן בהחלטה מיום 25/03/14, את הצדדים לדיון בפניו ביום 07/04/14.
15. ביום 03/04/14, אישר עוזר הרשם את בקשתו מיום 02/04/14, של ב"כ האגודה, לדחות את הדיון למועד מאוחר יותר והורה למזכירות לתאם מועד חדש המתאים לצדדים.

בו ביום, תיאמה המזכירות עם הצדדים כי הדיון יתקיים ביום 30/04/14.

16. ביום 08/04/14, התקבלה לידי הודעתו של ב"כ המלינים, כי המלינים "לא רואים כל טעם להופיע לדיון הדחוי" וכי בכוונתם לשוב ולעתור לבג"ץ.

לאחר שעיינתי בדוח החקירה, על נספחיו, בתגובות האגודה והמלינים, על נספחיהם  וכן בפרוטוקול הדיון מיום 29/12/13, ומשהמלינים ויתרו על הזכות, שניתנה להם לחזור ולטעון את טענותיהם, הנני קובעת כדלקמן:

17. אין חולק על כך כי האסיפה הכללית בה התקבלה ההחלטה על חלוקת המים, התכנסה ונוהלה כדין ועל כן, הנני מחליטה לאמץ את מסקנותיו והמלצותיו של החוקר, בעניין זה.
18. אין חולק גם על כך, כי לא נעשה שימוש חורג במכסת המים של האגודה, שכן השימוש במים נעשה בתוך משבצת האגודה ובהתאם לחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), תשכ"ז-1967.

לפיכך, הנני מאמצת את המלצות החוקר, גם בעניין זה.

19. עתה נותרה להכרעה השאלה האם החלטת האסיפה הכללית מיום 19/06/11 מתיישבת עם דיני המים ועם החלטות הרשם, או שהינה אסורה, כפי שסבר החוקר. נחלק את הדיון לשני שלבים. תחילה נדון בשאלת החלוקה שנקבעה בהחלטת האסיפה, ובהמשך נדון בשאלת התשלום שנגבה בגין המים והועבר למי שאינו משתמש במכסת המים.

