האם המושב חייב בנזקים אשר נגרמו לבני זוג בשל אי קבלתם ליישוב?

התובעים הם בני זוג אשר לא התקבלו לחברות במושב קדש ברנע, הנתבעים הם האגודה השיתופית של המושב, חברי ועד ההנהלה, חברי הועדה החקלאית וחברי ועדת הקליטה של המושב. התובעים תובעים פיצוי בסך 1,252,806 ₪ בגין השקעות אשר השקיעו לצורך הקמת מתקנים חקלאים במושב ונזקים שנגרמו להם מן ההחלטה.
 

הרקע

הנתבעים חפשו מקום מגורים חדש לצורך מעבר לאורח חיים חקלאי. לטענתם נציגה בכירה בוועדת הקליטה, ליוותה אותם, תמכה בהקמת משק חקלאי ושללה כל חשש שלא יתקבלו. כמו כן חבר נוסף בוועדת הקליטה אשר מכהן גם בוועדה החקלאית וגם בוועד המנהל, המליץ להם על גידולים רלוונטיים. לטענתם הוסבר להם, כי לאחר שנה בה הם יתגוררו ביישוב, יעלה שמם להצבעה לצורך קבלתם כחברים, אולם הליך זה הינו הליך פורמאלי בלבד ואינו אמור להוות שום מכשול.

זאת ועוד, קבלו בני הזוג מכתב בו נכתב כי וועדת הקבלה הבין מוסדית ממליצה על קבלתם למועמדות ליישוב. לפיכך, עברו בני הזוג להתגורר בקרוואן במושב, החלו לעבד את השטח אשר הוקצה להם והשקיעו כוחות וכספים רבים בהקמת משקם.

כמו כן, הוצמד לבני הזוג חונך מטעם היישוב, אשר עודד אותם להזמין חומרים לבניית חממה לטענתם גם החונך התייחס בזילזול להצבעת החברים על קבלתם לאחר שנה, וטען כי מדובר בהליך פורמאלי בלבד.

לאחר שנה הועלה שמם של התובעים להצבעה אשר קבעה כי אינם מתאימים ליישוב. התובעים מתארים, כי ההודעה על אי קבלתם לאחר הדרך הקשה שעשו בהקמת המשק החקלאי וביצירת קשרים חברתיים, הכתה בהם כרעם ביום בהיר. עוד הוסיפו ותיארו כי ביום ששמם הועלה להצבעה, שניים מחברי האגודה הגיעו והודיעו להם את ההודעה בגסות ובנוכחות ילדיהם. עוד הוסיפו, כי אין לקבל את עמדת הנתבעים כי הם אנשי ריב ומדון, כראיה לכך צירפו מכתב שנכתב לנתבעת עם עזיבתה את המושב המתאר מצב שונה.

מנגד טוענים הנתבעים, כי התובעים מנסים להתעשר שלא כדין. עוד מציינים הנתבעים, כי התובעים דחו את ההצעה שהוצעה להם להאריך את תקופת המועמדות בחצי שנה נוספת וששמם יועלה בשנית להצבעה, כמו כן דחו הצעה לעלות את שמם מידית להצבעה חוזרת או לחלופין להתיר להם להמשיך ולעבד את הקרקע החקלאית שברשותם.

לטענת מזכיר האגודה, הוא זה אשר הסביר להם על הליך הקבלה והבהיר להם כי הוא מותנה בהצבעת החברים שתערך שנה לאחר הגעתם ליישוב. עוד הוסיף, כי מדובר באנשי ריב ומדון, וכי לכל אורך הדרך חברי האגודה ניסו לעזור להם במגוון דרכים.

לטענת החונך מטעם היישוב, התובע לא היה מרוצה מהקרקע מן היום הראשון למרות שהקרקע שלו זהה לשאר הקרקעות ביישוב. כמו כן ציין, כי התובע הוא איש עקשן אשר מרבה להסתכסך.

לבסוף טען המושב, כי התובעים בחרו שלא לערער על ההחלטה שלא לקבלם או להופיע בפני הוועד המנהל אלא בחרו לפנות ישירות לביהמ"ש.

דיון והכרעה

כבר בפתח דבריו מבהיר ביהמ"ש כי דין התביעה להידחות וטוב היה אם לא באה לעולם כלל, כיוון והסעד המשפטי אינו הפתרון במקרים אלו. ביהמ"ש מסביר כי אכן האירוע של אי הקבלה ליישוב הינו אירוע טראומתי בחיי הזוג, בייחוד כאשר התובעים התגוררו ביישוב למעלה משנה. עם זאת, מזכיר ביהמ"ש כי התובעים בחרו לעבור ליישוב חרף הידיעה כי קיימת בו ועדת קבלה וכי השנה הראשונה למגוריהם מהווה שנת ניסיון.

ביהמ"ש דוחה את טענת התובעים, כי הוצג להם מצג שווא שההצבעה לאחר שנה הינה אך ורק תהליך פורמאלי.

כמו כן, ביהמ"ש דוחה את טענת הנתבעים כי חלק מהנציגים הציגו להם מצג כי גם אם תוצאות ההצבעה יהיו שליליות אין לה משמעות בפועל. עוד ציין ביהמ"ש את העובדה כי בשלב מסוים זומנו בני הזוג לפגישה שבה הובהר להם כי דרך התנהגותם אינה ראויה וכי אם ימשיכו ככה הם לא יתקבלו למושב בתום שנת הניסיון.

ביהמ"ש דוחה גם את הטענה כי הבחירה בעיסוק בחקלאות נעשתה תוך לחץ כבד של נציגי היישוב. ביהמ"ש מדגיש כי התובעים הינם אנשים בוגרים אשר יש ביכולתם לקבל החלטות באופן עצמאי וכי הם רצו בעצמם להיות חקלאים, ראיה לכך היא כי התובע עצמו העיד כי חלומו היה להיות חקלאי ולשם כך עבר למושב.

ביהמ"ש מתייחס לעניין הערעור על אופן הליך ההצבעה אשר נעשה באופן שונה ומקוצר יותר ממשפחות אחרות אשר היו מועמדות למושב. ביהמ"ש קובע כי לכל היותר במידה ויקבע כי ההליך לא נעשה באופן ראוי יש לבצע הליך הצבעה חוזר. ביהמ"ש אף מזכיר כי המושב הציע לתובעים מספר פתרונות בכדי להתגבר על המצב שנוצר, ואולם התובעים דחו אותם על הסף.

סיכום

ביהמ"ש דוחה את התביעה, וקובע כי התובעים ישלמו לנתבעים שכ"ט והוצאות בסך 20,000 ₪.

ניתן ביום: ח' באלול תשע"ט, 08 בספטמבר  2019.