האם הקיבוץ רשאי לנכות זכות עתידית לפנסיה מדמי עזיבה של חבר?

קיבוץ עין גב סירב להעניק לחברת הקיבוץ שפרשה ממנו לאחר 37 שנים דמי עזיבה בטענה כי לאחר קיצוץ דמי הפנסיה שהיא עתידה לקבל היא איננה זכאית לתשלום נוסף. בעקבות כך, הגישה החברה תביעה לביהמ"ש בה ביקשה לחייב את הקיבוץ לשלם לה את דמי העזיבה.

הרקע

התובעת, הייתה חברת קיבוץ עין גב במשך 37 שנים ועבדה באותו הזמן כמורה. בשנת 2016, הודיעה החברה על פרישתה מן הקיבוץ. בהתאם לדין, זכאי חבר קיבוץ שפורש למענק הנקרא דמי עזיבה, אלא שבמקרה הזה טען הקיבוץ כי יש לקזז מהסכום המגיע לה בגין דמי העזיבה את הזכות העתידית שלה לקבל פנסיה עבור התקופה בה עבדה כמורה והייתה חברת קיבוץ, ומשכך לאחר הקיזוז נותרה לה יתרה שלילית ויוצא שאין היא זכאית לקבל את דמי העזיבה.

על החלטה זו של הקיבוץ הגישה החברה תביעה בביהמ"ש, בה טענה כי לא ניתן לקזז את דמי הפנסיה העתידיים שלה מדמי העזיבה, אשר מטרתם היא לאפשר לעוזב את היכולת לארגן ולהתחיל את חייו מחוץ לקיבוץ. עוד לטענתה, הקיזוז מנוגד להוראות חוק החוזים אשר כולל הוראה לפיה לא ניתן לקזז סכום שלא ניתן לעיקול, ולכן לא ניתן לקזז את דמי הפנסיה העתידיים, וכן מכיוון והדין אינו מאפשר קיזוז של סכומים תיאורטיים.

מנגד, טען הקיבוץ, שבהתאם לכללי העזיבה המצויים בתוספת הראשונה לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), הקיבוץ רשאי לקזז כל סכום כסף מדמי העזיבה, לרבות סכומים עתידיים. משכך, ככל ולעוזב יש זכות לקבל בעתיד כספים רשאי הקיבוץ לנכות את הכספים מדמי העזיבה שלו.

בהתאם לכך, הקיבוץ טוען, כי ערך תחשיב על בסיס תלושי המשכורת שהעבירה התובעת אשר ממנו עלה כי השווי המהוון של קצבת הפנסיה שלה עומד על סך של 918,500 ₪, זאת בעוד דמי העזיבה להם היא זכאית מהקיבוץ עומדים על סך של 384,413 ₪, ועל כן התובעת היא זו שחייבת כספים לקיבוץ ולא להפך.

דיון והכרעה

בפתח דבריו ציין ביהמ"ש כי תקנון הקיבוץ, המהווה למעשה הסכם בין הקיבוץ לחבריו ובין החברים לבין עצמם, קובע כי הקיבוץ רשאי לקצץ מדמי העזיבה של חבר כל סכום אותו עליו להעביר לקיבוץ, וכן מציין כי במידה וחבר קיבוץ עוזב יחולו עליו כללי העזיבה המצויים בתקנות האגודות השיתופיות.

עוד ציין ביהמ"ש, כי בהתאם לס' 12 לכללי העזיבה, רשאי הקיבוץ לקזז גם זכות עתידה מדמי העזיבה של חבר.

בהתאם לאמור, קבע ביהמ"ש, כי לקיבוץ סמכות לקזז כל סכום מדמי העזיבה, לרבות זכויות עתידיות להן זכאי החבר העוזב.

ביהמ"ש דחה את טענות התובעת בנוגע לאי היכולת לקזז סכומים תיאורטיים, זאת מכיוון ואין חולק כי התובעת עבדה כמורה בתקופה בה הייתה חברה בקיבוץ, ובתקופה בה שולמה לה משכורת הופרשו לזכותה סכומים לקרן הפנסיה שלה.  על כן, אין המדובר בסעד תיאורטי, אלא בזכות עידית אותה זכאי הקיבוץ לקזז מדמי העזיבה כאמור.

כמו כן, דחה ביהמ"ש את טענות התובעת לעניין חוק החוזים, לאור הכלל הידוע לפי כלל ספיציפי גובר על כלל כללי, ועל כן, הוראות התקנות ותקנון הקיבוץ גוברות על ההוראות הכלליות בחוק החוזים.

סיכום

לאור האמור, ביהמ"ש קבע כי הקיבוץ רשאי לקזז את הזכות העתידית של דמי הפנסיה של התובעת מדמי העזיבה שלה.

לאור תוצאה זו, ביהמ"ש הורה לתובעת להביע את עמדתה ולהחליט האם בכל מקרה היא מעוניינת לעמוד על תביעתה או למשכה.

ניתן ביום: י"ח באב תשע"ח, 30 ביולי 2018.