האם כניסתו של שירן חי למועדון בתחומו של הועד המקומי רמות מנשה נאסרה בשל צבע עורו או בגלל שנהג האלימות ?

תביעה זו עילתה רק הפליה אסורה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים, בכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבורים תשס"א – 2000. מדובר בתביעה שהגיש חי שירן, תושב יקנעם עלית בגין 3 אירועים. (07.2007, 7.6.2008 ו- 9.6.2008). שירן חי טוען כי הגיע בכל אחד מהאירועים עם אשתו וחברים נוספים לבילוי במועדון ה"טרמינל", אשר מופעל על ידי ועד מקומי רמות מנשה. שלמה בנימין היה מנהל המועדון בכל המועדים הרלוונטיים ואילו תומר קרן צבי היה עובד המועדון. בכל אחד מהאירועים לא הותר לו להיכנס למועדון. לטענתו הכניסה נאסרה עליו רק בשל מראו החיצוני, בשל היותו כהה עור, בן לזוג הורים ממוצא תימני (וזאת למרות שלחבריו ולאשתו, שצבע עורם שונה כן הותר להיכנס). בכניסה למועדון היו שלושה תורים: תור לגברים, תור לנשים ותור נוסף לחברי קיבוצים ומושבים. בקצה התור לגברים עמד שומר ומאבטח אשר נטל תעודת זהות מהמבקש להיכנס למועדון והעבירה לעובדת נוספת הקרויה "סלקטורית" שישבה מאחוריו ומחליטה האם להתיר כניסת העומד בתור למועדון אם לאו. חי שירן טוען כי אין אמות מידה קבועות על פיהן מוחלט מיהו הרשאי להיכנס למועדון. הוא מודה כי נהג לבלות במועדון וכניסתו למועדון כן הותרה מספר פעמים גם לאחר קרות האירוע הראשון.

הועד המקומי טען כי אין יריבות בינו ובין חי שירן משום שהוא לא היה המפעיל של המועדון במועדים הרלוונטים, המועדון הופעל על ידי תאגיד נפרד אשר שכר את המקום ומנהל במקום מועדון. תומר קרן צבי הודה כי הוא משמש כמנהל האירועים של המועדון ואולם טען כי לא עבד כלל במועדון בתקופת האירוע הראשון.

כל הנתבעים טענו כי אין ממש בטענות חי שירן וכי לא נהגו כלפיו בהפליה אסורה על פי החוק. אין בידם מידע מפורט באשר לאירוע הראשון וכי קיים ספק בליבם אם אירע וזאת משום שלא הוגשה להם תלונה במועד ואין להם כל דרך לבדוק נכונות הטענות מאחר והתלונה הוגשה באיחור בלי מידע בנוגע לתאריך המדויק בו אירע האירוע. עוד נטען כי יש מקום לדחות טענות שירן חי, אשר מוכר להם כמבלה במועדון עוד בשנות התבגרותו.  משהודה שירן חי בתביעתו כי כן הותר לו מספר רב של פעמים לבלות במועדון והוא אכן עשה כן, אין ממש בתביעתו. אשר לאירועים השני והשלישי כניסתו של שירן חי למועדון נמנעה בשל התנהגותו האלימה (מילולית) והבלתי סבירה במועד האירוע השני, עת איים על השומרים במועדון. בשל התנהגות זאת, מתוך רצון להגן על המאבטחים והשוהים במועדון וכדי למנוע כניסה למועדון של גורמים שלילים, אשר יש ביכולתם לתרום להתרחשות אירועים אלימים במועדון, נמנעה כניסתו למועדון. הנתבעים מפנים לדוח ועדת עמית, הוועדה הבין משרדית לבחינת סוגיית האירועים האלימים באזורי הבילוי ושעות פתיחתם, ומצטטים מתוכו את הקביעה לפיה הליך סינון כניסה למועדונים הינו הליך מקובל והכרחי למניעת אלימות במועדונים. לכן  קיימת להם חובה ציבורית למנוע כניסתם של גורמי סיכון למועדונים, ובהעדר קריטריונים אחרים לביצוע בדיקת המבקשים להיכנס למועדון לא נותר להם אלא להסתמך על ניסיונם של הבודקים, המתבוננים בקהל המבקש להיכנס למועדון, ומגבשים מידע על סמך התנהגותו ומחליטים באם להתיר כניסת מבלה ספציפי למועדון אם לאו. גם אם מדובר בהחלטה שגויה בכל הנוגע לאירועים השני והשלישי לא היה בה משום החלטה אסורה על פי החוק. באירוע השלישי לא נמנעה מלכתחילה כניסת שירן חי למועדון והוא אף עבר את קו הבודקים בתור והותר לו להגיע לקופה ולרכוש כרטיס כניסה. לאחר מכן נמנעה כניסתו בשל דיווח של אחד המאבטחים כי מדובר במבלה אשר מספר ימים קודם לכן איים על שומרים במועדון. בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי מדובר במועדון אשר גיבש מדיניות מפלה אסורה עפ"י חוק בכל הנוגע להתרת כניסת מבלים אליו ואשר הופעל בניגוד לנדרש כחוק, וכי החלטות שהתקבלו בעניינו של התובע היו אסורות על פי החוק.