אופן חלוקת מכסות המים

20. מכסת המים הינה אמצעי ייצור של האגודה השיתופית ולכן שייכת לאגודה, קרי לכל חבריה במשותף.
21. נקודת המוצא לחלוקת המים, כפי שנקבעה בסעיף 2 להחלטת הרשם השנייה (החלטה זו חלה לגבי שנת 2011, לכן היא ההחלטה הרלוונטית לבחינת חלוקת המים באגודה בשנת 2011, אשר נבחנה על-ידי החוקר. ההחלטה האמורה תיקרא להלן – "החלטת הרשם"), היא חלוקה שווה בין חברי האגודה.
22.  עם זאת, מאחר וניתן להקצות מים רק לצורך מטרה לה צמודה הזכות למים (סעיף 6 לחוק המים) נקבע בסעיף 4 להחלטת הרשם, כי חלוקת המים השנתית תיעשה לחקלאים הפעילים בלבד. לא ניתן להתנות על קביעה זו מאחר שהיא נובעת מהדין. לעניין זה ראו גם ע"א 293/65 בן-עמי הטיס נ' נציב המים, פ"ד י (4) 71: "הזכות למים קשורה קשר בל יינתק למקום הצריכה, וכי כאשר יש שינוי במטרת הצריכה באותו מקום, הדבר מביא את הרישיון למים לקיצו."
23. לפי סעיף 10 להחלטת הרשם, ניתן לקבוע את אופן החלוקה הפנימי של המים בהחלטה של אסיפה כללית, לפי בקשת חמישית מחברי האגודה, כפי שנעשה בענייננו. עוד נקבע באותו סעיף שהחלטת האסיפה תחייב אלא אם יש בה קיפוח.
24. החוקר סבר כי החלוקה הפנימית שנקבעה בהחלטת האסיפה מנוגדת לדין, מאחר שהיא מאפשרת למי שאינם חקלאים לקבל מכסות מים. אולם, לעניין זה יש לקבל את טענת האגודה, כי בנקודה זו שגה החוקר בהבנת ההיגיון העומד בבסיס החלטת האסיפה.
25. הקביעה של האגודה לפיה המכסה תחולק באופן שווה בין 61 הנחלות, הינה חלוקה רעיונית של מכסות המים לצורך חישוב הזכאות, ולא חלוקה בפועל למי שאינם חקלאים. ואכן, ממשיכה החלטת האסיפה וקובעת כי המכסה תינתן רק לחבר אגודה שהודיע כי הוא "זקוק למכסה הבסיסית לצורך גידול עצמי של גידולים חקלאיים". לא זו אף זו, לגבי חבר שלא גידל גידולים חקלאיים בשלוש השנים האחרונות, ומבקש להתחיל לגדל, קובע סעיף 5 להחלטה, כי קבלת מכסה בסיסית של מים מותנית בהצגת אסמכתאות המעידות על כך שהחבר "מתעתד לגדל את הגידול החקלאי בעצמו", ובכלל זאת, ניתן לדרוש ממנו תעודת עוסק מורשה, אישור ניהול ספרים, אסמכתאות על תשומות שהחקלאי החדש רכש או התחייב לרכוש וכיוצ"ב. כלומר, האגודה נוקטת באמצעים להבטיח שמכסת המים לא תינתן למי שאינו חקלאי פעיל.
26. אופן החלוקה שנקבע בהחלטת האסיפה על-פני הדברים נראה הוגן ושוויוני. הוא יוצר חלוקה שוויונית של מכסת המים בין החקלאים באמצעות סבבי החלוקה, ומאפשר לחברים שלא היו חקלאים לאחרונה להתחיל באופן הדרגתי בגידול חקלאי (תחילה רק בנחלתם ובהמשך לקבל מכסות נוספות).
27. על-מנת להבטיח שהמים יוקצו לחקלאות בהתאם לצרכים של החקלאים, נדרש כל חקלאי הזקוק למים מעבר למכסה הבסיסית להגיש בקשה בכתב לאגודה, ובה יפרט את כמות המים לה הוא זקוק ואת תכנית הגידול שלו. כך ניתן להבטיח את קיום העיקרון של צמידות המים לקרקע, וככל שהחקלאי מעבד קרקעות רבות יותר, הוא זקוק למכסת מים גדולה יותר.
28. הלכה היא שהתערבות בהחלטת אסיפה כללית של אגודה שיתופית הינה מוגבלת ביותר. בהקשר זה, רק אם ניתן היה להראות חלוקה לא הוגנת של מכסות המים המקפחת חקלאים מסוימים או חלוקת מים בפועל למי שאינם חקלאים, ניתן היה להצדיק התערבות בהחלטת האסיפה. לעניין זה ראו ה"פ (ב"ש) 5742-08-10 יעקב נ' אוהד מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (ניתן ביום 17.8.2011, להלן – עניין יעקב), בו הגביל בית המשפט המחוזי את תוקפה של החלטת האסיפה, מכיוון שהיא העמידה חקלאים חדשים במצב של נחיתות מובנית ולא נתנה להם הזדמנות לגדול.
29. לעניין טענת הקיפוח באופן חלוקת המים – קבע החוקר כי יש להביא את טענות הקיפוח בפני ועדה מייעצת לרשם שתוקם לפי החלטת הרשם משנת 2011. עם זאת, כפי שציינתי לעיל, החלטת הרשם הנוגעת לענייננו היא דווקא החלטת הרשם השנייה, משנת 2010 (החלה לגבי שנת 2011 בה התקבלה החלטת האסיפה הכללית). בהחלטה זו לא מוזכרת ועדה הדנה בטענות קיפוח. מכל מקום, מאחר והטענות שהועלו בפני החוקר התמקדו בחוקיות הסדר חלוקת המים ולא הועלו בפני החוקר מלוא הטענות בעניין הקיפוח וכן לא הוצגו בפניו הנתונים העובדתיים הרלוונטיים, לא ניתן לקבוע מסמרות בשאלת הקיפוח במסגרת זו. לפיכך, המקום לבירור טענות כאלה, ככל שהן קיימות, הוא במסגרת הליך בוררות בין הצדדים.
30. לעניין זה רק אציין כי ככל שמאחורי הטענה שהמים צריכים להתחלק באופן שווה בין חברים העוסקים בחקלאות, עומדת הטענה שמכסות המים צריכות להתחלק שלא לפי גודל החלקות המעובדות, אלא לפי מספר החקלאים, הרי שטענה כזו מנוגדת להוראות סעיף 6 לחוק המים, המצמיד מכסות מים לשימוש החקלאי בקרקע. מכאן, בלי לקבוע מסמרות, אם כל הקרקעות של המושב מעובדות (ולא הוצגה בפנינו התמונה העובדתית בנושא זה על-ידי הצדדים), מאחר שלמר שמעון מגן מוקצית קרקע בשטח 1/70 מקרקעות המושב, ספק אם יכולה לקום לו זכאות למכסת מים מעבר לזו שהוקצתה לו בהחלטת האסיפה.

