האם חויבה משתלת הבית הירוק בתשלום ארנונה מוגדל עקב שינוי בלתי חוקי של סיווג הנכס?
משתלת הבית הירוק עוסקת בגידול, מסחר טיפוח ושיקום של צמחים ועצים ומסוגים שונים, והיא ממוקמת על שטח אדמה חקלאית בכפר אז"ר, בתחום שיפוטה של עיריית רמת גן. במשך למעלה מ-20 שנים קיבלה המשתלה מידי שנה שומות ארנונה, שלסברתה, היו מבוססות על הגדרת הנכס כאדמה חקלאית, אך בשומות הארנונה בשנים 2007 ו-2008 נשלחה אליה דרישת תשלום מתוקנת שמכוחה גדל היקף החיוב פי חמישה.
המשתלה סברה שדרישת התשלום המוגדלת נבעה משינוי שנערך בצו הארנונה לשנת 2008 ושמכוחו שונה סיווג הנכס לעסק מסחרי, ובמרץ 2008 היא הגישה השגה אל מנהל הארנונה אך לא קיבלה כל תשובה על השגה זו.
מאחר ובשנים 2009 ו-2010 התקבלו דרישות תשלומי ארנונה בשיעור החדש, הגישה המשתלה השגות גם ביחס לשנים הללו. להשגות אלה השיב מנהל הארנונה תוך שהוא דוחה אותן, ועל כן הגישה המשתלה עררים לשנים 2009 ו-2010 לועדת הערר לענייני ארנונה, ובה היא טענה מספר טענות:
א. שהיעדר תשובה להשגה לשנים 2007 ו-2008 כמוה כקבלת ההשגה ומכאן שדרישות החיוב לשנים 2009 ואילך צריכות להתבסס על התחשיב של ההשגה שנתקבלה.
ב. שמאחר והמשתלה לא שינתה את שימושיה, לא היה יסוד לשינוי הסיווג ושינוי זה אינו עולה בקנה אחד עם "חוקי ההקפאה".
ג. שעסקי המשתלה הם בגדר גידולים חקלאיים ושבשל כך יש לסווג את הנכס כאדמה חקלאית.
בהחלטתה מאפריל 2011, קבעה ועדת הערר, כי ההשגה לשנים 2007 ו-2008 התקבלה במועד אך העירייה לא הצליחה לשכנע, כי היא נמסרה למשתלה, ומאחר ולשיטת הועדה החוק מצריך את מנהל הארנונה לקבל החלטה בהשגה בתוך 60 ימים למן השגתה, אך אין חובה להמציא את התשובה בתוך פרק זמן זה, לכן אין מקום לראות את ההשגה כאילו התקבלה. יחד עם זאת, בהיעדר מסירה של התשובה, רשאית המשתלה להגיש ערר מאוחר גם לגבי השנים 2007-2008.
בנוסף, קבעה הועדה, כי השגה כנגד חוקיות סיווג לנוכח מגבלות "חוקי ההקפאה" היא עניין לבית המשפט לעניינים מנהליים לענות בו. ולבסוף, היא קבעה, כי גישת העירייה בשינוי הסיווג היא מוצדקת, שכן משתלה התומכת עסק של מכירת צמחים כמוה כעסק מסחרי אחר, וזאת בניגוד למשתלה שאיננה אלא בית גידול ותצוגה לצמחים.
על החלטת הועדה, הגישה המשתלה את הערעור שלפנינו, ובו היא שבה על טיעוניה לועדת הערר.
בפתח דבריו התייחס בית המשפט לשומת 2007-2008, תוך שהוא דוחה את פרשנות הועדה, וקובע כי לפי החוק על מינהל הארנונה להשיב למשיג תוך שישים ימים מיום קבלת ההשגה, ואין לך תשובה למשיג אלא אם כן נשלחה אליו התשובה. ומאחר ובמקרה דנן, העירייה לא סיפקה כל ראיה ולו לכאורית לכך שנמסרה תשובת מנהלת הארנונה, לפיכך יש לראות את העניין, כאילו נתקבלה השגתה של המשתלה, ויש לתקן את דרישת החיוב לשנים 2007-2008.
מכאן עבר בית המשפט לבחון את ההשלכות של קבלת ההשגה לשנים 2007-2008, תוך שהוא קובע, כי קבלת ההשגה אינה מקימה מניעות מפני הגשת דרישת חיוב שונה לשנים מאוחרות יותר. ראשית, מאחר ומדובר בקבלת השגה קונסטרוקטיבית שאין בה משום הכרעה בפלוגתות הכלולות בהשגה. שנית, מאחר והחלטת המנהל בהשגה היא החלטה מנהלית ואינה "מעשה בית דין". ושלישית, מאחר וכל שנה עומדת לעצמה, וכשם שניתן לערוך השגה כל שנה מחדש גם בעילות שנדחו בהשגות קודמות, כך ניתן גם כבכל שנה להציב דרישת חיוב שאינה תלויה בשנים קודמות.
מכאן עבר בית המשפט לבחון את תיקון החיוב והתאמת הסיווג לשימוש בפועל – דרישות החיוב משנת 2008 ואילך שונות מאלה שקדמו לשנה זו בשלושה עניינים: ראשית, שטחי החיוב של "קרקע במשתלה" גדלו פי ארבעה; שנית, שטחי החיוב של "בניין במשתלה" גדלו פי ארבעים; שלישית, חלק מן ההגדרה של שטחי "בניין במשתלה" נובע משינוי סיווג של "מבנה חקלאי" ל-"בניין במשתלה".
לאור טיעוני המשתלה יוצא, כי שטחה הכולל של המשתלה אינו שנוי במחלוקת, ולפיכך השטח הכולל של המשתלה וחלוקת השטחים הפנימית כפי שנקבעו בדרישות החיוב המאוחרות הם בגדר עובדה שאין עליה עוררין. מכך נובע בפשטות, כי במשך עשרות שנים חויב שטח המשתלה חיוב חסר המבוסס על נתונים מוטעים של היקפי השטח, וההלכה הפסוקה מתירה למינהל הארנונה לתקן עיוות עובדתי ולמנוע את הנצחתו.
מכאן יוצא, כי עיקר הערעור נסוב על הסברה, שדרישות החיוב החדשות נבעו משינוי סיווג, אך למעשה, הדרישות המאוחרות משקפות את הטעות במדידת השטח ואינן נובעות משינוי סיווג. ותיקון הטעות, כאמור, מותר ואף מתחייב.
הערעור ביחס לשנים 2007-2008 התקבל, אך הערעור ביחס לשנים 2009 ו-2010 נדחה ברובו. לאור זאת, ומאחר וחלק הערעור נדחה בעיקר בשל התפתחות בהלכה הפסוקה, לא ניתן צו להוצאות.
