האם יש לחייב את רציפי הרכבת בארנונה ו/או בהיטלי פיתוח?

ביהמ"ש העליון קבע כי 15 מטרים מציר מסילת רכבת אינם חייבים בארנונה או בהיטלי פיתוח, אף אם בטווח זה נכללים רציפי הרכבת.

הרקע

בקשת רשות ערעור זו נסובה על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בו המבקשת טוענת כנגד חיובה בארנונה ובהיטלי פיתוח בגין החזקה ברציפי תחנות רכבת שבתחום הערים מודיעין ורמלה. במסגרת ערעור זה השיגה המבקשת, בין היתר, על החלטות שלפיהן שטח הרציף שאינו חייב בארנונה בהיותו "רחוב" הוא רק אותו השטח שבין מסילת הברזל לבין סימון שפת הרציף הממוקם כ-60 ס"מ משולי המסילה ולא מעבר לכך.

העתירה הוגשה לאחר שנשלחה למבקשת דרישת תשלום מאת עיריית רמלה בגין היטלי פיתוח המתייחסים בין היתר לשטחי הרציפים. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את ערעור המבקשת בכל הנוגע לחיובה בארנונה בגין שטח המחלוקת ברציפי תחנת מודיעין ורמלה לאחר שמצא כי חיוב שטח המחלוקת בארנונה הוא סביר.

המבקשת טוענת בבקשת רשות הערעור כי פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים מעורר שאלה עקרונית שטרם הוכרעה בפסיקתנו, כפי שיוצג להלן, ובהקשר זה היא טוענת כי אין בקו הצהוב על גבי הרציף כדי לתחום את קו הגבול של המקרקעין השייכים למסילה, דבר אשר יפטור אותה מתשלום הארנונה.

מאידך, המשיבות טוענות כי הרציפים מניבים לרכבת רווחים, ועל כן יש מקום לחייבה בתשלום ארנונה בגינם.

מפה שהשאלה העיקרית שנדונה בפסק דין זה היא: איזה חלק מן הרציף בתחנת רכבת עולה כדי "רחוב" כמשמעותו בסעיף 269 לפקודת העיריות ומכאן שאינו חייב בארנונה, והאם סימון שפת הרציף בפס צהוב, המקביל למסילות הברזל הוא סימן "המציין את גבול המקרקעין השייכים למסילה" כפירושו בסעיף 2(1) לפקודת מסילות הברזל התשל"ב 1972, ובכך הוא ייחשב כשטח שיש לשלם בגינו ארנונה כפי שקבע בית המשפט לעניינים מנהליים.

דיון והכרעה

ראשית כל, אחד הפטורים הקיימים מתשלום הארנונה ניתנים עבור נכסים שהנהנה העיקרי מהם הוא הציבור הרחב.

לעניין זה, ביהמ"ש סבר כי רציפי הרכבת קשורים במישרין למסילת הברזל ולנסיעה ברכבת ובכך הם מהווים חלק בלתי נפרד ממסילת הברזל. בנוסף, הנהנה העיקרי מהרציף הוא הציבור הרחב, וככזה הוא עולה לכדי "רחוב" כקבוע בסעיף 269 לפקודת העיריות.

מעבר לאמור לעיל, סעיף 2(1) לפקודת מסילות הברזל מרחיב את הגדרת מסילת הברזל גם מעבר למסילה גופה, וקובע כי היא משתרעת גם על מקרקעין שבתוך גדרות או סימנים אחרים המציינים את גבול המקרקעין השייכים למסילה. ביהמ"ש קבע, כי הפס הצהוב אינו עולה לכדי "סימן אחר" כקבוע בלשון הסעיף הנ"ל, המכוון לקביעת גבולותיהן של המסילות. לחלופין, הפס הצהוב הנ"ל נובע מתקנות הנגישות ונועד אך להזהיר אדם מקרבה לשפת הרציף שתעמידו בסיכון. משהגיע ביהמ"ש למסקנה שהפס הצהוב אינו בגדר "סימן אחר" הרי שהוא חלק בלתי נפרד ממסילת הברזל, ונופל תחת הגדרת "רחוב" כקבוע בסעיף 269 דבר אשר מעניק לו פטור מתשלום הארנונה.

סיכום

לאור הקביעה, כי 15 מטרים מציר המסילה אינם חייבים בארנונה או בהיטלי פיתוח, אף אם מדובר ברציפי הרכבת. ביהמ"ש קיבל את הערעור, וביטל את פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים.

המשיבות יישאו בהוצאות המערערת בסך של 20,000 ₪ כל אחת, ובסך הכל 40,000 ₪.

ניתן ביום, ט' באלול התשע"ט (9.9.2019).