גביית תשלום עבור מכסות מים נוספות והעברתו למי שוויתר על זכותו למכסה

31. האגודה הינה ספק מים לפי חוק המים, ולפיכך האגודה כפופה להוראותיו בגביית תשלומים עבור מים. עם זאת, לאגודה יש תפקידים רבים ביחסים בינה לבין חבריה, מעבר להיותה ספק מים.
32. מנגנון התשלום עבור מכסות מים נוספות והעברתו לחבר שוויתר על מכסתו לא נעשה בגדר היותה של האגודה ספק מים, אלא במסגרת תפקידה של האגודה להביא לשוויון ולאיזון בין זכויות חבריה.
33. תפקיד זה בא לידי ביטוי בסעיף 3(א) בחלק ב' של תקנון האגודה, הקובע את מטרות האגודה: "ארגון חבריה ופעולה – בדרך של שיתוף ושל עזרה הדדית  - לשיפור מצבם הכלכלי, המשקי, החברתי והתרבותי וכל זאת בהתאם לעקרונות הקואופרציה."
34. התשלום שנקבע בהחלטת האסיפה למי שמוותר על מכסת המים שלו תואם את עקרון השוויון הקואופרטיבי ומקדם חלוקה ושימוש יעילים במים לחקלאות, כפי שיובהר להלן.
35. שוויון בזכויות ובטובות ההנאה המוענקות לחברים הינו אחד מעקרונות הקואופרציה (סמדר אוטולנגי אגודות שיתופיות – דין ונוהל (תשנ"ה), בעמ' 36). כך, למשל, "רווחי האגודה, אם יהיו כאלה, יהיו שייכים לחברי האגודה ויחולקו לחברים באופן שחבר אחד לא יהנה על חשבונם של אחרים" (חיים נועם אגודות שיתופיות – הלכות ופסיקה (2010), בעמ' 3). עקרונות אלה אף מעוגנים, כאמור, בתקנון האגודה.
36. לעניין זה ראו גם שאול ויסמן "הערבות ההדדית במושבי העובדים" הפרקליט לח (א) 125 (תשמ"ח-תשמ"ט, להלן: ויסמן), בעמ' 127: "במושב העובדים, עקרון השוויון הכלכלי, כעקרון בר-פיקוח שוטף, מוגבל לזכות השווה להקצאת גורמי הייצור."
37. כאמור, מכסות המים הן אמצעי ייצור השייך לאגודה, צמוד לנחלות המעובדות שלה ומאפשר את עיבודן. האגודה באמצעות כלל חבריה גם יצרה את התשתית לאספקת המים לנחלות.
38. חלוקה שוויונית של אמצעי הייצור שהוקנו לאגודה הייתה אמורה להיות בחלוקה שווה של מכסות המים לכל החברים (סעיף 2 להחלטת הרשם וראו גם בש"א (חי') 4727/03 לוליאן נ' עין איילה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ועניין יעקב). עם זאת, מכיוון שעסקינן בחקלאות, בה קיים יתרון לגודל ופעמים רבות לא ניתן להתפרנס כחקלאי מעיבודה של נחלה אחת, חקלאי אחד מעבד מספר נחלות וזכאי למכסת המים עבור העיבוד של נחלות אלה.
39. מאחר שהנחלות והמים הצמודים להם שייכים לאגודה, ואמורים היו להתחלק באופן שווה בין חבריה, הרי נתינתם לחלק מהחברים שיוכלו להתפרנס מהם לצרכי חקלאות מנוגדת לעקרונות הקואופרציה, המחייבים, כאמור, שוויון בזכויות ואינם מאפשרים לחבר אחד ליהנות מנכסיה ולהרוויח מהם על-חשבון יתר החברים.
40. לפיכך, עקרונות הקואופרציה מחייבים מתן פיצוי כספי או השתתפות ברווחים לחברים המוותרים על השימוש שלהם באמצעי הייצור של האגודה לטובת חברים אחרים. אלא אם כן הם מקבלים אמצעי ייצור אחרים של האגודה, כך שבסופו של דבר החלוקה היא שווה.
