האם הקיבוץ מחויב לחשוף שמו של חבר אשר מסר מידע שלילי על שוכר דירה?

אור גבאי (להלן: 'גבאי') הגיש נגד קיבוץ נחשון (להלן: 'הקיבוץ') תביעה לפיצויים בגין לשון הרע, הפליה אסורה ועילות נוספות, בעקבות סירוב הקיבוץ להשכיר לו דירה בקיבוץ, זאת לטענתו על יסוד "שמועות" אודותיו שהגיעו לאוזניהם. בכתב הגנתם הכחיש הקיבוץ את טענות גבאי בנוגע ל"שמועות" שנאמרו עליו וכן טענו כי לא קיימת חובה שבדין המחייבת את הקיבוץ להשכיר דירה. במסגרת הדיונים שנערכו בביהמ"ש השלום ניתן צו המחייב את הקיבוץ לענות בצורה מפורטת לשאלון של גבאי, ובפרט בנוגע לשאלת זהות חברת הקיבוץ אשר דיברה עליו סרה. לאחר סירוב הקיבוץ לעשות כן ופניית גבאי לביהמ"ש, הורה האחרון כי תינתן הזדמנות אחרונה לקיבוץ לענות בצורה מפורטת על השאלון ואם לא יעשה כן, תינקט סנקציה של מחיקת כתב הגנתו. על כן הגיש הקיבוץ בקשה למתן רשות ערעור.

דיון והכרעה

בדיון לפני ביהמ"ש טען הקיבוץ כי שגה ביהמ"ש השלום בהחלטתו כי עליהם לפרסם את זהות חברת הקיבוץ אשר לטענת גבאי הוציאה עליו לשון הרע וכי זכותה לאנונימיות מוגנת ע"י שתי זכויות יסוד: הזכות לחופש הביטוי והזכות לפרטיות, ולכן אין לחשוף את שמה. בנוסף נטען שהוכחת זהותה של אותה חברת קיבוץ איננה נדרשת להוכחת עילתו של גבאי, ושמדובר בגילוי מידע אשר כל מטרתו היא לאפשר לגבאי לתבוע את אותה חברת קיבוץ בנפרד. לעומתם טוען גבאי כי יש לדחות את הבקשה על הסף היות וקיימות כבר שתי החלטות של ביהמ"ש השלום בנידון וכי לא ניתן כלל לערער על החלטה מסוג זה.

ביהמ"ש דחה את טענות גבאי וקיבל את בקשת רשות הערעור וזאת לאור העובדה שביהמ"ש השלום כלל לא חייב את הקיבוץ להשיב על השאלה בדבר זהות חברת הקיבוץ מעבר לתשובתם הקודמת, וכן לאור העובדה כי חיסיון החברה איננו חלק מתחולת הצו ועל כן ניתן לערער על החלטה זו. כמו- כן, נקבע כי ביהמ"ש השלום לא דן בטענת החיסיון לגופה ועל כן יש להחזיר אליו את הערעור על מנת שידון בכך.  

בהמ"ש דחה את טענות גבאי וקיבל את בקשת מתן רשות הערעור של הקיבוץ, וקבע כי יש להחזיר את הערעור לביהמ"ש השלום לצורך פסיקה מחדש.

לא ניתן צו להוצאות.

ניתן ביום י"ד כסלו תשע"ד, 17 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.