האם ייאלץ מושב מנוחה לסגור דרך אשר משמשת למעבר כלי רכב מאחר והדבר מפריע לאחד מבעלי המשקים?

דינו רחמים, המתגורר במושב מנוחה הגיש תובענה למתן צו עשה, לסגירתה של דרך העוברת בין משקו לבין משק שכן.

בתביעתו, טוען רחמים, כי באותו מעבר נוסעים תושבי המושב וזרים לשם התחברות לכביש בין-עירוני, והדבר מהווה מפגע בטיחותי ואקוסטי. עוד מוסיף רחמים וטוען, כי בישיבת ועד ההנהלה של המושב הוחלט שהדרך תשמש רק לחברי המושב לצורך מעבר לחלקות העיבוד, ואף הותקן שער חשמלי אשר פתיחתו מתאפשר באמצעות קוד סודי שנמסר לבעלי חלקות העיבוד להם נדרש המעבר במקום, אך תוך זמן קצר חילק המושב את הקוד למרבית חברי המושב.

מנגד, טוען המושב, כי הדרך אינה מהווה מפגע בטיחותי או אקוסטי, וכי אין בה תנועה של עשרות כלי רכב אלא של כלי רכב בודדים, מידי פעם.

דיון והכרעה

רחמים טוען, כי השימוש שנעשה בדרך סותר את התוכנית המפורטת באשר לשטח, ועל כן הוא מהווה הפרת חובה חקוקה של האמור בחוק התכנון והבניה על תקנותיו, אך ביהמ"ש דחה טענה זו, שכן רחמים לא הוכיח כי השימוש שנעשה במקרקעין סותר את הגדרתם בתוכנית המפורטת, ובכל מקרה הטענה צריכה להיות מופנית כלפי אלה אשר עושים את אותו השימוש, ולא כלפי המושב, אשר אינו עושה שימוש במקרקעין נשוא התובענה.

בדומה לכך, סבר בית המשפט, כי לא עלה בידי רחמים לשכנע שהמעבר יוצר עבורו מטרד ליחיד, והיה עליו להיזקק לראיות משמעותיות יותר מאשר הצהרותיו, כגון חוות חוות דעת של מומחים.

ביום 11.9.2013 דחה ביהמ"ש את בקשתו של רחמים לעיכוב ביצוע פסק הדין.

בית המשפט מצא, כי לא עלה בידיו של רחמים לשכנע, במאזן ההסתברויות, כי הוא זכאי לסעד המבוקש על ידו, של סגירת מעבר אשר פתוח לכל מזה שנים רבות, עוד בטרם הוא בנה את ביתו במקום. התובענה נדחתה, ורחמים חויב לשלם לכל אחד מן הנתבעים 11,800 ₪ עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

ניתן ב-י"א תמוז תשע"ג, 19 ביוני 2013, בהעדר הצדדים.