האם זכאיות ש.ל.מ.ר השקעות בע"מ וש.ל.ה.ב החזקות בע"מ להנחה בחיובי הארנונה על חנויות ריקות, כאשר לטענתן קיבלו הבטחה שכזו מראש המועצה המקומית בית דגן?

ש.ל.מ.ר השקעות בע"מ (להלן:"שלמר") וש.ל.ה.ב החזקות בע"מ (להלן:"שלהב") הן שתי חברות פרטיות בשליטתו של סטפן ויספלד.

סטפן ויספלד הקים, באמצעות שלמר, קניון מסחרי בבית דגן ובאמצעות שלהב, החזיק במרכול הממוקם בקניון.

בניית הקניון הסתיימה במרץ 2002, באותו חודש החלה שלהב להחזיק במרכול ולתפעל אותו.

שלמר ושלהב טוענות כי ויספלד וראש המועצה המקומית בית דגן הגיעו להסכמה כי חיובי ארנונה על שטחים שלא הושכרו יוטלו החל מחודש ספטמבר 2002, וכן לא יחויבו שטחי החנייה בקניון בארנונה.

בשלהי שנת 2003 דרשה המועצה המקומית בית דגן משלמר ומשלהב את תשלום חוב הארנונה וכן החלו להינקט הליכי גבייה מנהליים מחמת אי התשלום.

בימים 7.12.03 ו-11.9.05 בוצעו פעולות עיקול במשרדי שלמר ושלהב.

ביום 23.10.05 הגישו שלמר ושלהב השגה למנהל הארנונה במועצה המקומית בית דגן.

ביום 14.12.05 בוצע עיקול נוסף בשלמר ועל כן הוגשה העתירה.

טיעוני שלמר ושלהב:

החיובים שרוצה המועצה המקומית בית דגן לגבות הינם חסרי בסיס, שכן לאור התחשיב שערכו שלמר ושלהב, תוך שכלול הנחות מסוימות שלטענתן מגיעות להן, נראה כי קיימת יתרת זכות לשלמר ושלהב של לא פחות מחמשה עשר אלף ₪.

המועצה המקומית בית דגן לא הסבירה לשלמר ולשלהב כיצד הגיעה לסכומים אותם היא דורשת, וכן אין אדם במועצה המוכן לדון עימם לגבי גובה התחשיב.

יש לפטור את שלמר ושלהב מתשלום ארנונה על החניה של הקניון משלוש סיבות:

1. הבטחת ראש המועצה כי שטחים לא מאוכלסים לא יחויבו בארנונה הינה הבטחה שלטונית ואין המועצה יכולה לסגת ממנה.
2. החניון אינו קרקע תפוסה כפי שטוענת המועצה המקומית בית דגן.
3. בתקנות ההסדרים במשק המדינה הוגדר חניון כמקום המשמש לחנייה בתמורה, ואילו החניון בקניון אינו בתשלום ועל כן אין לחייבו בארנונה ככזה. יש להגדיר את החנייה כנכס אחר ועל כן אין להשית עליה תשלומי ארנונה כלל.

מקובל ונהוג ברשויות מקומיות רבות לפטור שטחי עזר ציבוריים מארנונה או לכל הפחות להעניק הנחה נכבדת.

השיהוי הוא פורמאלי ולא מהותי ואין הוא משנה את מצבה של המועצה המקומית בית דגן לרעה. דחיית עתירה על בסיס טענת שיהוי מותירה על כנה את החלטתה הפגומה של המועצה.

טענות המועצה המקומית בית דגן:

העתירה מתייחסת לחיובים משנים 2003-2005, כאשר היא הוגשה בסוף שנת 2005 ולפיכך יש כאן שיהוי. אין ספק לגבי השיהוי בשנים 2003-2004 ובשנת 2005 החיוב הוגש לעותרות כבר בתחילת השנה ואילו הן חיכו לסופה כדי לעתור.

