האם חבר קיבוץ אשר הפסיק להעביר את משכורתו לקיבוץ חייב להשיבה לקיבוץ?

התובע קיבוץ שער הגולן, תובע את אחד מחברי הקיבוץ אשר עבד כעובד חוץ. נושא התביעה הוא חוב אותו חייב החבר לקיבוץ בשל העובדה כי נמנע מלהעביר את משכורותיו לקיבוץ.

הרקע

הנתבע חבר קיבוץ אשר עבד כעובד חוץ. במהלך עבודתו נמנע מלהעביר חלקים מקרנות הפנסיה וההשתלמות לידי הקיבוץ. משנתגלה הדבר ביקש הקיבוץ מהחבר להעביר לידיו את הכספים. משסירב הנתבע החל הקיבוץ לקזז בהתאמה כספים מן התקציבים המגיעים לחבר ולאשתו, בתגובה הפסיק החבר להעביר את כלל משכורתו לקיבוץ.

הקיבוץ טען, כי הנתבע הפר את תקנון הקיבוץ המהווה חוזה בין חברי הקיבוץ לקיבוץ. עוד ציין, כי הנתבע מעולם לא ערער על החלטת הקיבוץ לקזז את חובו מתקציבו האישי. לבסוף הבהיר הקיבוץ כי לא קיימת לחבר כל טענה כלפי הקיבוץ לעניין קרן ההשתלמות כיוון וקיזז את החוב מהכספים המגיעים לו.

מנגד הודה הנתבע כי הפסיק להעביר את משכורתו לקיבוץ, אולם טען כי לא הייתה לו ברירה משום שנפגע כלכלית מקיזוז הכספים מתקציבו ויכולותיו הכלכליות הוצרו. זאת הסיבה בגינה, הפסיק את העברת משכורותיו לקיבוץ. עוד הוסיף כי חרף פניותיו לקיבוץ בנושא, הקיבוץ נמנע מלהגיב ואף השתהה בחוסר תום לב. כמו כן, הקיבוץ המתין כשנתיים בטרם הגיש את התביעה במטרה לדאוג כי חובו הלכאורי של החבר בשל העברת קרן הפנסיה משולם במלואו.

לעניין חסכון קופת הגמל, הבהיר הנתבע כי נמנע מלהעבירה לקיבוץ בתגובה לכך כי הקיבוץ לא העביר לידיו את התקציב המגיע לו ולאשתו ממכירת מניות השייכות לקיבוץ, וכן תשלומי אש"ל אשר קיבל ממקום עבודתו ועפ"י החלטת הקיבוץ היו אמורים להיות מועברים ישירות אליו.

הנתבע הדגיש, כי אינו חולק כי קרן ההשתלמות שייכת לקיבוץ אולם לטענתו אין פסול במעשיו כיוון והוא לא נטל את הכספים לידיו אלא העבירם לקופת פנסיה ובכך רק שינה את אפיק ההשקעה. לפיכך קמה לו טענת קיזוז בגין החוב שקוזז מתקציבו האישי באופן חד צדדי ולכן הפסיק להעביר את משכורתו לקיבוץ.

דיון והכרעה

בפתח דבריו הבהיר ביהמ"ש כי תקנון הקיבוץ מהווה חוזה בין החברים לקיבוץ. ביהמ"ש קבע כי אכן מחובתו של הנתבע להעביר את הכנסותיו לקיבוץ, וכי היה עליו להעביר את סך משכורותיו לקופת הקיבוץ.

ביהמ"ש קבע, כי לצורך הוכחת זכות הקיזוז של הנתבע יש להוכיח את הבסיס העובדתי וכן להצביע על המקור המשפטי לקיומו של החוב. כמו כן, ביהמ"ש בחן את הטענות וקבע כי הנתבע לא הוכיח את הבסיס המשפטי לקיומו של חוב זה.

כמו כן, קבע ביהמ"ש כי הנתבע לא הוכיח את הבסיס העובדתי לכך כי הקיבוץ חב לו חוב בגין סכומים שקיבל מקופת הגמל, קרן השתלמות ופרמיות.

עוד הוסיף ביהמ"ש, כי הנתבע אינו רשאי לקזז כספים על דעת עצמו מאחר ותקנון הקיבוץ מהווה חוזה, והחיוב להעביר את המשכורת לקיבוץ אינו מהווה חיוב מותנה בחובתו של הקיבוץ להעביר לנתבע כספים מכל סוג שהם.

ביהמ"ש קיבל את טענת הנתבע לזכאותו לתשלומי אש"ל נוספים. עם זאת, מבהיר כי הנתבע לא העביר לביהמ"ש את כל תלושי השכר אשר היו בידו, לא נותרה לביהמ"ש ברירה אלא לזכותו רק בגין החודשים בהם הוכיח הנתבע את תביעתו. בנוסף ביהמ"ש מקבל גם את הטענה כי יש לקזז מחובו של הנתבע כלפי הקיבוץ בונוסים ומענקים שהקיבוץ נמנע מלשלם לו בשל הסכסוך שנוצר ביניהם.

בשולי דבריו מתח ביהמ"ש ביקורת על התנהלות הקיבוץ אשר בעיניו היתה כוחנית ורחוקה מלהיות מתחשבת, בייחוד בשל היחסים המיוחדים הקיימים בין חברי הקיבוץ למערכת הקיבוץ.

סיכום

ביהמ"ש קיבל את התביעה בחלקה וקובע כי הנתבע ישלם לקיבוץ סך של 104,000 ₪, שכ"ט בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 7,000 ₪.

ניתן ביום: ו' אלול תשע"ט, 06 בספטמבר  2019.