41. מעבר לכך, יעילות הקצאת אמצעי הייצור של האגודה מחייבת מתן פיצוי בגין ויתור על חלוקה שוויונית של אמצעי הייצור. מאחר שכאמור בחקלאות יש יתרון לגודל (ויסמן, בעמ' 126), מן הראוי שהחלטות האסיפה יעודדו העברה של אמצעי ייצור בין החברים. אם הייתה נמנעת האפשרות לתת פיצוי כספי בגין אמצעי הייצור, הרי שכל חבר היה נאחז בקרקע ובמים שלו, וכך הייתה נמנעת חלוקה יעילה ושימוש יעיל באמצעי הייצור.
42. לשם השוואה, במישור הלאומי תקנה 11 תקנות המים (אמות מידה להקצאת מים לחקלאות)(הוראת שעה), התשע"ד-2014 (להלן: תקנות המים), מאפשרת ניוד מכסות מים לחקלאות בין צרכנים (עד 30% ממכסת המים), וזאת על מנת לנצל באופן מיטבי את הקצאת מכסת המים לחקלאות.
43. החלטת האסיפה הכללית נועדה להתמודד עם תופעות פסולות של סחר של חברי האגודה במכסות המים שלהם לכל המרבה במחיר, לרבות גורמים שאינם חברי האגודה, תוך פגיעה בשוויון בין החברים בהתאם ליכולת המיקוח של החקלאים השונים ושל החברים המוותרים על מכסתם, ולהסדיר את חלוקת המים באגודה, ואף בכך יתרונה.
44. לעניין זה ניתן להפנות לבג"ץ 666/80 רוזנברג נ' המועצה לענף הלול (ניתן ביום 27.4.1981), בו פסק השופט (כתוארו אז) שמגר, כי חבר באגודה שיתופית אינו זכאי לפיצוי בגובה שמועצת הלול מציעה למי שמוותר על מכסת הביצים שלו (במטרה לעודד הפחתת כמות הביצים), שכן מכסת הביצים שייכת לאגודה, אשר רשאית להעביר אותן לחברים אחרים שיעשו בהן שימוש. עם זאת, החלטת הרשם בבוררות שיינתן לחבר פיצוי מהאגודה בסכום נמוך יותר בגין הוויתור על מכסת הביצים אושרה בפסק הדין.
45. אמנם בבג"ץ 861/07 קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות (ניתן ביום 8.12.2010, להלן: בג"ץ קמחי) בית המשפט לא קיבל את הטענה שמניות תנובה, שעבורן שילמו הרפתנים חברי האגודה, מהוות חלק מהון האגודה, כמעין תשלום של הרפתנים עבור מכסות החלב שקיבלו. אך בנסיבות אותו עניין נקבע, בניגוד לענייננו, כי האסיפה הכללית לא קיבלה כל החלטה בנושא, המחייבת את הרפתנים להשקיע בהון האגודה בתמורה למכסות החלב, וכך גם לא חויבו יצרנים או חקלאים אחרים לשלם תמורת מכסות שהוענקו להם (סעיף 69 לפסק הדין). בדנג"ץ 9510/10 ניר בנים מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' קמחי (ניתן ביום 4.9.2011) נקבע כי פסק הדין נשען על הנסיבות הפרטניות של העניין ביחס לצדדים להליך ועל הראיות הקונקרטיות שהציגו בכל הנוגע למערכת היחסים המשולשת ששררה במהלך השנים בין תנובה, האגודות השיתופיות הרלוונטיות וחבריהן הרפתנים, כך שאין בקביעות אלה כדי להשליך על אגודות שיתופיות אחרות ועל תחומי פעילות אחרים. הסתייגות דומה הופיעה גם בבג"ץ קמחי, בפסקה 117.