המועצה המקומית בית דגן פועלת על פי תקציב שנתי שמומש במלואו בשנים האמורות, תוך הסתמכות על ההכנסות מגביית הארנונה, על כן השיהוי מצד שלמר ושלהב עלול לגרום לפגיעה בתקציב המועצה.

לבית המשפט לעניינים מנהליים אין סמכות לדון ברוב הטענות שהועלו על ידי שלמר ושלהב. עליהן להגיש השגה למנהל הארנונה במועצה ועל החלטתו רשאיות הן לערער לבית המשפט לעניינים מנהליים ולא לעתור.

את כל הטענות בדבר הנחות להן הן זכאיות, צריכות היו שלמר ושלהב להציג בהשגתן למנהל האנונה במועצה המקומית בית דגן. 

ראש המועצה המקומית לא הבטיח בשום אופן לויספלד כי לא תשולם ארנונה בגין מגרש החניה. ראש המועצה הכחיש את הדבר בתצהירו.

ראש המועצה אינו מוסמך להבטיח הבטחות שכאלו ובכך לפטור אדם מתשלום ארנונה, ולכן אין המדובר בהבטחה שלטונית

החניה אינה חלק אינטגראלי מהמבנה ועל כן ייחשב כקרקע תפוסה.

אין לפטור מתשלום ארנונה את שטחי העזר בקניון כדוגמת המעברים הציבוריים. 

השופט דר' עודד מודריק פסק כי:

בעתירה יש שיהוי ברור שנמשך כשנתיים ויותר ואין לקבל את טענותיהן של שלמר ושלהב להצדקת השיהוי.

גם פניותיהן החוזרות ונשנות של שלמר ושלהב למועצה המקומית בית דגן לשם עריכת בירור אינן יכולות להוות תחליף להגשת השגה או עתירה.

עם זאת דחיית העתירה עקב השיהוי עלולה לאפשר לטעות שביצעה רשות מנהלית להימשך, ועל כן יש לבחון את הטענות לגופן, גם אם במקרה הזה הן לא יתקבלו מחמת השיהוי, אלא אם מדובר בפגם ממשי של אי חוקיות, ובמקרה כזה לא יהסס בית המשפט להתערב על אף השיהוי.  

טענות שלמר ושלהב היו צריכות להתברר בדרך של השגה או בתובענה נגד המועצה המקומית בית דגן. על כן אין לבית המשפט סמכות לדון בבירור פשר דרישת התשלום, פירעון דרישת התשלום וכן חויב נכס ריק (להוציא סוגיית ההבטחה השלטונית).

החניון הוא בגדר קרקע תפוסה, שכן כל קרקע שאינה משמשת למגורים ואינה אדמה חקלאית הינה קרקע תפוסה, ולכן נכון עשתה המועצה המקומית בית דגן כאשר הגדירה את החניון כקרקע תפוסה. 

שלמר ושלהב לא הוכיחו קיומו של נוהג במתן פטור או הנחה מארנונה ברשויות מקומיות שונות, לשטחים ציבוריים. 

בשלב הסיכומים זנחו שלמר ושלהב את טענותיהם כי ראש המועצה המקומית בית דגן הבטיח להן פטור מארנונה לשישה חודשים. כמו כן שלמר ושלהב לא עשו דבר ולא חצי דבר כדי להראות כי הגישו בקשה לפטור או הנחה לנכס ריק. 

לעניין הטענה כי נעשה חיוב רטרואקטיבי לא חוקי של ארנונה, נפסק כי המועצה פעלה כראוי ממספר טעמים:

1. לא הוצגה דרישת תשלום רטרואקטיבית.
2. שלמר ושלהב לא פירטו בעתירה את היקף המדידות שנעשו על ידי המועצה.
3. אין כאן עניין של שיקולי צדק מכיוון ששלמר ושלהב נמנעו באופן שיטתי מלשלם את תשלומי הארנונה.

לסיכום, דחה בית המשפט את העתירה במלואה ופסק כי שלמר ושלהב ישלמו, ביחד ולחוד, למועצה המקומית בית דגן את ההוצאות המשפטיות וכן שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן ביום 05/10/2008.