דיון: העדר יריבות כנגד ועד מקומי רמות מנשה. מעדויות שנשמעו, עולה כי הייתה מעורבות ישירה לועד המקומי בהפעלת המועדון ומידע רלוונטי הועבר ע"י המפעילים לקיבוץ עצמו ושימש בסיס לקבלת החלטות בנוגע להפעלת המועדון. רשימת העובדים במועדון מתנהלת במדור שכר בקיבוץ וחשבת השכר בקיבוץ מנהלת רשימת צוות עובדים במועדון ביום מדויק. לכן, לא ניתן לקבוע כי מדובר בנתבע אשר לא הייתה לו כל השפעה על הפעלת המועדון ורק השכיר חצרים לאחר כדי להפעיל המועדון.  על כן, אין לפתור את הועד המקומי בהעדר יריבות.

שירן חי כשל מלהרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח תביעתו. העדים שהעידו לגבי האירוע הראשון התקשו לזכור את המועד המדויק בו הוא התרחש, התקשו להבהיר מדוע לא נקט שירן חי כל פעולה לאחר התרחשותו ולא הוגשה על ידו כל תלונה. ולא רק, שירן חי,  הודה כי המשיך לבלות במועדון מבחירה, חבריו עבדו שם והותר לו להיכנס למועדון מספר רב של פעמים לאחר מכן, כל אלו מלמדים כי שירן חי כשל מלהוכיח קיומה של עילה עפ"י החוק. מצב זה עומד בניגוד לפסקי הדין שצוטטו ע"י שירן חי, שם הוכח מתן הנחיות מפלות לשומרים ומאבטחים או הוכח כי כניסת התובעים שם למועדונים לא הותרה, תמיד על רקע מפלה אסור. בנסיבות המקרה דנן, כל האמור לעיל לא הוכח. עוד כשל שירן חי מלהרים נטל ההוכחה המוטל עליו מכוח החוק להוכיח תביעתו ככל שהיא נוגעת לאירוע השני. שירן חי  ועדיו לא סתרו עדויות שנשמעו בנוגע להתנהגותו באירוע זה ודווקא עדויות שהובאו על ידיו בנוגע לאירוע השלישי לרבות הקלטת שיחה עם השומר חיזקו הטענה כי ההחלטה שלא להתיר כניסתו למועדון באירוע השני או השלישי לא הייתה החלטה מפלה על רקע גזעי אלא משום ההנחות שהוסקו מהתנהגותו. כלומר, החלטה  שהתקבלה איננה החלטה מפלה כאמור בסעיף 3 א' לחוק ודי בזה כדי לדחות את התביעה. גם באירוע השלישי, גם אם מדובר בהחלטה שגויה או לא סבירה או רשלנית, לא הוכח כי מדובר בהחלטה מפלה. שירן חי לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש להוכחת תביעתו ובחירתו להשתית תביעתו רק על עילות התביעה האמורות בחוק עומדת בעוכריו ומונעת האפשרות לקבל תביעתו.

סיכום: לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

ניתן היום,  ד' אייר תשע"א, 08 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

לאתר הבית של רמות מנשה.