46. מובן שהתשלום שנקבע למכסת המים צריך להיות סביר בהתחשב בשווי השימוש במים לחקלאי ובפיצוי המגיע לחבר המוותר על מכסת המים שלו. החקירה וטיעוני הצדדים במסגרתה עסקו בשאלה העקרונית של עצם גביית תשלום בגין מכסת המים הנוספת ולא בשאלת גובה התשלום, אשר לגביו אף לא הובא המידע המלא. לכן לא אוכל להידרש לשאלת סבירותו של הסכום שנקבע. אולם, חזקה על האסיפה הכללית שהסכום שקבעה מתחשב בשיקולים אלה, שכן אחרת לחקלאי לא היה משתלם לרכוש את מכסות המים הנוספות או שלחבר המוותר לא היה משתלם לוותר, וכך להחלטת האסיפה לא תהיה נפקות מעשית. מובן שאין בדברים אלה כדי לשלול שיקולים רלוונטיים נוספים שיכולים להילקח בחשבון בהחלטת אסיפה כללית לעניין גובה התשלום שנקבע עבור מכסות מים נוספות, כל עוד שיקולים אלה עומדים בקנה אחד עם עקרונות הקואופרציה.
47. כאמור, התשלום שנגבה על-ידי האגודה לא נעשה במסגרת "כובעה" של האגודה כספק מים. אך גם אם היינו רואים בתשלום "דמי מים", לפי סעיף 109 לחוק המים, הרי שלא מדובר בתשלום המנוגד לחוק המים ולתקנותיו. וזאת, בין היתר, מכל אחד מנימוקים אלה:
    1. לא נקבעו תעריפי מים החלים לגבי הספקת מים לחקלאות באגודה שיתופית (המהווה ישוב מתוכנן). לעניין זה ראו סעיף 2(ב)(2) לכללי המים (תעריפי מים שמספקים ספקים מקומיים), התשנ"ד-1994, המחיל על ישובים מתוכננים רק את התעריפים המרביים לצריכה ביתית.
    2. לעניין חלוקת המים לחקלאים, האגודה אינה פועלת כלל כספק מים, אלא כצרכן, לפי תקנה 11(ב) לתקנות המים: "על אף האמור בתקנת משנה (א), הצרכן המעביר רשאי להעביר עד מלוא הקצאתו לאותה שנה, לצרכן המקבל, בכפוף לקיומם של התנאים המפורטים בפסקאות (2) עד (5) שבתקנת משנה (א), ובכפוף להגשת בקשה להעברה עד יום 14 בנובמבר של השנה שבה מתבקשת ההעברה, על גבי טופס בקשה הערוך לפי הנוסח שבתוספת השישית, למחוז המשרד שבתחומו עיקר הפעילות החקלאית של הצרכן המקבל, בכל אחד מן המקרים האלה: ... (2) הצרכן המעביר הוא התאגדות שהצרכן המקבל הוא חבר או בעל מניות בה, לפי העניין, בכפוף לכל דין החל על ההתאגדות; לעניין זה – "כל דין" – לרבות החלטת רשם האגודות השיתופיות בנוגע לחלוקת המים באגודות שיתופיות מיום א' בטבת התשע"ב (27 בדצמבר 2011), המונחת לעיון הציבור במשרד והמפורסמת באתר האינטרנט שלו;" (ההדגשה הוספה). יצוין כי נוסח בעל משמעות דומה מופיע בתקנה 8 לתקנות המים (אמות מידה להקצאת מים לחקלאות)(הוראת שעה), התשע"א-2011,[1] אשר היו בתוקף בעת מתן החלטת האסיפה הכללית נשוא החקירה.
48. יצוין כי האגודה צירפה לטיעוניה בפני החוקר מסמך של רשות המים מיום 23.2.2011, הקובע בעקבות תלונת המלינים, כי "בבדיקה לא נמצאה הפרה של חוק המים ולכן אין מקום להתערבות נוספת מצד רשות המים".

סיכום

49. מכל הטעמים שפורטו לעיל, בניגוד למסקנות החוקר, לא מצאתי פגם בהחלטת האסיפה הכללית.
50. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

אלה אלון, עו"ד

סגנית רשם האגודות השיתופיות

ניתן על ידי ביום כ' בתמוז, התשע"ה, 7 ביולי, 2015.

המזכירות תעביר העתק החלטתי זו, לב"כ הצדדים, לחוקר ולמר משה יהודה, המפקח האזורי.